רציתי לספר לכם מעט על עצמי,
קוראים לי ים אני בת 17 ואני עוסקת בהמון המון דברים.
יותר מדי אפשר לאמר.
הרבה תחביבים ואני גם מדריכה ובקיצור אין לי זמן לשום דבר.
חברים תמיד היו עדיפות ראשונה אצלי.
תמיד, לא משנה איפה ולא משנה אם זה בשעות הכי קטנות גדולות של הלילה, בין אם זה לסכן את חיי למענם, זה נשמע קצת מוזר לכולה ילדה בת 17, אבל הסתובבתי עם אנשים מאוד שליליים, והצלחתי להוציא אותם מהשליליות ולהפוך אותם לאנשים מאוד חיוביים, הצלחתי לעזור להם להתעכלם בחברה ובכלל להיות מרוצים מעצמם,
הבעיה שלי, היא שאחרי שעשיתי את זה הרגשתי שאני את שלי עשיתי, עברתי למקומות אחרים, לקבוצות חברים אחרות וכך הסיפור חוזר חלילה.

זוהי הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום על רגשות, מעבר לגישה שלי למדינה ולהתגייסות לא פתחתי את הלב כאן אף פעם, ובכלל, אני ילדה מאוד מופנמת,
תמיד כשאני חושבת שאני יכולה לסמוך על אנשים אני רואה שאני מפשלת וחברים "הכי טובים שלי" תוקעים לי ברזים בלי סוף, ואני כל כך תמימה, וכל כך אוהבת אותם שאני אפילו לא שמה לב לזה..
ואז.. אני מפחדת לעזוב אותם.. כי הם היחידים שיש לי.
חשוב לי לציין שבנים לא חסר לי, וזאת אחת הבעיות, שכל ידיד פתאום מחליט שהוא מתאהב, ואז איבדתי עוד ועוד,
וחברות?בנות לדעתי, זה בכלל עם חרא, אני מתכחשת בכל כוחי למין הזה. אז אני משתדלת להישאר בלי חברות מהזן הבוגדני הזה.
כל החברים האמיתיים שלי התגייסו, תמיד היו לי חברים בוגרים ומבוגרים יותר.
כולם בצבא, אוטוטו מסיימים או שרק התגייסו.
פתאום היציאות נהיו תלושות לגמרי,
יוצאת עם קבוצה ומרוב כל כך הרבה אנשים שאני מכירה אני עוברת מאחד לשני ואומרת שלום ומה נשמע וככה לבערך 200 אנשים ביציאה אחת עד שנמאס לי ואני חוזרת הביתה, הבילוי נעשה מגעיל, ובלי תוכן,
וכך גם בבית הספר, פתאום ההפסקות נהיו בזבוז זמן, שלום שלום ובחזרה לשיעור, לפעמים אני מעדיפה להישאר בבית לא לצאת ולא להראות את הפנים שלי בשום מקום, אבל אני לא ילדה כזאת, אני מאוד חברותית ויש לי המון חברים לא אמיתיים של שיחות נפש אבל אני די הפסיכולוגית של חצי עולם.. זה קצת כבד.. זה קצת מטריד.. לנסות להיות מישהו שאני לא..
אבל אני גם לא מצליחה בזמן האחרון להיות מי שאני...

שיר שכתבתי משלפני שבוע:
רגע תלוש,
רגע בודד.
רגע שבא לך להתאבד.
רגע שהקרובים בעצם רחוקים,
רגע של רדידות במעמקים.
רגע של כאב, שפוגע ישר בלב,
רגע של עצבות ,
שמסתכם בריקנות.
מתבוננת בספר טלפונים,
ולא מוצאת את האחד.
האחד, שיהיה איתי לעד.
שלא יבגוד.
שלא ילשין.
ושיעשה בשבילי מאמצים כבירים.

רגע שהספר כאילו ונמחק,
אין אף אחד,
הכל נשחק.

