קודם כל שלום (אני חדש)

בימים האחרונים יוצא לי לחשוב "האם אני בן אדם קנאי" ? או שזה משהו אחר...
כאשר אני רואה חברים אחרים או אנשים אחרים שאני מכיר מצליחים אני מקווה שהם יכשלו, מה שמוזר זה שזה לא קורה לי כאשר אני רואה בן משפחה או מישהו קרוב מצליח.. אבל נגיד סתם מישהו שאני מכיר או אפילו חבר קרוב מצליח אני לא יודע אם אני מקנא אבל אני מקווה שלא יילך לו. מבינים מה אני אומר?
לא יודע למה זה ככה, אני חס וחלילה לא שונא את החברים שלי, גם כשאני חושב על זה עכשיו זאת לא כ"כ קנאה.. זה לא שיש להם משהו שלי אין או שהם יכולים להשיג משהו ואני לא. אני לא מקנא בדברים שיש להם, פשוט לא יכול לראות אנשים אחרים מצליחים.
אני יודע שזה נשמע אגויסטי ובגלל זה רשמתי את זה פה כדי לדעת אם רק לי יש את הבעיה הזאת או שעוד אנשים מרגישים ככה.
עוד דבר, אם אני אראה מישהו מצליח אני לא אנסה להכשיל אותו בדרך או לגרום לו לכך שהוא לא יצליח - להפך אני אנסה לעזור כמה שיותר אבל עדיין תהיה לי הרגשה מעיקה\מציקה בכך שאני רואה מישהו אחר מצליח.
חשבתי על זה ואולי יש לי "פחד הצלחה" אני מפחד שאני לא אצליח ואז אני גם לא רוצה שאחרים יצליחו.

שכחתי לציין בן כמה אני, אז אני בן 18 עוד מעט מתגייס.

לעוד אנשים זה קורה? מה אתם חושבים שאני אוכל לעשות כדי שאני לא ארגיש ככה? שכאשר אני אראה בן אדם מצליח ומאושר אני באמת ארגיש טוב עם זה ולא אזייף?

המשך יום נעים לכולם.

קודם כל זה דבר שדי מדאיג... אני לפחות מאוד שמח כשחברים שלי מצילחים, בעיקר כשחברים קרובים.
אני מאוד מקווה בשבילך שתצליח לבטל את התחושה האיומה הזו, אחרת זה יכול להיות מאוד מסוכן קודם כל בשבילך, אתה עלול להשאר ללא חברים.
עוד דבר אחד שרציתי להדגיש הוא שאתה בהחלט יכול לטפל בזה בכמה דרכים.
הראשונה זה לפנות לפסיכולוג, ולבקש עזרה ממנו אבל יש גם דרך שנייה והיא להעמיד את עצמך במקומו בדמיון ולנסות לחוש את ההרגשה שלו. ככה אתה תצליח להרגיש את השמחה שחבר שלך מרגיש ולשמוח בשבילו.
שווה לנסות, אם לו אז באמת כדי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי אחי...

קודם כל תודה רבה על התגובה.

אני לא רואה את זה עד כדי כך חמור בשביל ללכת לראות פסיכולוג, כמובן שיכול להיות שאני טועה, אך בשלב זה אני אוותר על הפסיכולוג.
אני יכול לומר שאני מקנא בך שאתה כן שמח בשביל חברים שלך ואני לא, זוהי תחושה שאני לא יכול לדמיין בנתיים אז אני לא יודע מהי ההרגשה.
אבל העלית כאן משהו אחר שהוא להעמיד את עצמי במקום החבר ואז לצפות מחבר אחר להיות שמח בחלקתי - צודק אני מאוד הייתי רוצה שזה יהיה ככה, אבל עדיין זה מוזר.
יכול להיות שזה בגלל שאין לי חבר אמיתי אחד אולי אז אני מרגיש ככה, מקווה שבצבא זה יעבור לי ואני באמת אמצא חברים אמיתיים.
יכול להיות שזאת באמת הבעיה כשאני חושב על זה עכשיו, משום שלקרובי משפחה אני לא מרגיש ככה ואני דווקא מאושר שהם מצליחים (מכל הלב).
אני מוכן להודות שאין לי חבר אמיתי אחד, וזה דבר שאני דיי מתבייש בו.. יש לי הרבה חברים אבל אני לא יכול להצביע על חבר אחד טוב.

