בהמשך לאשכול של חוויות ילדות ברצוני לפתוח אשכול בנושא דברים שטוב היה אילו לא הייתי עושה אותם, או אילו לא היו קורים.

אני יודע שהאשכול עלול לא לצבור הרבה תגובות בגלל שיש כאלה שלא אוהבים להתעסק עם העבר.
ובכל זאת..פה ושם לא יזיק רענון ותזכרות..
לדון בנושאים ולהסיק מסקנות זה צעד מועיל. וזה מעבר לזה שיש דברים שבריא להוציא החוצה.
אני רק מקווה שזה לא יהיה אשכול עם תגובה בודדת שלי..
ובבקשה להעלות נושאים שקרו/אמיתיים..

אצלי היו לא מעט דברים כאלה, מחלקם נהנתי מאחרים אני סבלתי מחלקם אני סובל עד היום.
יציאה מהיסודי..אומנם אי אפשר לעצור את זה...אבל חבל שקיצצתי בזה..
סקרנות-הסקרנות לא הרגה רק את החתול..אלא גם כמעט אותי..או בקיצור, לא כל מה שנוצץ זהב.
בריחה מהתיכון הצעד אולי הכי טיפשי שלי.
לנסות לברוח מהבית.(לא בצורה שאתם חושבים-השתדלתי שזה יהיה אלגנטי).
הכרת האינטרנט/מחשב/מין/בנות/אהבה. (כמובן שזה יכול להיות טוב אבל לא בגיל שלי)
שלא שמרתי על קשר נכון עם חברים, דבר שאני מאד מתחרט עליו.
שריפת זמן-והרבה.

כיום את חלק משהיה אני מנסה לתעל ולנתב לכיוונים חיובים.
לדוגמא: האינטרנט לעבודה ולימודים. ולפורום מה שבלב כמובן..
לימודים: לעשות דברים שלא יכלתי לעשות בתיכון.(אם כי לא זאת הייתה הבעיה היחידה בעזיבת התיכון)
הבריחה מהבית: זכיתי להכיר אנשים זהב, ממש כך.
חברים-בנסיון לפצות את עצמי אני מנסה להכיר כמה שיותר...ולבינתיים אני רק מרוויח. בנוסף יש קשרים שאני כמובן מנסה לשמר אם כי חלקם בלתי ניתנים לשחזור ושימור.
גם ממין/בנות/אהבה למדתי כמה דברים.

לא חושבת שאי פעם עשיתי משהו בחיי לגמרי בלב שלם.
מתחרטת שבביה"ס לא השקעתי מספיק.
מתחרטת שלא כיבדתי את ההורים כשהייתי צעירה יותר.
מתחרטת שמעולם לא ניסיתי לאהוב את אחי הגדול או להבין את מצבו.
מתחרטת שלא הכרתי מספיק את סבתא שלי.
שלא הראיתי לאנשים שלא בין החיים יותר כמה הם חשובים לי.
שפגעתי יותר מדי באלה שאהבו אותי.
שלא אמרתי בזמן מילים שיכלו לחסוך הרבה כאב לב.
שלפעמים הלכתי עם הראש בגלל הפחד ולא עם הרגש.
שנתתי לאנשים לכופף לי את האישיות למה שהם צריכים, לבנות אותי ולהרוס אותי בשנייה, לשקר לי, לגרום לי להרגיש אשמה על שום דבר ובסוף... לפגוע כמו שמעולם לא נפגעתי.


לחפור בעבר זה לא הכי נעים, אבל זה בהחלט מלמד לקחים מצויינים לחיים.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

אני חושבת שאני לא יכולה להגיד שאני באמת מתחרטת על משהו, למרות שעברתי הרבה דברים קשים, למרות שעשיתי לא מעט טעויות ופגעתי באנשים (כמובן שכשהרגשתי שזה לא היה בסדר ביקשתי סליחה כנה) ולמרות שלפעמים אני עדיין תקועה במחשבות של "מה היה קורה אם..." , אני לא מתחרטת על כל אלה. לא באמת... כל הדברים האלה בנו אותי וניטבו אותי בחיים. אני חושבת שבלי כל אלה לא הייתי מי שאני היום. וגם היום אני עדיין עוברת חוויות משמעותיות שבונות ומעצבות אותי. אם הייתי עושה דבר אחד אחרת אני חושבת שהייתי במקום אחר לגמרי היום. לכן אני לא מתחרטת... אני רק חושבת "מעניין מה היה קורה אם.." . וכמו שכבר נאמר, מטעויות לומדים, וזה שיעור חשוב מאוד לחיים...
אני חושבת שזה בסדר להתעסק עם העבר כל עוד זה לא תוקע את ההווה ואת העתיד ומפריע לאנשים להתקדם בחיים...

