מה הולך איתי...
אני מסתכל עלי עצמי מתחילת שנת הלימודים ולא מבין מה קורה.
מבחינת הלימודים, אין לי מושג מה אני הולך לעשות כשהשביתה הזאת תסתיים. עכשיו כשאני מסתכל אחורה לתקופה שפני השביתה, הייתי כמו זומבי. הייתי בא עם תיק ריק ולא עושה כלום, ממש כלום חוץ מלבהות בקירות.
הספקתי לעשן גם, אחרי 3 שנים שלא התקרבתי לזה בכלל. לשתות, שגם בזה לא נגעתי בערך שלוש שנים. אפילו הספקתי להיות קרוב מאוד לסמים.
אני לא מצליח לישון כמו בן אדם נורמלי, אין לי שעות שינה מסודרות. יום אחד אני ישן בלילה, בשני בבוקר ובאחר בצהריים. יכול להיות יומיים בלי שינה ויום שכולו שינה. התחלתי שוב להתנתק בהדרגה מרוב החברים. אחד החברים שחשבתי שהיה החבר הכי טוב שלי פשוט ניתק קשר בפתאומיות, הפסיק לצאת, הפסיק לדבר ופשוט ניתק קשר. הוא היה הבן אדם היחיד שאי פגעם פגשתי שהיה בערך באותו "ראש" כמו שלי, ופתאום הוא נעלם, הלך להתחבא לו מאחורי החומה של פינק פלויד. הפסקתי לנגן, שזה היה חלק מרכזי בחיים שלי, והפסקתי להתנדב ולהגיע למשמרות(אני עדיין מתנדב מבחינת מעמד, אבל בפועל עשיתי רק משמרת אחת במשך כל החודש הזה). אפילו את ההליכה הקבועה שלי של הרבע שעה למכולת בבוקר אני כבר לא עושה(זה היה מעין הרגל כזה, ההליכה והמוזיקה ששמעתי בדרך עשו לי טוב, ובכלל, זה סתם כיף לצאת לסיבוב בבוקר).
הדבר החיובי היחיד שקרה זה שהרווחתי חבר חדש. שלא כמו שאר ה"חברים", היחיד שבאמת אני יכול לקרוא לו חבר. הוא היחיד ששומר על קשר מחוץ ליציאות. היחיד שבאמת מעריך את היכולות שלי כבן אדם. הרבה פעמים הוא יצא להגנתי כשמישהו אחר זילזל בי(בינייהם גם ההורים שלי).
אבל גם פה יש צד רע. חוץ מסובי שבוע וחגים הוא לא נמצא בבית, ואנשים מנצלים את זה כדי לדבר עליו מאחורי הגב. כל ה"חברים" שלי שמשחקים אותה גם חברים שלו לידו שאומרים עליו שטויות ומנסים לרדת עליו כשהוא לא נמצא, ואז משחקים אותה חברים וחחלקם גם מלקקים לו כשהוא נמצא. להוסיף גם על כל זה גם כאב ראש שמלווה אותי כבר כמה זמן ומסרב לעזוב. עצם זה שאני יושב פה ב6 בבוקר וכותב את זה במקום לישון מראה על משהו.
מבחוץ אני מנסה כמה שיותר להסתיר את זה, לשחק אותה שמח כרגיל ומקווה שזה יעבור. אבל מפנים אני מרגיש כאילו כל שנייה אני עומד להשבר ולהשתגע.

