12-10-2007, 15:19
|
|
|
חבר מתאריך: 12.10.07
הודעות: 89
|
|
החיים שלי כאלה דפוקים
נתחיל בזה שאני ילד בן 16 וחצי שלא יוצא ביום שישי כי ההורים דתיים אבל אני עצמי בבית ספר חילוני ויש לי חברים חילוניים,ככה שבשישי שבת אני נמצא בלי שרציתי בבית כנסת והבילוי שלי בשבת זה לקרוא עיתון.
אין לי כוח לכיתה היבשה שאני נמצא בה,אין צחוקים אין כלום פשוט לומדים נטו וזה מדכא..
עד לפני כמה שנים הייתי במרכז העניינים (בכיתה ו') שאז עוד יכלתי לצאת למסיבות כיתה וכל השטויות האלה ומאז לא יכולתי לצאת יותר ביום שישי ואיבדתי את המקום שלי שם.. החברים עדיין חברים,אבל לא כמו אז..,פשוט ניתקתי קשר עם כולם ורוב הזמן ישבתי בבית שלפעמים עדיין באים חברים לקרוא לי..
גיליתי את הפנים האמיתיות של חלק מהחברים שלי, שהפסקתי להיות במרכז העניינים ניתקו קשר ורק אומרים לך שלום צבוע כזה..
ואני מאוהב בילדה בשיכבה שלא שמה עליי ואין לי דיבור איתה..
אני כל היום בבית,לפעמים באים לקרוא לי ואני הולך אבל לא יותר מזה..,פשוט הגעתי למצב שהתרגלתי לשבת בבית ולא לצאת..
ובגלל זה גם אך פעם לא הייתה לי חברה,למרות שהיו לא קצת בנות שרצו,לא יכולתי כי מה אני יעשה איתן ביום שישי ישחק דמקה?!
ההורים והאחים משגעים אותי והפכתי לבן אדם עצבני ומדוכא...
ההורים מנסים לכפות עליי חיים שאני לא רוצה,ואני כל הזמן חושב על לעזוב את הבית אחרי הצבא לעבור לגור במקום אחר ולהתחיל חיים חדשים ולעשות מה ש-א-נ-י רוצה ולא מה שההורים שלי רוצים..
המשפחה כל הזמן מדברת עליי מאחורי הגב ולפעמים אני שומע על שיחות שלהם בסתר מדברים על מה שאמרתי היום ומה שאמרתי שאני יעשה מחר..
אם כבר הגעת עד לפה,תגיד/י מה דעתך..
|