כולם בצבא,
או סתם עם אנשים,
אולי עם חברות,
אולי עם חברים,
ורק אני-
עמוק עמוק-
ברגע של:
חיפושים.



שבורה, תלושה, ואין לי פשוט מילים אחרות לתאר את השנה האחרונה...
ועכשיו אני מרגישה הקלה מטורפת.
תודה שקראתם.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

אז תפסיקי מלהיות פסיכולוגית, ותעשי מה שטוב לך. נשמע שאת מנסה לרצות את כל העולם..

R.I.P.

כן זאת אחת הבעיות שלי..
תכלס מי שחבר שלי יודע שאני מקריבה הכל בשבילו..
הבעיה שאנשים גם מנצלים את זה.. ודורכים על זה.
והגעתי למסקנה שאנלא צריכה חברים שרק על עצמי אני יכולה לסמוך אבל זה חתיכת דבר מבאס.

וזה לא שאני שולטת בזה.. אנשים רואים שאפשר לסמוך עלי ובאים ומדברים איתי...
אנלא אעצור אותם...
וגם אם אני שם רק להקשיב ולא לעזור זה סוג של פסיכולוגית.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

קודם כל אני חייב לציין שיש לך לב זהב,כזה שעוד לא קיבל תחלודה של החיים.

אני הייתי ממש כמוך.
כל מי שפגשתי,הארתי לו פנים.אהבתי אותו הכי בעולם ואמרתי לעצמי שאם תאהב-יחזירו לך אהבה.אבל הגעתי דרך הניסיון בחיים שאנשים שתיתן להם קצת אהבה ותציג להם כמה אתה מעריך אותם,הם יתפסו מעצמם לאגו הפרטי שלהם כשאתה בסה"כ היית עוד תחנה בדרך.

היום חוץ מיחידים,אין דבר כזה חבר.יש ת'אלה שאתה יוצא איתם לפה,יוצא איתם לשם,ובשביל זה הם קיימים.זה לא שבגלל שאוהבים מישהו אז מזמינים אותו ליציאה לים או לפאב הקרוב,זה בגלל שהוא אחלה,ונחמד,ובעיקרון-כדי שיהיה לך עם מי לצאת וקצת להיות עם 'חבר'ה'

ועקב זאת,הייתי חייב לוותר על עצמי.על לב הזהב שהיה לי,על האהבה התמימה שהייתה לי כלפי חברים,אהבה!לאהוב תחברים שלך!!לשמוח איזה חברים טובים יש לך!!!כי בסוף הם אולי נחמדים,מתקשרים אליך כדי שתבוא איתם לסרט,אבל זה רק כדי "שיהיה עם מי לצאת".

אני לא הולך לתת לך איזה משפט בנאלי-בומבסטי מטומטם של "תלמדי,חברים רק באגד" או "אל תבטחי באף אחד"

אלא להגיד לך שהיום אנשים מוותרים על יחסיהם הקרובים עם אחרים ומעדיפים יחסים של 'כיף'(חוץ מעם חברים טובים באמת שאיתם מפתחים קשרים עמוקים)
מה לעשות היום ככה זה.
זה לא שהמצב האידאלי שכולם יהיו חברים שלך ועם כולם תפתחי קשרים עמוקים,אלא היחס אחד כלפי השני.

אני חושב שצודקים ההורים שלנו כשאומרים שפעם חברים היו חברים....

תתחילי לזרום עם זה.תחזרי לפתח קשרים עם חברות בנות,תצאו למקומות.אבל את האהבה תשמרי לחברה הכי טובה...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Theodor_Herzl.jpg/38px-Theodor_Herzl.jpg]
"לא רוצים,לא צריך..."

היי,

מעבר לעובדת היות שמך מקסים, ניכר כי הוא סמלי לתנודות הגלים שאת חשה בחייך.
חייך רחבים ומלאים כאוקיינוס.

עצם העובדה שהצלחת להעביר בשורות שכתבת בהודעתך את עצמך ראויה להערכה.
המילים כמו נכתבו להן מעצמן - Plain and Simple (כך לתחושתי האישית).

