21-10-2007, 19:59
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.10.07
הודעות: 11
|
|
|
12 שנים לרצח רבין - עד מתי ימשיכו לתחון מים בקערה?
12 שנים לרצח רבין – האם יש חדש בנסיבות הרצח ובקביעה מה היא מורשת רבין. האם רבין יותר חשוב מכל מלכי ישראל (רמז על החלפת שמו של הכיכר). עד מתי ימשיכו הווקכנאליות שנתיות של השמאל בנובמבר? מדוע מפלגות ימין "הפכו" להיות מפלגות מרכז (כלעולם לא היו מפלגות ימין! - הליכוד זה מילכוד וביחד עם קדימה -מפלגת-בת ממשיך "תהליך אוסלו" לםי כינוי מפלגתי או תהלוכה לקבר לצורך מימוש רצון של "שלום עכשיו". "קדימה" בערבית זה "אחורה" ("אלמדינה אלקדימה" - בערבית -"עיר העתיקה" -בעבר, מאחורה. ללכת קדימה עם "קדימה" זה כמו "להתקדם קדימה" בתוך האוטובוס כאשר ממלאים רצונו של הנהג ובמציאות הולכים אחורה.
בראיון שנתן ראש שב"כ לשעבר כרמי גילון ל"ידיעות אחרונות" (30.10.2005 ) חדש היה ולא היה. הדבר החדש ביותר שגיליתי בראיון הזה הייתה קביעתו של גילון שטוב היה לו הרוצחו של רבין – יגאל עמיר – היה מחוסל באותו רגע. לא ברור איך זה היה קשור לרצח עצמו. האם חיסול היה צריך למנוע את הרצח או חיסול היה צריך לבצע כאשר ראש הממשלה כבר היה חוסל. על זה לא מצאתי שום קשר בדבריו של כרמי גילון. את זה הגדיר כרמי גילון כ"תקלה מבצעית". אני קבלתי הרגשה שכרמי גילון לא שמע על פרשת קו-300 ולא הפנים את המסקנות של ועדת שמגר. אם היה צורך בחיסולו מידית של עמיר ללא קשר לרצח רבין נשאלת השאלה למי היה אינטרס לחסל "השחקן המרכזי" והעד המרכזי בפרשה? כנראה היה מישהו מעוניין בהשתקתו של יגאל עמיר – לנצח. השאלה היא - למה? השאלה אחרת היא האם התסריט כזה היה נידון בועדת שמגר ומה הן המסקנות. בקיצור יש הרבה דברים בארפל גם אחרי 10 שנים כאשר לפי דברי משפחת רבין גם להם לא ידוע הכל. לכן לדבר על נסיבות של רצח רבין כאשר חומר רב של ועדת שמגר עדיין גנוז – זה סתם לטחון מים בתוך הקערה. בטור של אדיר זיק באתר "הצופה" פורסמו יותר מ-50 שאלות בקשר לרצח רבין שלמחבר לא הייתה תשובה. מתי יגיע הזמן לקבל את כל התשובות? מאוד מרתק לכן כאשר פתאום התובעת המרכזית במשפטו של יגאל עמיר עו"ד פנינה גיא מכריזה ("הארץ",31.10.2005) ש"מותו של רבין נגרם בפגיעת הקליע השלישי בגופו – שנורה מטווח קרוב מאוד". כתוצאה מכך ליגאל עמיר יש עילה לדרוש משפט חוזר. בראיון שלו כרמי גילון הזכיר שרצח פוליטי היה גם בארה"ב. אם זהו מקרה של קנדי אז כדי לזכור שבפרשה הזאת היתה מוערבת הסוכנות הביון המרכזית. ברצח רבין כך או אחרת היתה ידו של סוכן שב"כ אבישי רביב ("שמפניה"). בראיון כרמי גילון אמר שמאבטחים כשלו שלא הרגו את יגאל עמיר, אבל שום מילה לא נאמרה על טעות להשתמש בסוכנים-פרובוקטורים בשירות הביטחון הכללית כשיטה פסולה. כרמי גילון מלין על כך שיגאל עמיר הפך להיות סמל ל"...קבוצה של מאות אלפי אנשים" – עשבים שוטים לפי הגדרה שמאלנית (אפשר לחשוב שהשמאלנים לא שוטים – רק אוכלים). מאות אלפי אנשים זה כבר לא סתם קבוצה – הייתי מתקן אותו. אי אפשר לזלזל בכח גדול כזה.
