למדני אהבה



למדני אהבה,
סודות שקטים במסדרוןחורק,
טעם מתוק השפתיים התמים בנשיקה ראשונה.
או טעם הבשלות של בגרות גופיםבחלל הריק.
אפילו טעם התשוקה הנעלמת,
הסגול המתפרץ בלב המתפרע,
כאב זועםהדוקר בחוסר- רוח בין עיניי,
מאחורי פרגוד הדמע בתוכי.

למדני את הכעסשבבגידה נפערת,
בצעקה אילמת של מוות בן- עבר.
העצב שנוגע בעומק נשמתי, עוצרלבי לרגע,
באהבה נכלמת של התמסרות חסרת גבולות.
למדני זאת ברגש, על תאונותאי- מקריות
ולא צפויות שאין עוד דרך חזרה
בכאב הנמזג לקרע בקרבי, לשחור
שמתפרץ בתוך בטני הדואבת,
ומלבי העקר וידי המנוסות במלאכתהאכזבה

_כל הזכיות שמורות_




החלטתי שזה נחמד לשתף

תודה לפיינטבול

החלק השני זה הכל חוץ מאהבה אז הכותרת לא מתאימה
ואולי בגלל זה לא התחברתי ב100 אחוז

הכותרת מתיחסת לשיר המקורי...
לפני שאהבה לימדה אותי כאב וצער...
ואז פשוט לא ראיתי יותר טעם בבית השני של השיר, לכן הוא עבר שינויי אך השם המקורי נשמר!

תודה לפיינטבול

יותר מאשר "למדני אהבה"...
השיר יפיפה, כתוב מאוד טוב, מביע המון רגש בתוכו,
סוחף את הקורא וגורם לו לרצות לטעום מכל אותם דברים שציינת.
בין אם טוב או רע, עלינו להרגיש הכל, כדי לדעת מהי אהבה.

ציטוט:

בכאב הנמזג לקרע בקרבי, לשחור שמתפרץ בתוך בטני הדואבת, ומלבי העקר וידי המנוסות במלאכת האכזבה

מתחיל אופטימי, אך מסתיים כך.
באכזבה.
ללמוד לקבל אותה אולי? ללמוד להשלים עם המצב?
הייתי שמחה לראות יותר אופטימיות.
המחסור במישהו קרוב, המחסור באהבה הוא לא פשוט, ומעטים מאוד האנשים
שמשלימים עם המצב ומקבלים אותו בשלווה.
התמקדי בחייך בחלק הראשון.
תני לעצמך לאהוב ולהיות נאהבת. והכי חשוב, שמרי על החיוך.
החלק הראשון טומן בחובו המון תשוקה, וזה הדבר האהוב עליי ביותר בשירים.

המשיכי לפרסם יקירה, כדי שנמשיך להנות מיצירותייך.

מעולה...
דניאל.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

או בעצם איך שאני מכירה אותה..
היא מתחילה בתשוקה ענקית באופטימיות אין סופית...
ובדרך כלל נגמרת באכזה ושברון לב.

לא ציינתי את זה בהתחלה אבל השיר הזה נכתב שכולו היה מלא בתשוקה ואהבה בדיוק כמו החלק הראשון, אך לאחר שהבנתי שאהבה לעיתים היא אכזרית ומאוד כואב שיניתי את הבית השני(ולמקור לא השארתי זכר)

אמ... ולגבי האופטימיות... גם בתקופות הכי קשות והאפלות שלי היא נשמרת.. האופטימיות היא מהותי.
ותודה רבה על התגובה אהובה

תודה לפיינטבול

מקסים. ממש שיר מרגש. אני אישית לא באמת יכולה להתחבר ל"אהבה" (עדיין לא הייתי מאוהבת, אז אני לא באמת יכולה לדמיין את ההרגשה). אבל כל מה שכתבת, כל הרגש שהוצאת שם ממש התחבר לי לסיפורים מחברות. אני מקווה שהשיר הזה לא ימשיך להיות רלוונטי בחייך (לפחות לא הבית השני). ושבסוף כן יהיה לך משהו אופטימי.