17-02-2005, 07:06
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.11.01
הודעות: 9,600
|
|
|
מפתח דמוגרפי
כתבה של עוזי ארד ב"הארץ" המתחברת (בצורה רופפת) לתמיכתי האישית בתוכנית ההתנתקות.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...0&itemNo=540830
מפתח דמוגרפי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת עוזי ארד
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
יש המצדיקים את תוכנית ההתנתקות בטיעונים דמוגרפיים - מימושה הכרחי כדי שישראל תוכל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. אלא שלמעשה אין בין תוכנית ההתנתקות לבין השיקול הדמוגרפי ולא כלום. לעומת זאת, יש קשר ישיר בין השיקול הזה לבין תוכנית חילופי השטחים.
השימוש במפתח דמוגרפי לצורך קביעת גבולות המדינה היהודית אינו חדש - הוא בא לידי ביטוי הן בתוכניות החלוקה ההיסטוריות והן בתוכניות להסדר שהועלו בעשור האחרון. ואולם התוכנית לחילופי שטחים, שהיא נגזרת מובהקת של השיקול הדמוגרפי, נדחקת הצדה וטרם היתה למרכיב עיקרי במדיניותה הרשמית של ישראל.
אך טבעי הוא, שגיאוגרפים ודמוגרפים ישראלים הם שביטאו באופן הברור ביותר את מהותו של השיקול הדמוגרפי: תחילה הציע פרופ' גדעון ביגר מאוניברסיטת תל אביב את תוכניתו לשתי מדינות, אחת כולה יהודית ואחת כולה ערבית, שיעשו חילופי שטחים, שבמסגרתם תעביר ישראל לריבונות פלשתינית את אזור המשולש על תושביו, ובתמורה תשמור בידיה שטחים מאוכלסים ביהודים ביהודה ושומרון, כולל בבקעת הירדן. אחר כך הציעו פרופ' ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה ופרופ' סרג'יו דלה פרגולה מהאוניברסיטה העברית הצעות דומות.
הרעיון של חילופי שטחים בכלל כבר הופיע בתוכניות שעסקו בהסדר הקבע, למן תוכנית קלינטון ועד לתוכניות ישראליות כמו המפקד הלאומי. בכל התוכניות תוואי הגבול הגיאו-דמוגרפי עוצב גם על פי עקרון הרציפות הטריטוריאלית.
הרעיון של חילופי שטחים מאוכלסים הועלה גם על ידי אישים מקצוות שונים של הקשת הפוליטית - בהם אביגדור ליברמן מימין ואפרים סנה משמאל - וזכה לתמיכת אנשי רוח. לעומת זאת, תגובת ערביי ישראל על הרעיון היתה בדרך כלל מסויגת, במקביל להסתייגותם מעצם השאיפה לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל. אך דווקא תחושת הלאומיות הפלשתינית, הבולטת במיוחד במשולש, מצדיקה את צירוף השטח הזה לישות הלאומית הפלשתינית. שם, מן הסתם, יוכלו לממש את זכותם להגדרה עצמית - לא כבני מיעוט, אלא כאזרחים של ישות ערבית דמוקרטית.
כפי שדווח, שקלו גם אהוד ברק בשעתו ואריאל שרון באחרונה את הרעיון, אך משום מה נמנעו מלאמצו בפרהסיה. היה צורך בתמיכה ברעיון של אישיות כמו הנרי קיסינג'ר כדי להעלות את העניין לדיון ציבורי. למעשה כבר בוש במכתבו מ-14 באפריל אשתקד לראש הממשלה הגדיר את עקרונותיו ביחס לגבולות הקבע במונחים של שיקול דמוגרפי: המציאות שהתפתחה בשטח - במשתמע, הדמוגרפית - מונעת חזרה לקווי 1949; ריכוזי האוכלוסין היהודיים ביהודה ובשומרון - גוש אריאל, גוש עציון ועוטפי ירושלים - יישארו ישראליים, ולא תתאפשר שיבת פליטים לישראל. זה, בכללו של דבר, תמציתו של ההיגיון הדמוגרפי להסדר.
מובן, שתרגום עיקרון זה לשפת המעשה אינו פשוט בגלל הצורך במענה תקין להיבטים משפטיים, פוליטיים ומעשיים שונים. אלא שהנושא אינו מסובך יותר מתוכנית ההתנתקות, למשל. נהפוך הוא, בהשוואה למהלכים ששוקלת ישראל למען שמירה על אופיה היהודי-הדמוקרטי, חילופי שטחים מאוכלסים הם הפשוטים יחסית, ולו רק משום שאינם כרוכים בעקירת אוכלוסייה ופינויה.
מימוש תוכנית חילופי השטחים המאוכלסים תאפשר לישראל להחזיק בשטחים לא מאוכלסים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן כנדרש גם לביטחונה, וכן באלה המאוכלסים ביהודים - תוך כדי שמירת אופיה היהודי והדמוקרטי. מן הדין איפוא, שכבר עתה תעלה ישראל אל פני השטח את האג'נדה הסמויה לחילופי שטחים כחלק בלתי נפרד של הסדר הקבע העתידי, אם חפצה היא בגבולות בטוחים למדינה יהודית ודמוקרטית. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
