אני נכנסתי לפורום הזה לפני כמה ימים וממש יכולתי לראות את עצמי בין השורות שלכם. "מה הכושר שצריך ליום סיירות?" "איך מגיעים לדובדבן?" "מה יש בגיבוש שייטת?" אלה שאלות ששאלתי חברים ואת המדריך הכושר קרבי כל התיכון והייתי הכי מורעל בעולם. ידעתי שאני אתקבל לסיירת מובחרת. הכושר הגופני שלי היה מצויין, הייתי מתאמן 5-4 פעמים בשבוע בים, רץ בין 30-40 קילומטר בשבוע ובטוח שאין יותר גבר ממני. את היום סיירות עברתי בלי בעייה וקיבלתי את הזימון המיוחל לגיבוש שגם אותו עברתי בראבק מטורף. יום גיוסי הגיע, ואני בשיא האדישות הייתי משוכנע שבגלל שעברתי את הגיבוש אין לי מה לדאוג והמקום שלי מובטח ביחידה. הגעתי לבקום וגיליתי מהר מאוד שטעות במחשב או טעות של איזה רב"ט שלחה אותי לגדוד חי"ר רגיל ופשוט, ואפילו למקום שאין בו אפשרות לצאת לגיבוש יחטיות כי פשוט אין שם יחטיות (חיר ייעודי...)
אני לא צריך לספר לכם על הדיכאון שנכנסתי אליו. לא הייתי אוכל, בשמירות הייתי בוכה, בשעות ת"ש היה לי קשה להתחבר לאנשים (שהיו או דפ"רים או ערסים או סתם מוזרים....)
דיברתי עם המשקית ת"ש דיברתי עם המפקד ואף אחד לא ממש עזר לי לצאת ולא ממש הבין את המצוקה שלי. לבסוף "הצלחתי" לצאת מהגדוד באמצע האימון המתקדם והמשכתי אימון מתקדם במקום אחר ומשם ישר עליתי ליחידה להמשך המסלול. הייתי בהתחלה מאושר. הרגשתי שהצדק נעשה ושאלוהים רק שם לי מבחן קטן בדרך אל הסיכה.
הזמן עבר והחברים מהגדוד המשיכו להתקשר ואני בהתחלה לא כל כך הבנתי למה הם מתקשרים כי סך הכל אני ניסיתי דיי לברוח מהם, אבל זה היה נחמד לשמוע מהם מידי פעם.
אבל לאט לאט התחיל שינוי. כאשר השיחות הדלדלו, וגם מספר האנשים ששמרו איתי על קשר, פתאום הרגשתי שהמחלקה חסרה לי. פתאום התגעגעתי אליהם. אז אני המשכתי להתקשר אליהם והם עדיין דיברו איתי ועם הזמן המחלקה נהייתה משפחה שנייה שלי.
כשהם יצאו לרגילה גדודית לקחתי גימלים מהיחידה שלי (דבר כמעט בלתי אפשרי במסלול....) וכל יום הלכתי לישון אצל חבר אחר במחלקה. פתאום אנשים שחשבתי שהם ערסים סתומים נראו לי כמו האנשים הכי כלים בעולם, הדפ"רים שפחדתי להחליף איתם מילה הפכו לחברים שאני שופך להם את הלב. בסוף הרגילה שלהם ישבנו בלילה האחרון בפאב במרכז. כולם הגיעו בלי יוצא מהכלל, 25 לוחמים, אנשים פשוטים שצוחקים ושרים בקולי קולות ועושים הכי שמח שאפשר.
הסתכלתי עליהם מהצד וכל כך הצטערתי על מה שעשיתי. פתאום הבנתי איזה טעות עשיתי שיצאתי מהמחלקה. הייתי צעיר, התלהבתי משטויות כמו נשק, מבצעים, ומבטי הערצה של אנשים כאני אומר "עוד שמונה שבועות אני מקבל את הסיכה". הייתי נחרד למשמע המושג "מחסום". להגיד "גדוד" בקול רם היה לי קשה. וכשמבוגרים אמרו לי "אין כמו צחוקים של גדוד" ו"בסיירות כולם זאבים אחד לשני" לא האמנתי להם וחשבתי לעצמי שהם פשוט לא מבינים את המצב. אז זהו, שאולי אני לא ממש הבנתי את המצב.