יש גם להוסיף שעם כל הכבוד למאות אלפים האלה – אף אחד לא רצח את ראש הממשלה אלא רק אותו איש בודד שהיה מטופל ומוסט בין היתר על ידי סוכן של שב"כ. אולי ללא פיקוח הדוק הזה הרצח בכלל לא היה יוצא לפועל. מה שבולט הוא שאם יגאל עמיר יושב בכלא, כרמי גילון התפטר בעצמו ועשה קריירה מוצלחת בתפקידים שונים כמו שגריר ישראל בסקנדינביה וראש מועצת מבשרת ציון וכתב ספר על רצח רבין (לא בחינם). בכלל לא רע.
ומה בקשר למורשת רבין? אינני מבין מה זה. אם זאת שאיפתו לשלום – מי בימין יגיד שהוא וכל המשפחתו –בעד מלחמה (סתם כך). אולי מורשת של רבין היא אוסלו? אבל התברר שאוסלו הייתה כשלון ואסון. אולי רק פרס וביילין עדיין לא מבינים את זה. אולי מורשת רבין היא דרכו? אז לכל אחד יש דרך משלו – מה מיוחד בדרכו של רבין? מדוע שמו יותר חשוב משמות של כל "מלכי ישראל"? אנא, אחרי 10 שנים אולי מספיק לטחון מוסג כמו "מורשת רבין" בתוך הקערה אלא לפרש אותה כך שכולם יבינו על מה מדובר סוף - סוף.
בתגובה למאמרו של יובל יועז ""אני מממשיך דרכו של רבין", הצהיר וילנאי..." ("הארץ", 2.2.2005)
לא מפתיע בזמננו כאשר מישהו בישראל מצהיר שהוא ממשיך את דרכו של רבין. אני כתושב ירושלים ותיק כבר הפסקתי להיות מופלא מכך שבמרכז העיר יש מטה של מר"ץ ("יחד") כי קודם בכלל לא האמנתי שיהודים הגרים בירושלים ובמקומות דומים לה יכול להימצא שמאלנים. ובכל זאת הופתעתי:
מתן וילנאי – איש של החמישיה הפותחת של העבודה – לא מתבייש להצהיר בנוסף לזה שהוא ממשיך דרכו של רבין (מה שכנראה מקובל במפלגתו) – גם שהוא "עדיין חושב שהוא (אולסו וזאת "היא" לפי לשונננו העברית (מ.ד.)) לא היה שגיא". מה עוד חוסר כדי לעזור לוילנאי לפתוח עיניים ולראות שאוסלו הייתה שגיאה בסדר גודל של קטאסטרופה עם יותר מ-1000 הרוגים ישראלים ואלפי פצועיים? כנראה שאחד מלקחי דרכו של רבין הוא חוסר יכולת לומר "סליחה, טעיתי". זהו שורש של כל הבעיות בפוליטיקה העכשיוית בישראל כאשר הממשלה הנוכחית מתעסקת בתוכנית של אשליה עצמית "ההתנתקות" ומחזקת קשרים עם רשות פלסטינאית בתקוות שווא שמנהיג אירגון טרור אש"ף החדש לא ימשיך את דרכו של קודמו אף על פי שאמנה פלסטינאית שמטרתה השמדת ישראל לא בוטלה, שם
שך ארגון הטרור – אש"ף – נשאר. הכרזתו של ראש אש"ף החדש על הפסקת אש באה ימים ספורים אחרי שבכל בית ישראל שמעו מפיו שהוא כינה אותנו בשם מוכר - "האויב הציוני". בימים האחרונים ביחד עם הקלות שלנו בשטח התגברו נסיונות של מחבלים לבצע פיגועים בישראל. מתן וילנאי וכו' ימשיכו את דרכו של רבין ואת אמונתם בצדקת דרכו ובנכונותה של "אולסו".