אתה נמצא במצב שהרבה חבר'ה נמצאים בו עכשיו בגלל השביתה.
נראה כאילו המסגרת שלך התנפצה ואתה לא יודע איך למצא גבולות חדשים.
אני מציעה לך לשבת עם עצמך ובאמת להחליט שאתה הולך לעשות כמה דברים. להנהיג לעצמך משטר חדש של התנהגות.
אתה מדבר על ההתנדבות שאתה כבר לא מגיעה אליה, אני מציעה לך להתחיל לחזור אליה שוב, ברגע שתתחיל ותקבע את המשמרות האלה כחלק מהסדר יום שלך אני חושבת שזה יכניס אותך למסגרת מסויימת. אני יכולה להגיד שאותי ההתנדבויות והעבודה הן אלה שמחזיקות אותי בשביתה ומוסיפות לי הכי הרבה עניין.
בקשרים החברתיים אני חושבת שלמרות שעכשיו אתה שם לב לזה, הבעיות היו כבר קודם. אם יש לך חברים שנמצאים במקום מגורים רחוק אתה יכול אולי לנסות לקבוע איתם מפגשים. אם לא טוב לך במעגל החברתי שאתה נמצא בו עכשיו אני מציעה שתנסה למצא לך מעגל חדש, אולי עם אנשים בהתנדבות, אנשים בעבודה (אם יש עבודה) וכאלה דברים...בעניין החבר, אם לא מוצא חן בעינך איך שכולם מדברים עליו אני חושבת שכדאי שתהיי ישיר ותגיד להם את זה.
מבחינת תעסוקה אתה יכול באמת, אם אין לך עכשיו, למצא עבודה... זה ניצול טוב של הזמן החופשי שיש עכשיו לכולם. אתה יכול גם לפתח עכשיו את תחומי העניין שלך יותר, יש לך עכשיו הרבה יותר זמן לזה. אמרת שהפסקת לנגן, אבל אני חושבת שזה דווקא הזמן לנגן, יותר מתמיד! אתה יכול גם ללכת לעוד התנדבות שמעניינת אותך. אפילו לחפש מקום להתנדב בו שתוכל לשלב אותו עם תחומי העניין שלך ועם הכשרונות שלך...
דיברת על הסיגריות והאלכוהול, אני חושבת שרק בגלל השיעמום וההרגשה ה"אבודה" הזאת אתה צרכת אותם. אני חושבת שאם שאר הדברים יסתדרו אתה כבר לא תמצא צורך לדברים האלה. אבל עד אז, תשמור על עצמך ותתרחק מהם. בעניין הסמים אתה כבר בטח יודע שאתה פשוט צריך להתרחק ממקומות שיש בהם סמים.
אל תיתן לשביתה הזאת לשבור אותך, להיפך! תהפוך אותה למשמעותית. תעשה ממנה משהו שלא היית יכול לעשות בלימודים.
בהצלחה.

מחזקת כל מילה.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

תודה רבה .
גם שלך! .. (ככה שאם יש לך מה להוסיף תתכבדי...)

וואי, אתה לא מבין כמה אני מבינה אותך,
אמנם אין לי פתרון בשבילך, ואני כל כך כמוך!
הפסקתי עם השטויות נהייתי ילדה טובה
אך באמת השביתה הזאת הורסת את חיי!
אני חושבת שכשנחזור בתכלס ללמוד(ולא שיעור פה ושם כמו שיש בבית הספר שלי) אני פשוט לא אדע איפה למצוא את עצמי.
הגעתי למסקנה שהילדים בבית הספר שלי טו מאץ' בשבילי, הם פלצנים ושטחיים ואם אין לך B.M.W שחורה אתה לא בליגה שלהם..
ועד שאתה מוצא שם חברים הם דורכים עליך בכל מובן שאתה רק יכול לדמיין,
אחי לימד אותי שקל יותר להגיד לא מאשר להגיד כן, שכשאני אגדל אני אבין שיש גם 'לא' בלקסיכון ושזאת מילה מאוד שימושית למרות החינוך שקיבלנו בבית-לעזור תמיד לכולם כמה שרק אפשר!
ואיך אמרת בהודעה הקודמת שלך?!
להיות טוב מדי בישראל זה: להיות פרייאר!

איבדתי את החברים שלי, התנתקתי מהמון דברים שאני אוהבת, גם אני הפסקתי עם הסיגריות וגם אני הייתי מאוד קרובה לסמים, שתיה לא עשתה לי את זה היו לי דברים נוראיים יותר לעשות עם עצמי..
יצאתי מהכל ולפעמים אני חושבת שממש היה כדאי לי לשקוע עם זה.
היו לי הרבה מחשבות על לגמור את הכל ולהעלם..
ולא שזה לא קרה...
זה פשוט לא הצליח.
מספר פעמים.