תקשיבו ותקשיבו לי טוב. אין כמו הגדודים! האנשים בגדודים יאהבו אתכם בלי תנאים. אין תחרותיות. כולם אחים. הקו זה דבר סבבה לגמרי ויש שם רק צחוקים ואין מה לפחד מהמלה שמירה או מחסום או 21 יום בבסיס.
אולי כשהייתי בטירונות בגדוד החבאתי את הארנק כדי שלא יגנבו לי כמה שקלים, אבל עכשיו אני אפילו לא יכול לספר ל"חבר" שלי ביחידה שהגימלים שהוצאתי הם זיוף כי אני יודע שהוא ילשין למפק"צ... אז תגידו לי אתם מה יותר גרוע.
תחשבו על זה.

זה ידוע שכור ההיתוך העיקרי בצה"ל זה הגדודים. גם בן דוד שלי שהיה שיריונר אמר לי שאין על המחלקה שלו, ושבשבילו הם יותר מאחים.

הגדודים זה העמך.

פשש אחי חייב להגיד לך שזאת אחת ההודעות הקורעות לב שקראתי.
תן לי לשאול אותך שאלה , אם היו נותנים לך לבחור עכשיו לאן להתגייס לגדוד או לסיירת שבה אתה עכשיו (מהי באמת?) היית נשאר בגדוד?

למה נראה לך שהאנשים מהצוות שלך ילשינו עליך?

כי הוא מזיין ת'שכל !!!!!!!!!!!

אחי בגדודים..[גולני]
הוא אמר שהחלק של האמון מאוד חשוב שמה
למשל הוא הביא לי דוגמא שפעם איזה כיתה מהסיירת עשתה משהו שאסור היה לעשות[לא זוכר,משהו לא רציני אבל זה קטע של אמון]והמ"כ אמר להם תגידו לי אם עשיתם את זה ותקבלו על זה שבת אם תודו שעשיתם את זה,הם יכלו לא להודות ולא לקבל שבת,אבל כולם הודו וקיבלו שבת [לא היה קורה להם כלום אם הם היו מכחישים]
אז זה מראה לכם את זה שכל דבר אומרים שמה...
ובקשר להודעה
נשמע טוב,חומר למחשבה לאחד כמוני שרוצה להגיע ליח"טיות.
תודה.

רגע! אני באמת שבאמת לא מבין למה אתם מציגים את העניין של אמון, אמינות והגינות כדבר רע! נכון, הם הודו בזה! ואני מאמין ב-100% שהם עשו את הדבר הנכון, מפני שאם על חברי יחידה מובחרת לא סומכים בדברים הקטנים - איך לעזאזל ייתנו להם לעשות את הדברים ה"גדולים"?!
ממש לא במקום להתחיל לצחוק ולרדת על העניין הזה, אתם פוגעים באחד מהערכים החשובים ביותר של צה"ל ואדם בכלל!

לא ארוך, לא קצר
לא קשה, לא קל

הם אמרו את האמת וככה צריך היה לעשות לא מדובר כלל בהלשנה, כאשר אדם אחד עושה טעות מחובתו להודות בכך ומי שלא מודה הוא פשוט פחדן וחלש אופי ואם זה מתבצע במסגרת הצבא הוא גם יכול לפגוע בבטחון המדינה. מה שהבחורים עשו זה מעשה אמיץ מאוד שאני בטוח המפקדים שלהם מעריכים את זה מאוד.
אתה מבלבל מאוד בין הלשנה, לבין להגיד את האמת ולעשות את הדבר הנכון, ויש הבדל ענק!!