רצ"ב כתבה שלי ביחד ובעקבות תגובתו עליה מאת דן שילון.
רבין – על המורשת ועל הזיכרון
ב"מעריב" ב-18.10.2002 פורסם מאמר של דן שילון "אחר". להלן נוסח מלא של המכתב ששלחתי לדן שילון:
אין מה לומר - הכותרת הייתה מזמינה לקריאת מאמר כי הבטיחה לספר משהו חדש. לצערי התקוות לא התממשו. התוכן של המאמר היה כללי שכלל מילים וביטויים כללים וידועים. ורק מילים וביטוים כי העובדות מעשיות שם אין. המסכנה הסופית של המאמר היא שנכון היו לרבין כמה חסרונות אבל במאזן הכללי אצלו היה יותר "טוב" מאשר רע. המעשה האמיץ היחיד של "מר ביטחון" ואלוף צה"ל הנזכר במאמר הינו קבלת אחריות על פתיחת חשבון מט"ח בחו"ל על ידי אישתו והפסקת קדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה.
אני נזכר בשידור "מבט" כאשר המראיין שואל תלמידות מה היא "מסורת-רבין" והתלמידות מחייכות במושכות בכתפיהן כסימן בושה גלויה לעין. האם אחרי יותר מ-7 שנים לא היגיע זמן להסביר לתלמידים ולתלמידות וגם לכל העם – מה היא "מורשת רבין" – בפרוטרות וללא מילים וביטוים כללים שמזכירים לי זמנים ומקומות אחרים בעולם ששם גם דיברו הרבה על ירושה בלתי ידועה של "אבות" מקומיים בציון כל פינה בשמם. אחרי 7 שנים שראש ממשלת ישראל נרצח רק לשבח את הנרצח באופן כללי ללא לימוד מעמיק של חייו ומעשיו זה חידלון בלתי נסלח. כמו שאי אפשר להשלים עם כך שאפילו לחברי משפחתו עד הזמן הזה לא ידוע הכל על הרצח עצמו. כבר הרבה שנים אי-אפשר לקבל תשובות על שאלות מה עשה הרוצח יותר מדי זמן באופן גלוי לכולם בשטח סטרילי ומדוע הצלם מלמעלה היה מצלם חופשי ולמה הוא הפסיק בדיוק בנקודת רצח ... ואף מי אף אחד לא שמעתי שאלה – מה היה אם גם לצלם במקום ובנוסף לצלמה – היה גם אקדח? וכמה זמן או דורות נחכה עד גילוי מלא של החומר שהצטבר תוך כדי פעולתה של ועדת שמגר. במאמר הנזכר מעט דן שילון לא מצאתי אפילו רמז על זה.
חוץ מזה תמיד היה מסקרנת אותי עובדת פרסומו של הספר "איך תפח המיתוס" – פרי עטו של היסטוריון צבאי ידוע אורי מילשטיין ממנו יוצא שרבין לא רק היה אפס מאופס אלא דמות שלילית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. הספר יצא לאור ב-1995 - הרבה לפני שרבין נרצח וכך האחרון היה יכול לתבוע את המחבר לו היה שיקרי. והספר מלא לא סתם מילים וביטוים כללים של שבח או גנאי אלא מלא עובדות עם ביבליוגרפיה מעמיקה כולל גם התבטאות של המבקרת המדינה דאז – גב' מרים בן פורת בתגובה על תקיפתה בעקבות הדו"ח השנתי שלה ע"י רבין אליו היא אמרה "הסיגנון הוא האיש". זאת פשוט העודה שגם אני זוכר אותה היטב.