אין ספק כי את טיפוס מאוד חיובי. הן בדרכים שבחרת בחייך ובכיוונים העתידיים בהמשך (כמו ההדרכה, היוזמה האישית והמוטיבציה הזו לעסוק בתחומים מגוונים).

העובדה שבחרת לעצמך חברים מבוגרים מעידה בעיקר על היותך בוגרת מכפי גילך ולכן גם קשה לך במידת מה למצוא את העניין בעיסוקם של בני גילך.

בשלך היותך רגישה לזולת - ניחנת ביכולת להקשיב ולסייע - זו הסיבה שאת חשה "פסיכולוגית" של הזולת. אלא - שאינך מעניקה לעצמך את אותו ה"יחס" כשם שאת מעניקה לזולת.
גם ה"אני הפנימי" שלך זקוק למידת תשומת הלב שאת מעניקה לזולת.
זו אחת הסיבות לתחושת ה"תלישוּת" שאת חשה (תְּלִישׁוּת = ניתוּק - בּעיקר מן החֶברה, הרגשת חוסֶר שַיָיכוּת, חוסר יַציבוּת).


כמו-כן, אמרת בדברייך שאת מפחדת לעזוב את החברים שלך. ועל-כן את מתירה להם לפגוע בך.
האם יש סיבה מסויימת לקביעה כי כל הבנות הינן "בוגדות"? האם אירע מקרה כזה ועל כן אינך יוצרת קשרים מחדש?

שאלה נוספת - נסי לחשוב, מהי הסיבה לכך שאת מנתקת קשרים מאנשים איתם יצרת קשר מיוחד כדברייך. (אחרי שחוללת את השינוי בחייהם).
האם משום שחשת ש"תפקידך" במערכות היחסים האלו חדל מלהתקיים? מהו הפחד ש"עוצר" אותך ומאלץ אותך לנתק קשרים אלה?


לעתים אנו טרודים כה רבות בצרותיהם של אחרים - רק כדי להשכיח את צרותינו הפנימיות.
נסי להביט פנימה - ולהבין מהם הפחדים הגורמים למצבים אלה בחייך? האם הם כה גדולים כפי שנדמה?
רק כשנאזור את האומץ להביט פנימה, אל תוך עצמנו - להתמודד עם פחדים אלו - רק אז נוכל להבחין כמה הם קטנים למעשה מול כוחנו הפנימי.

יש בך כוח מופלא. מהשורות המעטות שהספקתי לקרוא יש בך משום יכולת "קסם" של ממש לחולל שינוי בחייהם של אחרים - וכך יש בך גם את הכוח לחולל את השינוי בך - לו רק תביטי פנימה אל תוך עצמך.

http://photo.fresh.co.il

תענוג לקרוא תגובות שלך, בחיי.

R.I.P.

וואו, תודה ענקית על ההתיחסות הרצינית הבוגרת והמעמיקה,
אני ילדה שתמיד מרוצה ממה שיש מסביבה ועברתי המון דברים שגרמו לי לעצב את הדמות שלי במשך 17 שנה לדמות שאני ממש מרוצה ממנה היום!
תמיד אני מסתכלת על דברים חיוביים ואין הרבה דברים שאני מבואסת בגללם,
ותמיד יש את החברים שיקשיבו לי הבעיה שרובם אינם כאן לידי, ואת הבילויים ביליתי רק איתם ופתאום הם לא פה, טלפון זה לא תחליף, ורובם בקרבי אז בקושי יש זמן.

בעיניין הבנות, עברתי טראומות נוראיות בגלל המון בנות שהיו איתי ולידי, וגם אני טיפוס שישר מתחבר עם הבנים, תום בוי כזאת, ישר החברים הכי טובים שלי הם הבנים, והרבה בנות אמרו לי שזה די מאיים עליהן שאני ישר מתחברת עם בנים(אין לי מושג למה אבל זה מה שאמרו ואני סופגת ושותקת-מאיים?תברחוף זה לא ענייני).