אני מצטער שגלשתי כאן לנושאים אחרים חשתי שאני צריך טיפה לפרוק.


שוב V.G תודה רבה על התגובה גרמת לי להפתח טיפה וזה דיי עזר לי.

האם יש עוד אנשים שאולי חשים כמוני? אולי מצאתי את התשובה, יכול להיות שזה בגלל שאין לי חברים טובים אז אני לא יכול להיות שמח בשמחתם (כמו שאומרים שמח לאיד).
יש כאן אנשים שחשים כך אפילו לחבריהם הטובים?

תודה רבה.

קודם כל אני שמח שעזרתי
והבעיה של חברים אמיתיים היא קיימת אצל חלק מהאנשים, יש אנשים מוקפים בחברים ועדיין מרגישים בודדים וגם אחרים שיש להם שלושה חברים אבל הם מאושרים כי הם חברים אמיתיים.
המצב האידיאלי הוא כשיש לך גם כאלה וגם אחרים.
הצבא באמת יוכל לתת לך את המתנה הזו בעיקר אם תהיה קרבי, כי חברות לנשק היא חברות אמיתית לכל החיים, ואני רק מקווה שאנשים שתוכל לשמוח בשמחתם של חברים שיכפו עלייך באש ויסכנו את עצמם בשבילך.
אז שיהיה לך הרבה בהצלחה בחיים, ואם יש לך כל בעיה אשמח לעזור לך אפילו בפרטי או באיסי.
המשך יום נעים

4 ההודעות האחרונות התחילו ב"קודם כל".

כן, אני. יש לי חברה שזה כל הזמן קורה לי איתה ללא הפסקה. (לפי דעתי גם היא מרגישה ככה כלפי).
הדבר היחיד שאני יכולה לעשות בנושא הוא להסתיר, לזייף, להיות הוגנת, לפרגן, כי מגיע לה.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

האם קרו לך הצלחות בחיים כמו שקרה להם?

חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.


ד אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה. ה עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו

אני לא יודע בדיוק איך להסביר את זה, V.G כנראה הבין אותי..
כמו שציינתי אני בן 18 אז לשאלתך עדיין לא היו לא הצלחות כמו אחרים אבל גם להם לא היו ממש.
הבעיה היא זה לא שאני מקנא במה שהם משיגים או במה שיש להם אני פשוט לא רוצה לראות אחרים מצליחים יותר ממני - מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
קשה לי להסביר את זה אבל יש לי מין שאיפה כזאת של להיות הטוב ביותר ולהיות הכי מצליח וכו', וכאשר אני רואה אנשים אחרים שאני מכיר זה דיי פוגע בי.
לדוגמא, אני לא מקנא בבוסים שהיו לי כשעבדתי ולא ממש אכפת לי מה יהיה גורלם אם הם יצליחו או לא. אבל נגיד לאחים שלי אני כן דואג וכן רוצה שהם יצליחו יותר ממה שהם שואפים אפילו.
נגיד אם מישהו מהפורום יגיד שהוא מצא עבודה בX וY ועכשיו הוא איזה מנהל אני אהיה שמח בשבילו זה לא ממש יזיז לי שהוא יותר טוב ויותר מצליח - כשזה נוגע למישהו שאני יחסית מכיר אז מתחילה הבעיה.
מקווה שהבנת
תודה רבה על כל התגובות.