על זכרונו שזה בהחלט חייב להיות במדינה דמוקרטית מתוקנת – פשוט צריך לדעת פרופורציות. דוגמה קטנה היא שבוודאי לרבין כמו להרבה מדינאים ישראלים ואנשי צבא מגיע שבשמם יקראו למוסדות, רחובות וככרות. אבל האם זה מצדיק החלפת שם של כל מלכי ישראל בשמו של רבין?
ועוד פעם לגבי המורשת. כמובן אי-אפשר להבדיל בין רבין לבין תהליך אוסלו. אבל בדיוק זה מה שמבדיל בינינו וחולק את העם במקום ליחד אותו. כל העם צריך לשמור זכר על ראש הממשלה הנרצח אבל לא חייב לחלוק בדעותיו. רצח פוליטי אסור בשום מדינה שאחרת תהפוך לאנארכיה בה כל אחד שאינו מסכים עם שלטון הנבחר על ידי הרוב יתחיל בצייד מזוין של לידרים ממחנה אחר. כן לרבין כסמל של ראש הממשלה הנבחר על ידי הרוב בבחירות דמוקרטיות ולא לרבין שהפך להיות כמו רכוש של מחנה מסוים בחברה שדורשת אפילו מונופול על מילים כמו "שלום" – ממש ברוח אורבליאני – על זה גם לא קראתי לא אצל דן שילון ולא במקום אחר. לכן אסור לומר "פושעי אוסלו לדין" כי לא היה משפט ולכן אדם אינו אשם עד שהוכח אחרת. מה שכן צריך לומר זה – "כן לועדת חקירה על מחדלי אוסלו" – וזה לא במטרת לחפש דחליל להאשמתו אלא כדי להוציא לאור לקחים שלא יחזרו בעתיד.
כך אם לא לומדים - אז לא יכולים לעשות כלום בעתיד ולא יכולים לענות על השאלה כאילו נאיבית "מה היא מורשתו של רבין?" וכך אפשר גם להשתחרר מסיסמאות ריקות מתוכן כמו "תנו לשמש לעלות" (כאילו מישהו מעיז לעצור את בשמש – נו" באמת). בקיצור, מה שצריך זה פשוט מאד:
אם אתם פונים לעם ורוצים בתמיכתו – נא כבדוהו!
אנחנו עם אחד, גם "השרים (אינם) מטומטמים" וגם "המתנחלים (אינם) – פרופלורים". וגם העם לא אספסוף כפי שדיברו כמה מנאמני מחנה שמאל שאולי חושבים על עצמם כעל אליטה תרבותית (כנראה רק לעצמם או גם עובר האספסוף שיפרנס אותם ע"י קניות כרטיסי-כניסה?). תנו קצת כבוד, קצת – נהיה אחים במדינתנו בשעה הקשה לכולנו.
והנה תשובתו של דן שילון:
"... המאמר שפרסמתי שיקף את דעתי באשר למנהיגותו והשקפת עולמו של יצחק רבין. מאמר אינו תחליף לעבודת מחקר מדעית, או לממצאי ועדת חקירה, ורק כך ראוי להתייחס אליו. יש, אכן, זויות שונות, שלא מצאו את ביטויין במאמר, אך, כאמור, לא התיימרתי, ושום מאמר איננו מתיימר להקיף את כולן. תודה על תשומת לבך ועל הערותיך. דן שילון".