אני באמת חושבת שאחרי שאני נותנת כל מה שאני יכולה למישהו זה כמו שלב של פרח נבול שאחרי שמשקים אותו הוא צומח ואז נותנים לו את החופש שלו והולכים להשקות פרח אחר. ממש כך אני מרגישה..
אני גם יודעת שיש לי השפעה גדולה על המון אנשים בעיקר על חניכים שלי,
וזה סוג של: השפעתי, עשיתי את שלי ועכשיו אני אלך ל"תקן" מקום אחר,
קצת קשה לי להגיד את זה כי אני מרגישה כמו וונדרוומן...
אבל באמת שאני כבר מפסיקה לצאת, לפעמים אני קובעת עם חברים, מתקלחת מתלבשת ומתקשרת להגיד שאני לא יכולה ברגע האחרון, סתם כי לא בא לי, כי אני חושבת שניה צעד אחד קדימה ואומרת מה לעזאזל אני אעשה שם.

באמת שאני מרגישה תלושה, מוקפת בדברים ממש טובים אבל לא מצליחה להתקרב למשהו מסויים.
מתה כבר לסיים את התקופה הזאת.

עוד בעיה גדולה שרוב החברים שכן נמצאים בגיל שלי הם בבתי ספר אחרים, ובבית ספר שלי זאת בעיה ענקית.. אני אף פעם לא לבד!
אף פעם!
תמיד יש אנשים סביבי שאוהבים אוית וגם אני אותם אבל יש מן חומה כזאת ביני לבינם וכל אחד שאני אומרת לו שלא בא לי לצאת כי אין לי עם מי להיות וזה מתפלא וצועק ישר:לך?!?!לך אין עם מי להיות?!!?!?
וזה נשמע מוזר כי אני תמיד בחברת אנשים..
אין לי מושג איך להגדיר את זה=\
תודה בכל מקרה על תגובה ממש מדהימה!! תודה.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

תאמת את נשמעת אדם ממש סבבה..ממש נחמדה והכול..חבל שאנשים לא יודעים להעריך את זה וזה ממש חבל..גם אני כבר הבנתי שלא משנה כמה שאת טובה לכולם והכול רוב האנשים לא יודעת להתייחס על זה כמו שצריך..תתנהגי איך שנוח לך..תחיי את החיים איך שבא לך ..בכל מקרה חיים רק פעם אחת:-) מקווה שעזרתי..

בואי תאכלי גפילטע ותיהיה בריאה (סתם בדיחה פרטית )

עכשיו ברצינות.. (רציני זה מבאס אז גישה קלילה יותר )

לכי בעקבות הלב, (לא, לא בעקבות אמא של מרקו או הקוף שלו) אלא בעקבות התחושות שלך, מה את מרגישה נכון לעשות, עם מי להסתובב.

הקטע של המצב רוח בריצפה אני חושב מהמקרה שלך נובע מכך שאת לא מגשימה חלומות אישיים שלך, כלומר, תגשימי את המטרות שלך, אם זה ללכת למכון כושר.. ללמוד לצייר, לנגן ובסגנון... דברים כאלה עוזרים מאוד לשפר מצב רוח, בייחוד אם זה משו שאת רוצה מאוד..

ותנסי לדמיין מכל דבר שאת מרגישה ממנו רע, משהו מצחיק, את תרגישי ממש יותר טוב
ותמיד תקומי עם חיוך בבוקר, תנסי את זה היום-מחר, בטוח תקומי עם הרגשה טובה

דרך אגב, תרשמי לי מתכון בפ.תנועותנוער, אני חייב עזרה שם :\

תודה

אתה לא כל כך מכיר אוית כדי להגיד שאנלא עושה דברים בשביל עצמי.
כל דבר שרק רציתי שים לב לא קיבלתי אלא השגתי בכוחות עצמי ועבדתי עליו המון המון זמן.
יש לי עוד 2 חלומות שלא הספקתי להגשים: להיות בחובלים:אוטוטו גיבוש.

