חנוכה ושאר חגי ישראל

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm

בס"ד
הנה קצת רקע



[img][/img] בס"ד

חנוכה-

מהות החג-
חנוכה מלשון "חנוכת הבית". המכבים חונכים מחדש את בית המקדש.

במאה השניה לפני הספירה, בקש המשטר הסורי-יווני של
אנטיוכוס לנתק את היהודים מיהדותם, בתקווה שיתבוללו
וייטמעו בתרבות יוון ההלניסטית. על מנת לממש זאת,
הוציא אנטיוכוס אל מחוץ לחוק את קיום המצוות, כולל מצוות
תלמוד התורה, והדבר החל למוטט את בסיס החיים היהודיים.
נראה היה כי אנטיוכוס אכן מצליח בתכניתו, היות ויהודים רבים
אכן עזבו את מסורת אבותיהם, נישאו בנשואי תערובת והעניקו לעצמם שמות יווניים.
בתגובה, נמלטה קבוצת יהודים קטנה להרי יהודה,
בהכריזם מרד גלוי על גזרת אנטיוכוס. קבוצה קטנה זו של יהודים
הנאמנים לדתם, בהנהגת מתתיהו ובנו, יהודה, ניהלה "מלחמת גרילה" כנגד הצבא הסורי.

אנטיוכוס שיגר גייסות צבא מאומנים היטב לדכא את המרד -
אבל קומץ המכבים הצליח, באופן נסי, לגבור על אלפי החיילים ולגרש אותם מאדמתם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]





אנטיוכוס שיגר גייסות צבא מאומנים היטב לדכא את המרד -
אבל קומץ המכבים הצליח, באפן נסי, לגבור על אלפי החיילים ולגרש אותם מאדמתם.
לוחמים יהודים נכנסו לירושלים בחודש כסלו בשנת 164 לפני
הספירה ומצאו את בית המקדש פרוץ ומחולל בידי זרים. הם
טהרו את המקדש וחנכו אותו מחדש ביום כ"ה בכסלו.

כאשר הגיע הזמן להדליק מחדש את המנורה, חפשו היהודים שמן טהור
בכל בית המקדש, אבל הצליחו למצוא רק כד קטן אחד של שמן שנשא את
חותמו של הכהן הגדול. חותמת זו היוותה עדות לכך שהשמן לא נטמא בידי
היוונים וניתן היה להשתמש בו לצורך הדלקת המנורה. בדרך נס הספיק השמן
המועט, מלבד ליום הראשון, לשבעה ימים נוספים, שזהו בדיוק פרק הזמן
שהוצרך להכנת והבאת שמן חדש למנורה.
מאז ועד היום, אנו מקיימים את מצוות החנוכה במשך שמונה ימים,
לזכר הניצחון הניסי של המכבים על היוונים ולזכר נס פח השמן.

מצוות החנוכה מתבצעת על ידי הדלקת החנוכייה. מדליקים נר "שמש"
שמיועד לספק אור למטרות חולין (מאחר ואסור להשתמש בנרות המצווה
לשם כך) ומדליקים בעזרתו את הנרות. מתחילים בהדלקת נר אחד ביום
הראשון של חג החנוכה ומוסיפים נר אחד מדי לילה. בחנוכה קיימים מנהגים
נוספים הכוללים: סחרור סביבון, אכילת מאכלים מטוגנים בשמן כמו לביבות
תפוחי אדמה וסופגניות, ומתן דמי חנוכה לילדים.