שתבינו בסיירות המפקד מעודד הלשנה.
זה נחשב לשיא האמינות להלשין על חבר שלך ואמינות היא ערך גדול יותר מחברות (לפי הצבא).
בגלל התחרותיות ל"חברים" שלך בצוות יש אינטרס להלשין עליך כי אז הסיכויים שלך להדחה גדלים וכמו כן למפקד יש את האינטרס שילשינו בגלל שאז הוא יוצר אווירה של פחד תמידי מהחוקים גם כשהוא לא נמצא ולא מפקח על העינינים...

לציין שאתה עדיין בזמן המסלול,נכון? זה דבר די רגיל בהכשרות מובחרות,קשות וכו'. אותה מנטליות קיימת (אפילו יותר מוקצנת) בקורסי הקצינים השונים. אני לא מאמין שתתקל באותה התנהגות קפדנית ודקדקנית כשתסיים את ההכשרה, זה בא לבנות ולהטמיע רף גבוה של התנהגות ויושר.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

אני חושב שהבעיה נוצרה מכך שהוא הצטרף למסלול מאוחר יותר, חלק מהקשרים נקשרו בין אנשים והוא היה כזר בין האנשים שהיו כבר במסלול...
דבר זה יכול היה לגרום לעויינות, זוהי דעתי.

קראתי את ההודעה שלך ושמע אתה צודק... אני אישית בגדוד ואני לא יודע איך זה להיות בסיירת אבל אני יכול להגיד לך שאצלנו זה כמו משפחה ונעשה הכל אחד למען השני בעוד שאני רואה את הסיירת לידנו ואני רואה שזה דיי כל אחד לעצמו (גם ככה חברים שלי מספרים לי והם בסיירות)
בקיצר אני גם ממליץ רק גדודים... זה חברים לכל החיים...סיפורים לכל החיים...וחוייה אחת שנשארת תמיד

אז לתקן טעות. הצטרפתי למסלול כשהיחידה הייתה מפוזרת בגדודים (שני לוחמים בכל מחלקה) וזה יוצא שהצטרפתי אליהם מהתחלה- בטירונות יחידה.

אל תנסו להשלות את עצמכם. אני אומר לכם כאחד שהיה גם בגדוד ועכשיו בסיירת ואני מנסה רק לעזור לכם. אל תעשו טעויות של צעירים. אל תשימו על מה יגידו אנשים אם תהיו בחרוב או נחשון או 13 או שקד כי תאמינו לי שלהיות שלוש שנים עם חברים במחסומים עדיף על שלוש שנים (בלי קבע...) לבד בסיירת.

מטכל ..?

מה שאתה מספר פה , אני יכול לנחש איפה אתה היית\אתה עכשיו....
מאוד מעניין אותי , האם אתה עוד שם ?, או שהחלטת לעזוב ? , ולא אמורים לאחד את החברה במקום להפחיד אותם ?

אין מצב שדבר כזה קורה !!!
בדיקה קטנה ברישומים של היחידה תוכיח שהוא אמור להתגייס אליה !

הוא סתם מזיין ת'שכל ...

ראשית , מניסיון -תפיסת העולם של בנאדם לגבי הצבא משתנה כשהוא מתגייס. מפסיקים להתעסק בתהילה ומתחילים לחשוב באמת מה אתה עושה ולמה אתה נימצא איפה שאתה נימצא. כשאתה עייף ,תשוש ורעב -תאמין לי שלא איכפת לך איזה סוג של ברזל(נשק) נימצא אצלך בידיים, או מה יגידו עליך כשתצא הביתה.... מתחילים להתעמק בדבר החשוב באמת והוא :מי נימצא לידך ומה הוא מוכן לעשות או להפך לא לעשות למענך!
שנית, למה שמישהו ינסה לשכנע אותך לא ללכת לסיירת אלא אם כן הוא באמת מדבר מניסיון ומנסה לעזור לך. מה הטעם שלו "לזיין לך את השכל" כמו שאתה אומר, אם כבר אז הוא כן היה מפאר את היחידה שלו ומנסה לשכנע אותך להצטרף אליה!!!