זה נכון ולא נכון.
כל חוויה מעצבת את החיים שלנו.
אבל אם החוויה הזאת הכניסה אותי לכלא חלילה, או גרוע מכך, אז מה החוויה הזאת שווה אם אין לי חיים כרגע ? או אפילו מבזבזת מהחיים שלי ?

אני דיברתי על החוויות שלי.... זה נכון שאם הדברים היו מובילות אותי לחיים אחרים אולי הייתי מרגישה אחרת... אבל אני מרוצה מאיך שהדברים הובילו אותי...

מתחרט שלא ביליתי יותר עם סבא שלי ז"ל ,
לא משנה שהוא היה בן אדם ממש סגור ועקשן , הייתי צריך יותר לדבר איתו , ולהקשיב לו ,כי היו לו חיים ממש מעניינים .
אולי איפשהו מתחרט שלא השתנתי יותר מהר , שהעברתי את כל התיכון מכונס בתוך עצמי ,שלקח לי זמן להשלים עם מי שאני ולקבל ביטחון .

דווקא אולי עכשיו , שבד"כ בתקופה שנקלעתי אליה אני הכי אמור להתחרט כשדברים לא הלכו לכיוון שרציתי , אני לא מתחרט , אני יודע שנתתי מה שיכולתי ..
לא משנה שהצד השני לא ראה את זה , אני יכול לומר בלב שלם שעשיתי כל מה שהיה ניתן ,
עדיף לאהוב ולכאוב מאשר לא לאהוב בכלל .

בסופו של דבר כן אמורים להסתכל לאחור וללמוד מטעויות ,כדי שנוכל להתקדם הלאה ,אבל גם צריך להשלים עם העובדה שמה שקרה ,קרה , ולהשאיר את זה בעבר , להיות מודעים שעשינו טעויות , כן , אז לבדוק, אולי ניתן עדיין לתקן ,אבל אם אי אפשר ,
לדעת גם לשחרר .. ולא "להתקע" שם.

יש כמה דברים שאני מצטערת שלא עשיתי אותם מוקדם יותר, אבל הם אישיים.

אני חושבת שיש דבר אחד שלמדתי מהתנסות די מגעילה: לא להגיד את מה שאני חושבת לאנשים הלא נכונים, גם אם ממש מגיע להם. כי יש בני אדם שפשוט זה לא יעזור להם, או שצריך לדעת איך לתת להם את הביקורת..
אני לא ממש מצטערת שאמרתי את מה שאמרתי לאותה ילדה מפונקת ואגואיסטית >ולא הכי מבריקה בעולם, אבל לא נהיה קטנוניים< אבל אם הייתי יודעת קודם למה הדברים שלי יובילו, הייתי שוקלת פעמיים.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אם זאת הילדה שאני חושבת שאת מדברת עליה (אם כן אז את בטח יודעת למי שאני מתכוונת) אז אני לא חושבת שלא היית צריכה להגיד לה את זה (אני אפילו די מרוצה ממה שאמרת..). את אולי חושבת שהיא לא התייחסה לזה אבל אני מכירה אותה מהיסודי... היא כן. והדרכים שלה להראות את זה מתבטאות בהתנהגות שהייתה לה אחר כך...
ביסודי היא נטפלה אלי עד שכתבתי לה (כדי שיהיה כמה שפחות פומבי, שתוכל לקחת ברצינות) עד כמה נמאס לי מההתנהגות שלה ועל זה שאני לא מבינה מה היא רוצה ממני.
היא התייחסה לזה, הגבירה את ההתנהגות הזאת ואז היא הפסיקה לכמה זמן, ואז היא מצאה התנהגות מעצבנת אחרת כלפי... אבל היא אף פעם לא דיברה איתי על זה. (סתם ילדה מעצבנת...).
עם השנים גם למדתי להתמודד איתה, אם פעם פחדתי ממנה, אחר כך התחלתי לשנוא אותה, אחר כך פשוט התחלתי לרחם עליה ולזלזל בה....

כן, זאת היא :|


ילדה טיפשה.. בסדר, העונש שלה כבר בנוי בפנים, כמו שאמא שלי אומרת

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

חח, אמא שלך צודקת...

את באמת חושבת שלא היית צריכה להגיד לה את הדברים האלה ? את לא חושבת שזה אחר כך בנה אותך?

רק עכשיו שמתי לב שהגבת לי

מצטערת? לא, אמרתי שלא. אני חושבת שהייתי הרבה יותר מצטערת אם לא הייתי אומרת לה. אבל לחשוב פעמיים? כן.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני תמיד מאמין שהכל לטובה!

טקוונדו.?

גם הוא לטובה..

אם לא הייתי בטקוואנדו הייתי שמן. וגם לא בכושר. וגם כנראה לא הייתי מכיר אותך ועוד מלא ילדים.

שולי מאוד שולי