07-11-2007, 13:46
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.05.06
הודעות: 7,610
|
|
אשכול פרופיל D&D (מבוכים ודרקונים)
זה האשכול שכל מי ששיחק / משחק במשחק התפקידים "מבוכים ודרקונים" מוזמן להשתתף ולשתף את כולם בחוויות שלו
התבנית היא כזאת:
גיל (במציאות):
כמה שנים משחק מבוכים ודרקונים:
גזע מועדף:
מקצוע מועדף (רק מקצועות בסיסיים):
תכונה מועדפת:
נשק מועדף:
שריון מועדף:
דמות שהכי אהבת + תאור קצר:
החוויה הכי דבילית שקרתה לך:
החוויה הכי מסעירה שקרתה לך:
החוויה שלעולם לא תשכח:
הנה שלי:
גיל (במציאות): 14
כמה שנים משחק מבוכים ודרקונים: זאת השנה החמישית שלי
גזע מועדף: חצי אורק
מקצוע מועדף (רק מקצועות בסיסיים): ברברי. ובכללי, אני שונא מטילי לחשים.
תכונה מועדפת: כוח
נשק מועדף: גרזן אדיר
שריון מועדף: אני לא לובש שריון. אם במקרה אני אהיה חייב, אז שריון עור הפשוט ביותר.
דמות שהכי אהבת + תאור קצר:
אני משחק את אותה דמות כל השנים: חצי אורק ברברי (פלוס מקצועות יוקרה משתנים משנה לשנה). חמום מוח אבל חזק נורא, עם מינוסים בתבונה אבל פלוסים בחוכמה. כל שנה מתחלף לנו מדריך, לכן אני נאלץ כל שנה להתחיל את הדמות שוב מאפס...
החוויה הכי דבילית שקרתה לך:
זה היה בשנה הראשונה שלי. הייתי בכיתה ה', והתלהבתי מאוד. אני יודע, זה לא גיל בשביל די.אנ.די אבל מילא, לא יצא מזה שום רע... בכל מקרה, הייתי יורה חץ בכל מה שיכולתי לראות. הייתי יורה חץ במים, שקי קמח, אנשים, צללים של דברים, בניינים, מכתבים, ועוד... לקראת סוף ההרפתקאה הגענו לבור שבו הייתה כלואה דרקונית, שהיינו אמורים לשחרר אותה. אלא שאני, בחוכמתי הגדולה, יריתי עליה חץ. לא הספקתי לשחרר את המיתר של הקשת וכבר הייתי חסר-זרוע ביד ימין. מאז ועד סוף ההרפתקאה הייתי חסר זרוע.
החוויה הכי מסעירה שקרתה לך:
זה היה בשנה השלישית שלי. היינו במבוך מנהרות, והיה שם בור ע-נ-ק. בנינו גשר משלושה סולמות מחוברים, וחצינו את הבור. למטה, בתחתית הבור (שהיה באורך של 20 מ'), הייתה לה הידרה בגובה 10 מ'.
בקיצור, אני הולך על הגשר המאולתר, ולפתע הגרזן האדיר שלי נשמט ונופל לבור. כמובן שקפצתי אחריו, וכך יצא שהייתי צריך להלחם בגפיי לבד בהידרה. כמובן, זה נגמר בכך שהצלחתי להרוג לה ראש אחד (לא העפתי אותו מהמקום, אבל הוא איבד את חייו) והיא הורידה אותי למינוס 9 והייתי במצב אנוש כשחבריי הצילו אותי.
החוויה שלעולם לא תשכח:
שנה ראשונה. הקרב הענק בין שני הצבאות. אנחנו, מחומשים בצבא קטן של אלפים ובני מחצית, ובדרקונית ירוקה אחת ששחררנו מכלא עצום, נלחמנו מול צבא ענק של אורקים שהונהג בידיה של דרואידית מרושעת, שאת כל הקרב עשתה על גבו של ענק עננים. בסוף הטבע עשה את שלו, אנחנו ניצחנו, ובא ברק ענקי ששרף את הדרואידית (מיגאן-מאש) למוות.
תורכם
|