הודעה זו נכתבה באופן חד פעמי למשתמש זה בשם אנונימי בן 18.

להלן הבעיה שהתבקשנו להעלות:

רציתי סתם לשאול איך מתמודדים עם מצב שכבר אין על מי להשען?

לצערי אני לא יכול אפילו מעט לפרט על המצב שלי, כי מגיבים פה אנשים שקרובים אלי, אבל לצערי המצב שלי לא טוב מלא מעט בחינות.

אני אדם שנוטה לעיתים להכנס לדאון, אך אני מצליח לצאת ממנו, אבל לאחר כמה ימים. בכל מקרה, כרגע אני בתקופה מאוד קשה שאני לא מאחל לאף אחד, ואני אומר זאת לא בגלל הרגשה כלשהי, אלא בגלל אירועים שקורים לי בחיים, בין עם ההורים, הצבא, כלכלה.

בתקופה הזאת, וכנראה זה ישאר ככה מעכשיו, אין לי פשוט על מי להשען. מז"א להשען? פשוט להכנס לדאון קטן, ולצאת ממנו רק בשביל להתנער מכל מיני רגשות. כרגע לא מעט דברים נופלים עלי, ואני צריך לעמוד מולם ואיתם, שאפילו להתנער אני לא יכול.

אני מרגיש כל כך עצור ומופנם, יש לי הרגשה שאני מדחיק דברים.

אני לא יודע מה לעשות,
למשפחה אני לא יכול לפנות, כי אני צריך להמשיך להיות חזק, ובאמת אני חזק, פשוט אני מפנים הכל. לחברים אני לא יכול לפנות, כי גם כאלו שאני יכול איכשהו לדבר איתם, אני לא רוצה לדבר כי אני לא סומך על אף אחד.

מה עושים במצבים כאלו?
לנוח לרגע אני לא יכול (שאני אומר לנוח לרגע זה אומר איזה שבוע להיות במיטה), מצד שני אני יודע שכל ההפנמה שלי היא מאוד לא בריאה.

אשמח אפילו לאיזו עצה קטנה שתיהיה...

זה מדהים. אני בדיוק אתמול רציתי לפתוח אשכול כזה על עצמי. אבל אמרתי לעצמי שאני אתגבר ואני אסבול עד שהגל הזה יעבור, בתקווה שיעבור.
אני לא ממש יודע מה להגיד לך כי אני בעצמי מתמודד עם זה, אם כי נשמע שהצרות שלי אפסיות ליד שלך.
אבל אנסה תחילה לרדת לפרטים הטכניים אולי משם תצמח הישועה.
אם אתה בצבא. האם זה חובה/קבע/מילואים. האם אתה יכול לבקש הקלות ת"ש. אולי זה יעזור ויקל מעליך קצת. לא לגמרי אבל לעזור זה יעזור.

לגבי הדאונים שלך תשמע, זה קורה כמעט לכולם אבל לכל אחד במינונים שונים. אבל יש מצבים שהחיים פשוט לא מאפשרים לנו לרדת לאיזה דאון קטן..פשוט לא..וצריך לאכול את החיים כמו שהם, בלי מלח.

וגם אצלי יש רגעים של תחושה כזאת שאין על מי להשען(חוץ מעל אבינו שבשמיים.. ) אז אני למשל פשוט מתקשר לאיזה חבר ותיק-חבר נאמן אפילו שלא דיברת איתו הרבה זמן, זה מסוג החברים שתמיד נשאריםחברים למרות שלא דיברת איתם הרבה זמן.
אומר לך את האמת, לי אפילו יש קשרים עם מורים שלי לשעבר. משפחות-אירוח לשעבר. אני מתקשר שואל מה המצב, לא בהכרח מספר להם על הצרות שלי, אבל העיקר מדבר ומשוחח(ולדעתי אם הם חברים לב אל לב, נושא הצרות כבר יגיע מאליו).