ולאמץ ילד, כל דבר בעיתו.
אני פשוט לא מבינה איך אנשים יכולים לקבל הכל ועוד לדרוך על זה...
רציני שזה מאכזב.. ורק כשהייתי במקומות כמו גדנ"ע חובלים הבנתי כמה אני יכולה לסמוך רק על עצמי...
מוזר אלב פיתחתי דיסטאנס כזה אל חברים שלי שאני מגלה להם דברים על עצמי רק אם אני ממש ממש ממש סומכת עליהם והכל..=\
בכל מקרה..
אמרתי לך בוא לקחת מופלתה.. גפילטע יכול לעזור לי בספרינטים בלבד

אוהבתותך!
את כולכם-תודה.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

אנחנו כולה בני 17 !
17 - 18

"נותנת הכל בשביל אנשים.... הם מנצלים את זה...."
איך זה מתבטא?


קחי את החיים יותר בקלות
תהיי קלילה, זורמת..
תהיי חברה נאמנה ואמיתית, אבל תסתכלי גם על עצמך.
זה כמו בגיבוש בצבא:
אתה צריך לעזור,
אבל אם תשכח מעצמך ותנסה רק לעזור לאחרים, בסוף ייגמר לך הכח, ותרגיש תסכול נוראי (קרה לחבר הכי טוב שלי)

דווקא בגיבוש חובלים עבודה בצוות ועזרה לאחרים זה פחות רלוונטי.

R.I.P.

כל גיבוש והדגשים שלו

גם אם זה היה קריטריון מכשיל הייתי מעדיפה להיכשל אם זה במקום לעזור למישהו..
כזאת אני מבין?

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

אפשר לעזור ולא להיכשל,
לא צריך ללכת עם הראש בקיר

כמו שזה נשמע את מודעת לזה שחלק מהבעיה היא גם אצלך..

כולה בת 17 אבל אני יכולה להגיד לך שהגשמתי את עצמי יותר מחברה שלי שבת 24.. זה לא קשור לגיל אלא למעשים שלך..
צודק לא הפכתי עולמות
אבל את העולם הקטן שסובב אותי שיניתי במעט ואני מקווה שרק לטובה.

אני לא אחת שמכופפת עצמה כדי שלאחרים יהיה טוב אבל אני אחת שאם חס וחלילה מישהו מהחברים שלי עצוב אומישהו פגע בו אני אהפוך עולמות כדי שהרגשתו תשתנה.
מי שנכנס מתחת לקטגוריית:"חבר" אצלי מקבל את כל האהבה שאני יכולה לתת.
וקשה להיכנס לקטגוריה הזאת אצלי בגלל הקטע שאני מקריבה את כולי למענו בשלב כלשהו.
בכל מקרה יהיה בסדר לא?ככה אומרים.
תודה!!

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ~ים~ כחול עמוק כולה בת 17 אבל אני יכולה להגיד לך שהגשמתי את עצמי יותר מחברה שלי שבת 24.. זה לא קשור לגיל אלא למעשים שלך.. צודק לא הפכתי עולמות אבל את העולם הקטן שסובב אותי שיניתי במעט ואני מקווה שרק לטובה. אני לא אחת שמכופפת עצמה כדי שלאחרים יהיה טוב אבל אני אחת שאם חס וחלילה מישהו מהחברים שלי עצוב אומישהו פגע בו אני אהפוך עולמות כדי שהרגשתו תשתנה. מי שנכנס מתחת לקטגוריית:"חבר" אצלי מקבל את כל האהבה שאני יכולה לתת. וקשה להיכנס לקטגוריה הזאת אצלי בגלל הקטע שאני מקריבה את כולי למענו בשלב כלשהו. בכל מקרה יהיה בסדר לא?ככה אומרים. תודה!!

