היי,
אני בן 21, המשפחה שלי דתייה (כיפה סרוגה) ולמדתי בתיכון דתי (לא בישיבה אלא בתיכון).
מאז שהתגייסתי לצבא אני חושב כל הזמן על חזרה בשאלה, לפני שנה ידידה שלי מהיחידה גרמה לי לפתוח את הפה ולשאול את עצמי כל מיני שאלות על הדת עד שלאט לאט הבנתי שאין תשובות שאני מסוגל לקבל על השאלות האלו ושאני בעצם חיי במין בועה מוזרה כזאת.

בתקופה האחרונה אני ממש חושב ברצינות על חזרה בשאלה, אבל כל הנושא הזה מפחיד אותי נורא.
הפסקתי להתפלל, אני לא שומר נגיעה (לא שכבתי עם מישהי אבל אין לי בעיה לנשק או לחבק),אכלתי חלב אחרי בשר ואפילו הדלקתי את האור בשבת רק כדי לראות מה אני מרגיש (ולמרבה הפחד לא הרגשתי כלום - אפילו לא אשמה או משהו כזה),
מצד אחד אני מרגיש שאני כבר לא מאמין במה שאני עושה (אני מאמין שיש אלוהים רק שאני לא יכול לקבל את זה שאני צריך להגביל את עצמי בכל פרט בחיים בגלל זה) אבל מצד שני אני נורא מפחד שאני עושה טעות, ומהתגובה של ההורים שלי לזה...

אני כותב פה גם כדי לפרוק קצת את המעמסה מהלב אבל גם כדי שתגיבו ואולי תתנו לי נקודת מבט אחרת על מה שקורה לי.
תודה רבה,

אני גם מה שנקרא "דתי".

אתה טועה מכיוון שאתה לוקח את החזרה בשאלה בדיעבד. מה הכוונה? אתה מפחד מההסתכלות על המצב, ככה אני קורא את זה מההודעה, אתה מפחד לגלות שזה באמת לא נכון, שכל הכיוון הוא לא אמיתי. הבחינה הזאת של הגבול ההלכתי גם ציפית שתעורר בך איזשהו כיוון שיטלטל אותך בחזרה.. אבל זה תופעה דיי מוכרת.

אני לא אשכנע אותך לחזור בשאלה, אבל הטיפ הראשוני לפני שאני ארחיב הוא- תלך עם האמת שלך, אל תכנס לקונספציה להצדיק את הבועה שממנה באת. תבדוק, תאמת, תברר. אבל אל תתבייש בזה. הגיוני מאוד שהגישה שעליה גדלת מוטעית מהיסוד. תניח את הבירור בצורה אוביקטיבית על השולחן, ברגע שאתה כל הזמן נמצא בתסביך הסביבתי הזה קשה יותר לחתור לאמת(בהנחה שיש כזו).

אין ספק שיש פחד מהתגובה של ההורים, הדרך חיים שלהם היא דתית, השאיפות שלהם פחות או יותר דתיות ושהילד מחליט שזה לא בשבילו זה מכה. אבל לילד יש את כל הזכות שבעולם לבחור את דרכו, ובנאדם צריך ללכת אחרי מה שהוא מאמין בו(או לא ללכת אחרי מה שהוא לא מאמין בו) וההורים יקבלו את זה בסופו של דבר, זה האמת שלך ואתה לא צריך לברוח ממנה.

מצד שני יש לי המון מה להגיד לך. תראה, אני מעריך שמי שבאמת ישר עם עצמו יש לו המון שאלות אמוניות. תמיד קורים המצבים שהחבר החילוני שלך בא אליך ואומר לך שאתה בבועה ואתה לא יכול לחשוב באוקיטיביות, ושזה נראה מאוד מפגר מהצד. יש אמת בדברים האלו. אבל מצד שני ההתלבטות שלך היא לדעתי במון מצבים יותר אוביקטיבית ממנו. כי גם הוא בתוך משהו, בתוך החילוניות. עצם כך שהמעמסה בתור דתי(וכ"א יגדיר לעצמו מה דתי אומר) היא עצומה. זה הרבה חיבוטי נפש, זה הרבה חשבונות נפש, זה המון מבחנים מול עצמך. ומתוך זה באות גם המון שאלות אמוניות.