בשבת הקרובה(בהנחה שאתה חופשי) אל תתכנן עוד שבת של חרופ אלא תתכנן איזה יציאה טובה איזה ארוחה טובה משהו שקצת ירומם את המצב רוח.

לגבי פריקה ושחרור. תשמע את דעתי וזאת דעתי בלבד שרבים חולקים עליה.
אני גם פעם הייתי ילד מופנם לא שיתפתי איש בחיי, וכך חייתי את חיי עד ש"טיפלו" בי ואמרו לי תדבר תשוחח תשתף, בסוף השתכנעתי ואני יכול להגיד לך בודאות מלאה, שהחיים המופנמים שלי היו טובים פי 10 מהחיים הגלויים שלי. וזה לא צירוף מקרים.
מה שאני אומר זה בעצם מופנמות זה לא בהכרח רע, אם אנו כאלה אז אין בעיה לאגור...מבחינתי יש מלא חורי ניקוז..
אם כי שיתוף עם בת/בן זוג ומשפחה היא די הכרחית.

לסיכום.
אני מאד מעריך אותך נשמע שאתה נושא על גבך לא מעט ללא פיפס של תלונה.
כצעדים מעשיים. תנסה לקבל הקלות ת"ש(אל תתבייש ואל תוותר!)
תתקשר לחברים ותיקים-חברים אמיתיים.
תנצל את זמנך הפנוי לזמן איכות ולא לעוד סרט או כמה שעות שינה.
ודבר אחרון..תשמע אלו הם חלק מעובדות החייים לא הכל כייף וחלק ומשתלם.

המון בהצלחה

אני מודע לזה...
אבל כרגע המטרה זה הוא, לא אני.
ובכלל הגורמים למצב של שנינו, לבטח שונה.

נחמד לראות שאתה קורא תגובות של אחרים במלואם.

לצערי היום קיבלתי את הבשורה הרעה ששללו לי את הבקשה להקלות ת"ש. אני חודשיים לפני גיוס, שלצערי נדחה מקרבי לג'וב דרך הקבן בגלל המצב. אני פשוט לא מאמין שלא נתנו לי כלום. הם פשוט לא נורמלים, ביקשתי עוד פגישה עם המש"קית ת"ש. נדמה כי צריך להיות רצח או סמים בשביל שישימו לב אלייך...

ולעניין,
אני יודע שלא הכל כיף, וקיבלתי את זה שהעולם אפור ואין מה לעשות. אבל קצת טוב אני לא אשמע? וגם אם לא טוב, קצת שקט?

אני בערך באותו מצב כרגע, איכשהו שורד, אבל לא יודע עוד כמה זמן אני יכול להמשיך לשרוד...

תקשיב גם לי היה את הקטע של הדיכאונות והדברים האלה. היה לי את זה לתקופה של כמה חודשים וכל דבר חשבתי שלילי וזה וחשבתי שאני לא אצא מזה וזה. קוודם כל תדע שזה עובר כמו שזה עבר לי וכמו שזה עובר לכל אחד, זו פשוט תקופה כזו שהכל קורה ביחד וזה גורם לך לנפילה כזו וכניסה לדיכאון. כל מה שצריך זה שתתחיל להסתכל באופטימיות ובסימאפטיות לגבי הכל ולהסיר לגמרי את כל המחשבות השליליות, אני יודע שזה קשה, ממש קשה אפילו אבל זה ממש יעזור לך.
דבר שני אל תדאג לספר על זה למישהו, זה ישפר לך את ההרגשה ב-ה-ר-ב-ה (!!!) אחרי שתפרוק את הכל ולא תפנים את זה עוד גם אני סיפרתי את זה למישהו והוא מאוד מאוד עזר לי.
חוץ מזה אין עוד מה להגיש תיהיה אופטימי כי מחר יהיה יום הרבה יותר טוב (תסתכל על זה ככה)ותאמין לי שזה עוד מעט יעבור לך ותרגיש יותר טוב