29-09-2007, 18:01
|
|
|
|
חבר מתאריך: 05.02.03
הודעות: 566
|
|
|
סודות ושקרים / מאת בן-נאור איציק - סיפור בהמשכים
סודות ושקרים מאת: בן-נאור איציק. (סיפור בהמשכים...)
רינה כהן צעירה נאה כבת 23, קצינת מודיעין לשעבר מנסה להתמודד עם אובדנו של מי שהיה אהבת חייה בתאונה טרגית ומסתורית.
וכעת בעזרתו של דניאל, צעיר נמרץ שפגשה מנסה לפתור את סימני השאלה שעולים מן הפרשה ואת סימן השאלה הגדול שנמצא עדיין בליבה....
כל הדמויות והמקומות המצוינים בסיפור הם פרי דמיוני בלבד ולא מכוננות לשום אדם ו/ או גורם כל שהוא.
כל הזכויות שמורות למחבר בלבד.
***פרק 1 ***
בחוץ הגשם דפק בחוזקה על החלון והרוח נשבה וטלטלה את העצים מצד לצד.
כל זה לא הפריע לרינה כהן בזמן שהתעמלה מול תוכנית האירובי ששודרה על המסך שבחדרה.
רינה הייתה צעירה כבת 23 אשר גרה עם הוריה בחווילה גדולה ומטופחת ברמת השרון, היא השתחררה לפני מס' חודשים משירות קבע כקצינת מודיעין בדרגן סגן מחייל הים.
מעבר לכך שהייתה חטובה להפליא, שערה הגולש בצבע חום ועיניה הכחולות סחפו מבטים מכל בחור אשר היה בסביבתה,
אך מלבד כמה דייטים לא מוצלחים רינה לא הצליחה למצוא את האביר על הסוס הלבן שלו ייחלה כל כך.
איש מן הגברים הרבים שרינה פגשה לא הצליחו להצית בה את האש, האש אשר הצית בה יורם צעיר שאפתני מגדוד הצנחנים. השניים נפגשו במקרה באחד מהתרגילים שביצע הגדוד.
אהבתם הייתה כאילו נשלפה מהאגדות הם לא נפרדו לרגע וגם כאשר כן נאלצו להיפרד לבבותיהם נשארו יחדיו,
עד אותו לילה נורא שבו בדרכו חזרה אל המפקדה איבד נהג ההאמר את הבלמים והדרדר לתהום.
התוצאה הייתה הרת אסון, כל נוסעי הרכב ובניהם יורם נהרגו במקום.
רינה לא תשכח לעולם את שיחת הטלפון הבהולה שקיבלה מיורם ערב התאונה ובה נאמר לה שהם חייבים לדבר בדחיפות.
זה היה לפני שנה וחצי אך רינה המשיכה לחוות את החוויה המרה של הצלצול בדלת מידי לילה בחלומותיה אשר מהם הייתה מתעוררת מבועתת ושטופת זעה.
אביה של רינה, משה היה מהנדס בכיר בתעשייה הצבאית ולא חסך פרוטה על טיפולים וניסיונות נואשים להציל את ביתו מן התהום העמוקה שבה שקעה מידי יום.
אימה של רינה ד"ר סילביה כהן מומחית בעלת שם למחלות מדבקות הייתה כהרגלה בסבב בעולם בין אוניברסיטאות יוקרה למדינות העולם השלישי בהם ניסתה להילחם במחלות שונות ונדירות וכפי שהתרגלו כל בני המשפחה הייתה מגיעה אחת לשלושה או ארבעה חודשים לתקופה שנמשכה לא יותר משבועות ספורים לביתם ולאחר מכן אורזת ונעלמת שוב.
משה שאהב את אשתו התרגל בלית ברירה למצב, אך רינה שהייתה בת יחידה והייתה זקוקה יותר מהכול לחיבוק אם חזק ומחמם רק התרחקה מאמה עוד ועוד...
*** פרק 2 ***
רינה ניגשה את המכתבים שהיו פזורים על השולחן בפינת האוכל וריפרפה בהם, היו שם בעיקר חשבונות לתשלום אך מעטפה אחת משכה את תשומת ליבה. זו היתה מעטפה מן הצבא.
רינה מיהרה לפתוח את המעטפה וקראה:
" לכבוד הגב' רינה כהן
שלום רב,
הנדון: שירות מילואים
הינך מתבקשת להגיע ביום רביעי הקרוב ה23 בספטמבר 2003 לבסיס חיל הים בחיפה לצורך שירות מילואים אשר יערך כשלושה שבועות ואף ייתכן שיוארך מעבר לזמן המצוין.
יש ליצור קשר בדחיפות עם קצינת הקישור שלך ולאמת קבלת הודעה זו.