אני בסוף השמינית גם נכנסתי למין מערבולת של שאלות שלא יצאתי מהן, ועדיין קשה לי לצאת מהן. אני מקיים הכל, משתדל קלה וחמורה אבל וואלה קשה לי עם המון דברים. למה אני ממשיך? כי אני רואה גם המון הגיון בדברים. אני כל הזמן לומד ומנסה ללמוד. אחד הדברים שהכי חשובים מבחינתי היא לא לחזור בשאלה בגלל נוחות. כמה שהרבה דתל"שים יבואו ויגידו שזה הכל מאידאולוגיה אז הרבה זה גם ממניעים של נוחות, שלא תמיד נוח לקיים, ולא תמיד זה בטוח אז אתה חיי על הספק. אני חושב שאם תבוא מגישה שבאמת לא עושה הנחות לעצמך, גם אם יתברר לך אח"כ שהלכת בדרך שהיא לא אמיתית מבחינתך עשית את זה משיקול דעת אמיתי ולא מתוך רצון לחפף ולא לקיים. לדעתי זה הכי חשוב.

הפתרון לפי דעתי הוא ללכת ללמוד. לשאול. אני הלכתי לישיבה רק בשביל לברר את התחומים האלה. לא בשביל לקבל הארה רוחנית, ולא להתעסק עם גמרא שנראית לי הרבה פעמים כמו שיעורי לוגיקה משעממים. אתה יושב מול פילוסופים יהודיים שדנו בדיוק בשאלות האלה. עם הכוזרי, הרמב"ם, ר' נחמן, הרב סלובייצ'יק. ואתה רואה שיש המון חוכמה בדברים. יש לך גם את הפריוילגיה לא לקבל את מה שהם אומרים. אבל זה שידידה פתחה לך כיוונים נוספים ושאלות נוספות זה לא אומר שאין עליהם תשובות, זה אומר שצריך לבדוק אם אין עליהם תשובות. ללמוד, לשאול ושוב פעם ללמוד. ואם זה לא מתאים, אז באמת, היושר הפנימי זה הדבר הכי חשוב בחיים. להיות שלם עם האמונה שלך והכיוון שלך בחיים, עם הבת זוג, עם המקצוע ועם הדת שלך.

ואני מבין למה זה מפחיד אותך. ההרגשה שאתה יכול לפנות למישהו כל יכול, שיש השגחה פרטית עליך, הרגעים האלה בשבת בערב או בכל מיני מצבים אחרים שאתה מרגיש שהנפש שלך פשוט נמצאת במקום אחר.. הכיוון של החיים שלך ברורים.. זה דברים שקשה לוותר עליהם. אחד הפחדים לחזור בשאלה היא האלטרנטיבה. מה התכלית של החיים? לאן הכל הולך? זה דברים שלא מרפים. אבל שזה לא ייתן לך להשפיע.. תבדוק תברר, תראה שהרבה כיוונים שאתה חשבת עליהם חשבו גם לפניך. אל תפחד לפתוח גם פילוסופים לא יהודים. זה החיים שלך, וזה אמור להיות משהו שינחה אותם(הדת) אז שווה לבחון את הנושא ברצינות..

אני יודע שזה הודעה ממש רציונאלית, ולא בטוח שציפית למשהו כזה. אבל מצטער, ככה אני, ובאמת כתבתי קצת ממה שיש לי לומר. את הצד הרגשי אני אשאיר לאחרים פה בפורום, תאמין לי שהם הרבה יותר טובים בזה.. (:

בהצלחה! ותעדכן..

לק"י

באמת שענית על הכל מהכל, ולי אישית סדרת קצת פערים..למרות שיש לי אמונה הבעיה היא ביישום..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני אמנם לא דתיה, אבל אני יכולה להגיד לך שאני מישהי שעושה מה בראש שלי,
המשפחה שלי היא משפחה מסורתית, אך אני מגדירה עצמי ישראלית אף לפני יהודיה.

אני חושבת שאתה כבר בנאדם עצמאי אחרי גיל 18 ובאמצע הפרק השני בחייו,
שיודע מה הוא רוצה מעצמו,
שאפשר להגיד שגדלת הרבה זמן בתוך סוג של בועה ועכשיו אתה נפתח למציאות אחרת.

