לעיתים כל אחד מאיתנו נקלע לטעות. הגדולה היא לדעת להודות בטעויות, ולצאת מהן, לא לשקוע ביאוש ובחידלון, ביחוד אם מדובר בגורלו של ציבור גדול, של עם. האם חברי הכנסת ירימו את הכפפה ויגאלו אותנו מתאונת המונח "יהודית ודמוקרטית", שרק הולכת ומחריפה? האם ממשלת אולמרט, שאינה מהססת להתעמת עם טעויות העבר, למשל בעניין לבנון, תשאף גם לגדולה האמיתית, לעיצוב ישראל כמדינת העם היהודי לדורי דורות?

בשנת 1992 נחקקו בישראל כמעט כלאחר יד שני חוקי יסוד: "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק". בשני החוקים הכניס המנסח, פרופ' אמנון רובינשטיין, ברוחו של השופט אהרון ברק, את המונח: "מדינה יהודית ודמוקרטית". המונח הזה לא היה שייך כלל להקשר של שני החוקים, ולא נערך שום דיון ציבורי לגביו. ספק אם חברי הכנסת שהרימו ידם עבורו ידעו לאיזה בוץ הם מכניסים את מדינתם. החוקים עברו, ואהרון ברק רק חיכה לרגע הזה. מאז הוא הפך את המשפט הזה למגדיר של מדינת ישראל כולה. הנזק שהביטוי גרם כה רב, כפי שאראה מייד, עד כי הגיע הזמן פשוט לבטלו.

הרבה טעויות נעשו בשנות התשעים הבלתי עליזות: ברמה המדינית, ברמה הביטחונית וברמה הצבאית. כמו שעכשיו אנו מתקנים את משגי הצבא באותן שנים, כך יש לתקן את משגי הכנסת. ברק ורובינשטיין הם אנשים חכמים, בדיוק כמו סנהורי, אך התוצאה שנגרמה לביטוי שלהם מחייבת תיקון מהיר.
השופט אהרון ברק נטל את שני חוקי היסוד הללו, ועליהם בנה את מה שכינה "המהפכה החוקתית". הדבר נעשה במחטף, ללא שום דיון ציבורי או לגיטימציה חברתית, כאשר הרעיון הוא שמעתה יפסול בג"ץ חוקים של הכנסת, נציגת הריבון הישראלי, אם הם אינם "חוקתיים". כך בג"ץ גם יקבע מהו חוקתי, גם יקבע מהי החוקה, גם יפסול מה שאינו חוקתי, ובכל אלה אין הוא נתון לשום ערכאת ביקורת, וכל זאת מבלי שאיש הסמיך את הגוף הזה לעשות זאת, בלי הרכב מייצג ובלי דיון ציבורי.
ברק חולל את המהפכה הזו (שלעומתה הרפורמות של שר המשפטים פרידמן הן כמשקל הנוצה) על סמך המילה "דמוקרטית" בחוקי היסוד.
הפרדת הרשויות בוטלה בכך במדינת ישראל. בג"ץ הפך להיות הכנסת, הממשלה, הצבא, המיפלגות ומה לא. ככל שבג"ץ נטל לעצמו עוד סמכויות, כך הלכה הלגיטימציה הציבורית שלו והתכרסמה, נזק קשה למערכת שלטון החוק ובתי המשפט, כפי שאנו רואים זאת היום.

