איך לשמור על ערכי המשפחה בעידן של "משפחה חדשה"?

צבי שיף 28/09/2007 16:16

בעידן של גירושים מהירים, משפחות חד הוריות וזוגות חד מיניים, צבי שיף מאמין שיש רק דרך אחת לשמור על ערכי המשפחה המונוגומית הטובים והישנים - לחייב את ההורים לשלוח את ילדיהם לטיפול פסיכולוגי

בעבר היה מקובל לחשוב שדרך הטבע היא שאנשים יתאהבו אחד בשני, יתחתנו כדי לקדש את הקשר ביניהם ולהתאחד כדי להביא לעולם דור המשך אותו יגדלו יחד באהבה ובזוגיות שתימשך לכל החיים. בחברות שמרניות, כמו היהודים החרדים והמוסלמים, הנישואים נעשים בשידוך ולא מתוך היכרות והתאהבות, אבל גם במקרים אלו הזוג מגדל יחד את הילדים.

לצערנו, לא כל העולם ורוד כל כך. בשנים האחרונות חלה בעולם המערבי וגם בישראל ירידה בערכי המשפחה המונוגמית של אבא, אמא וכמה ילדים. פחות אנשים מתחתנים, יותר מתגרשים, חלק הולך וגדל באוכלוסייה מתגרש ומתחתן שוב. קמות גם משפחות קטנות חדשות כמו זוגות חד-מיניים, אימהות חד-הוריות שיולדות מתרומת זרע, הורים גרושים או אלמנים שמגדלים את ילדיהם לבד.

לטור המלא
http://scoop.co.il/article.html?id=2393

בטור מופיעה התמונה הבאה עם הכיתוב הבא


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://scoop.co.il/images/post_images/154626418846fa9219c3bca3.49986368.jpg]

משפחה חרדית. יש ממי ללמוד

ואני שואל, מה לדעתכם התכוון הכותב כשאמר שיש ממי ללמוד? את החרדים הוא הזכיר במשפט אחד, משפט קטן מידי כדי ללמוד על ערכי המשפחה של החרדים לעומת ערכי המשפחה של הלא חרדים (שזה נושא רוב הטור).

(כן, חשבתי לכתוב לו את השאלה אבל ויתרתי על הרעיון)

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא צריך לערב בין הגישה החרדית לעולם המפשחה לבין הרצון /צורך לשמר את המודל המשפחתי האידיאלי.
לחרדים יש את דרכם -זכותם המלאה.
נראה לי יותר שהאופנה השלטת בעידן שלנו בתחום המשפחה רואה את המודל המשפחתי כסוד של שותפות אד הוק למילוי הצרכים האישיים של בני הזוג. ברגע שמתגלה חוסר הסכמה כלשהו מפרקים והולכים הלאה.
הדרך הנכונה אינה קשורה בעיני בהכרח בלימוד המודל החרדי , אלא בשינוי האופנה או תפיסת חיים בנושא. אחרת אנחנו נמשיך לראות את אחוזון המתגרשים הולך ועולה עם השנים ואולי נראה מודל משפחה חדש שמתפתח כאן. אולי סוג של שותפות מרחוק .כלומר השיתוף יחול רק לטובת הילדים ואח"כ כל אחד לדרכו.
מי יודע מה טוב ונכון לזולתו? אני נשוי בשמחה מעל 37 שנים ולמרות משברים חצינו את החיים המשותפים בצורה נאותה. אם הינו מתחתנים היום? אולי זה לא היה מחזיק מעמד כי האופנה לא היתה מכתיבה לנו נכונות להלחם קשה על שימור התא המשפחתי שלנו.
ואולי אני טועה. מי יודע?

אין לך אדם שאין לו שעה.

אחד! אני יודע.

האופנה מכתיבה רק למי שמקבל את תכתיביה. נכון שקשה שלא לקבל את תכתיביה, אבל מי שמצליח לחיות עצמאי מהאופנה - זוכה בגדול! (ואולי מפסיד בקטן, תלוי במצב).

צריך שני בני זוג שאינם חלשי אופי, שאינם נשלטים ברמה זו או אחרת ע"י חבריהם או חברותיהן, ושניהם צריכים לאהוב, לכבד, להוקיר ולהעריך, ומתוך נקודת מוצא זו למצוא את הפתרונות למחלוקות. יש ונדמה ואחד מבני הזוג לא נמצא בנקודת המוצא, ואז קשה פי שתיים לגשר על הבדלי דעות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אינני יודע מיהו מר שיף. עקבותיו באינטרנט מעידים על מידה לא מבוטלת של תמהונות ("ייצור האנרגיה הגרעינית צריך להיאסר על ידי האו"ם" למשל... ) אבל מה שברור שהוא אינו בקי בסוציולוגיה והיסטוריה והוא כותב מאמר המבוסס על דיעות קדומות שמרניות ושטחיות.

הנחת הבסיס שלו שהמדד להצלחתם של נישואים נמדדת על ידי עצם שרידתם מופרכת בעליל. שהרי אי אפשר להתכחש לכך שיש נישואין כושלים, והם נמשכים עד מות אחד מבניח הזוג תוך חווית גיהנום של כל בני המשפחה.