אחי היום הלכתי עם ידידה שלי, ודברנו קצת על העבר שלי.. היא אמרה לי את המשפט הבא "תראה מה יצא בסוף ממך"
שאלתי אותה מה כבר יצא ממני? והיא פרטה לפני רשימה לא קצרה, דברים שהם כאילו קטנים שלא שמתי אליהם לב כי הם קרו לי... ואני למשל שם לב להצלחות של חבר שלי מהכיתה, אני בטוח שהוא ממש מצליח ולא פעם אמרתי שהייתי מת להיות כמוהו. וכשהיא אמרה לי את הכל הרגשתי שאולי גם אני באמת שווה משהו...
אגב כל החיים היו לי רגשות נחיתות קשים בגלל העבר שלי (כיתות ז'- ח' לא נכנס לזה... אם בא לך לדעת אז בפרטי או באיסי) תמיד חשבתי שאני ממש מכוער ולא מוצלח ושאני לא טוב בשום דבר... (רק שתבין שאין לזה שום קשר למציאות כי בתור ילד הייתי אפילו דוגמן ותמיד הוגדרתי כמחונן...) אני מקווה שאתה מבין שאין אף אחד שהוא באמת יותר מוצלח ממך, כמו שאין אדם יותר מוצלח ממני. היום הבנתי שבכל אחד יש את הפוטנציאל שנצור בתוכו והשאלה אם אתה מוצלח או לא זה רק עד כמה אתה מנצל את זה. אולי אני טוב בכימיה, מתמטיקה ופיסיקה אבל יש לי חבר שהוא שר מדהים ובעזרת ה' (בלי עין הרע) הוא יהיה זמר גדול, עוד חבר שהוא כדורגלן בליגת העל ובעזרת השם ישחק בעתיד באירופה, הם מוצלחים וזה לא אומר שאני לא מוצלח ואני מאמין שהבעיה הזו של רגשות הנחיתות קיימת גם אצלך, אני באמת ממליץ לך לעשות חשבון נפש רציני עם עצמך ולהבין מאיפה הבעיה הזו נובעת.
אגב יכול להיות שאני טועה, אבל זו ההרגשה שלי. אין בנאדם שהוא לא טוב בשום דבר!!! תפנים את זה, ותתחיל לנצל את הפוטנציאל שלך!!! זה הכי חשוב!!! העיקר זה לדעת להרים את הראש בכל פעם שאתה נופל כי תיפול ולא פעם ואף פעם לא לוותר. דוגמא לנפילה שהייתה לי היא במיונים לטייס, זרקו אותי כבר בשלב הראשון, כי באתי בראש של "אני מחונן הכל פה שטויות וקטן עליי" זרקו אותי על טיל כי לא מילאתי את ההוראות כמו שצריך" חזרתי הביתה עם הרגשה של השפלה, האשמתי בנפילה הזו את העובדה שמשהי זרקה אותי יום קודם לכן ואמרתי לעצמי בטח בגלל שהייתי שבור ובלה בלה כזה... אבל זה לא היה נכון סתם כי זלזלתי ובאתי יותר מדי עם האף למעלה. במיונים לחיל המודעין כבר ישבתי רציני ועשיתי הכל כמו שצריך, כתבתי להם שאני לא רוצה את המסלול שהתמייני אליו אבל לפני המבחנים העבירו את המועמדות שלי ליחדה הטכנוטלוגית. עברתי את המבחנים בהצלחה וכך גם את שאר השלבים בהמשך, כרגע אני ממתין בסווג בטחוני, בסוף יצא שאני אעסוק בצבא במשהו שאני קרוב אליו (פיסיקה עם דגש חזק על הכימיה) ואני מבסוט. אז בסוף מצאו בשבילי את מה שמתאים לי למרות הנפילה שהייתה לי. אז נכון שזרקו אותי בשלב שזורקים את הכי חלשים במיונים לטייס אבל לחייל המודעין זה לא שינה כלום, פשוט באתי רציני ולא עם העף למעלה, וטוב שזה קרה לי אז כי אני לא באמת מתאים להיות טייס. אז אחי שב עם עצמך תשאל את עצמך את השאלות הבסיסיות ביותר, מי איתה?, מה מעניין אותך?, במה אתה טוב באמת?, מה אתה אוהב?, את מי אתה אוהב? תאמין לי שאחרי שתדע את התשובות לשאלות האילה אתה תרגיש הרבה יותר בטוח בעצמך ותפסיק לחשוב מה קורה לאחרים ככה שישאר לך רק לשמוח בשמחתם כי זה לא ישנה לך שום דבר!! ההערכה העצמית שלך תהיה מספיק גבוהה כדי להגיד תודה על מה שיש לי...

מצטער על החפירה אבל פשוט הייתי חייב... מקווה שעזרתי לך אחי...

אני מכיר אנשים כמוך! אני מקווה שלעולם לא ניפגש.. כי בן אדם שלא מסוגל סתם ככה

לפרגן הוא פשוט בן אדם רע מטבעו... מאלו שיש להם עין צרה הכי צריך להיזהר..