בכבוד רב: סרן דני אבשלום
מפקד מערך גיוס החירום בחיל הים.
רינה הסתכלה על המכתב המוזר ותהתה לעצמה מה כל כך דחוף.
היא ירדה לקומת הקרקע וחצתה את המטבח בדרכה החוצה.
"רינה" קרא לה אביה,
"בעוד יומיים ישנה מסיבה גדולה בתעשייה הצבאית ויגיעו לשם גם בני משפחותיהם של העובדים, אני אשמח אם תבואי"
רינה עצרה לרגע וניסתה להיזכר אם קבעה משהו לאותו תאריך... " בסדר אני אשמח לבוא, לא יזיק שוב לראות את כל החברים השמנים שלך שנועצים בי עיניים כשנשותיהן עומדות בצד ומרכלות" אמרה בגיחוך.
"נו, את יודעת שזה הכול מתוך קינאה " והשיב לה חיוך רחב.
הערב הגיע ורינה שלפה מארונה שמלה שחורה וצמודה אשר הבליטה את קימורי גופה העדינים והכל כך מושלמים עם המחשוף באמצע שהבליט את שני שדיה אשר היו מושלמים.
הם נכנסו יחד לאולם הגדול שהוכן למסיבה וניגשו כמו בכל אירוע לקבוצה של 3 אנשים בחליפות שחורות ויקרות ולחצו את ידם.
אלה היו סגן מנהל התעשייה הצבאית ועוזרו ולידם עמד רון שמחון המהל הישיר של משה אשר כהרגלו לא הוריד את עיניו
ממחשופה של רינה. הוא היה כבן 40 שמן ומקריח נשוי ואב לשניים, אך כל זה לא הפריע לו לבהות ברינה בכל פעם שעמדה בקרבתו .
רינה לא סבלה אותו אך ידעה כמה התפקיד החדש שמתפנה בקרוב במפעל חשוב לאביה והיא נאלצה כמו תמיד לחייך אל רון ולבלוע את הגועל שעורר בה.
"רינה, אני רוצה שתפגשי מישהו" קרא לה אביה, רינה ניגשה לעברו ובליבה הודתה על כך שמצאה תירוץ להתרחק מרון שעדיין עמד ובהה בה.
"תכירי זה דניאל הוא עובד איתי ביחד במשרד, הוא חדש והגיע מירושלים
הם חדשים באזור"
רינה לא הקשיבה למילה שאמר אביה, היא הייתה מרוכזת בצעיר החסון שעמד ליד הבר ולגם מכוס השמפניה שהייתה בידו.
הוא היה גבוה 1.80 שיער שחור ועיניו הירוקות בלטו ממרחק.
"גיל, בוא תגיד שלום" קרא לפתע דניאל והעלם הצעיר הסתובב וניגש הישר לכיוונה של רינה שבינתיים הספיקה להוריד ממנו את עיניה לפני שהבחין בכך.
"תכירו זה גיל בני הצעיר, הוא סטודנט לרפואה באוניברסיטת ירושלים"
גיל שבינתיים הבחין ברינה חיך חיוך ביישני ולחץ את ידיו של משה ואח"כ ברכות לחץ את ידה של רינה.
באותו הרגע רינה הרגישה כאילו פרץ של אנרגיה שהייתה חבויה בתוכך זמן רב פרצה החוצה, היא הרגישה את חום ידיו של הבחור הצעיר שעמד מולה והרגישה את החום מתפשט לכל גופה.
היא הסמיקה ומיד הפנתה את ראשה בכדי לחמוק ממבטו של העלם הצעיר אשר בכל שנייה של נגיעה רק המס את ליבה והיא ייחלה שהוא לא יעזוב את ידה לנצח.
"אני מצטער אם הבכתי אותך " אמר לפתע גיל שהבחין בסמוק שהתפשט על לחייה.
אינה התבלבלה מעט אך התעשתה מיד, "זה בסדר, כנראה שהיין השפיע עלי" מנסה להסתיר את החיוך שנמתח על פניה.
"בואי נעזוב את שני הזקנים האלה לבלבל אחד לשני את המוח ונלך לאכול משהו מן הבר" אמר לה.
היא מיד הסכימה וניגשה עימו לבר הסלטים.
רינה לא הרגישה כך מאז מה שקרה עם יורם, וכעת היא הייתה כל כך שיכורה מן ההרגשה שפקדה אותה שלא הבחינה באותו אדם בודד שעמד בפינת האולם, מוכסה במעיל גשם רטוב ועקב אחר כל צעד וצעד שעשתה ומידי פעם רשם לעצמו הערות בפנקס כיס ישן ורטוב שהחזיק בידו.
_____________________________________
איציק.
נערך לאחרונה ע"י פיטר_פן בתאריך 29-09-2007 בשעה 18:07.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
