[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://rotter.net/User_files/or/47296d43483a6d853.jpg]


מקור

אני לא משוכנע שגניזת דו"ח ועדת מרידור הוא צעד נכון.

! This is Sparta

אני מסכים ומחזק. מהיכרות מסוימת עם האיש יש לי רושם ברור שאני מעדיף אותו בתור מוח מאחורי הרעיונות הצבאיים שלנו מאשר אהוד ברק, נתניהו, אריה אלדד ושאר ירקות.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

מן הסתם אהיה חכם יותר בנושא בקרוב.
אבל דו"ח ועדת מרידור מעולם לא היה תפיסת ביטחון משתי סיבות עיקריות.
הראשונה היא שהוא מסווג עד להחריד. וכידוע, תפיסת הבטחון צריכה להיות כמעט כולה גלויה וידועה - לא רק לנו אלא גם לאוייב.
ושנית - למיטב ידיעתי (לא קראתי את הדו"ח, אני מסתמך רק על אנשים שכן קראו), הדו"ח דומה יותר להערכת מצב בטחונית מאשר ל*תפיסת* בטחון.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בהנחה שהפרסום מדויק, כדי לשים לב לכמה נקודות:

1. למרות ש"תפיסת ההפעלה" (שם יומרני למה שהיה בשטח) הקודמת ספגה קיטונות של ביקורת לאחר מלחמת לבנון השנייה, כדי לזכור כי מעשית צה"ל מעולם לא פעל על פיה. לכל היותר במהלך המלחמה היו כמה רגעים קצרים בהם היו לה איזכורים, אך יותר מכך לא היה.

2. גם לפעולה מבוססת אפקטים יש מגבלות, וביניהן: שלאויב יש צמתים מרכזיים, שאתה מכיר צמתים אלו ושאתה מסוגל לפגוע בהם. במלחמת לבנון השנייה צה"ל לא הכיר את הצמתים הקריטיים של האויב, ולכן גם לא פגע בהם. חבל לותר על רעיון טוב סתם כי כרגע הוא נתפס כמופרך.

3. כהמשך לכך, פעולה מבוססת אפקטים עובדת מצויין כנגד צבא סדיר. במקרה זה ניתן להביא לידי ביטוי את עליונות חיל האוויר ואת יתרונות החמ"ם. מן הסתם, הצמתים הם מרכזיים יותר, ופגיעה בהם משיגה אפקטים גדולים יותר. ראו מלחמת עיראק (2003). מצד שני, ברור שאל מול ארגון סמי צבאי, ובעיקר כזה הפועל מתוך אוכלוסיה אזרחית ובצורה ספוראדית, קשה הרבה יותר להפעיל את התפיסה. המשמעות היא, אם כן, שצה"ל בתפיסת ההפעלה שלו מתכוון לבנות עצמו יותר למלחמה מול ארגונים ופחות מול צבאות סדירים. אולם גם לתפיסה החדשה/ישנה יש חסרונות בולטים במאבק מול ארגונים שכאלו. כיבוש של שטח הופך במהרה לחסרון, וריכוז המאמץ מאפשר לזנב בכוחות ולהתישם.

4. וכאן הנקודה המרכזית: בפועל, במשך שישים שנה תפיסת ההפעלה המרכזית והיחידה של צה"ל היא "תפיסת המטוטלת". כל פעם נעים מקיצוניות אחת לשניה, בדרמטיות ובפומפוזיות תוך הבטחה מלאה שהנה הנה פתרנו את כל הבעיות. במקום להבין שאין, ומעולם לא יהיה פתרון שלם למצב הביטחוני הרגיש בו נמצאת מדינת ישראל, מחפשים כל פעם אחר פתרון קסם, ומיד לאחר כשלונו מתאכזבים. בתפיסת ההפעלה הקודמת היו רעיונות טובים. הבעיה הייתה שהרוב נשאר בגדר רעיון ולא חלחל מטה. לשוב מחדש לתפיסות של "יצירת אגרוף ברזל" לצורך "כיבוש שטח" ולא יפתור את הבעיות העתידיות. ונניח שצה"ל היה מרכז מאמץ, כיצד הדבר היה מפחית את ירי הרקטות? ונניח שתתפתח מלחמה מול סוריה, וצבא סוריה יחליט שהוא מטווח את צפון ישראל מאזור הגבול עם עיראק, אז צה"ל אמור לכבוש את כל סוריה כדי להפחית את ירי הרקטות?

5. ונקודה נוספת. בעיני לפחות, הרתיעה של מערכת כל כך גדולה מכל דבר שהוא קצת אינטלקטואלי מוזרה ומעוררת תהיות.

אל תדאג,
צה"ל תמיד פעל באופן "מבוסס אפקטים" מול ה"צמתים המרכזיים" של האויב. רק לא קרא לכך בשמות מוזרים כל כך.
תמיד ידעו שפגיעה במטרה כמפקדת אוגדה (צומת מרכזי) משפיעה יותר מפגיעה בפלוגת טנקים (האפקט)

דרך אגב, האם אפקט בעברית מתורגם כ Affect או כ Effect לפי ספר תורת המערכה?

ומה תגיד על הרתיעה של "אינטלקטואליים" מהדבר?

טל

ציטוט:

צה"ל תמיד פעל באופן "מבוסס אפקטים" מול ה"צמתים המרכזיים" של האויב. רק לא קרא לכך בשמות מוזרים כל כך.

זה שידעו לא אומר שעשו. בוא נשאיר בצד לצורך הדיון את עניין השמות (כשחושבים על זה, ככל שהידע גדל כך גם הצורך להגדירו מילולית. אתה יודע, כשם שבעבר לא הייתה קיימת המילה אינטרנט, ופורום היה בעל משמעות שונה לחלוטין). צה"ל לא פעל באופן מבוסס אפקטים, גם אם הוא ידע לחפש את הצמתים המרכזיים. בפועל הכוחות הוטלו למערכה זה אחר זה, ובסוף נשארו עומדים על הרגליים לאחר שהיריב נפל.

ציטוט:

תמיד ידעו שפגיעה במטרה כמפקדת אוגדה (צומת מרכזי) משפיעה יותר מפגיעה בפלוגת טנקים (האפקט)

שוב, זה שידעו לא אומר שעשו. והתבלבלת - פגיעה במפקדת האוגדה היא פגיעה בצומת מרכזי שיוצר אפקט שאמור להשפיע על פלוגת הטנקים.

ציטוט:

דרך אגב, האם אפקט בעברית מתורגם כ Affect או כ Effect לפי ספר תורת המערכה?

כלל לא דיברתי על ספר תורת המערכה. אם כוונתך לכוון מתחת לחגורה ולדבר על העמדת פנים (affect) במקום על השפעות (effect), אז אעדיף שלא לפתח נקודה זו. אם כוונתך למשהו אחר אשמח אם תסביר לי יותר.

ציטוט:

ומה תגיד על הרתיעה של "אינטלקטואליים" מהדבר?

רתיעה ממה ומיהם "האינטלקטואליים"?

