30-09-2007, 00:15
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.09.07
הודעות: 6
|
|
גם לי מניסיון האהבה גרמה 99% סבל עצום, אבל זה הדיכאון הזה נגרם, כי אתה מרגיש את החיסרון של זה, כשאתה לא נאהב, וכיוצא מזה- כל הכימקלים בראש משתנים, כמה שזה נשמע רדוד, הכל מסתכם בחלקיקים של הפרשות במוח שלנו, שבעצם רוצה לשרת מטרה אחרת של התרבות...
לי למשל, היה מקרה שמישהי ממש יפה ממש ממש אהבה אותי תקופה ארוכה, ואפילו בלי שרציתי אותה רק עצם הידיעה שמישהי ממש אוהבת אותי , אז הרגשתי יחסית יותר טוב עם עצמי, למרות שמשום מה לא היה לי כח לחיזורים שלה אז.
אחר שהיא התגברה עליי ומצאה מישהו אחר, אז ההרס והדיכאון הגיעו אליי, וכל פעם שאיכשהו חשבתי שהיא עוד שמה עליי, כשהייתי רואה אותה וזה, אז הייתי מרגיש יותר טוב, אבל רוב הזמן זה דיכאון עצום, שעוד יותר מקשה עלייך למצוא מישהי אחרת, במיוחד שאתה בן ואתה אמור ליזום, וזה נהיה מן מעגל קסמים של דיכאון ותמיד שלא הולך לך עם מישהי, אתה חוזר על האהבה ההיא שכאילו הייתה טהורה ונכונה.
הדבר הכי קשה אחרי שמאבדים אהבה, זה להסתפק במה שיש, להבין שבחיים יש יותר מרק אהבה, אבל זה קשה, כי אהבה זה הרי כלי לקשר רומנטי, וזה אומר סקס, שאומר ילדים, שזה האינסטינקט הכי חזק שלנו.
בקיצר- להתכחש לאהבה, זה קשה כמו להתכחש לזה שאתה בנאדם, והדרך היחידה זה למצוא אהבה אחרת.
סימתי לחפור חח, אורן |
ראשי
צ'אט
)
מצב כלאיים