עצם זה שמישהי אחרת גרמה לך לשאול את עצמך שאלות ולא אתה את עצמך, כנראה שיש משהו לא מחובר לקרקע ולא יציב אם מישהו אחר פוקח את עינייך בנוגע לאורח החיים שלך.

אני חושבת שאתה בהחלט צריך לחקור עוד טיפה, לראות מה זה עושה לך לצאת למקומות חילוניים כמו מועדונים או מסיבות בשישי ובכלל לראות מה הולך עם בנות למשל, ומה האמונה השלמה שלך באלוקים בין אם היא קיימת(אני מאמינה שכן) ובין אם לא.

אני חושבת שאסור לך לחיות בפחד, אך אחד לא שופט אותך גם אם נראה לפעמים שבבית לא יתמכו, תאמין לי שהם ירצו את הטוב בשבילך תמיד, בכל זאת הם האנשים שתמיד היו-ויהיו בשבילך ברגעים הכי הכי עצובים ובודדים והכי קשים!

שתדע שמי שמתבייש מתייבש. ואמנם זה משפט כל כך פלצני אבל אני ממש ממש מאמינה בו כי תכלס אתה תחייה חיים שלא טוב לך בהם אם יש סיכוי שתשנה אותם לטובתך אז למה לא?!

אני מאחלת לך המון הצלחה- ותדע שמכאן תמיד יהיה לך תמיכה!!
ים.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

אם אתה כבר לא מאמין בדת, אז מה הטעם להשאר דתי?
אם אתה כן מאמין בדת, אז מה הקטע ליהיות חילוני?

אז.. זו דעתי

קודם כל - אני חושבת שכל אדם , גם אם מלאו לו 18 וגם אם לא רשאי להאמין במה שהוא רוצה ולחיות לפי האמונה שלו.
אני אישית באה ממשפחה חילונית אבל מאוד מאוד מתעניינת וחושבת שברגע שאני ירגיש מספיק מוכנה אני יחזור בתשובה.. יש משו שמאוד מסקרן אותי ואני מאוד רוצה להיות שם , ברגע הזה..
אבל אם זאת אני חושבת שברגע שזה נעלם , אז שומדבר לא יחזיר את זה..
ואם אתה לא מרגיש כמו פעם לגבי הדת, אולי אתה צריך לשנות ולראות מה קורה בחוץ.. ואולי בסופו של דבר גם תחליט שמה שבאמת מתאים לך זה להשאר דתי , ואולי לא.

כמו כן , מי שאמר מעלי ..
לפני שאתה חוזר בשאלה - לפני שאתה מספר להורים או כל דבר אחר בסגנון ,
תחקור , תברר , תשאל..
אם אתה לא תברר בקשר למה שאתה רוצה לדעת בקשר למה שמסקרן אותך - אף אחד לא יעשה את זה בשבילך
ברגע שתשאל , < יכול להיות שתקבל תשובות , ויכול להיות שלא > אבל לפחות תדע שניסית
אתה תחליט , לבד עם עצמך איך אתה רואה את החיים שלך ממשיכים..

ואם תחליט שאתה רוצה לחזור בשאלה ?
אתה תצטרך לשבת עם ההורים ולהסביר לך שאתה מוצא את עצמך במקום אחר..
יכול להיות שהם יבינו ויכול להיות שהם יקבלו את זה קשה ,, אני לא מכירה את ההורים שלך..
אבל עדיף שאתה תספר ותגיד מאשר שמישו יגיד להם או שהם יראו אותך בעות מדליק אור בבית או משו.

- אני לא סובלת מבעיה נפשית , אני נהנת ממנה ! -

אהלן..
קודם כל- נראה לי שיותר מתאים להגיד "יציאה בשאלה" ולא "חזרה בשאלה".

אני לא חושבת שזה חכם לחשוב על יציאה בשאלה בגלל שבנאדם לא מאמין גרם לך לחשוב על זה.
הוא פשוט לא יודע מה זה להאמין בה' ומבחינתו הדת היא ערימה של שטויות.
אם הדת מעלה בך שאלות ותהיות, לא כדאי שתדבר על זה עם מישהו מאמין שבקיא בתחומים של השאלות מאשר למשיך להתקע בלי תשובה ולהסכים עם הבנאדם הלא מאמין שאין פיתרון לכל זה?