אבל גם ה"קביעה" ההיסטורית שלו כי "בעבר היה מקובל לחשוב שדרך הטבע היא שאנשים יתאהבו אחד בשני, יתחתנו כדי לקדש את הקשר ביניהם ולהתאחד כדי להביא לעולם דור המשך אותו יגדלו יחד באהבה ובזוגיות שתימשך לכל החיים" אין לה שום תימוכין בעובדות. נהפוך הוא: בחברה המסורתית (בכל רחבי העולם) הנישואים היו הסכם רציונלי בין משפחות, כאשר לבני הזוג הצעיר הייתה דיעה כזאת או אחרת (תלוי בעידן ובחברה) אבל כמעט לעולם לא זכות ווטו. ההנחה המובלעת הייתה שהחים המשותפים כבר "יביאו את האהבה". זאת בדיוק הייתה הסיבה למיעוט גירושין בחברה המסורתית. אם הנישואין אינם מבוססים על אמוציות, אז יש פחות מקום לאכזבות וממילא גם לפירוק הקשר.

האהבה, ונישואים מתוך רגש בלבד הם דווקא תוצר של החברה המודרנית. ובדיוק בגלל זה גם התרבו הגירושין. כאשר הבסיס האמוציונלי נפגע - והוא הרבה יותר פגיע ורגיש מבסיס רציונלי, ממילא אין בסיס להמשך הנישואין. היופש להשתחרר מזיווג לא מוצלח, ולחפש את זה הטוב ממנו הוא מהישגיה של החברה המודרנית ולא מכשלונותיה.

ההתיחסות הכמעט עורגת לחברה החרדית היא זיוף אחד גדול. ככל שנפתחת החברה המודרנית ונעשית קשובה לצרכי הפרט, כך מטפטפת גם מהחברה החרדית אינפורמציה שמגלה שההבדל היחיד בינה ובין החבר המודרנית היא הסודיות והסרוב לקבל את הזכות לתקן מעוות. העובדה שבחברה החרדית ישנן משפחות שנשארות "תקועות" בעל כרחן באוירה של תיעוב הדדי אומללות ואפילו אלימות (פיזית או נפשית) משחקת לחובתה של חברה זאת שהיא רחוקה מלהיות אידיאלית.

בעולם הקדום חיו אנשים בשבטים, כי קשיי הקיום כפו זאת עליהם. (ציד ממותות משותף וכיו"ב) לאחר מכן ירדו ההיקפים, והחברה המסורתית יכלה להסתפק במשפחה המורחבת (סבא סבתא, בנים בנות, גיסים גיסות והמון ילדים באותה "חצר", מעבדים אותו שדה או עובדים באותו עסק). אחד מסממני החברה המודרנית הוא העלמותו של הצורך במשפחות גדולות, והיא מתאפיינת בבתי אב קטנים. העשורים האחרונים גילו שאפילו הורים בודדים יכולים להתמודד עם החיים (כבר אפשר אפילו לעשדו הזמנות מהסופר...). העדר הצורך הפיזי בבן זוג, יכול אולי להראות עגום לאוהבי הנוסטלגיה אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח.

אין בדברי משום "עידוד" לחד-הוריות או לגירושין כעקרון נעלה. אבל לראות בזה אסון הוא טעות גסה. ריבוי הגרושין הוא תוצאה ישירה של ההכרה בזכותו של האדם לשאוף לאושר.

תגובה יפה ומדודה.

הערה בקשר לסיפא של דבריך. האושר הזה שאנשים שואפים אליו גם הוא ענין אמורפי ובהחלט לא מוחלט.
הרי אותו אדם שהתחתן לפני מס' שנים היה בטוח שבנישואיו הוא מגשים סוג של אושר -והנה איננו.
הבעיה הגדולה היא שכאשר אחד מבני הזוג רוצה להמשיך לחפש את אושרו היחסי / המוחלט ,הוא בעצם לא יודע בדיוק מה הוא מחפש , והמסגרת המשפחתית נפגעת וברוב המקרים מי שמשלם את מחיר האושר הבלתי מושג הם הילדים.
אני מכיר לא מעט זוגות בסביבתי שהתגרשו ואני יכול לומר שלמעט מקרה אחד - בכל המקרים המוכרים לי הילדים סבלו מאד וסובלים עדיין מהתפוררות התא המשפחתי , גם לאחר שבגרו.

לכן איני ממליץ לוותר על החיפוש הסיזיפי אחר האושר ,אבל סוף מעשה במחשבה תחילה זאת המלצה מעולה בכל הענינים ובעיקר בנישואין .

אין לך אדם שאין לו שעה.

החברה החרדית היא חברה בנסיגה רעיונית, שמחזיקה את חבריה בכוח במסגרת שהם אינם מאמינים בה. מרוב התעסקות ב"חומרות" שונות (בדר"כ גם משונות) אובדים להם ערכי היהדות הבסיסיים, אלה שניתן לכנותם אוניברסליים או לאומיים.

רוצים דוגמא פשוטה? סעו בלילה בפארק המכוניות המתנגשות המכונה בני ברק וראו כיצד לובשי שחורים מנסים להתקרב לבורא שעה שהם רצים לתוך הכביש באלכסון רגע לפני שמגיעה אליהם המכונית. חיי משפחה? הילד בן החמש מלווה את אחיו בן השלוש בכביש וזה במקרה הטוב. ואיה העקרון הנעלה של "ונשמרתם לנפשותיכם"? הרבה יותר חשוב לרוץ לתוך הכביש אל שוק ארבעת המינים של רבי עקיבא עליו השלום כדי להשיג אתרוג יותר מהודר. ונדליזם, לכלוך, צעקות, תוקפנות, את כל אלה ראיתי שם ברחובות, במנות גדושות.

אני לא פוטר את החברה החילונית מביקורת, גם היא מלאה בתחלואים כאלה ואחרים, אבל החרדים אינם מודל שיש ללמוד ממנו את ריבוי הילדים, חיי המשפחה שלהם הם ממש לא מופת לחיקוי. צר לי

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”