החלטתי ללכת לכיוון של הדרכה ולתת לילדים צעירים ממני כיוון בחיים, לכוון אותם למקום לא שאני הגעתי אליו, לא לחשוף אותם בכלל לרוע הזה..
הם היו באמת נקודות האור שלי. תמיד כשהיה לי רע.. כל פעולה חיזקה אותי עד לפעולה הבאה, וכך העברתי שנה, השנה אני מרכזת את הצוות הבוגר עם עוד 3 אנשים, עבודה כבדה וגדולה על כולנו, הבעיה שאין לנו שייכות למשהו סופי.. החניכים הבאים שאקבל יהיו רק במרץ. עד אז גם הבעיות בבית לא מזהירות..
אני הרבה משוטטת פה ושם. וכמו שאמרת גם לי המחזורי שינה כבר לא סדירים, יש מצבים וזה קורה די הרבה שאני לא ישנה 4-5 לילות, מתחילה להזות דברים, סחרחורות אפילו לדבר עם עצמי מרוב טשטוש,
ויש לילות שאני ישנה שעה...
ויש לילות שהם נצח בשבילי.. בערך 5 שעות שזה כל כך המון בשביל ילדה היפראקטיבית כמוני!


גם בקטע הרומנטי אני כבר לא יודעת איפה למצוא את עצמי.
יש די הרבה.. ובקטע הזה אף פעם לא הייתי החלטתית..
ואני לא אפרט כי זה נושא רגיש להמון אנשים שכן קוראים את זה=\


מרגישה אבודה.
המסגרת היחידה שיש לי זה האימונים שלי לצה"ל.. וגם הצבא.. עוד לפני שהתגייסתי הספיק לשבור אותי.

בקיצור..
צרות באות בצרורו..
life sucks!
תודה שקראתם..
pease.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