רקע היסטורי-
המרד היהודי נגד היוונים, קובע תקדים בהיסטוריה האנושית – מלחמת הדת הראשונה בעולם.
את פרטי המלחמה היהודית כנגד היוונים וההלניזם, אנחנו
לומדים להכיר מתוך שני ספרי המכבים. תיעודים היסטוריים אלה
אינם כלולים בתנ"ך העברי, משום שאנשי הכנסת הגדולה
, החליטו שנים רבות קודם לכן, מה יכלול התנ"ך היהודי.
ספרי המכבים (או בשמם האחר ספרי החשמונאים), שנכתבו ככל הנראה
על ידי מתעד מבית חשמונאי, נמצאים בתוך אוסף הנקרא "ספר החיצונים",
אוסף שכולל גם כתבים אחרים שנשארו חיצוניים לתנ"ך וזוכים להתייחסות בתלמוד.
מהפכה יהודית זו קובעת תקדים בהיסטוריה האנושית -
זוהי מלחמת הדת הראשונה בעולם! אף אחד בעולם הקדום,
לא הקריב את חייו עד כה עבור אליליו. רק היהודים חשבו שהדת שלהם -
הדת המונותיאיסטית היחידה באותם זמנים - שווה שיקריבו את החיים בעבורה.

אבל לא מדובר אך ורק במלחמה נגד היוונים,
אלא גם במלחמת אחים פנימית. יהודים ששמרו על נאמנותם ליהדות,
לחמו נגד יהודים אחרים, שהתייוונו וצידדו ביוונים.
מרד החשמונאים

השנה היא 167 לפנה"ס, והיוונים נמצאים בעיצומה של רדיפת היהדות והיהודים.
כוחות יווניים מופיעים בעיר מודיעין (אתר שנמצא מערבית לירושלים,
בסמוך לכביש ירושלים תל-אביב) ודורשים שהיהודים, בני המקום,
יקריבו חזיר לאלילי יוון. זקן העיר, מתתיהו, שהיה כוהן - מסרב.
אבל אז קם יהודי מתייוון מאותה עיר ומבקש לבצע זאת בכל זאת.
כאשר הוא עומד להעלות את קרבן החזיר, מתתיהו דוקר אותו
בחרבו והורג גם את השר היווני. לאחר מכן הוא פונה אל הקהל
ומכריז: "מי בכם ירא ה', ומי לה' אלי!" - כל מי שירא לדבר ה' שיעמוד לצידי וילחם.

המצטרפים אל מתתיהו וחמשת בניו - יהודה, אלעזר, יוחנן, יונתן ושמעון -
שמים פעמיהם לעבר ההרים, מתוך הנחה שהיוונים יחזרו לנקום בעיר,
ויימחקו אותה מעל לפני האדמה. בהרים, הם מארגנים צבא גרילה, שמונהג
בעיקר על ידי בכור הבנים, יהודה. יהודה זוכה בתואר "מכבי", שמשמעותו
"הפטיש" (מקבת). "מכבי" הוא גם נוטריקון של המלים "מי כמוך באלים ה' ",
קריאת הקרב של העם היהודי.
לא ידוע לנו בבירור מה היה גודלו של צבא המכבים, אבל ההערכה האופטימית
ביותר אינה עולה על 12,000 איש. כוח זעום זה יוצא לקרב, כנגד צבא יווני
המונה 40,000 לוחמים!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
בנוסף לעליונות המספרית, היו היוונים לוחמים מקצועיים - היה ברשותם ציוד, הם היו מאומנים היטב, ולרשותם עמד עדר של פילי מלחמה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

בנוסף לעליונות המספרית, היו היוונים לוחמים
מקצועיים - היה ברשותם ציוד, הם היו מאומנים היטב,
ולרשותם עמד עדר של פילי מלחמה, אשר היוו את
הטנקים של העולם הקדום. היהודים לעומתם, נחותים
במספרם באופן משמעותי, בקושי מאומנים, ובקושי
מצוידים (ושלא נדבר על הפילים), אבל מה שחסר
להם באימון ובציוד, מושלם על ידי חוסן רוחם.