נ.ב. אינני התכוונתי להסתכסך עם דן שילון – מאמרו היה טריגר פשוט שמזמן דירבן אותי להעיר על השאלות של רבים כמוני אין תשובות. בכל זאת כך נראה לי – 7 שנים אחרי רצח היגיע זמן במקום
להמשיך לטחון מים בקערה לעשות מחקר נרחב ומעמיק בנושא שבוער עד עכשיו עם המון השלחות על ההווה והעתיד שלנו כעם וכמדינה עצמאית. גם מרכז רבין חייב לתרום למשימה הזאת. כך קראתי בעיון רב את הגיליון הראשון של מרכז רבין אלא לא מצאתי שם שום רמז על הנושאים עליהם כתבתי כאן. ולפי מאמרו של דן שילון עם המאזן שלו לפיו הרוב אצל רבין הוא היה חיובי לאומת שלילי וכך שסך הכל אי אפשר להעריך עד כמה הצד החיובי רחוק מנקודת "המאזן" אותו ניסה לנתח די שטחית המחבר. ועד אז התלמידות ואנשים יותר מבוגרים רבים בתשובה על השאלה "מה היא מורשת רבין" ימשיכו לחייך ולמשוך כתפיים או כמו במחנה עולים מרוסיה להמשיך לשיר את הפזמון של יורי ליפמנוביץ:
"אני רוצה להיות עיוור/ ואחרי שטיפת המוח/ לצעוד כמו טמבל ולצרוח:/ "שלום חבר, שלום חבר. את השטחים אני מוסר!"
ורוב אמצעי תקשורת בארץ הגאהים בדמוקרטיות שלהם ובחופש הביטוי השורר בהם ימשיכו לסתום פיות לאלה שדרך מחשבתם אינה תואמת לקו ג'נרלי של ראשי המערכת –כמו במקומות אפלים רחוקים ולא כל כך ובזמנים אחרים – ימי צייד מכשפות, מקרטיזם וסטליניזם.
ב"כל הזמן" (1.11.2002) פורסם מאמר "הרצח משתלם. אחול משתלם" של יהודה נוריאל ( לא אני ולא ספלר של מחשב לא יודעים מזה "אחול") . עוד פעם באופן כללי מוזכר רבין כ"(מפקד חטיבת הראל ומשחרר ירושלים – יש כמה דברים שהוא עשה, כבודו)" . כך זה כתוב שחור על הלבן בעיתון כולל "כמה דברים" בלבד – בסוגרים. וזה הכל!? הדבר היחידי "טכלס" שייך לדעתו של המחבר ש"(...אין לנו שום רצון לתמוך ב"תיאוריית קונספירציה" כזו או אחרת. אבל הי ראוי שהמידע כולו ייחשף לעין הציבור, כדי לקפח ראשה של כל טענת הסתרה)". –כרגיל – דברים הכי חשובים בצמצום מקסימלי ו-ב"סוגריים". כאילו בדרך אגב. כל היתר של דף שלם של מאמר כולו – המשך טחינת מים בקערה עם אלפי מילים והרבה דקות של בזבוז קריאה לקורא המחפש את הגרעין של אמת ומידע חדשים.
ב"הארץ" (מוסף "ספרים" – 31.10.2002) כותבת עדית זרטל ש"מתנגדי מדיניות אוסלו השוו את רבין לקלגס (לא מצאתי מילה במילונים – ד.ב.) אס-אס (בורות או פרובוקציה תורנית - עכשיו – בספרות בכוונה – הרי ידוע על פרובוקציה של "שמפניה" – אבישי רביב ש"גם ידע וגם הסית" את הילדים להדפיס את הפלקט האומלל שעד עכשיו ממשיך להיזכר בכל מיני מניפולציות של השמאל – ד.ב.), כי אם גם נמשיך בכך שהשמאל ניכס לו את הרצח הזה לקידום ההשקפה המדינית שלו". כך כתבה בצדק זרטל והיא מסכמת: "מיתוס רבין גם מבטא לא אחת את הנטייה לפסול באורח גורף וכוללני את כל מה ש"המחנה השלום" מזהה עם "המחנה הלאומי", ובעיקר רבנים המואשמים באורח כוללני מאוד, ב"הסתה". בראוו, גברת זרטל! כאן, כמו שאומרים, באמת כל מילה נוספת – מיותרת.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