הסיפור אמיתי. אל תחשוב שהצבא זה מקום הכי מוסדר בעולם. טעויות קורות שם על ימין ועל שמאל. אני אתן לך עוד עובדה שהייתי אמור להתגייס באוגוסט בכלל כבר הגעתי לבקום ואמרו לי שהגיוס שלי נדחה למרץ... לא גאונים גדולים יושבים בשלישות הצבאית...

שלחתי לך הודעה פרטית. אודה לך אם תענה.

סבל נוראי ותחרות...
מי שמחפש דחקות וכייף לא כדאי לו ללכת לשם...
אבל השאלה מה אתם מחפשים...

זה מאוד מעניין מה שהוא כתב , ומה שאתה אומר פחות או יותר ידוע למי שבאמת בונה על זה
אבל מה שאני לא מבין זה , שאמנם יש תחרות אבל איפה החברות של הצוות , אחרי הכל הם צריכים להיות צוות , ואם מישו "ילשין" (אני לא נכנס עכשיו לאמינות \ לא אמינות- זה מאוד חשוב אבל לא נוגע בזה כרגע) אז מה יהיה בסוציומטרי , זה נשמע כאילו אתה מגיע לשם ואתה טוב אתה צריך רצף של מזל וארועים שיפעלו לטובתך כדי שתשאר ,
אשמח לתגובה ממך שולה , או מהבחור שפרסם את האשכול

אבל ממה שהבנתי מאנשים שעברו את זה שאמינות זה ערך עליון אבל באיזשהו שלב במסלול אחרי שאכלת חרא חצי שנה לפעמים קצת יותרעם הצוות האורגני שלך אז אתה לומד לחיות ולסמוך על הצוות שלך.
ואז אתה רואה אותם באור אחר לגמרי כמו אחים שלך וכשמישהו עושה פאק הוא מדווח ולא צריך שילשינו עליו..וגם אין סיכוי שילשינו עליו כי יש ערבות הדדית.

וסיפרו לנו בזמנו בסדנאת דילמות בוינגייט סיפור על ניווט סוף מחזור שערכו לסיירת צנחנים וכמה מהחיילים פילחו תפוזים ממטע למרות שנאסר עליהם לאכול אוכל מהשטח.
בסופו של דבר כשהם חזרו המפקדים נתנו לאחד החיילים שהיה מהמובילים של המחזור אם לא המוביל ביותר דילמה להלשין על החברים שלו ולצאת לקצונה, או לא להלשין ולעוף מהצוות יחד עם אלה שאכלו תפוזים..(המפקדים טענו שהם יודעים מי אלה).
הוא לא הלשין ובסוף לא עשו להם כלום כי הם בדקו רק את הערבות ההדדית של הצוות אגב הלוחמים בצוות שנודע להם מאוחר יותר על הבלאגן הלכו ואמרו שהם אכלו תפוזים מיוזמתם..וקיבלו שבת או עונש אחר אבל סיימו מסלול...

חחחחחחחחחחחחחחח גם אני שמעתי את הסיפור הזה רק שאצלי זה היה גולי ולא צנחנים
הם משנים את זה בהתאם לעיר מגורים

שמלקקים למפקדים ובונים את השם על חשבון אחרים לא רק בצבא אגב הם גם בד"כ לא מסיימים מסלול כי הצוות שונא אותם...

שמעו,אני לא אוהב לבוא באמת עכשיו ולקטול אותך אבל הדברים שלך כבר יותר מידי מופרחים

שמע אל תעלב אתה נשמע כמו ילד לפני הצבא,שמרוב שאתה עובד עלינו כבר עושה רושם שאתה עובד על עצמך.יכול להיות מאוד שאני טועה אבל קשה לי להאמין כי,אם עברת גיבוש מטכל אז איזה מין דבר זה פתאום לבוא ואתה פתאום מגוייס לחיר יעודי אין כזה דבר,ואני מכיר את הצבא,עם כל החוסר סדר שם ויש הרבה,פשוט אין הגיון בדבריך ועוד שאתה מוסף שהיתה אמור להתגיס ביולי והוזז לך למרץ ולא אמרו לך כלום???אם היו מזיזים לך הסיבה היחידה היא שתתגיס לאן שעברת את הגיבוש ואתה טוען שלא התגיסת לשם,אז זה נשמע מופרך.מה גם שלא ביקשת שידחו לך אז לא דוחים סתם.