השביתה לא גרמה לזה, השביתה דווקא עשתה לי טוב. זה התחיל מתחילת שנת הלימודים וחלק מהדברים קרו עוד לפני השביתה. ההרגלי שינה האלה היו קיימים עוד מתחילת השנה, עכשיו עם השביתה אני יכול לפחות לישון ככה בלי לחשוב על לקום ב7 בבוקר כדי לעלות לשעת 0.
עכשיו עם השביתה אני לא צריך לשמוע צעקות ובלבולי שכל מההורים שלי(דווקא הם עכשיו התחילו ללמוד), אני לא צריך לשמוע את המורים ולדאוג לציונים והכי חשוב, אני לא צריך לראות את כל הילדים בכיתה שלי.
לגבי ההתנדבות, כבר קבעתי שלוש משמרות לחודש הבא, וביקשתי עכשיו עוד שתי משמרות, אבל אני לא יודע אם זה ממש יעזור למצב שלי(סתם לציין, אסור יותר מ6 משמרות בחודש ו12 שעות ביממה). עבודה אין לי מושג איפה אני ימצא, בחופש לא הצלחתי אז עכשיו לא ניראה לי שאני יצליח יותר.
חברים, פה זה בעיה. אני גר במקום מאוד קטן, יש פה בית ספר אחד(חוץ מעוד בית ספר דתי אחד, אבל כבר בקושי הולכים אליו). את החברים האלה אני רואה בבית ספר, אני רואה במדא, אני רואה באימוני הכושר קרבי, אם אני הולך מרחק של 10 מטרים מחוץ לבית בערב סביר להניח שאני יראה אותם. אמרתי להם כבר שזה ממש מגעיל איך שהם מדברים עליו ככה והחבר הזה שאני רואה רק בשישי, כבר שאל אותי למה אני מסתובב איתם מה יש לי לחפש איתם. הוא אמר לי שאני לא ברמה שלהם מבחינה מסויימת(כל הקטעים האלה שלהם של הלכלוכים) והם תקועים באותו מקום מאז כיתה א'(וזה נכון). אמר לי פעם הבאה שהוא חוזר נעלה לכרמל הוא יכיר לי אנשים אבל זה בעיה עכשיו להגיע לשם עם הגשמים ואנשים נהיים חולים וכל זה...
הנגינה זו גם בעיה. כבר אין לי כוח לזה, אני תקוע כבר כמעט שנה באותו מקום. ההורים שלי בכלל לא אוהבים את העובדה שאני מנגן על גיטרה, כי אמא שלי תמיד רצתה שאני יהיה בתזמורת(בטח בגלל הבן של חברה שלה) ויסע לחו"ל ושטויות כאלה. זה ממש לא בראש שלי וגם אין כמעט מקום לביטוי עצמי במסגרת כזאת לפי דעתי.
פעם ההורים שלי היו משלמים על מורה לגיטרה(שתיקן לי כל כך הרבה טעויות שרכשתי כשלמדתי מאנשים אחרים ומהאינטרנט, וגם היחיד שאמר לי שיש לי כשרון בתחומים מסויימים), כי אני שילמתי מהכסף שלי על איגרוף וכסף כדי לטפל בחתולים שהיו לי. יום אחד הם לא רצו יותר שאני ימשיך לנגן או להתאמן באיגרוף בגלל סיבה שפשוט שיגעה אותי(קיבלתי 80 בביולגיה, שזה גם היה ציון לנספח שלי, אני אפילו לא בחרתי במקצוע הזה). אחרי זה נגמרה השנה ובגלל שאיך שהדברים מתנהלים במתנס מסויים צריך לשלם מראש לכל השנה לא היה לי כבר כסף לאיגרוף אז הפסקתי עם שנייהם. את החתולים הם שמו בקרטון וזרקו איפשהו בזמן שלא הייתי בבית וככה נשארתי בלי כלום.
אני אפילו למדתי בטכניון עד לפני כמה זמן כשהם החליטו שאם אני לא ילמד מקצוע שקשור לרפואה(אני דווקא בחרתי בפיזיקה, השתתפתי בתחרות מסויימת על אסטרופיזיקה שממנה פרשתי בגלל שכבר לא היה לי כוח אחרי ששמעתי זלזול רבים מההורים, ואני עדיין מוזמן מדי פעם להרצאות ופעילויות שקשורות לנושא מאוניברסיטת תל אביב) אז אני לא ילמד שם בכלל.
גם כל הזמן מנסים לדחוף לי את העתודה הזאת שהבהרתי שאני לא רוצה ואחרי כתיבה של הודעה כזאת ארוכה אין לי כבר כוח להרחיב, אני מרגיש קצת רע עם זה שכתבתי לכם כל כך הרבה חחח...
בעניין השתייה וכל השאר. עם הסיגריות הפסקתי מהר מאוד, את הנרגילה החבר שלי זרק כדי שלא יהיה לי במה לעשן ואלכוהול לא רק שלא עושה לי טוב לבטן הוא גם לא עשה לי טוב לראש ככה שגם עם זה הפסקתי. מהסמים זה די קשה להתרחק, במיוחד כשזה נמצא איפשהו במשפחה.
הדבר היחיד שנשאר לי זה האלבומים שאני קונה, זה נותן לי הרגשה טובה, והשיער שלי שאני מאריך שנותן לי הרגשה עוד יותר טוב. אבל גם את השיער אני יצטרך לגלח בסופו של דבר ואני לא יודע איך אני יתמודד עם זה. זה ממש הורג אותי לחשוב על זה.


לסיכום, אני ממש לא מצפה מכם לתת לי תשובה לזה, כי פשוט אין. זו סתם פריקה, בדר"כ אני מרגיש קצת טוב אחרי שאני מספר למישהו על דברים כאלה.

נבכה ביחד מחר בריצת חימום(זה השלב שאני מוציאה את המילים האחרונות לאותו ערב)

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

חחחחח דווקא אני אוהב לחשוב על דברים בריצות הארוכות יותר.