רוב הצבאות שלא הצליחו מצאו סיבות שאינן תלויות בהם לכשלון. כנ"ל המתכננים.
2. הרעיון של EBO מרחיק הרבה יותר, ולא נעצר בצבא סדיר. הרעיון של השגת אפקטים המשפיעים על האוייב ותודעתו איננו בהכרח מוגבל לצמתים מרכזיים שניתן למדוד אותם; זו יותר מגבלה של דוקטרינת 'הלם ומורא', אבל ה-EBO הוא בעצם במידה רבה צ'קליסט שאפשר ליישם על כל מצב לחימה. כמו-כן, צה"ל - ובייחוד הרמטכ"ל - היה משוכנע שהוא *יודע בדיוק* מה צריך לעשות כדי לחסל את חיזבאללה, עד רמת פירוט אבסורדית. לומר 'לא ידענו' זו חוכמה לאחר מעשה. שמתבססת על כך שלא ידענו - שמה שנעשה לא ישמיד את חיזבאללה.
3. אתה מצטט למעשה כאן את רעיונות התפיסה החדשה - כיבוש שטח הוא חיסרון וריכוז מאמץ לא נצרך. למעשה, זו *בדיוק* התפיסה שבאה לידי ביטוי בדברי הרמטכ"ל בימים הראשונים של המלחמה. הגם שבתנאים מסויימים זה נכון, אתה קצת טאוטולוגי כאן.
4. מסכים בעיקרון, אבל יש כמה נקודות שראוי לומר. ראשית, במקומות בהם נכבש השטח - הייתה ירידה חריפה בכמות הירי. שנית, הרי די ברור שגם צה"ל ה'ישן' היה יודע שמול סוריה אפשר להפעיל כל מיני שיטות, כגון ירי על דמשק, על-מנת להשיג את הפסקת הרק"ק. שלישית, חזרה לתורת הקרב (לא כולל הפרק 'גדוד חי"ר המוסע על-גבי גמלים...') אין פירושה שאומרים 'מהיום אין שימוש לחמ"מ ולחיל האויר.'
5. ואחרון, צבא שאימץ בלהט וללא בחינה מספקת במשך עשור את ה-EBO, את תורת המערכה בגרסת המלת"מ, את הצריבה התודעתית ואוסף מונחי הענ"ע - הדבר האחרון שאפשר להאשים אותו הוא "ברתיעה מכל דבר שהוא קצת אינטלקטואלי". אולי אפשר להאשים אותו בחוסר רתיעה מספקת ובאימוץ שטחי ונלהב מדי של אופנות אינטלקטואליות.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

כתמיד, מהנה לקרוא את תגובתך.
אצמצם את דברי לשתי נקודות שאני רואה כמרכזיות:

ציטוט:

אבל ה-EBO הוא בעצם במידה רבה צ'קליסט שאפשר ליישם על כל מצב לחימה.

לדעת מתכנני התפיסה, יש לומר. אולם בעשור האחרון ראינו לא פעם שלא ניתן ולא רצוי ליישם תפיסה זו על כל מצב לחימה. אולם בכך אין בכדי לבטל לחלוטין את התפיסה. רוצה לומר, בתפיסת ההפעלה הקודמת היו חסרונות לצד יתרונות. חבל לותר על היתרונות רק בגלל החסרונות. תפיסת הפעלה לצבא צריכה להיות דבר דינמי ומתפתח (בדומה לאיומים), ולכן אולי כדי לחפש איך לפתח ולהתאים את התפיסה הקודמת ולא בהכרח איך לבטלה לחלוטין. וגם זאת מתוך ידיעה שבעתיד יהיו מצבים בהם לא תהיה חפיפה מלאה בין התורה לבין המצב בשטח.

ציטוט:

במקומות בהם נכבש השטח - הייתה ירידה חריפה בכמות הירי.

נשמע הגיוני, אך בוא נשאל את עצמנו מדוע? אין ספק שכיבוש השטח פגע ביכולת לירות לכיוון ישראל, אך במקביל יש לזכור כי חיזבאללה פעל בעיקר כדי לשמר את כוחו. כלומר, באזור שנכבש החלו לפעול יותר חוליות נ"ט, בעוד יורי הרקטות קיבלו משקל גדול יותר באזורים שלא נכבשו. האם אתה חושב שצה"ל יכול היה לכבוש את כל האזורים הללו? ואח"כ עוד להחזיק בשטח מספיק זמן? גם אם התשובה היא חיובית (ואני מטיל בכך ספק גדול), יש לזכור כי מבחינת חיזאללה פגיעה בחיילי צה"ל שבחזית או ירי רקטות לעורף היא דומה. כך שכיבוש שטח, גם אם יפחית את הירי לא בהכרח יצור את תחושת הניצחון שחסרה בקיץ 2006. ואגב, לפני מלחמת לבנון השנייה, במסגרת מבצע גשמי קיץ, למרות שצה"ל נכנס בכוחות גדולים לרצועה, ירי הרקטות מבית חנון לא פסק.
אם כן, יש חסרונות בתפיסה הקודמת. אך יש בה גם יתרונות. שילוב בינה לבין תפיסה אחרת (חדשה או ישנה) יתכן ויתן קשת פתרונות רחבה יותר לפיקוד העליון. מטרתו של הפיקוד העליון תהיה למצוא את הדרך הנכונה לפעול בהתאם למצב בשטח.

בקשר לרתיעה מאינטלקטואליות: מאז מלחמת לבנון השנייה, הלך הרוח שצובר תאוצה (בעיקר בפרסומים תקשורתיים) תואם את דבריו של האלוף אייזנקוט לאחר המלחמה, משהו בסגנון של "רעיונות אלו לא יכולים לעמוד ליד העץ של גולני". נראה שכל מי שמעז להזכיר מושגים בהם עשה המלת"מ שימוש מוקצה מחמת מיאוס. אם אכן זה המצב אז חבל. אמנם, כדבריך, לא רצוי להיסחף אחרי "אופנות אינטלקטואליות", אך מצד שני עדיין יש מקום לחפש ולבדוק האם הן מציעות כלים יעלים לצבא. לדעתי העניה, כן.

אם צה"ל לא היה מסוגל ולהחזיק תא שטח מבודד בגודל לא גדול עם מספר מעברים מצומצם - עד לליטאני - אפשר לסגור את הבאסטה. מבחינה טכנית, כיבוש התא עד לליטאני איננו משימה בלתי אפשרית לצבא, רחוק מכך.

לגבי צמצום ירי הקטיושות - הירידה הייתה גם באזורים בהם לא היה יותר מדי ירי נ"ט. מן הטעם הפשוט, שברוב המקרים קשה יותר לירות כשאתה יושב קרוב למישהו ומול הכוונת שלו.

ולגבי אופנות אינטלקטואליות - אייזנקוט? אם זכרוני אינו מטעני במהלך המלחמה הוא השתמש באותה שפה בדיוק, והיה כידוע ממתנגדי הפעולה הקרקעית. אז הציטוט שאתה מביא בשמו נראה לי מוזר קצת.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

על איזה ירידה בירי אתה מדבר? ביום האחרון למלחמה נורו קרוב למאתיים רקטות. אז יום אחד היו מאה רקטות ויום אחד 120, זה באמת משנה? האפקט אותו אפקט, וגם הפעולה הקרקעית לא צמצמה את הירי. מנגד, היא כן הוסיפה לתחושת הכישלון, ובעיקר בגלל המספרים הגבוהים של ההרוגים.