הגשמה עצמית זה טוב ויפה
אבל זה לא מתקשר כל כך ללהיפגע מחברים כפויי טובה..

וזה שאת אכפתית ועוזרת, זה אחלה , באמת

אני פשוט לא מבין משהו,
אם הכנסת מישהו לקטגורית "חבר", זה סימן שאת סומכת עליו, לא ?

אין, לבנות יש פשוט בעיה למצוא חברות אמיתיות

כי בנות זה עם חרא.
קנאיות,
בוגדניות,
מגעילות,
נצלניות,
וכמעט כל בן יסכים איתי.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

תמצאי חבר חח

יש לי יותר מדי, זאת הבעיה,
שכל ידיד כבר נהיה חבר...

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

קביעה כזו היא סוג של "בריחה".

הקביעה הזו ודאי אינה נכונה - משום שלא ניתן להכליל הגדרה על ציבור רחב של אנשים.

לא ניתן לקבוע ש"כל הבנות מגעילות" - כשם שלא ניתן לקבוע שכ-ל הבנות בלונדיניות.


אני יכול למנות לפחות מאה בחורות שאינן כאלה - חלקן אפילו חברות בפורום הזה והרי אני לא מסוגל לומר דבר רע עליהן.


עצם העובדה כי פגשת בנות מינך שפגעו בך - לא אומר שצריך לנתק קשר כליל. זה רק צריך לחזק אותך ולומר לך מה אינך מחפשת בחברה קרובה לעתיד.

כמו-כן - חשוב לזכור - בן זוג אינו תחליף לחברים.
החיפוש המתמיד אחרי בן/בת זוג בתקווה לגאולה מבדידות - זו טעות מיסודה - שעתידה רק לפגוע בקשר הזוגי העתידי.

כל צד במערכת היחסים חשוב שיהיו לו החיים העצמאיים שלו - החברים שלו, העיסוקים שלו וכן-הלאה.

אין ספק כי ניתוק היחסים שלך כלפי המין הנשי נובע מפחד חוזר מפגיעה. אך כפי שאמרתי בעבר - בריחה מפחדים אינם פתרון. רק כשאוזרים את האומץ להתמודד איתם - ניתן להמשיך בחיינו מבלי "לגרור" איתנו משקעים.


כל אחד מאיתנו מסוגל - צריך רק להאמין בכך.

http://photo.fresh.co.il

שחברות בין בנות זה לא כמו אצל בנים..

מחשבות קריאייטיביות - רן פינקלשטיין
http://copies2011.blogspot.com/

אני חייבת להגיד לך,, שהרבה דברים שהזכרת בהודעה שכתבת
את מזכירה לי את עצמי.

מצטערת, אבל אין לי מה לכתוב לך שאולי יוכל ללעזור
כי אני מרגישה בדיוק כמוך.