Where Is My Mind

זו תכונה אנושית מאוד... אין לך מה לדאוג, כל עוד אתה שומר את זה בפנים ולא מקרין את זה החוצה.
זה גם חלק מהתחרותיות...
בבית ספר למשל, אני איכשהו מרגיש שאני בתחרות מול חברים שלי וזה חשוב לי לקבל ציונים יותר גבוהים מהם. במקרה הזה זה טוב, כי זה מדרבן אותי להשקיע.

אם כמו שאמרת אז אתה עוזר למי שמבקש ממך עזרה ולא נותן להם להכשל בכוונה, אז אין בזה שום בעייה.

אריאל ורבר - מעצב אתרים

גם אני הייתי ככה בבית ספר, הייתי תחרותי ורציתי להוציא ציונים גבוהים משל כל שאר התלמידים בכיתה והייתי עוזר לחלשים אפילו.. היו מקרים שאנשים שעזרתי להם הוציאו ציון יותר גבוה משלי אך הייתי שמח משום שאני הייתי זה שלימד אותם ועזר להם בזה.

תודה על התגובה

קיבלתי את זה בתורשה מסבתא שלי.
אבל זה לא קורה לי עם כולם. כמו אצלך יש אנשים שבאמת אני מרגישה שמחה כשהם מצליחים ואני מאוד רוצה שיצליחו.

לשאלתך:
"שכאשר אני אראה בן אדם מצליח ומאושר אני באמת ארגיש טוב עם זה ולא אזייף?"

התשובה תלוייה ביחסים הלא מודעים עם האנשים שזה קורה לך איתם, אבל בגדול אני יכולה להגיד לך שכן. זה, כמובן לפי הניסיון שלי.
עד כמה שאני הצלחתי לפענח מעצמי, הסיבה לקינאה הזו, שרצון שבני אדם מסויימים לא יצליחו היא בגלל שהם לא אוהבים אותי בתת מודע, ואני לא בראש מעייניהם או משהו כזה. נשמע מוזר, לא הגיוני, אבל ברגשות אין הגיון. עוד דברים: אני רוצה שכולם יהיו כמוני. בתוך תוכי אני רואה את עצמי ככישלון (ואין לזה קשר לחיים האמיתיים), אז קשה לי לראות מישהו אחר מצליח. סיבה נוספת: אני רוצה להיות בשליטה. איך זה יכול להיות שמישהו הצליח בלעדיי? עוד סיבה: אני חייבת להיות הכי הכי טובה, הראשונה בכל דבר, ואסור שאף אחד יעבור אותי.
ייתכן שאצלך הסיבות אחרות, אבל נתתי לך כמה רעיונות מתוך החפירות העצמיות שלי.
במקרים כאלה, אני כמובן מנסה להסתיר את ה"קינאה" הזו או מה שקוראים לזה, ולעשות בדיוק ההיפך: לפרגן כמה שיותר, לעזור בכל מה שניתן. להיות פיירית והוגנת.
מתי המצב הזה יתהפך? ממה שקראתי במיסטיקה זה יקרה מתי שאני באמת באמת אוהב את עצמי ואעריך את עצמי. כי אדם שמעריך את עצמו - מעריך אחרים. אדם שאוהב את עצמו - אוהב אחרים. אדם שלא מרגיש בתוך תוכו שהוא כישלון, מרגיש בטוח בעצמו יותר, ולא מרגיש מאויים לנוכח דברים כאלה.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Just a Nick קודם כל שלום (אני חדש) בימים האחרונים יוצא לי לחשוב "האם אני בן אדם קנאי" ? או שזה משהו אחר... כאשר אני רואה חברים אחרים או אנשים אחרים שאני מכיר מצליחים אני מקווה שהם יכשלו, מה שמוזר זה שזה לא קורה לי כאשר אני רואה בן משפחה או מישהו קרוב מצליח.. אבל נגיד סתם מישהו שאני מכיר או אפילו חבר קרוב מצליח אני לא יודע אם אני מקנא אבל אני מקווה שלא יילך לו. מבינים מה אני אומר? לא יודע למה זה ככה, אני חס וחלילה לא שונא את החברים שלי, גם כשאני חושב על זה עכשיו זאת לא כ"כ קנאה.. זה לא שיש להם משהו שלי אין או שהם יכולים להשיג משהו ואני לא. אני לא מקנא בדברים שיש להם, פשוט לא יכול לראות אנשים אחרים מצליחים. אני יודע שזה נשמע אגויסטי ובגלל זה רשמתי את זה פה כדי לדעת אם רק לי יש את הבעיה הזאת או שעוד אנשים מרגישים ככה. עוד דבר, אם אני אראה מישהו מצליח אני לא אנסה להכשיל אותו בדרך או לגרום לו לכך שהוא לא יצליח - להפך אני אנסה לעזור כמה שיותר אבל עדיין תהיה לי הרגשה מעיקה\מציקה בכך שאני רואה מישהו אחר מצליח. חשבתי על זה ואולי יש לי "פחד הצלחה" אני מפחד שאני לא אצליח ואז אני גם לא רוצה שאחרים יצליחו. שכחתי לציין בן כמה אני, אז אני בן 18 עוד מעט מתגייס. לעוד אנשים זה קורה? מה אתם חושבים שאני אוכל לעשות כדי שאני לא ארגיש ככה? שכאשר אני אראה בן אדם מצליח ומאושר אני באמת ארגיש טוב עם זה ולא אזייף? המשך יום נעים לכולם.