בקיצוור כל החברים שמסביבי שהתגיסו למטכל או לשאר היחידות המובחרות זה ח'ברה שרובם היו בשנות שירות ולמרות שהגיוס שלהם נדחה בשנה בחיים אבל בחיים לא קרה מקרה כזה.
מקרה כזה פשוט לא יכול לקרות למישהו שמתגיס ליחידה מובחרת כי אם עברת את הגיבוש ולא נפלת על שום דבר רפואי או פסיכולוג אתה שם,פשוט ככה
וגם אם דוחים לך תאריך גיוס אז ממש אין סיכוי שפתאום תבוא לבקום ויגידו לך שאתה במרץ זה פשוט כבר מופרח מידי,אתה מגזים.שמעו כל אחד יכול לבוא לפה ולרשום שהוא איזה לוחם גדול שמשרת בסיירת מטכ"ל ועבר כל גיבוש אפשרי.
קצת מחשבה מאחרי הדברים.
ושוב אני מצטער אם אני פוגע או קוטל אבל יש פה אנשים שרואים מה אתה כותב מתחסים לזה ברצינות יתר,לדבר שפשוט לא נראה אמיתי,ועוד איך כל הדברים האלה מכל האנשים שיש קוראים דווקא לך?
אני מצטער אבל זה פשוט לא נראה לי הגיוני,אני חושב שצריך להיות קצת ביקורת על דברים שנרשמים פה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שבקשר אליו אני לא יודע אבל אני לא אתפלא כבר מכלום..
הפקידות בבקו"ם לא יודעות את התפקיד שלהן אני חושב.. לקח לי 3חודשים לבקש מהם שיתנו לי לראות רופא שיסביר לי מה הפרוצדורה לניתחי לייזר כאילו אין פשוט מזה ואיך שהם סיבכו את זה..
עד שלא שלחתי מכתבי תלונה לכל הבקו"ם לא זז שם כלום ואז כשאמא התקשרה לצעוק עליהם פתאום הכל הסתדר..ונתנו לי לראות את ראש המדור הרפואי לא פחות ולא יותר והוא בהחלט ענה לי תשובות מספקות בניגוד לפקידים שחירטטו לי צ'יזבאטים...
ומה כולה ביקשתי שיביאו לי רופא שיסביר לי איך אני אוכל ללכת ליום סיירות אחרי ניתוח לייזר?
באמת שזה לא מסובך לארגן כזה דבר אבל הם התנגדו בכל תוקף ממסיבה שבאמת לא ברורה לי עד היום...

עזוב התנגדו כל אחד אמר חירטוט יותר גדול מהשני ואם לא הייתי יודע עם מי יש לי עסק הייתי עלול להאמין שמי שעשה ניתוח לייזר זכאי לגיבוש יום סיירות מייד או ש אם אני לא מביא קבלה של הניתוח עד מרץ 05 אסור לי לעשות ניתוח וכולנו יודעים שזה בולשיט...

ובסה"כ מי שמדברות איתך בלשכה זה בסה"כ נערות שרק התגיסו ובאמת אין להם הרבה מושג,ובאמת שההתנהלות בדברי םהאלה היא באמת על הפנים.אבל לא למצבים קיצונים כלאה.הסיפור שכאן הוא מופרך יותר מידי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זה נכון שבגדודים יש יותר צחוקים,נגיד בחטיבות חיר שלגדודים מותר לשיר ולרדת על היחטיו"ת נגיד בחדר אוכל אבל ל יחטיו"ת אסור לענות להם שם באמת המשמעת הרבה יותר גדולה וכו'