נמאס.. נמאס מכל הבנות האלה
כי באמת כולם צבועות, סכסכניות ובעיקר אינטרסנטיות
לפעמים אני יושבת איתן.. עם חברות.. אבל בכל זאת מרגישה כל כך רחוקה מהם.
לפעמים בא לי לצעוק.. או פשוט להעיר להם ולהגיד כ-ל מה שאני חושבת עליהן
אבל אני פשוט לא מסוגלת. לא יכולה.
ולא כי אני צבועה או משהו.. פשוט לא יכולה.. פוחדת שבסוף אני אשאר באמת לבדד!
לא משנה כמה חברות יש לי,, אין אף אחת שהיא אמיתית, חברה אמיתית!
עד שסוף סוף את מוצאת אחת שאת ממש סומכת עליה.. ורואה בה כחברה אמיתית.
קורה משהו שהורס הכל,, איזה סכין בגב או משהו כזה..
הדבר שהכי כואב לי הוא שאני באמת מסוגלת להקריב הכלל,, הכל בשביל החברות.
אבל אז את מגלהה.. מי הן באמת. וזה באמת כואב. אני מודעת לכך שאני תמימה
ואלי כמו במקרה שלך יש כאלה שמנצלים את זה לרעה, לא יודעת. אבל מה אני כבר יכולה לעשות!?
עוד דבר שהזכיר לי אותי.. הקטע עם הפסיכולוגית.
כי באמת.. אני עוזרת למלא ילדים.. ולפעמים זה כבר ממש נמאס. כי כמה אפשר?!
באים, מספרים לי דברים במטרה שאני אעזור להם וזה.. אני תמיד עוזרת. תמיד.
אבל לי,, מי עוזר?! אולי כי אני מופנמת,, מידי. אנשים לא יודעים עלי באמת איך אני מרגישה.
ואני גם לא מסוגלת לספר להם. לא יכולה. אני מרגישה שאף אחד לא באמת מבין אותי, אולי כי אף אחד
לא בא במטרה אמיתית לעזור לי.. בכלל, אם בכלל מישהו בא.
והיום!? עוד יותר אני לא מסוגלת להיפתח למישהו ולספר מה אני מה אני מרגישה כי שוב, עד שבטחתי
בחברה מסוימת ונפתחתי בפניה..
קרו יותר מידי דברים שלא היו צריכים לקרות בגלל שסיפרתי לה,, ומאז.. גם הרגשתי שתמיד
יש לה כאלה עקיצות מסויימות.. ואני ושנאת שעושים את זה.
בקיצור, לא יצא לי שום דבר חיובי מזה שסיפרתי לה.. כי היא אפילו לא עזרה לי. סתם טעות.

חח מצטערת שנפלתי עלייך ככה.. פשוט הרגשתי שאני חייבת..
כי קורים לך דברים כל כך דומים לשלי.
בחיים לא אמרתי את זה לאף אחד.. זאת הפעם הראשונה שאני נפתחת באמת, בלב שלם,
ואומרת מה שקורה לי ועובר עלי.
מצטערת, באמת מצטערת שאני לא יכולה לעזור לך.. כי גמאני תקועה באותו בוץ.

בכל מקרה,, מקווה שיסתדרו לך הדברים.

דווקא, כל מה שאתן רושמות על בנות (שאולי נכון ואולי לא נכון) נכון על אחוז מסויים של בנות, אם כי אלי ניגלו בנות מהסגנון שרשמתן כשהייתי בחטיבת הביניים כיתות ז' ח' ט' אך מכיתה י' (כרגע ביא') נגליתי אל עם אחר של בנות (D מכיוון שיש את הפרוייקט הזה של מחוייבות אישית ודרך אגב אני עוד ממשיך בו מטעמים אישיים ולא משלא סיימתי.. במכבי הצעיר, כל הבנות שם (לפחות הרוב) הן החמודות ביותר, מתוקות ביותר ונותנות הרבה מעצמן, ולא ראיתי באף אחת מהן רוע כמו שראיתי בחטיבה בבנות מהכיתה שלי, אז לא הייתי שולל ואומר שכל הבנות הן כפי שציינתם.

ועכשיו אני חייב לזוז, הייתי כותב עוד, אבל GOTTA GO, CYA

ציטוט:

