10-09-2007, 10:03
|
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
|
|
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
|
|
תוספת לדברים המדוייקים של דורון
המונח "בלוק" נוצר במלה"ע השניה ע"י תעשיית המטוסים האמריקאית בעקבות הצורך לשלב באופן שוטף שינויים ושיפורים (שו"ש) שנדרשו ע"י הדרג המבצעי או שהתבקשו בגלל התקדמות טכנולוגית.
הבעיה הבסיסית היתה כיצד לשלב באופן שוטף שינויים בדגמים קיימים מבלי לגרום להפרעה בייצור הסדרתי.
כל מדינה פיתחה שיטה לפתרון בעיה זו.
באנגליה, לדוגמה, דנה וועדה מיוחדת של מיניסטריון האוויריה בכל דרישה לשו"ש. במידה והוחלט לאמץ את השינוי, הוועדה היתה אחראית על תיאומו עם היצרן הרלוונטי במטרה למצוא את הדרך היעילה ביותר לעשות זאת.
בארה"ב הציעו היצרנים הגדולים למשרד המלחמה שילוב של שו"ש בצורת "בלוקים". כלומר, לאחר שנאספו מספיק דרישות והצעות לשיפור, היצרן "ארז" אותן ב"בלוק" וערך את ההכנות הנדרשות לשילובן במטוס. יתרונות השיטה היו:
1) שיקול דעת רב הופעל לפני שהוחלט על שו"ש ולא כל גחמה הפכה מיד לשו"ש.
2) בצורה זו היה קל יותר להיערך תעשייתית לשינויים בפסי הייצור ההמוניים שאפיינו את תעשיית המטוסים של התקופה.
3) שו"ש הוכנסו במרווחי זמן גדולים יחסית וכתוצאה מכך ניתן היה לייצר סדרות גדולות ללא הפרעה.
4) חיסכון בתת-דגמים. פיתוחו של תת-דגם חדש לגמרי דרש בד"כ היערכות חדשה ומורכבת בדרגי הייצור, האימון והתחזוקה.
דוגמה טובה למטוס שיוצר בשיטה זו הוא דגם D של המוסטנג. נבנו שבעה בלוקים של דגם זה (1, 5, 10, 15, 20, 25 ו-30) - בסה"כ 8,102 מטוסים. ההבדלים בין הבלוקים היו קטנים יחסית, אבל הם הותירו את המטוס עדכני, התאימו אותו לתנאים משתנים (למשל שיפור יכולת הא/ק בבלוקים המתקדמים) ואפשרו את ייצורו ההמוני בצורה חלקה.
השיקול של אי-הפרעה לייצור הסדרתי כבר אינו רלוונטי כיום כי מטוסים אינם מיוצרים יותר בייצור המוני ועל פסי ייצור בנוסח הישן. בגלל השינוי בדפוס הייצור של מטוסים ומסיבות נוספות עלותו של כל שינוי גבוהה במיוחד. כתוצאה מכך היצרנים מעדיפים לצבור שינויים בבלוקים במטרה לחסוך את העלות הגבוהה של שינויים תדירים בפסי הייצור.
|