25-10-2007, 01:39
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
ככה סיפרו לך? מלחמת אוסלו, שהחלה בספטמבר 2000, לא הייתה, ללא הנשק שהגיע תודות לאוסלו
כמות נפגעי הטרור עלתה בטור הנדסי מאמצע שנות ה90 לא בגלל שהפלסטינים שנאו אותנו יותר
או פחות בשנים אלה. שנאתם אלינו היא יסוד מכונן ששומר על יציבות ועקביות, היות וכל יצירתו של
העם הפלסטיני היא כתגובת-נגד לציונות. הסיבה לעלייה המדהימה בכמות הנפגעים שלנו מאז 1993,
ואח"כ מאז 2000, היא פשוטה להפליא: האמל"ח שברשות הפלסטינים קפץ 10 דרגות קדימה.
הסכמי אוסלו פתחו בפני הפלסטינים את האפשרות להחזיק רבבות כלי נשק אוטומטיים פה בארץ.
הסכמי אוסלו אפשרו לפלסטינים לקבל שטח מוגן להקים מעבדות חבלה, מבלי שיצטרכו לחשוש
שצה"ל יתדפק על דלתותיהם (למה לדעתף ירדה כמות פיגועי התופת מאז 2002? כי צה"ל כבש את
ערי איו"ש, וחופש הפעולה של הפלסטינים שם ירד לאפס - בעזה אין עליהם הגבלות, ולכן בשדרות
לא ישנים בלילה. לפני 1993, איש לא דמיין ירי תלול מסלול על שדרות).
האנתפאצ'ה הראשונה (1992-1987) היא היום פנטזיה. אז היו לפלסטינים רק סכינים, ותעמולת
המערך בבחירות 92 דיברה על "עזה בתל אביב", בהקשר לאירועי סכינאות. אכן, כיום אין סכינאים.
למה להחזיק סכין כשאפשר להחזיק קלצ'ניקוב?...
הסכמי אוסלו היו הימור הזוי, שבבסיסו כוונה טובה שלא היה לה צל של סיכוי להצליח. הרעיון שם דיבר
על כך שניקח את פת"ח, נשחד אותו בכסף, נשק ושטח, ובתמורה הוא ייצא ממעגל הטרור, ויילחם
בחמא"ס. פת"ח הקפיד לומר לנו כל הזמן שלעולם לא יילחם בחמא"ס, אבל האוסלואידים אטמו
אזניים וטענו שהוא מדבר כך "לצרכי פנים" ובפועל הוא יילחם בחמא"ס "בלי בג"ץ ובצלם". בפועל,
לחם פת"ח בחמא"ס בשתי הזדמנויות בלד: במרץ 1996, כאשר גל פיגועי פברואר-מרץ 1996
הביא לנזק אלקטוראלי אדיר לפרס, ועראפת חשש מנצחון נתניהו בבחירות (חשש שהתממש מבחינתו, שכן הוא פעל מאוחר נגד חמא"ס, ו60 הרוגים ישראלים בשבוע, נראו כמחיר מוגזם מדי
ל"שלום"...). הפעם השנייה שבה לחם עראפת בחמא"ס, הייתה אחרי שני פיגועים שביצע חמא"ס
ב1997, שגרמו לעראפת לחשוש שנתניהו עומד לחסל את הרש"ף. עראפת פעל ביעילות, והוכיח
שאכן אפשר לרסן את הטרור (היו 3 שנים של שקט כמעט מוחלט תודות לחששו של עראפת
מביבי).
בשנת 2000 החליט עראפת שעם ברק אפשר לנסות שוב את השיטה של מו"מ במקביל לאלימות
במטרה למקסם הישגים, שכן הוא הפיק לקחים מבריחת ברק מלבנון, במאי 2000. ארבעה
חודשים אחרי בריחת ברק מלבנון, וחודשיים אחרי שברק הציע לו "רק" 92 אחוז וחצי י-ם - פתח
עראפת במלחמה כוללת. מלחמה זו נמשכה שנים בגלל שהשלומיסטים ידעו שהכרעה בה תהיה
הודאה בכשלון אוסלו. לכן העדיפו להמשיך לטפח אשלייה של פרטנר, במקום להודות שהביאו לכאן
סוס טרויאני.
הפייסנות כלפי הפלסטינים שכנעה אותם שהאלימות משתלמת - חמא"ס התחזק, ובפת"ח הרקוב
איבדו את היכולת לשלוט בלי סיוע והגנה ישראליים.
מה קיבלו מכל התהליך: באיו"ש יש ממשלת בובות שללא כידוני צה"ל, לא תחזיק יום. ממשלה זו
מקפידה להשתין עלינו כדי לשמור על איזשהו מעמד בדעת הקהל הפלסטינית, והשלומיסטים כאן,
מעדיפים להתעלם מכך, שכן אלה הם ה"מתונים" בצד הפלסטיני - הקיצוניים, שנהנים מרוב מוצק
בציבור שם, אומרים בגלוי שצריך להשמיד את כולנו...
בקיצורף אוסלו היה איוולת. לולא אוסלו היו הרבה יותר יהודים חיים בינינו. עם אבנים לא הורגים
2000 בני אדם...
|