מרבית הקרבות מתרחשים למרגלות ההרים המובילים
ממישור החוף לירושלים. היוונים מנסים להצעיד את כוחותיהם במעלה הוואדיות
המובילים לאזור ההר, אך לשווא. הדרכים מהשפלה להר מוגבלות, ורק בנקודות
מסוימות יכולים היוונים לפלס את דרכם כלפי מעלה. אלה היו המקומות,
בהם המכבים בוחרים לארוב להם ולהתקיפם.
בימינו, כשאנחנו קוראים את סיפורם של המכבים, נראה שמדובר באירועים קצרים,
שהתרחשו משך תקופה של מספר שבועות - היו קרבות, היהודים נצחו,
היוונים הלכו הביתה. אבל בפועל, מדובר היה בעשרים וחמש שנות לוחמה,
ובאבידות רבות בנפש לשני הצדדים.
חנוכה

לאחר שלוש השנים הראשונות, היהודים מצליחים לכבוש מחדש את ירושלים.
הם מוצאים מקדש מזוהם ומטומא, שהפך למקום שחזירים מוקרבים על מזבחו.
הדבר הראשון שהם עושים עם חזרתם למקדש, הוא הדלקת מנורה חליפית
(לאחר שהמנורה האמיתית הותכה על ידי היוונים). אך לצערם נמצא רק פך שמן
אחד קטן, שהיה חתום עדיין בחותמו המיוחד של הכהן הגדול. הם משתמשים
בשמן זה, על מנת להדליק את המנורה, ובאופן ניסי הוא מספיק לשמונה ימים, עד
שמשלוח של שמן טרי, מוצה ונשלח אל בית המקדש.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
חנוכה הוא אחד משני החגים, שהוספו ללוח היהודי על ידי החכמים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

המכבים מטהרים את בית המקדש וחונכים אותו בכ"ה
בכסלו - התאריך העברי לתחילת שמונת ימי חג החנוכה.
(המלה חנוכה מציינת את "חנוכת" המקדש,
ואת סיום המלאכה בכ"ה בכסלו "חנו - כ"ה" ).

חנוכה הוא אחד משני החגים, שהוספו ללוח
היהודי על ידי החכמים, והוא מנציח שני סוגי ניסים:

1. הניצחון הצבאי של היהודים המעטים והחלשים על היוונים.
   
2. הניצחון הרוחני של הערכים היהודיים, על אלה של היוונים.
3. כשנרות החג מסמלים את הניצחון הרוחני

חנוכת המזבח אינה מסיימת את המאבק. לרוע המזל, כמה מהיהודים
המתייוונים אינם שמחים בכך שהמכבים תופסים את שליטה בירושלים,
הם מצטרפים לכוחות היווניים והלוחמה נמשכת.
רק בשנת 142 לפנה"ס, בימיו של דימיטריוס מבית סלוקוס, מחליטים
היוונים שנמאס להם מהקרבות הממושכים, והם חותמים על חוזה שלום עם
שמעון, האחרון מבני מתתיהו שנותר בחיים (ר' ספר המכבים א', פ' י"ג, פס' מא'-מב').
כך מוסדרת באופן סופי הריבונות היהודית על ארץ ישראל.

ימי החשמונאים

כפי שציינו לעיל, מתתיהו היה כהן ולכן אין זה מפתיע שבנו שמעון, יהפוך
לכהן גדול. אבל, הוא אינו מסתפק בכך ולוקח לעצמו גם את התואר "נשיא".
(הוא לא קורא לעצמו מלך, משום שידוע לו היטב, שמלך יהודי יכול להיות רק
מצאצאיו של דוד. שושלת בית דוד - שושלת המלוכה - יוצאת משבט יהודה,
בעוד שהכוהנים מגיעים משבט לוי, בהתאם לברכותיו של יעקב לשנים
עשר בניו, שנים עשר שבטי ישראל).
זוהי בחירה שגויה מצידו של שמעון, משום שצאצאיו אינם מכבדים זאת והם
מכריזים על שושלת מלוכה חדשה - מלכות בית חשמונאי - שמתקיימת במשך 103
שנים ומתאפיינת בהתדרדרות מוסרית ודתית איומה.
(מלכתחילה הם לא היו מיועדים למלוכה, ובעקבות השימוש בעמדת הכוח,
הם הופכים למושחתים).