כיבוש תא שטח עד הליטאני הוא משימה מורכבת, לכל צבא באשר הוא. גם במלחמת לבנון הראשונה צה"ל לא הצליח לבודד את תא השטח לחלוטין, ודאי שלא בתקופת הישיבה באזור הביטחון. ולכן אני חוזר, גם אם תכבוש את כל תא השטח לא תשיג את מטרתך, כי:
א. מבחינת חיזבאללה פגיעה בכוחות הלוחמים זהה לפגיעה בעורף.
ב. מבחינת העורף פגיעה בכוחות הלוחמים נתפסת כמחיר לא ראוי.
ג. גם אם תשיג תקופת שקט, לאחריה יצברו מהצד השני של הגבול רקטות שיפגעו בעורף גם מחוץ לתא השטח.
וזאת עוד לפני שנכנסנו להבדל שבין מדינה (סוריה לדוגמא) לארגון עליו קשה יותר ללחוץ.
ולכן הפתרון, לדעתי ולדעתי בלבד, נמצא במקום אחר.

למען הסר ספק: אינני חושב שפעולה קרקעית איננה הכרחית בכל מקרה וגם אינני מגבה את תפיסותיו של הרמטכ"ל הקודם טרם ובמהלך המלחמה. אני חושב שבמקרה הספציפי הזה, פעולה קרקעית, כמו פעולה אוירית, יכולה הייתה להביא להישגים מוגבלים שבכל מקרה לא היו משנים את הפרצפציה שהתקבעה בישראל לאחר המלחמה.

ואגב, אודה אם תסביר לי מה בטיעון הקודם היה טאוטולוגי?

לגבי הציטוט של אייזנקוט ראה ספרם של שלח ולימור ואם זכרוני אינו מטעני אז גם באחד העיתונים הוא התפרסם.

ל'מאמץ עיקרי פיקודי' בציר אחד (!) עם חטיבה אחת שמקבלת הרבה מאוד זמן לנוע ואז עוצרים אותה באמצע, אני מתקשה לקרוא כיבוש השטח. אבל כשאתה בודק את *האזורים* בהם צה"ל היה מול כאלה שלא היה - יש פער ברור בהחלט.
3. למה טאוטולוגיה? כי הנחת שכיבוש שטח לא נצרך, ואז הוכחת מתוך זה שהוא לא נצרך. בתגובה הנוכחית הסברת למה לדעתך הוא לא נצרך, וזו כבר לא טאוטולוגיה.
4. אקרא שוב. ואם זכרוני לא מטעני לגבי המלחמה - אז בהחלט, הנה עוד דוגמה לתפיסה\זניחה של אופנה אינטלקטואלית לפי מצב-הרוח הכללי.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

במהלך המאמץ האחרון קדימה, אותה חטיבה (162, אם אנחנו מדברים על אותה אחת) ספגה נ"טים מאזורים שהיו 'בשליטת' צה"ל כשבועיים לפני התחלת תנועתה לכיוון הסלוקי. עוד דוגמא לגבי היכולת לשלוט בשטח באמת.

ולמרות שעד היום לא ברור מאיזו נקודה נורו הטילים - יש כמה אופציות - ברור שצה"ל לא *ישב* באזורים האלה באותו רגע נתון.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

צודק, כמובן. 401 כחלק מ 162.
לא ישב באזורים אלו ברגע נתון משום שהם היו אמורים להיות מטוהרים זה מכבר.

ראה השליטה על בינת-ג'בל.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בינת ג'בל כמה זה? שלושים שלושים וחמישה אלף תושבים? כיבוש, שליטה והחזקה בכפר שכזה מצריך מאמץ של לפחות אוגדה אחת. וזה רק 'בכפר' אחד. דמה למה נזדקק כדי לשלוט באמת באזור כמו רמת נבטיה ממנה נורו רב הרקטות לחיפה.
שליטה על שטח יכולה לצמצם את ירי הרקטות, אך נותנת בנק חדש של מטרות לאויב (נכון, זוהי מלחמה). במקרה של מאבק מול חיזבאללה עורף או חזית הם זהים, חוסר התוחלת בישראל הוא זהה והיכולת של חיזבאללה להכריז על ניצחון אלוהי הוא זהה.
יוסיפון הביא את הדוגמא של פעולת מגלן (לא ר"ת) בשמורת הטבע בשקד. בפעולה הראשונית נהרגו שני לוחמים, לאחריהם נהרג עוד לוחם מסיירת צנחנים ובהמשך עוד חמישה מאגוז. למרות שהערכות מדברות על לפחות 30 אנשי חיזבאללה הרוגים, דווקא האירועים סביב המשגרים הבודדים שהיו בשמורת הטבע הזו, החלו לקבע בישראל את התחושה של כישלון בלתי נמנע.
לכן צריך לחפש את הפתרון במקום אחר.

מה שאנחנו כן יודעים, שהיה מספר לא גדול של מחבלים, ופיזור המאמץ, כשהבעיה הייתה לא התחמקות מהמחבלים אלא איתורם, הייתה כנראה צעד לא מוצלח במיוחד. ושאל את יוסיפון על יארון, כאמור -שטח לא הכי קטן שהופ, הגיעו כוחות והפסיקו. ולרמת נבטיה הרי לא נכנסנו.


אז אם מישהו יצליח למצוא פתרון עדיף, נהדר; החשש שלי הוא שזה שאנחנו מזהים בעיה יגרום לנו להאמין שכל דבר שונה הוא הפתרון, כי הוא לא הדרך הרגילה שלא נקיה מבעיות שלה. למעשה, זה בערך מה שצה"ל עשה בכמה דברים, כולל השימוש במושג 'נחילים' כמילת-קסם במקום כטקטיקה עם יתרונות, מגבלות ותנאים נדרשים. כאילו אמרת 'נחיל', והופ -האוייב צפוי להישבר.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ידוע שלא היו 35000 תושבים בעירה באותו הזמן. המספר הובא כדי להמחיש את גודלו של 'הכפר', ובעיקר את המאמץ הנדרש כדי לכבוש ולשלוט בו. כמו בינת ג'בל יש עוד מספר 'כפרים' שכאלו בתא השטח שעד הליטאני, מה שממחיש את הקושי.
בלילה הראשון לפעולה הכוחות הקיפו את הכפר משלושת צדדיו, כאשר ההנחה הייתה שבמסדרון שנוצר צפונה התושבים שנותרו במקום יעזבו. בפועל, דרך מסדרון זה חיזבאללה הניע כוחות לתוך העיירה (בהקשר לדיון קודם שלנו על הפעולה דמוית המולקולה הדינמית של חיזבאללה), וכמותם ומיקומם הפתיעו את הכוחות שלקראת בוקר החלו לנוע לתוך העיירה (ואייני מדבר על המהות שעמדה מאחורי הפעולה). בין לבין הירש הופיע בתקשורת וטען שבינת ג'בל בידנו. כאמור, גם שבועיים לאחר מכן עדיין היו כוחות של חיזבאללה בכפר. ודבר דומה קרה גם במארון א-ראס.

לצערי כי רב, בקרוב, כנראה, תהיה לנו הזדמנות נוספת לבחון את עיקרי הדיון הזה.

ציטוט:

על איזה ירידה בירי אתה מדבר? ביום האחרון למלחמה נורו קרוב למאתיים רקטות.

נכון ולא נכון.
מאיזורים מסויימים (דוגמאות מיד), הירי הפסיק לאחר שכוחות צה''ל הגיעו אליהם.
דוגמאות:
שמורת הטבע של שקד לאחר פעולת מגל''ן.
כל הצד הדרומי של שמורת יארון. לאחר כניסת חטיבה 847 ללחימה הפסיק כמעט לחלוטין הירי על צפת.
יש מקומות נוספים.
כניסה קרקעית ושמירה על ההישג מונעת את המשך הירי. זו בדיוק הסיבה לכך שההצלחה נשמרה רק במקומות עליהם ניתן היה לשמור מהארץ.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

פעם השתמשו גם במושג "זנב מבצעי"...
יש לכם פירוש לזה?

לעניות הבנתי, חומת מגן היה מבצע "חזק ולעניין", וחיפש לחסל/ללכוד את כוחות האוייב ופחות להשיג "אפקטים". האם השינוי נעשה בשנים שבין לבין? או שישנה סיבה אחרת להבדל?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

חומת מגן התרחש לאחר תחילת התהליך המחשבתי מבית מדרשו של המלת"מ.
מופז כרמטכ"ל נתן למלת"מ יד חופשית, ולפחות לפי דברי תא"ל נווה (הראיון האחרון עימו בהארץ) זה גם היה תור הזהב שלו.
שניים מבין הקצינים המרכזיים שאימצו את תפיסות המלת"מ, יעלון והירש, היו בתפקידי מפתח בתקופה זו. יעלון כסגן הרמטכ"ל והירש כקצין אג"ם בפיקוד מרכז שהיה אחראי על תכנון המבצע.
דווקא המבצע נתפס בעיניהם כאישור לנכונות התפיסות החדשות, ולכן לאחריו הן הלכו והעמיקו לחדור לדרגי הפיקוד העליון. וקצת פחות לדרגים הלוחמים.
ראה לדוגמא דבריו של יעלון:

ציטוט:

יש הרבה מאוד מרכיבים שונים, שחייבו אותנו לאמץ, לסגל, לפתח יכולות מבצעיות חדשות, כדי לתת מענה יותר טוב לאתגר הזה. אתגר שעיקרו, קודם כל, מטרות, נקודה. לא מסות של טנקים, לא בסיסי אימונים, לא שדות תעופה, אלא מחבל בודד פה, מחבל בודד שם, כיעדים לטיפול, למעצר או לתקיפה

המשך בקישור
http://www.herzliyaconference.org/_...&CategoryID=230

שמי שבעצם התחיל את התהליך שהוביל לחומת מגן לא היה הפיקוד הבכיר, אלא המג"דים שנכנסו לשטח A, ואז לבית ג'אלה, ואז למחנות הפליטים, ושכנעו את הפיקוד הבכיר לזנוח את האמונה ש*אסור* בשום אופן להיכנס לשטח. גם הביצוע בחומת מגן היה הרבה יותר צבאי 'קלאסי' (כולל 'נחיל' מוצלח בשכם), ובג'נין אני חושב שחלק מהאבדות הגבוהות ניתן לזקוף לסירוב ליישם את התכנית הראשונית של מח"ט 5 בגלל חשש מנזק סביבתי ונזק תודעתי, שני דברים שחטפנו הרבה יותר אחרי שהתכנית החילופית-המאולצת השתבשה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH גם הביצוע בחומת מגן היה הרבה יותר צבאי 'קלאסי' (כולל 'נחיל' מוצלח בשכם), .

פרט, נמק והסבר בבקשה.

תיארתי את זה לפני כמה שנים בניו-יורק טיימס, הנה המאמר.
http://query.nytimes.com/gst/fullpa...agewanted=print
ובעברית:
כמה כוחות, משתי חטיבות, בראשי חץ גדודיים מכיוונים שונים, עם פה ושם יחידות מסתננות, הרבה צלפים ובלגן גדול - בעיני, בהחלט 'נחיל' מוצלח. גם בעיני הפלסטינים, שהתלוננו על זה שהישראלים הגיעו מכל מקום; יש באחד מסרטי התעודה עדות של לוחם פלסטיני שמתאר את חוסר האפשרות שלו וחבריו להילחם כשאי אפשר לדעת אם יבואו מקדימה, מאחורה, מימין או משמאל.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אז מתי קרה במהלך מלחמת לבנון השנייה שכוחות צה"ל פעלו בטקטיקה שכזו, ובהמשך להכנה, תכנון וארגון סבירים? כמעט ולא.
לכן אני חושב שזה מעשה על גבול הפזיזות לבטל באחת תפיסות קודמות, שבמקרים מסויימים אף הוכיחו את עצמן, וזאת רק מתוך הסתמכות על מערכה אחת מבולגנת.

אולם יצויין שההבדל ביישום היה לא רק בארגון ובתכנון; הוא היה בשני עיקרים.
הראשון הוא, שב'חומת מגן' ההישג הנדרש *לא* היה תודעתי; לעומת זאת, בהתקפה על בינת-ג'בל - יעד לא יותר גדול משכם ועם לא יותר מחבלים, הגם שיותר טובים - סוללת הפקודות קבעה בעיקר יעדים 'תודעתיים'.
והשני, וחשוב לא פחות מהבחינה הטקטית: בשכם היה ידוע איפה האוייב והבעיה הייתה איך לא להיכנס למלכודת שלו; בבינת-ג'בל הבעיה הייתה למצוא אותו, לא לעקוף אותו.
ובגלל הבדלים אלה, השיטה שעבדה בחומת מגן הייתה כושלת בבינת-ג'בל גם אם היו מבצעים אותה בלי תפיסה של 'אפס אבידות' ועם ארגון וסידור מתאימים: כי זה פתרון לשאלה הלא-נכונה. זה לא אומר שזה לא פתרון לאף שאלה, כמובן - כמו שכתבתי לעיל, זה היה יופי של פיתרון למצב בשכם (וגם בכמה מקומות אחרים בעולם, אני עובד על מאמר על הנושא, הטקטיקה, יתרונותיה ומגבלותיה, נקווה שיהיה לי זמן בקרוב לסיים אותו), אבל הוא היה פתרון רע מאוד לבינת-ג'בל.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

יגיל, יתכן שחלק מההבדל הזה (בין שינוי כיוון לחומת מגן) נובע מעוצמתו ומרמתו של האוייב?
כלומר- מול אוייב בינוני צה"ל בא "ראש בראש" מטרה לכסח ולהשמיד, אבל בגלל העצמה של חיזבאללה, כל נושא האפקטים לא בא בתור תפיסה מבצעית נכונה יותר או מתאימה יותר (לכאורה), אלא פשוט מתוך פחד מכמות האבידות הגדולה שעימות מסורתי יניב?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

הראשון הוא, שב'חומת מגן' ההישג הנדרש *לא* היה תודעתי; לעומת זאת, בהתקפה על בינת-ג'בל - יעד לא יותר גדול משכם ועם לא יותר מחבלים, הגם שיותר טובים - סוללת הפקודות קבעה בעיקר יעדים 'תודעתיים'.