שאין לי חברים כמוך היה אחד כזה והוא כבר לא חבר שלי ..
חשוב שתבין אין יותר טוב מיזה שהקרובים שלך מצליחים גם חברים גם משפחה אחים אחיות כולם ..
מה טוב מיזה לראות חבר בקשר רציני אם משהיא ?
תשנה ומהר בהמלצה "לקנאה" זה עוד בסדר לדוגמה לחבר שלך יש חברה יפה להגיד לעצמך בלב!!
וואי איזה כיף לו גם אני רוצה וכו' וכ' אבל לרצות שהוא יכשל לא חובשים דברים כאלה זה רע ..

זכויות ל- RedBlossom

היום חשבתי לעצמי למה בכלל ההרגשה הזו של "הקנאה" או חוסר השמחה עבור אחרים שלא קרובים אליך נובעת. מבחינה מיסטית. ניסיתי למצוא הסבר רוחני יותר לדבר הזה.
אני חושבת שהבעייה נובעת מזה שאם יש מישהו שיותר מצליח ממך, זה פוגם בתפיסת המושלמות של עצמך. בגלל שאתה חושב על עצמך כמושלם (בפנימיות, בתוך תוכך, לא בהכרח במחשבות מודעות), אז אם יש מישהו שיותר מושלם ממך, יוצא שאתה לא מושלם. ולכן זה פוגע.
אבל אליה וקוץ בה: תפיסת המושלמות שלך את עצמך לא נובעת מתפיסה פנימית אמיתית, אלא מושתת על מה שהעולם החיצוני חושב שהוא מושלם. אני מושלם כי העולם קבע שזו צורת המושלמות. הצלחה היא אחת מתפיסות המושלמות בעיקר בעולם המערבי. אז אם אני עומד בקריטריונים של מהי ההגדרה להצלחה ע"פ תפיסת האנשים, זה אומר שאני מושלם. ואם אני לא עומד בקריטריונים האלה זה אומר שאני לא מושלם. הרי אם מיליון איש אומרים את אותו הדבר, זה בטח נכון, לא?
בקיצור, אחת הסיבות (לדעתי) לרגשות נחיתות או לרגשות מהסוג הזה היא תפיסת עצמך כלא מושלם מסיבה כלשהי. במקרה הזה הסיבה היא תפיסה מוטעית של מושלמות. תפיסה המתבססת על הגדרות חיצוניות ומשתנות ללא הרף, תלוי באנשים שאתה פוגש (למשל הצלחה בעולם המיסטי פירושה שאתה מתקשר).
אז מה מתקן את זה? לפי דעתי מה שיכול לתקן את זה זו ההבנה שכל מה שאתה עושה, כל מה שאתה בכלל - הכל מושלם. ההבנה שאתה בעצם בורג במערכת הגדולה והענקית הזו שנקראת יקום, שכל דבר שמתרחש בו הוא מושלם כי הוא תורם לתוכנית גדולה יותר בהחלט עשוי לעזור. הרי המשפט "כל עכבה לטובה" מבוסס בדיוק על התפיסה הזו: אולי לי עכשיו רע, אבל מבחינה פרספקטיבית על "התוכנית הגדולה" זה הכי מושלם שיכול לקרות.

לא יודעת אם מה שאמרתי מדבר אליך, אבל אולי זה יעורר מחשבות.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...