וכל השאר Aharron כתב בתגובה מאוד יפה..

שאלה לא פשוטה העלת.

אומר כך ומקווה שזה יעזור לך.

אם אתה חוזר בשאלה, אז תחזור ממקום מאד שלם, ממקום של אמת. ולא ממקום של שמה יותר קל שמה יש יותר מסיבות.
אם תחזור בשאלה בגלל חצאי אמיתות ובגלל שהמסיבות/בנות וכו' משכו אותך לא יהיו לך חיים.
יש גם כאלו שחזרו בשאלה מתוך אמת אמיתית ועדיין סבלו, רגשית כמובן.
זה לא פשוט.

אני בניגוד לכולם אומר שלדעתי אל תתעמק בזה יותר מידי. תנסה לחיות את החיים שלך. עם אמונה מינמלית.
למה לא להשקיע ולשאול את כל השאלות ? כי אם תשאל את השאלות אז אני חושב שאתה צריך להכנס בזה עד הסוף, ואין לזה סוף.
אני לא מאמין בחצאי אמיתות, אבל אני חושב שככה תוכל לחיות יותר בנוח עם עצמך..ולדעתי עם הזמן זה יבוא לך, לכאן או לכאן.

כדאי לזכור שאחד הדברים היפים של הדת שגם בדת יש חופש בחירה. "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". אלוקים נתן לך האפשרות לבחור, תבחר בדרך הנכונה, הטובה.
אם אתה לא מאמין אז חופש הבחירה זה ממילא דבר מובן מאליו.

אגב..גם אני דתי.

אני מאחל לך בהצלחה והרבה אושר בכל אשר תלך.

קודם כל כל הכבוד לך על האומץ לשאול שאלות, אני מאמין שזה המפתח לחיים טובים יותר.
אני מאוד מכבד את הדת למרות שאינני דתי כלל, אבל יש לי בעיה עם הגישה שבה מלמדים את הילדים הדתיים.
דברתי פעם עם משהו דתי ועל שאלות ששאלתי אותו הוא ענה לי את התשובה "כי ככה כתוב"
אני שאלתי אותו "אז מה שכתוב, מה המשמעות שמאחורי הכתוב?"
הבנאדם שהיה לבוש בשחור ומגדיר את עצמנו חרדי, לא ידע לענות... הוא אמר שהוא לא רב והרב זה שצריך לדעת.... זה הזכיר לי מעט את השיח במזגדים ששוטף להם את המוח והם לא יודעים מה המשמעות של הקוראן שלהם (כן גם בקוראן אני מתעניין....מפחיד עד כמה הם עיוותו את הדת שלהם).
אז רק רציתי שתדע שהרבה איסורים של התורה הם הוצאו מהקשרם בתקופת חז"ל, לפני תקופה זו היהדות הייתה דת הרבה יותר פתוחה מאשר היום (לדוגמא בתורה לא פעם כתוב שנשים שרות, למה לעזאזל עכשיו אסור להן לשיר?!). אני מאמין שאתה שיהודי טוב זה קודם כל בנאדם טוב, לא סתם אומרים שדרך ארץ קדמה לתורה, אבל אתה יכול להיות גם שומר מצוות אשר שואל שאלות, אם תשאל את עצמך כל הזמן למה אני עושה את זה, אתה תחייה הרבה הרבה יותר טוב.
אבא שלי איש מדע, הוא היה בעברו מרצה באוניברסיטה והוא גם לומד את ספר הזוהר ומתעניין בדת, הוא כל הזמן שואל את עצמו למה ומחפש את המהות... ולהתפעתי הוא טוען שהיהדות לא סותרת את חוקי הפיסיקה, המדע וההגיון בכלל. לי זה לא ברור עד הסוף אבל אני מקבל את זה...
הכל אופן אם אתה לא הופך לזומבי שעושה משהו כי כתוב, אלא תחפש את המהות והמשמעות האמיתית של הכל יהיה לך חיים הרבה יותר טובים.
ראש גדול פותר הכל :-)
לגבי ההורים אם תחליט לחזור בשאלה אני מאוד מקווה שהם יבינו, תנסה להסביר להם את המניעים שלך ויהיה בסדר... אבל אסור לך לשכוח שאתה לוקח סיכון כי לך תדע מה יהיו ההשלחות.

