בס"ד

פרשת וישלח

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

בפרשתינו מופיעה המצווה השלישית והאחרונה שבספר בראשית: "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה" (בראשית לב', לג'). והנה מצינו בגמרא (חולין ק"ט שילתה, אשתו של רב נחמן, אמרה לבעלה שכנגד כל מיני איסורים שהתורה אסרה לנו, היא התירה לנו במקביל הנאות אחרות שדומות להנאות האסורות. למשל התורה אסרה לנו לאכול דם אבל התירה לנו לאכול כבד, שטעמו דומה לדם. אסור לנו לאכול חֵלֶב בהמה אבל מותר לנו לאכול חֵלֶב חיה, אסור לנו לאכול "דבר אחר" אבל מותר לנו לאכול דג שִבוטא שטעם מוחו דומה לטעם של "דבר אחר", ועוד כמה דוגמאות מובאות שם.

שואל הרב נבנצל שליט"א: מה הרעיון הטמון בעניין זה? אומר הרב: הקב"ה אמנם הגביל אותנו בכמה איסורי הנאה, מה מותר ומה אסור לאכול, אבל הוא לא שלל מאיתנו שום הנאה מהנאות העולם הזה. את כל ההנאות אפשר לקבל בדרך כשרה. והנה איסור אכילת גיד הנשה בו פתחנו, לא מוזכרת בגמרא הנאה המקבילה לו. למה לא מוזכרת שום הנאה כתחליף לגיד הנשה?

אמנם הקושיה היא לא כל כך גדולה משום שהגמרא לא מזכירה את כל האיסורים שבתורה. ובכל זאת הרב אומר שהגמרא לא הציעה תחליף לאיסור גיד הנשה משום שלגיד הנשה אין טעם! טעמו של גיד הנשה הוא כמו עץ בעלמא. "אין בגידים בנותן טעם" (חולין כ"ט פירוש: גיד הנשה שהתבשל עם מאכל כשר לא נותן טעם בתבשיל לאסור אותו.

אמנם יש דעה החולקת וסוברת שיש בגידים בנותן טעם אבל מסתבר שגם לפי דעה זו טעמם הוא קלוש ביותר, וזה לא דבר שאדם מצטער הרבה אם נמנע מלאכלו. מי שירצה להרגיש את ההנאה שיש באכילת גיד הנשה שיאכל עץ מבושל במים וזהו טעמו. ממילא אין צורך לחפש תחליף של היתר לאיסור גיד הנשה, שכן הקב"ה לא מנע מאיתנו שום הנאה באיסור זה.

ועדיין יש לשאול: אם אין בגידים בנותן טעם למה בכל זאת התורה אסרה לנו לאכול את גיד הנשה? הרי ממילא הוא רק עץ בעלמא!! מסביר הרב: גיד הנשה נאסר באכילה משום ששרו של עשו נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה ובכך הכניס בו את טומאתו. התורה מלמדת אותנו דבר גדול: משרו של עשו לא תקבל שום דבר, אין לו מה לתת לך, אפילו הנאה של כלום. אל תטעה לחשובשיש הנאה כל שהיא בדברים ששרו של עשו הכניס בם את טומאתו.

יש אנשים שחיים באשליה שיצר הרע נותן להם ליהנות, ולא היא. רק מהקב"ה אפשר לקבל הנאות ולא מיצר הרע, שרו של עשו. לכן התורה רומזת לנו במצווה זו שמהיצר הרע לא יכולה לצמוח שום תועלת. "אין בגידים בנותן טעם".

הדוגמא הבולטת שממחישה לנו רעיון זה היא שמירת שבת: אדם עלול לחשוב שבגלל שהוא שומר שבת הוא מפסיד יום עבודה כל שבוע וזה גורם לו להפסד כלכלי (דבר זה הורגש בעיקר בחוץ לארץ - שם עיקר הפעילות המסחרית הייתה ביום השבת) ואילו אם יעבוד בשבת ירוויח יותר.

לנו, מאמינים בני מאמינם, ברור שזו טעות גדולה!

גיד הנשה שהתבשל עם מאכל כשר לא נותן טעם בתבשיל לאסור אותו.יד הנשה אין טעם היא התירה לנו במקביל הנאות אחרות ההפך: השבת היא מקור הברכה, כפי שאנו אומרים ב"לכה דודי", וכשם שמובא בזוהר הקדוש: "כל שיתא יומין מתברכאן מיומא שביעה" (כל ששת הימים מתברכים מיום השביעי) ולכן לא רק ששום הפסד לא נגרם משמירת השבת אלא שפרנסתנו העיקרית תתברך משמירתו. כמסופר במס' שבת על יוסף מוקיר שבת, ועל הקצב שהתעשר משמירת השבת ועוד סיפורים רבים המוכיחים זאת.

מספרים על החפץ חיים ששמע על יהודי שמוכר יין, שהחליט לעבוד גם בשבת בטענה שפרנסתו דחוקה. שאל אותו החפץ חיים: כמה ברזים יש בחבית הגדולה שממנה אתה מוזג את היין ללקוחות? ענה לו אותו יהודי: שני ברזים. אמר לו הרב: אתן לך עצה פשוטה: תוסיף עוד שני ברזים בצדדים של החבית וממילא יהיה לך יותר יין ולא תצטרך לעבוד בשבת!! היהודי תמה מעצתו של הרב ואמר לו: כל אחד יודע שמה שיש בחבית הוא מה שיש לי למכור. אם אני אוסיף ברזים היין רק יצא יותר מהר! אמר לו הרב: בדיוק כך זה עניין הפרנסה, מה שקצוב לך מן השמיים תקבל. אלא שאם תעבוד בשבת רק תחלק את הברז לשבעה במקום שישה!

כשם שהשבת היא מקור הברכה כך גם עבודת ה' ושמירת התורה. וכפי שכתוב: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקיכֶם...וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקיכֶם..."(דברים יא', כו'-כח')

קיום תורה ומצוות מביא ברכה בעולם הזה ובעולם הבא. ועל אי קיום תורה ומצוות נאמרו דברים איומים."אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם" (דברים כז', כו') אמנם אדם יכול לחשוב: "נו, בסך הכל זה רק ארור. אין בזה לא מיתת בית דין ולא כרת, אפילו לא מלקות!

מחשבה זאת מוטעת משום שיש לנו דוגמה בתורה מה התוצאות של "ארור" שאמר נח לבנו כנען: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית כה', ט') עד לפני כמה שנים קללה זו התקיימה בזרעו של חם, ועל אף שהיום כמעט ואין עבדים במובן של אז, אין הרבה אנשים שמוכנים להידבק בבני חם. ואם כל כך חמור ה"ארור" של בני האדם על אחת כמה וכמה "ארור" שאמר הקב"ה. לכן צריכים לעשות חשבון טוב מאוד לפני שעושים כל מעשה.

אם נחזק בנו את התודעה שיש שכר ועונש, שיש עולם שכולו טוב שצריך לזכות בו על ידי מעשנו. אם נחזק את הידיעה ששום תועלת לא תצמח לנו מההבטחות של היצר הרע הרי שנזכה לעבוד את ה' באמת ובלבב שלם ונזכה לאושר אמיתי לנצח נצחים.



שבת שלום
יצחק חלבה


לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm