רציתי לדבר על ביישנים מסוג שונה לנהל שיחה עם מישהי או מישהו אין להם בעיה

אפילו דיי מדברים הרבה וזורמים בשיחה שהם שוכחים בכוונה ומתחמקים

מבכוונה מלבקש טלפון או להציע לצאת כאילו יש להם כוונה להתחיל שיחה

אבל מרוב ביישנות הם שותקים והם מעדיפים לא להתמודד עם הלא

תחייך אל העולם וייחייכו אלייך

צר לי, אבל לא המצלחתי לעקוב אחרי מה שכתבת..
תוכל לנסח את זה מחדש ולהוסיף פיסוק? זה יקל מאוד, לפחות על הקריאה שלי..

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

תחייך אל העולם וייחייכו אלייך

אוקי.. מה בנוגע אליהם? מה השאלה?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

תחייך אל העולם וייחייכו אלייך

שמע, אין מתכון פלאים של מיץ שאתה שותה ואתה מפסיק להיות ביישן.

אתה פשוט עובד עם עצמך, מכריח את עצמך לגשת, לדבר, לא להשתפן, כן להגיד, לחייך.
להכריח את עצמך, לא לעשות הנחות.

-"מה היא מזבלת לי ת'שכל, קל לה לכתוב אבל 'תכלס קשה לעשות.." אז ממש לא, במעבר מהיסודי לחטיבת הביניים, מצאתי את עצמי לבד בכיתה. ילדה שקטה ומרוחקת.
בכיתה שלי גיליתי חבורה עליזה למדי של בנות שמצאו חן בעיניי. כל יום הכרחתי את עצמי להתקרב, לשבת איתן מסביב לשולחן ולדבר. כיום הן החברות הכי טובות שלי >והלוואי על כולכם<

היה קשה, אבל התגברתי.

אחרי שיש את הרצון, צריך התמדה.. בהצלחה לך

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

חפרתי חפרתי ושכחתי את השורה התחתונה


'קיצר, פשוט תעיז..

חוץ מזה, השיחה זרמה, לא? למה לא להעיז ולנסות? עוד קצת? מינימום, תקבל סירוב. לא סוף העולם.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אוי אני בידיוק כזה, חח כאילו אין לי בעיה לשבת לדבר עם בחורה בסביבה עם כמה חברים או במועדון סתם ככה אבל לבקש טלפון\להציע לה לצאת .. לא מסוגל.. זאת בעיה אצלי אבל תאמת שזה שוב עניין של אומץ אין כל כך מה לעשות עם זה פשוט... לסתפוס ביצים ולבקש טלפון אחרי שיחה מעמיקה זורמת וכיפית הרגשת שהתחברתם? אין סיבה בעולם שלא תבקש לא תרצה לא נורא.

או שפשוט תשתכר תחת ככה לא תתבייש אבל שוב הדרך הראשונה מומלצת למרות שזאת גם יעילה מידי פעם.

אני גם לא הבנתי את כוונתך...

תראה בעיקרון אפשר להגיד שאני בת כזאת... אני יכולה לדבר עם מישהו והכל יהיה טוב ויפה, ממש נתחבר, ואנשים מסביב אפילו יגידו לי שהם שמו לב שהיה איזה "חיבור". אבל אף פעם לא יהיה לי את האומץ להציע לו לשמור על קשר (בכל דרך, פלאפון, אימייל, מסנג'ר... אני אתבייש לבקש...). ולפעמים קורה שאותו אחד הוא בדיוק מסוג הבנים שאתה תיארת... ככה ששנינו די מפסידים מכל העניין... וזה לא שאני לא מנסה להגיד משהו, אני איכשהו תמיד מתקפלת ברגע האחרון. אני לא יודעת ממה אני יותר מפחדת, מסירוב או מתגובה חיובית. שתי האפשרויות מפחידות אותי (לא יודעת למה..).
ואני חושבת שיש בנים שהם גם ככה, מפחדים מתגובה. מכל סוג.
כבר שמעתי את המשפט "מי שמתבייש מתייבש" כל כך הרבה פעמים מכל כך הרבה אנשים בגלל זה. אבל יש אנשים כמוני, שמתמודדים יותר טוב עם ה"התייבשות" מאשר עם דברים אחרים. ובגלל זה אני חושבת שזה לא "פשוט" לקום ולהציע...
ועוד משהו, יש גם פעמים שאנשים לא יבקשו לצאת או את המספר והכל כי הם יודעים שאם הם יבקשו ויקבלו תשובה שלילית את הם עדיין יצטרכו לראות את אותה אחת כל פעם שהם מגיעים לאיפה שהם הכירו אותה (אם זה דרך התנועה, מקום התנדבות, בית ספר, עבודה וכאלה..).

תחייך אל העולם וייחייכו אלייך

אוי, נשמע לא נעים.
היא פרשה כי היה לה משהו אליך ?

הכרנו באימון צ"יקונג והתחלנו לדבר מפה לשם חזרנו באוטובוס ביחד

היא נתנה לי איימיל באיזה שלב היא ניתקה קשר ועזבה את החוג

יש לי הרגשה שבגללי

תחייך אל העולם וייחייכו אלייך

לא נעים... בגלל זה אני חושבת שזה מאוד בעייתי לפתח רגשות למישהו במקום שפוגשים אותו כל הזמן...אני לא אומרת שאפשר לשלוט בזה, כי אי אפשר לשלוט ברגשות. אבל זה די בעייתי...