ויכול להיות שבטירונות וקצת אחרי יש תחרותיות וכו' אבל זה שטיות.תחשבו צוות של 12 איש יוצא למבצע אתם יודעים את הגיבוש שנוצר בין הח'ברה שחיים אחד בתחת של השנ יום יום שעה שעה
ומסכנים את החיים שלהם אחד בשביל השני זה ממש בולשיט כל מה שנאמר פה על הסיירת עוד דבר שמראה.על השטויות שנאמרו פה.דרך אגב אפשר לראות על כל ההווי ביחידות המובחרות,בסיפור שהופיע פה ממש לפני כמה ימים על הר הקללה שהוא על צוות בחה"ן גבעתי.שימו לב על ההווי שיש שם.
עוד מקום שתאכלו לראות על ההווי בסיירת זה בספר צוות איתמר,צוות של סיירת מטכל

תראו את הסיפורים שם על ההוי של הצוות ככה זה החיים גם בגדוים וגם בסיירת ובנוסף ככל שהצוות/מחלקה יותר קטנה ככה מן הסתם החברות והדאגה אחד לשני יותר גדולה.

ד"א אין כזה דבר תחרות לרצות שהשני יעוף מהמסול זה לא ככה,אולי בחצי שנה האשונה בזמן הטירונות ואימון מתקדם אבל באמת שאין תחרות,מספיק להגיד דברים חסרי ביסוס,ושוב אני מצטער על כל מה שאמרתי כאן אבל זה פשוט מעצבן ונמאס לקרוא שכל ילד או כל אחד שאפילו עוד לא התגייס לצבא בא ויורה כ"כ הרבה שטויות.מספיק ח'ברה תפסיקו אם זה

בחיים מן הסתם תמיד שואפים להכי גבוה ותישאפו פה כולם להכי גבוה שלכם,אם אתם יכולים להיות ביותר מגדודים תשאפו לזה.תאמינו לי שההווי והחיים שם הם ממש לא כמו שצויר פה.

(לטא שאני בא להגיד שהגדודים זה לא טוב או מהשו כזה)

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הרבה דברים שנרשמו כאן שנויים במחלוקת כי בסוף הכל מסתיים בצוות ולא ביחידה.
אם חייל מהצוות ילשין על חבר או לא ודברים דומים כאלה תלויים באופי של הצוות, ברצון המפק"צ (וזה חלק מהשיקולים של מפק"צ אם להשאיר חייל, אם הוא מתאים לאופי הצוות או לא) וכד'.
יש יחידות שכמעט כל מהלך המסלול נמצאים בתחרותיות ביניהם וישנם צוותים מגובשים שאם ירצו להעיף מישהו מסויים כל הצוות ילך ויחתום ויתור אם לא יחזירו אותו.
אין פה שחור ולבן. אין פה שסיירות זה חרא (מבחינה חברתית) וגדודים זה טוב, אתה יכול ליפול לסיירת עם אנשים לא משהו שמתחרים כל הזמן אחד בשני או להפך גמור ותהפכו לחברים מצויינים כמו שדיברו על זה בהודעה הראשונה ולהפך כמובן.

אתרים שבניתי:
קומפרסור
עיצוב אירועים

מגמתית ובמתכוון אני יכול להגיד לך שבקורס טיס וחובלים (שוב כי זה נושא שקרוב אלי) מעודדים אותך להתחרות החברים שלך כי הם גורסים שתחרות מדמה מצב של מלחמה..בהתחלה זה לא נוח אבל מתרגלים לאט לאט ולומדים להפריד...

שמע זה אפילו דיי מחמיא לי שלא מאמינים לסיפור שלי כי זה מראה שהמעשה הוא באמת כמעט בלתי אפשרי.

אני לא מנסה פה להוכיח לאף אחד כלום. אם תחשוב על זה אז אין לי שום אינטרס לבוא לאינטרנט ולשקר לכם.
אני באמת נכנסתי לפה במקרה וראיתי את ההודעות שלכם וזה ממש הזכיר לי את עצמי לפני הצבא ואני פתאום רואה איזה אידיוט הייתי לפני הצבא ואיך שהדברים עכשיו, אחרי שאני עם נסיון , נראים לי אחרת.

אני באמת אומר לכם שהסיירות בצהל זה לא דבש זה ממש רחוק מזה. ואם אתם מחפשים חוויות אמתיות, צחוקים, וחברים אמתיים ובלי תנאים אז לכו לגדודים.