השליט הבא הוא יוחנן הורקנוס, ואנו יכולים לראות משמו את ההשפעה
היוונית המתחזקת - החשמונאים מתחילים להתייוון! זוהי טרגדיה איומה,
מכיוון שאבותיהם מסרו את חייהם על מנת להשליך מעליהם את עול תרבות יוון.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
כחלק משאיפתו להרחיב את גבולות ישראל, הוא מגייר בכוח את העמים שנכבשו.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

בין שגיאותיו הרבות, יוחנן הורקנוס עושה
משגה אנטי-יהודי נורא. כחלק
משאיפתו להרחיב את גבולות ישראל,
הוא מגייר בכוח את העמים שנכבשו.
דבר זה מעולם לא נעשה קודם לכן,
וגם לא לאחר מכן - היהדות אינה מעודדת גיור,
וודאי שלא עושה זאת בכפיה.

ליד בית שמש נמצא אתר ארכיאולוגי מרתק, "מָרֵשָׁה - בית גוברין.
האתר מכיל כ-2000 מערות, שרובן חצובות באבן גיר. זו אחת הערים
הגדולות שהחשמונאים כבשו, והציבו בפני תושביה אולטימטום - גיור או עזיבה המונית.

אחת מהמשפחות האדומיות שגוירה בכוח, עתידה להפוך למשמעותית מאוד,
כשאחד מצאצאיה - הורדוס - ימונה כמלך יהודי. הורדוס עתיד לתפקד בצורה
"סכיזופרנית". מצד אחד, הוא ירצח את הכוהן הגדול, 45 חברים מהסנהדרין
(בית הדין העליון), וגם את מרבית בני משפחתו, ומצד שני, הוא יפרוץ בסדרת
פרויקטים אדירה של בניה, שיכללו את העיר קיסריה, את מבצר מצדה, ובנייה
מחודשת של בית המקדש. כפי שנראה בהמשך, מערכת היחסים בין הורדוס
לבין "אחיו" היהודים, עתידה לסבול מאופי סכיזופרני של ממש.
התרחקות ממצוות היהדות

בנו של יוחנן הורקנוס, אלכסנדר ינאי, הוא מקרה קלאסי של מלך חשמונאי, שסר
לגמרי מן הדרך. ינאי מתייוון לחלוטין ומשתף פעולה עם הצדוקים
(היהודים שהולכים בעקבות התורה הכתובה, על פי פרשנויותיהם העצמיות),
כנגד הפרושים (הזרם המרכזי ביהדות).
כאשר כמה מהפרושים מתנגדים לו, הוא מוציא 800 מהם להורג, לאחר
שהוא כופה עליהם באכזריות, לראות כיצד שוחטים את בני משפחותיהם.
במהלך ההוצאה להורג, אלכסנדר ינאי עורך משתה בסגנון יווני...

שני השליטים החשמונאים האחרונים, הם שני האחים הורקנוס ואריסטובלוס.
שניהם מתייוונים לגמרי. הורקנוס הוא החלש מבין השניים, אבל יש לו יועץ חזק
שנקרא אנטיפטרוס, מצאצאי האדומיים שגוירו בכפיה.
(רק "במקרה" יש לאנטיפטרוס בן שנקרא בשם הורדוס...).

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
מתוך המאבק עולה בלבם הרעיון "המבריק", לבקש מן הרומאים ליישב את הסכסוך ביניהם.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]

האחים נלחמים זה בזה, למי מהם מגיעה המלוכה ומתוך
המאבק עולה בלבם הרעיון "המבריק", לבקש מן
הרומאים ליישב את הסכסוך ביניהם.

להזמין לארץ את הרומאים, זה ממש כמו לבקש מהחתול
לשמור על השמנת. מדובר על אנשים עם שאיפה אדירה
לכיבוש ולשליטה, על כל טריטוריה אפשרית.

השנה היא 63 לפנה"ס, והמצביא הרומאי הגדול פומפיאוס, מטאטא את שרידיה
האחרונים של האימפריה היוונית. הוא יותר משמח לעשות טובה ולהזיז את צבאותיו לתוך ישראל.


מסר והלקח של חג החנוכה-

במשך שמונה ימים נדליק נרות ונאכל סופגניות...
האם זהו מה שישאר אתנו מחנוכה וילווה אותנו למשך השנה?