דבר ראשון, אתה לא צריך להרגיש רע עם זה שאתה כותב הרבה.. מותר לך, ולפי איך שזה נראה אין לך עוד הרבה מקומות להוציא את זה...
אני חושבת שכל מה שכתבתי קודם רלוונטי גם בלי קשר לשביתה.
עד כמה שזה יכול להיות לך קשה, אני ממליצה שלא תיתן להורים שלך להשפיע עליך עד כדי כך. אני משערת שכבר דיברת איתם ואמרת להם את מה שאתה מרגיש (לפחות החלקים שקשורים אליהם), ושעדיין זה לא עזר. לכן אני חושבת שאתה צריך לעשות את מה שאתה רוצה (כל עוד זה לא משהו מסוכן ושעובר את החוק). אני בטוחה שאם תתחיל לעבוד על הנגינה מחדש המוטיבציה תחזור לך. גם אם תעבוד לבד על זה, בלי מורה. וכמו שכבר אמרתי, עכשיו, כבר יותר מתמיד זה הזמן להשקיע בתחומי עניין שלך.לא של ההורים שלך. . חבל גם שתיתן להורים שלך להרוס לך בעניין הזה, אם פיזיקה ואסטרופיזיקה מעניינים אותך, ואתה עדיין מוזמן לכל מני הרצאות וכאלה חבל שלא תלך.אל תיתן להורים שלך להרוס לך את הכישרונות שלך. יש סיבה שיש לך אותם,חבל לא לנצל את זה...
בעניין העבודה, אם מראש אתה תגיד לעצמך "לא נראה לי שאני אצליח" , אז באמת לא תצליח. אבל אם תנסה הסיכויים שתצליח הרבה יותר גדולים מאם לא תנסה... אתה יכול לבדוק בחברות כוח אדם אם צריך מישהו. אולי בלשכת התעסוקה יש מידע על איזה מקום עבודה בשבילך. אם לא אתה יכול גם לחפש באינטרנט...
בקשר להתנדבות, שמחתי לראות שלקחת עוד משמרות. אבל אם אתה מוגבל במשמרות אני ממליצה לך למצא עוד מקום התנדבות (שנה שעברה התנדבתי ב-4 מקומות, והשנה ב-2 בגלל הלימודים שעולים על השעות פעילות של המקומות האלה). כמו שכבר אמרתי, אם תלך למקום התנדבות שמשלב את הכישורים שלך (ויש לך הרבה) עם נתינה לקהילה מסויימת אני חושבת שלא רק שתיתן הרבה מעצמך אלא גם תקבל הרבה יותר. תאמין לי...
בקשר לחברים, זה טוב באמת שחבר שלך הציע לך לנסוע לכרמל לפגוש אנשים, אז תלך... ואל תחשוב בצורה שלילית ש"כולם חולים כי חורף" . תאמין לי שאנשים יוצאים גם בחורף, גם אם הם מצוננים..
תמשיך להתרחק מאלכוהול ועישון. והסמים, אני לא אשת מקצוע אז אני לא יודעת מה להגיד חוץ משתתרחק מזה במובן של אל תיגע בהם. ואם יש צורך, אתה יכול באמת לפנות לאנשי מקצוע אם הבעיה הזאת קיימת בתוך המשפחה שלך...
השיער, אני חושבת שאתה תוכל להתנחם בעובדה שהוא גדל... ככה שאחרי שתגלח אותו (בשביל הצבא, נכון?) הוא תמיד יוכל לגדול מחדש...
אני מקווה שהדברים שכתבתי עזרו קצת.

אכן דיברתי איתם, או לפחות ניסיתי. לא רק שזה לא עזר, אמא שלי צחקה עליי ככה שזאת לא הייתה שיחה נעימה. לגבי הנגינה, דווקא לקחתי את עצתך ואחרי שחיכיתי שההורים שלי יעופו מהבית הבוקר למדתי קטע חדש של פינק פלויד, אבל נקרע לי המיתר כדקה אחרי שהתחלתי להקליט . אבל לא משנה יש לי עוד שני סטים של מיתרים וממילא הייתי צריך להחליף אותם.
לא ויתרתי על הכשרונות שלי, אבל זה גם ככה קשה להתמיד בהם(אסטרופיזיקה זה לא בדיוק מקצוע קל, והרמה גבוהה בהרבה יותר משל פיזיקה בתיכון. ובנגינה גם קיימים המכשולים והצורך לתרגל הרבה בכל יום) ככה שזה עוד יותר קשה כשאין מי שיעריך ויש הרבה מי שיזלזל, בנוסף להורים.
אני מניח שלא יזיק לנסות למצוא איזו עבודה או משהו, גם ככה מתחיל להיגמר לי הכסף...

בכל מקרה, איכשהו אני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו, תודה לך .

שמחתי לעזור
למרות שזה קשה אני בטוחה שאם תתמיד בנגינה זה כבר יהפוך לשיגרה ואז הקושי יקטן. ותדע שכאן יש תמיד יש אנשים שמעריכים אותך.
בהצלחה.