אצל בית המשפט העליון המילה "דמוקרטית" בלעה את המילה "יהודית", עד כדי ערעור על אופייה היהודי של המדינה, בנושאי קרקעות לערבים, דרישת שוויון בכל מחיר, ועוד. בית המשפט העליון שכח כי כתוב "יהודית ודמוקרטית", ולא דמוקרטית בלבד. הוא הרי הגיע ממסורת דמוקרטית, לאו דווקא מסורת "יהודית".
את המדיניות החדשה הזו הבינו וניצלו מייד שורה של ארגונים שכולם אנטי ציוניים, חלקם לאומניים באצטלה משפטית, כמו האגודה לזכויות האזרח, עדאלה ועוד שורה של ארגונים לאומיים ערביים, שמטרתם אחת: לקעקע את האופי היהודי-ציוני של ישראל. מי שרצה לציין את ישראל כיהודית, השיג את המטרה ההפוכה.
הארגונים הרבים האלה (יש כבר כמה עשרות) החלו להכות את בג"ץ בחולשה אליה קלע את עצמו, שכן המילה "יהודית" הושמטה על ידי בג"ץ עצמו. הם הריחו את החולשה, וניצלו אותה, עד היום. בג"ץ נקלע למילכוד, כלוא ברטוריקה הליברלית שלו עצמו. יש חובה לסייע לבג"ץ להחלץ מן המיצר אליו קלע את עצמו ואותנו. אותם ארגונים עושים שימוש לרעה בכוונה המקורית. מ"יהודית ודמוקרטית" זה הפך למאבק לאומני פלסטיני. לא יאומן!
אם נותנים להם, למה שלא יקחו?

http://www.gplanet.co.il/prodetails....asp?pro_id=577

ציטוט:

במקור נכתב על ידי winter_forever לעיתים כל אחד מאיתנו נקלע לטעות. הגדולה היא לדעת להודות בטעויות, ולצאת מהן, לא לשקוע ביאוש ובחידלון, ביחוד אם מדובר בגורלו של ציבור גדול, של עם. האם חברי הכנסת ירימו את הכפפה ויגאלו אותנו מתאונת המונח "יהודית ודמוקרטית", שרק הולכת ומחריפה? האם ממשלת אולמרט, שאינה מהססת להתעמת עם טעויות העבר, למשל בעניין לבנון, תשאף גם לגדולה האמיתית, לעיצוב ישראל כמדינת העם היהודי לדורי דורות? בשנת 1992 נחקקו בישראל כמעט כלאחר יד שני חוקי יסוד: "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק". בשני החוקים הכניס המנסח, פרופ' אמנון רובינשטיין, ברוחו של השופט אהרון ברק, את המונח: "מדינה יהודית ודמוקרטית". המונח הזה לא היה שייך כלל להקשר של שני החוקים, ולא נערך שום דיון ציבורי לגביו. ספק אם חברי הכנסת שהרימו ידם עבורו ידעו לאיזה בוץ הם מכניסים את מדינתם. החוקים עברו, ואהרון ברק רק חיכה לרגע הזה. מאז הוא הפך את המשפט הזה למגדיר של מדינת ישראל כולה. הנזק שהביטוי גרם כה רב, כפי שאראה מייד, עד כי הגיע הזמן פשוט לבטלו. הרבה טעויות נעשו בשנות התשעים הבלתי עליזות: ברמה המדינית, ברמה הביטחונית וברמה הצבאית. כמו שעכשיו אנו מתקנים את משגי הצבא באותן שנים, כך יש לתקן את משגי הכנסת. ברק ורובינשטיין הם אנשים חכמים, בדיוק כמו סנהורי, אך התוצאה שנגרמה לביטוי שלהם מחייבת תיקון מהיר. השופט אהרון ברק נטל את שני חוקי היסוד הללו, ועליהם בנה את מה שכינה "המהפכה החוקתית". הדבר נעשה במחטף, ללא שום דיון ציבורי או לגיטימציה חברתית, כאשר הרעיון הוא שמעתה יפסול בג"ץ חוקים של הכנסת, נציגת הריבון הישראלי, אם הם אינם "חוקתיים". כך בג"ץ גם יקבע מהו חוקתי, גם יקבע מהי החוקה, גם יפסול מה שאינו חוקתי, ובכל אלה אין הוא נתון לשום ערכאת ביקורת, וכל זאת מבלי שאיש הסמיך את הגוף הזה לעשות זאת, בלי הרכב מייצג ובלי דיון ציבורי. ברק חולל את המהפכה הזו (שלעומתה הרפורמות של שר המשפטים פרידמן הן כמשקל הנוצה) על סמך המילה "דמוקרטית" בחוקי היסוד. הפרדת הרשויות בוטלה בכך במדינת ישראל. בג"ץ הפך להיות הכנסת, הממשלה, הצבא, המיפלגות ומה לא. ככל שבג"ץ נטל לעצמו עוד סמכויות, כך הלכה הלגיטימציה הציבורית שלו והתכרסמה, נזק קשה למערכת שלטון החוק ובתי המשפט, כפי שאנו רואים זאת היום. אצל בית המשפט העליון המילה "דמוקרטית" בלעה את המילה "יהודית", עד כדי ערעור על אופייה היהודי של המדינה, בנושאי קרקעות לערבים, דרישת שוויון בכל מחיר, ועוד. בית המשפט העליון שכח כי כתוב "יהודית ודמוקרטית", ולא דמוקרטית בלבד. הוא הרי הגיע ממסורת דמוקרטית, לאו דווקא מסורת "יהודית". את המדיניות החדשה הזו הבינו וניצלו מייד שורה של ארגונים שכולם אנטי ציוניים, חלקם לאומניים באצטלה משפטית, כמו האגודה לזכויות האזרח, עדאלה ועוד שורה של ארגונים לאומיים ערביים, שמטרתם אחת: לקעקע את האופי היהודי-ציוני של ישראל. מי שרצה לציין את ישראל כיהודית, השיג את המטרה ההפוכה. הארגונים הרבים האלה (יש כבר כמה עשרות) החלו להכות את בג"ץ בחולשה אליה קלע את עצמו, שכן המילה "יהודית" הושמטה על ידי בג"ץ עצמו. הם הריחו את החולשה, וניצלו אותה, עד היום. בג"ץ נקלע למילכוד, כלוא ברטוריקה הליברלית שלו עצמו. יש חובה לסייע לבג"ץ להחלץ מן המיצר אליו קלע את עצמו ואותנו. אותם ארגונים עושים שימוש לרעה בכוונה המקורית. מ"יהודית ודמוקרטית" זה הפך למאבק לאומני פלסטיני. לא יאומן! אם נותנים להם, למה שלא יקחו? http://www.gplanet.co.il/prodetails....asp?pro_id=577