מסכים ולא מסכים. כל פעולה הנעשית מצדך בשדה הקרב, גם אם לא ביודעין, הינה בעלת אפקט תודעתי. לטעמי ההבדל בין הפעולה בשכם לפעולה בבינת ג'בל איננה האם היתה בעלת כוונות תודעתיות או לא, אלא לתודעה של מי היא נועדה. בעוד הפעולה בשכם נועדה להשפיע על תודעת האויב, הפלסטינים, הפעולה בבינת ג'בל נועדה לפעול על תודעת הציבור בישראל. ובמובן הזה זהו אכן פתרון לבעיה הלא נכונה.

ציטוט:

בשכם היה ידוע איפה האוייב והבעיה הייתה איך לא להיכנס למלכודת שלו; בבינת-ג'בל הבעיה הייתה למצוא אותו, לא לעקוף אותו.

וזו אכן דוגמא מובהקת לטענתי כי צה"ל לא פעל בלבנון בצורה מבוזרת. במקום להפנות את אמצעי האיסוף והמודיעין, בעיקר הכטב"מים, לטובת הכוחות הפועלים בשטח, הם נשארו ברמת האוגדה ושימשו את האוגדונרים למעקב אחר פעולות המח"טים. 'לוחמה מבוזרת' מחייבת ביזור סמכויות והענקת מידה גדולה הרבה יותר של אחריות לכוחות בשטח. זה לא היה בלבנון.

וזו לדעתי נקודה מרכזית (וסליחה אם זה הופך לפילוסופי מידי); מבחינה טכנולוגית צה"ל אוחז בלא מעט מרכיבים שיוכלים לתת בידו את האפשרות לפעול בצורה מבוזרת. אולם מבחינה פסיכולוגית-ארגונית, צה"ל עדיין פועל ובעיקר חושב בצורה לינארית מובהקת. ופער זה לא מאפשר לו לנצל את המירב מתוך הטכנולוגיות הקיימות, והוא לדעתי שנמצא בבסיס הלך הרוח הנוכחית שכה בז להסתמכות על טכנולוגיה. כדי לפעול בצורה מבוזרת יש צורך בשינוי תודעתי ארגוני, שאני בספק אם דור המפקדים (העליונים) הנוכחי יכול להובילו. לא כי הם לא רוצים או יכולים, אלא פשוט כי החוויה הבסיסית ביותר שלהם בהתייחס ליחסי אדם-מכונה/מחשב היא כזו שלא מאפשרת להם להבין את הסביבה החדשה בה פועל האדם שלאחר מהפכת המידע. ניתן לדמות זאת לפער שבין קריאה בספר לקריאה באינטרנט. בעוד קריאה בספר היא ברורה מבחינת כיוון התנועה, יש נק' התחלה וסוף, יש סיבה ויש תוצאה, קריאה באינטרנט היא מפוזרת יותר. אתה זז אחורה וקדימה ולצדדים. אין התחלה ואין סוף. יש אין סוף. ויתכן כי הפער הזה משקף גם את יחסי הדורות הקיימים כיום בין הפיקוד העליון לחיילים הצעירים. בעוד אלו מדור הספר, אלו מדור האינטרנט. אלו חושבים לינארית, ואלו מבוזרת.

פוקס - אני חושב שההבדל היה לא בגלל רמת האוייב - הגישה הזו הייתה קיימת עוד לפני שבכלל הייתה לחיזבאללה הזדמנות להראות לנו מה רמתו. ההבדל היה בגישה. וסימנך: גם לאחר מות 13 המילואימניקים בג'נין, צה"ל המשיך להילחם על כיבוש מחנה הפליטים, בעוד שבלבנון - כל פגיעה כזו גררה קדימה-אחורה בלתי נגמר.
כמו-כן, כל מי שהיה עד לדיוני המטה בתחילת שנות האלפיים, וגם מי שזוכר את טורי הפרשנות דאז, זוכר שההערכות על אבדות צה"ל בכניסה לערים ועיירות נמדדו במאות, אם לא אלפים. בחומת מגן נכנסנו לערים ולעיירות *במפורש* על דעת שאנחנו עלולים לספוג אבדות; לא היו משימות, כמו בלבנון, שהוגדרו כ'בעלות חשיבות לאומית', אבל הסעיף הראשון בהן היה 'להימנע מאבדות'.
וג'אווה - מספרים שפעם הסבירו לריצ'רד ניקסון את הקונספט של Hearts and Minds. הוא גיחך ואמר: "If you'll catch them by their balls, their hearts and minds are likely to follow". אני מצטט אותו פה כדוגמה להבדל בין פעולה ש*מטרתה* תודעתית, לפעולה שיש לה *אפקט* תודעתי. כבר קלאוזביץ עליו השלום דיבר על המלחמה בתור 'כפיית רצוננו על רצון האוייב', אבל בניגוד למתכנני צה"ל במלחמה הוא חשב שכדי לכפות את רצוננו על האוייב אנחנו צריכים לא להותיר לו ברירה; כלומר, להביא אותו למצב בו גם אם הוא מאוד ירצה, הוא לא יוכל. ואילו 'מטרה תודעתית', בדרך-כלל מאמינה שנוכל לגרום לאוייב *לא לרצות*, גם אם הוא יכול. וזה הבדל מאוד, מאוד משמעותי. ההתקפה על שכם לא נועדה לגרום לפלסטינים לא לרצות לשלוט בקסבה ולא לרצות להוציא פיגועים, וגם לא 'למוטט את רצון הלחימה שלהם'; היא נועדה לתפוס את הקסבה ולמנוע הוצאת פיגועים משם.
ושנית, לגבי בינת-ג'בל - אבהיר את טענתי; כשיש לך מאה-מאה וחמישים מחבלים, ואתה לא יודע איפה הם, השיטה הגרועה היא דווקא ביזור; כי אז אתה שולח כוחות קטנים לחפש אותם, ואתה מוותר ביודעין על יתרונותיך בכח אש, במסה וכו', כדי להילחם בהם בכוחות חי"ר קטנים, כשכמעט ואין לך יתרון למעט ברמת החייל, שזה לא מעט אבל לא מספיק. בשביל מצבים כאלה יש סיור קרבי, ואילו לשלוח 'מולקולות' מבטיח-כמעט שאחת מהן תיתקל בכח לא יותר נחות ממנה בתנאים הנוחים לו ולא לנו. ובמציאות, אגב, דווקא המפקדים הבכירים יותר נלהבו מהרעיונות האלה. את דעתם של המפקדים בדרגי המשנה - הצעירים יותר - אפשר לסכם בהערתו של מח"ט 7, "עזוב אותו, הוא עוד בנחילים", או בשל מח"ט 1: "אני לא מכיר צרצורים". אז דווקא אלה ש*בכלל* לא גדלו, לכאורה, על ברכי המחשב, הם אלה שגילו התלהבות עצומה - ובמיוחד חברי הצוות של 'לוחמה מבוזרת', שכללו למשל את הרמטכ"ל הקודם. הצעירים יותר, דרגי השטח, התלהבו לרוב הרבה פחות.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אין לנו ויכוח על הצורך בלגרום ליריב לא רק לא לרצות אלא בעיקר לא להצליח. יש לנו ויכוח, קטן, על איך לעשות את זה. אתה טוען שתמרון קרקעי היה עושה את העבודה. אני טוען שלא. מזה אומר לעשות את העבודה? לצורך הדיון נסכים שזה להגשים את מטרות המלחמה כפי שהוגדרו ע"י הממשלה:
1.פירוק החיזבאללה מנשקו.
2.הרחקת חיזבאללה מהגבול.
3.החזרת החטופים.

