22-11-2007, 16:14
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
מקראנט הוא אתר שגיליתי בשעתו והוא לימד אותי רבות על חוליי מערכת החינוך
האתר הזה כולל פורום מורות/מורים לתנ"ך שבו אתה מפנים מדוע רמת ידיעת התנ"ך של תלמיד בי"ס
ממוצע, היא כ"כ נמוכה.
הרעיון ה"נאור" ללמד תנ"ך עפ"י "תיאוריות אקדמיות" הוא יפה ונחמד, אבל בפועל זה הופך את
שיעור התנ"ך לשיעור בספרות ארכאית. בתור תלמיד אזכור לעד את החרטטיה שכללה שאלות, כמו
"כמה אוקסימורונים יש בשירת דבורה", או "מצא תקבולות כיאסטיות בשירת הים". תלמידים שהוציאו
מאה בבגרות בתנ"ך יכלו בסיום לימודיהם, לא לדעת מי היו צדקיהו, נבוכדנצאר, סנחריב וכיו"ב.
מקראנט הסביר לי איך קוראת תופעה שכזו, שכן במקראנט כותבים/כותבות אלה שאחראים לתוכן
שנלמד בישעורי תנ"ך, רובם המכריע, כמה עצוב, לא יודעים בכלל שיש בתנ"ך משהו מעבר לתקבולת
כיאסטית ענקית...
הם נורא אוהבים לדבר על "קריאה ביקורתית" בתנ"ך, אבל האמת היא ש"קריאה ביקורתית" אצלם,
היא שם קוד לאפס התייחסות לתוכן עצמו, וים התייחסות ל"אמצעים האמנותיים"...
אני מסכים לחלוטין לגבי הצורך ללמוד היסטוריה מקבילה (אפוס גילגמש, מצבת מישע, אסטלת מרנפתח, מצבת
שלמנאסר וכד'), ולהסביר שהתנ"ך אינו ספר היסטוריה - אבל האמת היא שגם מקורות אלה,
מוזנחים להחריד בלימוד התנ"ך, וכך יוצא שבוגר ביה"ס החילוני נותר בור ועם הארץ בספר
שמייחד אותו משאר העמים...
זהו. שפכתי את מררתי על מקראנט ומה שהוא מייצג (בפעם הבאה אשמיץ את אופן לימוד
ההיסטוריה בבתיה"ס...)...
|