ואם אתה רוצה אתה יכול לבחון אותי בנושא צבא תראה שההבנה שלי היא של חייל ולא של ילד לפני צבא

נ.ב. ומי אמר שאני בסיירת מטכל?!

ושמע, אתה באמת מטעה פה אנשים על ההוי בסיירות כי את לא שם.

אני אומר לך כאחד שעכשיו באמצע מסלול זה ממש לא כמו איך שאתה מתאר את זה. התחרות היא גדולה וכשמישהו עף מהמסלול אתה מרגיש הקלה.

אל תשלה את עצמך. בכל מקום בעצם שיש בו תחרות החברות היא עיניין שקשה לגדל אותו. ביחידה שלי יש לכל אחד חבר אחד או שניים ממש קרובים עוד כמה בסדר ועם השאר אין יחסים. הכל זה עיניין של השרדות. אתה מנסה להעביר ימים בשלום (אשכרה ימים!) ואם מתחילים 40 ואתה יודע שבצוות רגיל של היחידה שלך גומרים 15-18 וביום אחד עפו 5 אתה חושב שאתה באמת תהיה עצוב!?

אני לא מבין את זה כאילו למה אתה נשאר שם ??

וכאילו אני לא מבין את זה ואני לא מבין את האנשים פה , סיירות זה המקום הכי טוב בצהל ! !! ! בטח שיהיה תחרות להגיע לשם ולהכנס לשם !! כי זה בכיר ! וזה טוב !

כל מקום טוב בחיים , טוב ואיכותי יש תחרות להגיע אליו , אז מה בגלל שיש תחרות תברח ? תסמוך עלי שאחרי זה אתה לא רק מוצא לך חברים איכותיים עם שכל על הכתפיים אלא גם הם יהיו חברים שלך לא פחות טובים מהאנשים בגדודים , אפשר להבין מהדברים שלך שכולם בשייטת ובסיירת מטכל וביחידות המוברחות דואגים לתחת שלהם אין להם חברים הם אגואיסטים מסריחים ומגעיל שם מבחינה חבריתית

חוצמזה להיות בחברה וזה וצחוקים זה סבבה , אבל מה אתה הולך למופע סנטד אפ ? רבק לא יודע מה איתך אבל בשבילי ( בתור בנאדם שאוהב צחוקים ) 3 שנים צחוקים לדעתי אחרי זה כמה שזה יהיה נחמד וכיף לאללה אני ירגיש פספוס ובזבוז

רק דבר אחד יש לי להגיד לך , לך לשאול מישהו שסיים והשתחרר משייטת 13 , סיירת מטכל , מגלן או כל יחידה אחת , שאל אותו אם הוא היה מוכן לוותר על זה בשביל ללכת לגדודים ,
בחייאת אתה יודע טוב מאוד מה תהיה התשובה אז תעשה לי טובה ... לדעתי אתה סתם מדוכדכ ומגזים פראים או שבאמת כמו שאמרו פה נפלת עפ אנשים חארות

אני אומר את זה בתור אחד שלא התגייס עדיין , אבל אני אומר את זה מההיגיון שלי אולי אני טועה אבל אני בספק רב , במיוחד בחלק האחרון

אתה לא טועה בכלום.ותבין אתה וכלום לאחר שיחה אישית שלי אם אדם הזה מדובר פה בלא יותר מילד.אחרי זמן מסוים במסלול שהצוות מתגבש אתם לא יכולים לתאר,כת החברות בין האנשים.

ובאמת שאפו להכי טוב שלכם גדודים זה יפה זה טוב זה צחוקים,אבל שוב אני אומר אם אפשר יותר מזה אז למה לא

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

קראתי את מה שכתבת אחי והיה נחמד לשמוע
בכל מרה אני כרגע לפני גיוס
כלומר אני מכינסיט ואני מתגייס רק במרץ 2006
שאני כמעט יהיה כבר בן 20
בכל מרה היה יפה לקרוא מה שכתבת
למרות שאני לא ממש יודע אם מה שאתה אומר על הסיירת זה נכון
היה לי אח ביחידה קרבית מובחרת והיא לא תאר את זה ככה
ככה טייסים אחי
אבל בכל מקרה אתה צודק
לפי מה שהבנתי אתה כבר לא בצבא אז בהצלחה באזרחות אחי
ותמשיך לכתוב

שם זה הרבה יותר הגיוני.וגם האופי של האנשים שיש שם.