התשובה לאחד ושלוש לא נמצאת בלבנון אלא בטהרן.
התשובה לשתיים כוללת עקירה של כלל העדה השיעית מישוביה בדרום לבנון. לא משהו שישראל הייתה מעיזה לעשות.
לכן מראש אנו מדברים כאן על מלחמה חסרת תוחלת. וזהו ההבדל בין הקרב על שכם לקרב על בינת ג'בל. וזה לא משנה אם זה היה תמרון באש או תמרון קרקעי.

לגבי פיזור המאמץ כאשר אינך יודע היכן היריב: דווקא אם בנית, ציידת ואימנת את המולקולות כמו שצריך, מפגש של אחת מהן עם כוח אחר, גם אם עדיף, אמורה להביא לפעולה מיידית של מולקולות אחרות עד להשמדת היריב. מנגד, יצירת אגרוף אחד מאפשרת לזנב בכח, לחמוק ממנו, לנטוש את שדה הקרב ולצוץ במקום אחר (פשוט כי לבנית ג'בל לא הייתה אותה המשמעות לגבי חיזבאללה כפי ששכם הייתה לפלסטינים היושבים בה). איני אומר שזו בהכרח הדרך הנכונה, אני רק אומר שלכל מטבע יש גם צד שני. אם נמשיך את המטאפורה של ניקסון - אז הביצים של חיזבאללה לא נמצאו היכן שהיו אלו של הפלסטינים.

למען הסר ספק: אין לי ספק שללוחמה המבוזרת יש מגבלות. ההנחה כי היריב פאסיבי, ההנחה כי ניתן לדעת הכל, עומס המידע וההנחה כי הינך יודע מה מעצב את תודעת היריב ועוד ועוד. אולם, לצד חסרונות אלו היא מציעה גם יתרונות: מינוף הטכנולוגיה, הגדלת התפוקה מכל לוחם, פגיעה בו זמנית במספר מוקדים ועוד ועוד. זה עבד לאמריקנים בחלק הראשון של מלחמת עיראק. זה עבד באופן חלקי ביותר במאבק מול הפלסטינים במהלך ומאז חומת מגן. אימוץ ביקורתי של התפיסה יש כי יתן בידי צה"ל לא מעט. אימוץ לא מבוקר שלה עלול להגביר בעת קרב את חסרונותיה, כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jawa למען הסר ספק: אין לי ספק שללוחמה המבוזרת יש מגבלות. ההנחה כי היריב פאסיבי, ההנחה כי ניתן לדעת הכל, עומס המידע וההנחה כי הינך יודע מה מעצב את תודעת היריב ועוד ועוד. אולם, לצד חסרונות אלו היא מציעה גם יתרונות: מינוף הטכנולוגיה, הגדלת התפוקה מכל לוחם, פגיעה בו זמנית במספר מוקדים ועוד ועוד. זה עבד לאמריקנים בחלק הראשון של מלחמת עיראק. זה עבד באופן חלקי ביותר במאבק מול הפלסטינים במהלך ומאז חומת מגן. אימוץ ביקורתי של התפיסה יש כי יתן בידי צה"ל לא מעט. אימוץ לא מבוקר שלה עלול להגביר בעת קרב את חסרונותיה, כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה.

אם ניקח את מלחמת עיראק 2 כדוג' שאתה מציג, אני לא משוכנע שהיא מדגימה את העיקרון שאתה מנסה להדגים.

בעיראק האמריקאיים החלו את המתקפה בשיטת "הלם ומורא" כאשר הופצצו יעדים אסטרטגיים יחד עם יעדים תודעתיים (לצור הדוג' - מתקני קשר וארמונות), אולם זה לא הביא את הצבא להניח את נשקו. המלחמה המשיכה בלוחמה "רגילה" - טורי שריון ואספקה הנלחמים כנגד המשמר הנשיאותי - כאשר השליטה המוחלטת של האמריקאים באוויר לא נתנה לאויב צאנס.

לאחר מכן, שלב הכניסה לבגדד בוצע בסגנון של "חומת מגן" משודרגת - פטרול קרבי חזק שנכנס בכוח לתוך העיר, חוצה אותה מצד לצד ויורה כל מה שזז. לא מולקולות ולא בטיח.

! This is Sparta

בגלל זה כתבתי "בחלק הראשון של מלחמת עיראק". אין לי זמן כרגע לנבור במספרים ולהראות את חלקו של החמ"ם בהשמדת השריון העיראקי בחלק הזה, את התפוקה שהוציאו מכל גיחה ביחס למלחמות עבר, את השימוש בלווייני SAR גם בעת סופות חול וכו' - אבל הכוונה ברורה. בשלב הראשון, אל מול הצבא העיראקי הסדיר, תפיסת ה EBO האמריקנית הביאה לתוצאות.
אזכירך כי בשלב זה, ע"י שימוש בסוג של 'מולקולות' (אני יודע, גם אני לא אוהב את השם), האמריקנים והבריטים, תוך שימוש בכוחות מצומצמים למדי המגובים בעיקר בטכנולוגיה רבה, הצליחו לתפוס תא שטח אדיר בדרום עיראק. ברור שניתן לומר שבפועל לא הוצב להם שם איום משמעותי, לדוגמא כמו באפגניסטאן, אך עדיין, לתפיסת מתכנני התפיסה זו הייתה הוכחה שהיא עובדת גם בשטח.
לגבי החלק השני של המלחמה ('לא מולוקולות ולא בטיח'); לא רק סיבות מבצעיות הביאו את האמריקנים לחזור לדפוס פעולה של תמרון קרקעי קלאסי, אלא גם סיבות פוליטיות פנים צבאיות. אזכירך כי לאחר כשבוע של דהירה בתוך המדבר שרוכך זה מכבר מהאויר, כמעט כל הכוחות עצרו למספר ימים, זאת מתוך מטרה לאפשר לשיירות הלוגיסטיקה להדביק את הקצב, אך בעיקר כדי לאפשר מתקפה אוירית נוספת לפני הכניסה לבגדד.
שוב, ברור לי שגם במקרה זה לתפיסה היו מגבלות רבות (וישלא מעט מאמרים על כך כמו 'איך הטכנולוגיה נכשלה בעיראק'), אך עדיין אם מסתכלים על התמונה הרחבה, נאמר לאורך חמישים השנים האחרונות, היתרון הישראלי מול הערבים ושל האמריקנים מול מי שהם לא נלחמו בו היה קודם כל במישור הטכנולוגי. לוחמה מבוזרת (אני יודע, גם השם הזה לא משהו), מנסה לשמר את היתרון הזה גם בעידן הנוכחי. אני חושב שזו צריכה להיות נק' המוצא ביחס אליה.

על הפסקה האחרונה שלך:
במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים אי-אפשר לדבר על יתרון טכנולוגי חד-משמעי של ישראל. השריון הישראלי במלחמת סיני לא היה עדיף כל-כך על המצרי, ומטוסי הסילון הישראליים - גם לא כל-כך (יצויין שעודף המסה של חה"א הבריטי והצרפתי הפך את השאלה האחרונה לאקדמית מעט).
במלחמת ששת הימים כוחות השריון הירדניים וחלק מהמצריים היו עדיפים על כוחות שריון ישראלים רבים (פטונים, סטאלינים ו-T-55 מול פטונים, שוט מטאור, אמ.אקסים ושרמנים משופרים - למצרים, אגב, היו גם כמה שוטים ושרמנים) גם מבחינה אוירית, היתרון של המיראז' על המיג לא היה כל-כך חד-משמעי ומוחץ.
אפילו במלחמת יום-כיפור הצד הטכנולוגי לא תמיד היה החזק שלנו.
לגבי ארה"ב, בקוריאה מה שהוביל לתוצאה הסופית לא היה יתרון טכנולוגי - ודיינו שנציין את אי-פגיעותו של ה-T-34 לרוב הבזוקות האמריקאיות - אלא תמרון אסטרטגי מבריק.
במלחמות בהן היה לישראל ולארה"ב ייתרון טכנולוגי מובהק ומוחץ, התוצאות לא היו תמיד חד-משמעיות - ראה ויאטנאם, לבנון 1 ו-2, וגם אפגניסטאן אצל הסובייטים (אי אפשר לומר שהנ"מ אצל המוג'אהידין היה פריצת דרך גדולה יותר מהנ"ט אצל החיזבאללה). בכל אחת מהן היו הישגים טכנולוגיים יפים מאוד, שהראו היטב שאם אין לך אסטרטגיה טובה ההישג הטכנולוגי לבד לא מספיק (ולא לחינם בסופת מדבר 1 לומדים לא רק את היתרון הטכנולוגי של שוורצקופף, אלא את האסטרטגיה שלו). אגב, לא למותר לציין הוא שהצד הכי מתקדם טכנולוגית במלחמת העולם השניה היה הצד המובס, הגרמנים; היו להם המון בעיות אחרות, כולל יותר מדי התקדמות טכנולוגית בפיתוח על חשבון ייצור, אבל ברור למדי שהבעיה שלהם לא הייתה נחיתות טכנולוגית עקרונית.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

כלומר אם לסכם את התיזה העיקרית שלך -
זו לא הטכנולוגיה, זה התרגיל.

! This is Sparta

ברור שגם אם יש לי הטקטיקה הכי טובה בעולם, לא הייתי רוצה לצאת במוסטנג מול F-15E, או בשרמן מול מרכבה. אבל בהחלט קל לבזבז יתרון טכנולוגי אם יש לך טקטיקה\אסטרטגיה גרועה (לא למותר לציין שחיל השריון הכי חזק ומתקדם בזמן הקרב על צרפת היה חיל השריון הצרפתי, לא הגרמני). אפשר לומר שיתרון טכנולוגי לבדו כמעט אף פעם לא מנצח מלחמות - הוא מסייע בהחלט למי שיודע להפעיל אותו, אבל הוא לא מבטיח כלום.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ברור שגם אם יש לי הטקטיקה הכי טובה בעולם, לא הייתי רוצה לצאת במוסטנג מול F-15E, או בשרמן מול מרכבה. אבל בהחלט קל לבזבז יתרון טכנולוגי אם יש לך טקטיקה\אסטרטגיה גרועה (לא למותר לציין שחיל השריון הכי חזק ומתקדם בזמן הקרב על צרפת היה חיל השריון הצרפתי, לא הגרמני). אפשר לומר שיתרון טכנולוגי לבדו כמעט אף פעם לא מנצח מלחמות - הוא מסייע בהחלט למי שיודע להפעיל אותו, אבל הוא לא מבטיח כלום.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מאז ומתמיד ישראל חיפשה אחר יתרון טכנולוגי. למעשה זוהי אחת מאבני היסוד עליהן השתית בן גוריון את תפיסת הביטחון שלו מאז 'הסמינר' המפורסם שלו. כך שחיפוש אחר טכנולוגיה וטקטיקה שתנצל אותה לא אמור להיות זר לאוזן הישראלית.
עם זאת, אני מסכים בהחלט כי בעידן הנוכחי קשה עד מאוד לשמר יתרון טכנולוגי. אם מקבלים את התיזה של פרידמן בדבר העולם השטוח, מבינים כי יתרון טכנולוגי הוא זמני בהחלט, ועד מהרה היא מופיעה גם אצל היריב. כך שכן - עדיין אין תחליף לאסטרטגיה, לטקטיקה ולרוח קרב. וכפי שעולה מכל הדוגמאות שהבאת, עדיין אין תחליף להגדרת מטרות ישימות ע"י המדינאי העליון.
וכפי שאמרתי קודם, זוהי אחת מנק' התורפה של תפיסת הלוחמה המבוזרת.

אולם, בשולי הדברים יש לתת את הדעת על נקודה נוספת הקשורה לכך. בעקבות מלחמת לבנון השניה, ככל הידוע לי, צה"ל הקפיא את כל הקשור ביישומה של תפיסת הלוחמה המבוזרת. מכך משתמע שגם פרוייקטים בתחום השו"ב , כאלו שנולדו מתוך התפיסה הזו, עלולים להיכנס להקפאה עמוקה (זוהי כמובן פרשנות שלי בלבד). אציין כי ככל הידוע לי, לפחות בצבא ארה"ב לא מקבלים את הניתוח הזה של ישראל, ולא משנים בעקבות כך את תפיסות ההפעלה היונקות מורשתן מהמפכה בעיניינים צבאיים.

אני לא חושב שנושא "לוחמה מבוזרת" ירד לחלוטין מהפרק, אני חושב שפשוט הפסיקו לקדש אותו. אם נודה על האמת, בשנים שלפני מלחמת לבנון 2 התפיסה הזו תפסה לה שורשים עמוקים מאד, ולמעשה החליפה כמעט (יחד עם עקרון "אפשר לנצח רק עם חה"א") את התורות "הישנות".

אני סבור שיש לשמר את היכולת הזו, לתרגל אותה וללמד אותה, אולם רק בתור עוד צורת קרב - יתכן שנצטרך להוסיף כאן "קרב התקפה", "קרב הגנה" ... "קרב נחילים". אסור לנו לשכוח שתפיסת הקרב שלנו נשענת על התחבולה, על הגעה להכרעה מהירה ככול האפשר בשטחו של היריב. ללא התחבולה הקרב הופך להיות מרחץ דמים עתיר אבידות וקשיי התקדמות (בהקצנה), היו לנו מצביעים מבריקים שהבינו את הנושא ויישמו אותו להפליא - ביניהם כמובן אריק שרון - אולם קמו לנו במלחמה האחרונה מפקדים שלא הבינו כלל את העקרון ודגלו בשיטה שלא התאימה למקום ולמצב.