אז בקיצור אחי היקר, אין לי מה עוד לומר.
פשוט תעדכן אותנו במה שקורה איתך.

שיהיה לך הרבה הרבה בהצלחה

אומנם אני מגיב לך אבל הכוונה שלי היא גם לכל שאר התגובות שרשומות מעלייך.
קודם כל תודה רבה על התגובות שלכם זה ממש עוזר.

דבר שני, הידידה הזאת שדיברתי עליה, היא מסורתית, עד שלא הכרתי אותה לא ממש הבנתי שאפשר לעשות דברים מסויימים כמו קידוש בשבת בשביל המסורת ושלא חייבים לקיים את שאר הדברים.
מבחינתי להיות חילוני היה עזיבה של כל הנושא היהודי בכלל ולכן לא הסכמתי לזה.
כשדיברתי איתה התחלתי להבין שאין שום דבר בעולם שאני מסכים לעשות אותו בלי להבין. הדבר היחיד שאני עושה ולא מבין זה כל מה שקשור בדת (לדוגמא, מה רע בלהדליק את האור בשבת? הרי זה לא מלאכה כמו שזה היה פעם?). אני חושב שהידידה שלי פשוט עזרה לי להוציא את זה מבפנים.

דבר נוסף, הרבה פעמים כשאני שואל שאלות אני מקבל את התשובה המרגיזה של "כי ככה כתוב", לא יודע קשה לי עם התשובה הזאת, כי זה לא באמת אומר כלום.
היו יכולים לכתוב גם למה, זה לא היה כזה מזיק :-). ידידה אחרת (דתיה) אמרה לי שבנושאים של אמונה לא תמיד יש תשובה לשאלות וצריך לקבל את זה פשוט ככה, זה נורא קשה לי לקבל את זה... מה גם שהסיבות ההגיוניות שלה לכל מיני מצוות ממש לא נכונות (ולא שלדעתי הן לא נכונות אלא שבאופן עובדתי היא טועה).

אני באמת מקווה שההורים שלי יקבלו אותי גם אם אני אחליט ככה, אבל זה בכל זאת נורא מפחיד לשנות את השקפת החיים שלך פתאום. כנראה ששום דבר כבר לא יישאר כמו פעם....

שניה, תן לי להבין, ואני מקווה שאני לא נשמע תקיף. כי אני ממש לא. למה אתה לא מוכן לוותר על כל הנושא היהודי? הרי אם זה לא נכון, אז אין שום סיבה לקיים את זה. לא? (אני מבין קצת את העניין במסורתיות, אבל כמו שאני מבין הוא בכל לא מגיע מהנקודה הזו)

ואם אתה מגיע מהנקודה הזאת לגבי שבת. זה רק קצה הקרחון, מה יותר מנוחה מליסוע לים ברכב ולעשות מנגל עם כל החבר'ה? המלאכה שעשו פעם בשביל להדליק את האש מטרידה אותך?

ממי אתה מקבל את התשובה שככה כתוב? תראה, כמי שבא מתוך הציבור, אם פונים לאנשים הנכונים הם לא מתחמקים. לדעתי הדת צריכה לבוא מתוך ידיעה. אבל חבר, אין תחליף ללמידה. להתאמצות, אם תחשוב שזה כספומט, ששואלים אותו והוא מוציא תשובה אתה טועה בענק. זה עסק ממש לא פשוט שמצריך הרבה תשומת לב ומאמצים, בהצלחה שיהיה.