רק עכשיו חזרתי מסוף מסלול שהיה היום של יחידה מובחרת,ותאמין לי שראיתי את ההוי של הצוות שם.
בטייס זה נכון יש תחורותיות אבל לא ביחודות שנלחמות בשטחים וחיים אחד בתחת של השני כל במשך שלוש שנים ויוצאים למבצעים ומארבים יחד.האנשים שם פשוט הופכים לחברים הכי טובים שם ולחק בלתי נפרד מהחיים שלך.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בקשר לזה שאתה מרגיש שמישהו עף ממסלול הקלה,אז ככה,יש לי חבר במטכ"ל מנוב' 03 עוד חמישה חודשים הם מסימים מסלול הם 16 ח'ברה הצוות השני 12 עכשיו אין שם שום מגמה להעיף אחד זה לא כמו שאתה חושב שכל הזמן מעיפים ומעיפים פשוט מי שלא מתאים עף,וד"א דע לך שהרוב הם דווקא פורשים,איפשהו נכון שיש הקלה שמישהו עף שזה הוא ולא אתה אבל אתה לא מייחל לזה שמישהו יעוף!

ועוד מהשו סתכל בפרטי יש לך שם עוד הודעה שתבין מהשו.

ובזה אני סוגר מבחינתי את הויכוח המטופש הזה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לפני שבכלל התחיל הוויכוח שלי ושל החברים שלי מה כדאי לי יותר קרבי או לא (מכיוון שאני בן יחיד, כדי להגיע לקרבי, המאמץ שלי אמור להיות כפול ומכופל, בשכנועים של אמא וכו')

הם אמרו לי כולם דבר אחד :

זה לא משנה אם זה קרבי או סיירת או להיות ג'ובניק-על, הכי חשוב האנשים.

אם אתה מגיע למקום שהאנשים בו חרא, אין גיבוש(ז"א לא מגובשים), אין אמינות בין החיילים, אין יושר, אין לך מה לעשות שם.

בין אם זה מישהו שנרדם בשמירה, ולא מודה, ובין אם זה בנסיונות להכשיל אחד את השני או להיפך לעודד ולעזור.

כי אדם שתמיד ירוץ ראשון לאנשהו בלי לחפש את החברים שלו ולעזור לאחרונים, כדי להגיע ראשון, יעשה אותו דבר גם ברגע האמת, כשהעזרה שלו תהיה זקוקה בצורה נואשת ודחופה.


ובמקרה של אמון וחברות בסיירות, זה לא הכי נכון;
יש לי חבר בסיירת מובחרת, והוא סיפר, שפעם אחת, עוד בטירונות, בלי שכולם אפילו יכירו אחד את השני, מישהו נתפס מדבר בפלאפון , בזמן שהוא ממש מממממשששששש לא אמור היה לדבר.

ומה שקרה, זה שהוא היה אמור לעוף מהסיירת מיד, אבל כל המחלקה לקחה על עצמה אחריות, וכולם התנדבו להשאר 2 שבתות, רק כדי שישאירו אותו שם.

אז לדעתי זה מספיק חברות ונתינה אחד לשני, גם בסיירת.

ושוב פעם, זה הכל תלוי באנשים.

אם זה ערסים ומוזרים בחי"ר יעודי, אז בגדוד אחר זה יהיה רק מתנחלים אשכנזים.

הצבא לא ממיין את החיילים לפי ערס/רוסי/מתנחל.

במיוחד שלא באופי של האנשים, בכל מקום יש אנשים שונים, ואם אתה מסתדר עם מישהו אז תגיד שהכל סבבה, ומישהו אחר לא מסתדר יגיד שחרא לו.
וזהו.