! This is Sparta

אני מסכים שיש לשמר את היכולת הזו.
העניין הוא שהמציאות מורכבת מדי כדי לעשות זאת. בלתי אפשרי להחזיק בשתי תפיסות הפעלה שונות בו זמנית, או בשתי תורות לחימה שונות בו זמנית. מה גם שהן במקרים רבים סותרות אחת את השנייה.
יתרה מכך. מתוך תורת הלחימה (תורה במובן שהיא אומרת לנו כיצד יש להלחם), נגזרים תחומים רבים הקשורים לבניין הכוח, שימורו, אימונו וכן פרוייקטים של מו"פ, בחירה בסוגי מערכות נשק ועוד. פיתוח והטמעה של כל אחד מתחומים אלו גוזל משאבים רבים ובעיקר זמן רב. וכידוע משאביה של ישראל מוגבלים.
וכדי לפעול בתוך קונספציה מסויימת, מערכת כמו הצבא זקוקה לתוכניות חומש ואף יותר. ולכן לא ניתן פעם בשנה שנתיים להחליף את תורת הלחימה.
לדוגמא, לוחמה מבוזרת דורשת רמה גבוה של שילוביות בין הזרועות, ויש להניח שבמסגרת תורה אחרת, מראש יוותרו על כך לטובת השקעה בתחומים אחרים. כלומר, כל עוד יש לישראל רק צבא אחד, אין באפשרותה פשוט להחזיק את המקל משי קצותיו. יתכן, כפי שטוען יגיל מה זמן רב, שעדיף לוותר על כל עניין הלוחמה המבוזרת והצרצורים ולשמר את היתרונות הקיימים במבנה הנוכחי של צבא העם. יש להבין כי אימוץ הלוחמה המבוזרת ידורש גם מעבר לבנייה של צבא מקצועי, ואני חושב שלכך עדיין אין מנדט כאן.
כמוך, גם אני חושב שעדיף היה פשוט לבחור את מה שנכון ועובד מתוך כל אחת מהתפיסות, אך נראה לי שבמערכת כמו צה"ל זה פשוט לא יכול לעבוד. לפחות לא בעידן הנוכחי.

המצב כיום הוא שצה"ל לא יכול להרשות לעצמו לפעול בתוך חלל ריק. ומכיוון שלתפיסתו השיטה הקודמת לא עבדה, אז יש לחזור לזו שקדמה לה, ובינתיים לבחון מחדש את ההנחות שקדמו למלחמת לבנון השנייה. מחד זהו תהליך ראוי, וגם לא נורא אם הוא לוקח זמן. מאידך, יש להזהר שלא לפעול שוב עפ"י תפיסת המטוטלת, או עפ"י אופנות חולפות.
אני מסכים כי במקום מסויים 'הלוחמה המבוזרת' הפכה לסוג של מיתוס שיש לקדש אותו, וכיום רק בגלל הכשילון בלבנון היא נראית כגוויה עזובה. רוצה לומר שעכשיו, כאשר צה"ל נמצא שוב על צומת דרכים, יש להזהר מיצירת מיתוסים חדשים שגם הם בעתיד עלולים להכזיב. אבל כאן אנחנו באמת כבר גולשים לנושא אחר, מה שד"ר מילשטיין מכנה 'התרבות המיתולוגית' בצה"ל.

היסטורית- להבנתי "היתרון הטכנולוגי שעליו ישראל מתבססת משנות ה- 50, בעקבות בן גוריון" הוא פשוט הנשק הגרעיני. הוא נכנס למשבצת ההרתעה ולא למשבצת ההכרעה- אותה תכננו, עד שנות ה- 80 לפחות, להשיג ביבשה, בזכות מסת המילואים ועליונות הלוחם, המארגן והמפקד הישראלי- ולא בזכות טכנולוגיה.

לא מדויק. בשלושה תחומים מרכזיים זיהה בן גוריון נחיתות ישראלית מובהקת: טריטוריה, אוכלוסיה (כמות) ומשאבי טבע. כדי להתמודד עם נחיתות זו הוא טען שיש לתת משקל כמה שיותר גדול ל'מח היהודי', ולהפוך את הטכנולוגיה למכפיל כח. ואכן, מאז ועד היום צה"ל הוא אחד הצבאות היחידים בעולם שמבחינה דוקטרינרית (עד כמה שניתן לדבר על דוקטרינה במקום רק על 'תפיסה') שמשתית את הפעלתו על טכנולוגיה מתקדמת. ולא בכדי היה צה"ל לצבא הראשון שעשה שימוש קרבי בל"א.
אומר אף יותר מכך: תפיסת הRMA מבוססת במידה רבה על 'הצלחות' צה"ליות בשדה הקרב. בספרם 'מלחמה ואנטי מלחמה' מספרים בני הזוג טופלר כי המתכננים האמריקניים הגיעו לרמת הגולן כדי ללמוד את הדרך בה כוחות השריון הישראליים שנותרו, הצליחו לפגוע במרכזי העצבים של השריון הסורי, וע"י פועלה מבוססת אפקטים (ואז הוא באמת לא ידע שהוא כזה) לנצח. פגיעה בעתודות, תוך הסתמכות על מערכות נשק איכותיות יותר (מבחינת הנדסת אנוש בעיקר), יצרה אצל הסורים פגיעה תודעתית כזו שכמעט וביטלה את היתרון המספרי העצום שעמד לרשותם. וכמובן, הכל קרה כבדרך אגב וללא כל תכנון מוקדם, תוך מתן משקל עצום לרוח הקרב של החייל הישראלי.
גם הצלחות חיל האויר הישראלי בשל"ג הותירו חותם עמוק על מתכניי התפיסה, והראו כי שילוב בין מערכות שו"ב לחמ"ם יכול להביא לתוצאות.

לגבי הנשק הגרעיני, אם בכלל יש: כפי שטען מאו, עד לנקודה מסוימת "זה נמר של נייר". אם אכן יש לישראל יתרון טכנולוגי שכזה, הוא לא בא לידי ביטוי בשדה הקרב, והוא גם לא מנע פריצתם של עימותים מוגבלים. יתכן, וזה עוד טעון הוכחה, שהוא מנע מהם לגלוש מעבר לסף מסוים.

אני לא מבין... למה לא הוטל מצור על העיר?
מורידים את השלטר של המים, חשמל, טלפון וכל התשתיות - זועקים ברמקולים יום וליל שכל האזרחים יצאו - ומחכים עד שהמחבלים נכנעים, מתאבדים, או מתחילים להרוג אחד את השני.
ואם המחבלים לוקחים אזרחים כבני-ערובה, פשוט שוטפים את כל האחריות של מדינת ישראל מהם.
אם המחבלים יתחילו לרצוח את בני-הערובה, זה פשוט יראה לכל העולם עד כמה באמת לא אכפת להם מהעם שלהם, ושהם כולם רוצחים.
בקשר להיבט החוקי, גם ככה אנחנו מפעילים מסתערבים (שלפי חוק בינ"ל הם לוחמים לא-חוקיים), עושים שימוש "לא פרופורציונאלי" בכוח, משתמשים בסיכול ממוקד, משתמשים בפצצות-מצרר (שבקרוב גם הן אולי לא יהיו חוקיות), וגם ברימוני-זרחן, שהם ספק "נשק כימי".
כך שבהחלט אפשר למתוח את החוק הבינ"ל עד למידה מסוימת. האמריקאנים כבר מזמן שברו אותו. וכך גם כמעט כל מעצמה אחרת.
-לא אנחנו לא צריכים להשוות עצמו לאמריקאנים, רוסים או לסינים מבחינה זאת. הם מעצמות, אנחנו לא.
אבל עדיין - בהחלט אפשר למתוח את החוק הבינלאומי עד למידה מסוימת.
-למחבלים בג'נין ובשכם לא היו לא קאסמים ולא קטיושות.

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

אין זמן... הקהילה הבינ"ל נושפת בעורפינו