שלום חברים...אני נורא מבולבל ואני אשמח לשמוע עצות ממכם...

אז ככה.....התגייסתי לפני 3 חודשים לצבא...אני כרגע משרת בגולני בגדוד 51.
אחרי חודשיים דפקתי ניפקדות....אני כרגע בבית כבר 40 יום ...אתמול המ"פ בא אליי לבית ישב איתי וידבר איתי....אני יודע שרוב הסוכויים מורידים אותי מחזור.
אמרתי למ"פ שאם מורידים אותי מחזור אין מצב אני עושה שוב מ-0 את הטירונות כי גם ככה סבלתי שם.
אבל אם אני ממשיך אם הכיתה אני מוכן לנסות שוב.

הבעיה שלי היא כזאת..אני לא יודע אם להמשיך בכלל שם או לא...כי בטירונות בכלל לא הסתדרתי...מבכינת לוז וכל זה.
אז אני לא יודע אם אני יסתדר גם באימון מתקדם.
ואני גם האמת ילד עצלן ..אני תמיד חושב על רק איך לעשות חיים....אני יודע שאם אני ימשיך ביחידה קרבית אני כבר לא יעשה חיים כמו שהיתי עושה....בגלל זה תמיד צצה לי מחשבה לעבור ליהיות ג'ובניק שבוע שבוע .....גם לסיים את הצבא וגם ליהנות....אבל בכל זאת אני מפחד...אני מפחד מהעתיד.....כי אם אני יסתכל אחורה אני יגיד לעצמי "לא הצלחתי לסיים שירות של 3 שנים כלוחם...אז מה יצא ממני".

אני נורא בבעיה ואני נורא מבולבל אין לי מושג מה אני רוצה מעצמי..מה רוצים ממני...אין לי מושג כלום אני כל ה-40 יום שאני בבית אני רק וושב על מה לעשות למה ואיך....ועדיין לא הגעתי לפיתרון..אני מפחד שאם אני יעזור ולא יהיה לוחם אני יצטער עלך זה.
כשאני בבסיס....אני פשוט שבוז שאני לא מסוגל לעשות כלום..כל היום רק בדיכאון..אין לי פשוט חשק לכלום..אני לא חושב שאצל כולם זה ככה..ואני לא יודע אם יש עוד כמוני.......

אז בבקשה חברה..אם מישהו עבר את זה....התנסה במשהו....יכול לתת לי עצה..או לעזור לי בכל דרך אפשרית אני נורא הודה לו .

בקיצור אני עברתי את זה גם לפני שנתיים בחטיבה 900 ..וגם הייתי עריק ..תעשה בסופו של דבר מה שטוב לך ,ואם עכשיו לא טוב לך אז תשנה..תצא מקרבי תהיה ג'וב לא טוב לך שם תמיד אפשר לחזור ,תתבגר, תלמד, תראה מה קורה בעתיד

גם אני במצב כמו שלך, ושנינו יודעים את התשובה.
צריך לעשות קרבי, אבל העצלנות הורגת, בתכלס (ככה הראש הזה חושב) למי יש זין להיטחן בבסיס, עדיף להיות ג'ובניק ולגרבץ כל היום, אבל מצד שני יש את הקטע של האכזבה, ולכן צריך להתגבר על העצלנות ולרוץ לקרבי, מה שעוד לא הצלחתי לעשות (עוד לא התגייסתי אני עוד חושב על זה לפני הגיוס )
בכל מקרה בהצלחה בכל אשר תלך.

חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.


ד אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה. ה עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו

אין סיבה שלא תעשה חיים ותהנה גם באימון המתקדם.
אתה לא צריך להתהלך שבוז שעוד שנייה יתקע לעצמו את הנשק בראש, אתה יכול להנות תוך כדי.. ולא, לא חסרות דרכים.. אם זה לשבת עם חבר'ה או לעשות איזה ערב פלוגתי או אפילו סתם להזמין פיצה ולצחוק.
אתה לא צריך להתבאס מהעובדה שאתה קרבי, אתה צריך לראות את חצי הכוס המלאה ולחפש בכל דבר את הדבר החיובי שבו, קח את זה כטיפ לחיים בריאים (:
אתה תעשה חיים גם אם תהייה בקרבי, אומנם תהייה עייף כשתצא הביתה אבל זה לא אומר שהחיים שלך נגמרים ואין לך חיי חברה כי אתה בקרבי, שטויות.
מצד שני, יש אנשים שזה באמת לא מתאים להם. אם זה קשה לך באמת ולא כי אתה פוחד שתפסיק להנות אלא ממש קשה לך ואתה לא מתאקלם אז תצא מקרבי ותהייה ג'ובניק.
הכי חשוב בכל העניין זה שתלך אחרי הלב שלך.
אל תעשה מעשים כי אתה פוחד מתגובות של אחרים, כי אתה פוחד מההשלכות. תעשה דברים כי זה מה שהלב שלך אומר. ואל תוותר לעצמך, אז אולי קצת קשה ולא מסתדרים טיפה ויש קצת חששות אבל זאת תקופה שלא נשארת, אחרי שמתמקמים מוצאים את עצמנו.

אומנם להיות קרבי זה לא קל, ולפעמיים אתה חושב לעצמך למה אני צריך את הזין הזה?! למי יש כוח לחרא הזה?! למה אני כאן בשטח בזמן שאיזה ג'ובניק מגרבץ ת'ביצים בקרייה (שאגב, הוא לא באמת..) תחשוב שבגללך, בגלל המחלקה שלך והגדוד שלך, אנחנו חיים.
אם קשה לך פיזית ונפשית להיות קרבי, לך תהייה ג'ובניק, כל תפקיד הוא חשוב בצבא.


אגב, בתור אחת שהוציאו מהצבא עקב בעיה רפואית. ניסיתי הכלללל בשביל להישאר במסגרת הזאת כי היא תורמת ברמות שאי אפשר להשיג במקום אחר אך החוק היבש ניצח אתה צריך להגיד תודה שאתה משרת.

זוהי דעתי, שיהיה רק בהצלחה

"לא צריך לדבר כי את הכל..
אומרות העיניים"