אני יכולה להבין איפשהו את ההתלבטות שלך, עד לא מזמן, במשך תקופה די ארוכה בחיים שלי, רציתי להתנצר. (בקצרה: הדת הזאת תמיד משכה אותי יותר אליה ומאוד עניינה אותי). הסיבה שהחלטתי בסוף לא ללכת עם זה, היא בגלל שבשבילי בכל דת מונותאיסטית, זה אותו אלוהים. אבל כל החוקים והספרים, זאת לדעתי המצאה של האדם המאמין, ובתור אדם מאמין בעצמי, אני גם יכולה להאמין במשהו שנוגע באלוהים הזה, ואני לא חושבת שמישהו יכול לבוא ולומר לי שהאמונה שלו טובה יותר. אז אני יכולה להאמין באלוהים שלי אפילו אם אני יהודיה. (למרות שאני עדין בספק שהרצון הזה נעלם לגמרי).
שמע אני ממש לא מכירה את ההורים שלך, ואני מבינה למה אתה חושש, אמא שלי לקחה את זה ממש קשה כשסיפרתי לה. אבל אני לא חושבת שזה יהיה מוגזם לצפות מהם לכבוד אליך ולהחלטות שלך. וגם אם הם יכעסו ואני מניחה שיהיה להם קשה לקבל, אתה עדין הבן שלהם והם תמיד יאהבו אותך. אני פשוט באה מתוך הנחה שמי שחושב שהדבר הנכון והחכם ביותר זה להאמין בדת, צריך לדעת גם לכבד אנשים שלא מאמינים. (במקרה שהם יקחו את זה ממש קשה, אז אני מניחה שתאלץ לבחור מה יותר חשוב לך, אבל אני מקווה שזה לא יגיע לזה).
בקשר לאמונה, אם אתה לא מאמין בדת , אז באמת אני לא רואה סיבה לסבול את כל הכללים שלה. אני לא חושבת שאם תחזור בשאלה ותהיה שלם עם ההחלטה, יש סיכוי שתרגיש שאתה עושה טעות מאוחר יותר. חוץ מזה שאתה לא חייב לרוץ להחליט, תיקח תזמן עד שתהיה בטוח.

המון בהצלחה לך [=

Ze blog | KozlikArt

אהרון כתב לך תגובה ממש טובה, אין טעם לחזור על דבריו. הוא צודק, אתה צריך פשוט לשאול לחקור לברר כי לכל דבר יש תשובה!!! פשוט אתה לא יודע אותה.

מה שהייתי ממליץ לך זה ללכת לאיזו ישיבה (באמת שלא צריך לפחד מהמילה הזאת). אם תרצה דבר איתי בפרטי אני אכוון אותך לישיבה שמתאימה לך. תהיה שם כמה זמן, תשאל שם כל מה שיש לך לשאול, וגם אם בגלל זה תצטרך לוותר על דברים אחרים כמו עבודה לימודים וכ'ו זה שווה כי שם אתה לומד למה לחיות בכלל! זה יותר חשוב מכל דבר אחר. אתה לומד על עצמך.אתה מפתח אידיאולוגיה, אמונה איתה תחיה כל חייך.

אני אתן לך סתם שאלה לדוגמה: אתה יודע בכלל למה אתה חי? מה המטרה שלך בעולם? תסכים איתי שלא ירדנו בעולם בשביל בילויים ומסיבות. האדם הכי שמח בעולם האושר שלו לא יסתכם ביותר מ10 אחוז מהזמן שהוא חי. עבודה, חשבונות, צרות, אני לא בן אדם פסימי אבל תחשוב רציני עם עצמך אם באת לעולם בשביל אותם הנאות של הרגע.
אני לא אגיד לך את התשובה לשאלה הזאת כי היא ארוכה ולא על רגל אחת. אבל אל תעשה החלטות שתצטער עליהם אח"כ. שמע לי לך לישיבה.

ספרים מומלצים לעיון (היתי ממליץ לך ללמוד אותם עם תלמיד חכם כדי שלא תקרא ותבין לא נכון את הדברים):
מסילת ישרים (אל תנסה לקרוא לבד, זה יהיה כבד עליך).
הקדמות הרמב"ם.
כוזרי.

אלה ספרים שבהם תמצא תשובות לשאלותיך, כמבן אם תלמד אותם כמו שצריך.

מקווה שעזרתי, ותעדכן

עריכה: אם אתה קרבי אז אני יודע שזה קצת בעיה אבל בכל זאת תתאפק לא לחזור בשאלה, לפחות לא עד שתסיים את הצבא ותברר את כל הבירורים שלך. כתבת שאתה בן 21 אז אתה אוטוטו משתחרר, לא?