אוקיי, בגדול אני מסכים עם מה שכתבת, ואני מתנגד חריף לבג"ץ ובעיקר לדרך שבה מממנים שם שופטים.
חשוב להבין: בג"ץ הפך להיות למועדון "חבר מביא חבר" , וככה זה מאז קום המדינה, לאזרחים אין שום השפעה על דרך בחירת השופטים, וזאת בניגוד למצב הבחירות לכנסת.
הידעת? בארה"ב, בניו-יורק, זה ממש לא ככה, אם תלך ברחובות ניויורק אתה תיראה מודעות של שופטים, ממש מודעות מודבקות על לוחות מודעות ובהם הם קוראים לך להצביע להם, והם מספרים גם על דעותיהם הפוליטיות, ואז האזרח רשאי לממש את זכות הבחירה לבחור את השופטים שבהם הוא מעוניין. ממש כמו בחירות לכנסת.
אבל רק בישראל שמתנהגת כמו דיקטטורה - אין את זה.
מאז קום המדינה מתנהל בבגץ מסע אנטי יהודי של שופטים בעלי דיעות שמאלניות קיצוניות רדיקליות, מרצ ואילך.
חייבים לעצור את התופעה הזאת.
ועם כל הכבוד למר פרידמן, הוא לא עשה שום דבר משמעותי בכדי לעצור זאת, הוא רק דואג לאולמרט בעניין החקירות הפליליות נגדו, ואגב אולמרט מינה אותו.

פתאום הכנסת וחוקיה הופכים להיות משאת נפש של כל מי שנלחם ומסית כנגד החלטותיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה פתאום הכנסת וחוקיה הופכים להיות משאת נפש של כל מי שנלחם ומסית כנגד החלטותיה.

המשפט שלך לא מובן (לפחות לא לי, אבל אני לא כזה גאון אז זה לא חכמה).

האם מסיתים נגד הכנסת?
מי הם המסיתים?
האם הכנסת נלחמת בעצמה?
מהי משאת הנפש? הכנסת והחוקים? ההחלטות?

לא הבנתי, אנא הסבר דברייך, שגם אווילים שכמותי יבינו(ויש רבים).

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תומך, למעשה, בדיקטטורה, בעריצות של מיעוט קטן שבקטנים על פני הרוב.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'