ענינו של כל חג בלוח היהודי אינו רק לחגוג את הימים הספורים של
אותו החג, אלא ללמדנו איזה לקח מסויים, לחזק ולהשריש בנו את הנושא
המיוחד עליו נסוב החג. מטרת החג לחזק בנו את המסר הטמון בו,
ויהא חיזוק זה שמור בידינו למשך כל השנה כולה.

הטיב להגדיר זאת רבי יצחק הוטנר זצ''ל, מחבר הספר 'פחד יצחק'. וכך הוא
השריש לתלמידיו: יש לנו קפידא בבית מדרשנו, שלא לומר 'עבר עלינו יום טוב',
אלא לומר 'הרווחנו יום טוב'. כי 'עבר עלינו...' מראה שהוא היה, ואיננו; 'הרווחנו...'
מראה שההשפעה נמשכת והולכת לה.
ימי החנוכה, מה המסר שטמון בהם? מה ניקח איתנו הלאה מלבד הימים עצמם
(ומלבד כמה קלוריות מיותרות שנדבקו בנו מהסופגניות?)

שני עניינים מרכזיים יש בחנוכה, ובשניהם קיים מסר אחד המבצבץ ועולה.
גם הנצחון במלחמה, רבים ביד מעטים. וגם נס פך השמן,
שבער שמונה ימים; לקח משותף להם.

תחילה נעיין בנס הראשון - הנצחון של היהודים נגד מלכותה של יון.
המצב מתחילתו היה מייאש, בלשון המעטה. המעצמה החזקה בעולם
שולחת את כל חילותיה ואת כל עוצמתה נגד העם הקטן היושב בציון.
ולא רק זה, אלא שגם מרובים היו 'המתיוונים', אנשי ישראל אשר הפנו את לבם,
עזבו את דת אבותיהם והצטרפו לצדם של היוונים אויבינו.
האם יש תקוה במצב אבוד-מראש שכזה?

קומץ קטן של יהודים החליט להילחם ולא להכנע. בלי נשק, בלי מיומנות,
ובעצם - גם בלי סיכויים לנצח. ומה שקרה בסוף היה נס של ממש,
כי עזר להם ה' והם אכן גברו על שונאיהם-מדכאיהם.
נס שני אירע כשנכנסו למקדש, לא היה שמן די ליותר מיום אחד, ונעשה כאן נס
ופלא בכך שהשמן המועט דלק שמונה ימים, ועל כך קבעו את שמונת ימי חנוכה.

וכאן כבר נוכל לראות את המכנה המשותף בין השניים: נצחון ה'מעט',
נגד חוקי הטבע. גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים; מעט שמן שבוער
והולך למשך שמונה ימים, הרבה מעבר ליכולת הבעירה הטבעית.

אלו המסרים של החג, אלו הלקחים אותם אנו חוגגים במשך שמונת ימים.
וממילא, אלו גם הרעיונות שראוי שנשים אל לבנו, ונשמר אותם
היטב למשך כל השנה וכל החיים.

גם כשהמצב קשה, ובדרך הטבע אנו לא מצליחים לראות אפילו נקודה
אחת של אור בקצה המנהרה, עדיין 'לא אבדה תקותנו'. ה' יכול לעזור
להשתדלות שלנו שתצליח הרבה מעבר למצופה, ואם נזכה לכך, אפילו
מעבר לטבע הדברים. המצב, קשה ככל שיהיה... הרי כאשר נשקיע
במסירות בעשיית את אשר מוטל עלינו, נקוה לעזרתו של ה',
ונדע שמיד יכולה ההצלחה לבוא.
אל יאוש!

כפי שהתבטא אחד מגדולי התורה בבדיחות מעט:
'רובא דרובא, הקדוש ברוך הוא - הוא שמנהיג את העולם...'.

רבים ביד מעטים. מעט שמן בוער שמונה ימים. לקחי החג רלוונטיים
הם לכל אחד, והמסר הוא בהחלט שייך בכל דור ודור.

אחרי כל זה, אקווה שגם אני אזכה ליישם את הדברים.
לא מספיק לכתוב אותם, צריך לחיות אותם!