במקור נכתב על ידי -ילדווונת- אני חייבת להגיד לך,, שהרבה דברים שהזכרת בהודעה שכתבת את מזכירה לי את עצמי. מצטערת, אבל אין לי מה לכתוב לך שאולי יוכל ללעזור כי אני מרגישה בדיוק כמוך. נמאס.. נמאס מכל הבנות האלה כי באמת כולם צבועות, סכסכניות ובעיקר אינטרסנטיות לפעמים אני יושבת איתן.. עם חברות.. אבל בכל זאת מרגישה כל כך רחוקה מהם. לפעמים בא לי לצעוק.. או פשוט להעיר להם ולהגיד כ-ל מה שאני חושבת עליהן אבל אני פשוט לא מסוגלת. לא יכולה. ולא כי אני צבועה או משהו.. פשוט לא יכולה.. פוחדת שבסוף אני אשאר באמת לבדד! לא משנה כמה חברות יש לי,, אין אף אחת שהיא אמיתית, חברה אמיתית! עד שסוף סוף את מוצאת אחת שאת ממש סומכת עליה.. ורואה בה כחברה אמיתית. קורה משהו שהורס הכל,, איזה סכין בגב או משהו כזה.. הדבר שהכי כואב לי הוא שאני באמת מסוגלת להקריב הכלל,, הכל בשביל החברות. אבל אז את מגלהה.. מי הן באמת. וזה באמת כואב. אני מודעת לכך שאני תמימה ואלי כמו במקרה שלך יש כאלה שמנצלים את זה לרעה, לא יודעת. אבל מה אני כבר יכולה לעשות!? עוד דבר שהזכיר לי אותי.. הקטע עם הפסיכולוגית. כי באמת.. אני עוזרת למלא ילדים.. ולפעמים זה כבר ממש נמאס. כי כמה אפשר?! באים, מספרים לי דברים במטרה שאני אעזור להם וזה.. אני תמיד עוזרת. תמיד. אבל לי,, מי עוזר?! אולי כי אני מופנמת,, מידי. אנשים לא יודעים עלי באמת איך אני מרגישה. ואני גם לא מסוגלת לספר להם. לא יכולה. אני מרגישה שאף אחד לא באמת מבין אותי, אולי כי אף אחד לא בא במטרה אמיתית לעזור לי.. בכלל, אם בכלל מישהו בא. והיום!? עוד יותר אני לא מסוגלת להיפתח למישהו ולספר מה אני מה אני מרגישה כי שוב, עד שבטחתי בחברה מסוימת ונפתחתי בפניה.. קרו יותר מידי דברים שלא היו צריכים לקרות בגלל שסיפרתי לה,, ומאז.. גם הרגשתי שתמיד יש לה כאלה עקיצות מסויימות.. ואני ושנאת שעושים את זה. בקיצור, לא יצא לי שום דבר חיובי מזה שסיפרתי לה.. כי היא אפילו לא עזרה לי. סתם טעות. חח מצטערת שנפלתי עלייך ככה.. פשוט הרגשתי שאני חייבת.. כי קורים לך דברים כל כך דומים לשלי. בחיים לא אמרתי את זה לאף אחד.. זאת הפעם הראשונה שאני נפתחת באמת, בלב שלם, ואומרת מה שקורה לי ועובר עלי. מצטערת, באמת מצטערת שאני לא יכולה לעזור לך.. כי גמאני תקועה באותו בוץ. בכל מקרה,, מקווה שיסתדרו לך הדברים.

ילדונת,
רוצה להיות חברה שלי?

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

מה שאני יכול להגיד לך זה למצוא חברים חדשים..
אין כזה דבר "חברים" שהם חברים אמיתיים לנצח...
זורמים, תזרמי. לא משנה עם מי.. בא לך לצאת לאנשהו ? דברי עם אנשים תתחברי ותצאי איתם.
ככה זה התקופה של לפני צבא וגם בצבא בכלל..
אני בשלוש חודשים האחרונים יוצא פה עם אנשים שאני מכיר מהבצפר, יום אחרי זה אני יושב עם אנשים אחרים בכלל שאני מכיר ממקום אחר, יום אחרי אני יוצא עם אנשים בכלל לא קשורים... זה למה ככה זה בצבא.. כל אחד הולך לדרך שלו ואתה צריך למצוא לעצמך חברים... גם כאלו שלא קשורים למעגל חברים הרגיל שהיה לך. ולא תמיד צריך להיות "קשור" לחברים יותר מדי - מישהו עושה לך פרצופים - אל תשימי עליו בכלל... אני לדוגמא הגעתי למצב כזה אדישות שאם מישהו מתחיל לעשות לי פרצופים.. מרוב שלא אכפת לי ממנו אני לא מטריד את עצמי בכלל במה שקרה... למה החיים קצרים וצריכים להנות מכל רגע..