קראתי את הידיעה על תוצאות מבחן ההישגים האחרון שנערך ביסודיים ובחטיבות הביניים, ומיותר לציין שזה נראה רע מאד. השאלה שלי היא להורי תלמידים: עד כמה המצב באמת גרוע? אני מנסה להבין עד כמה רכישת הידע והמיומנויות מדרדרת. אם לרגע נשים בצד את בעיות האלימות והמשמעת, האם הילדים שלכם נדרשים לסטנדרטים לימודיים אחרים מכפי שהועמדו בפניכם? האם למשל רמת החשבון בכיתה ה' היא מה שפעם לימדו בכיתה ג'? אולי מבחני ההערכה רק מוציאים לאור את האמת העגומה שהיתה קיימת מימים ימימה ובשעה שהממוצע הארצי מזעזע, יש די בתי ספר כדי להכשיר אנשי אקדמיה, טכנולוגיה, עסקים ורוח?

בגדול-אין חינוך
אתה רוצה להתייחס רק להישגים אבל דברים השתנו
אני למדתי עם מורה צעירה שהייתה לה מוטיבציה והיינו 20 תלמידים בכיתה.
היום יש מורים שחוקים ו40 תלמידים בכיתה.
כל שנה עושים רפורמה ולדעתי זה רק עניין של זמן עד שיגלו לתלמידים את התשובות לשאלות במבחני המיצ"ב כדי להראות שיפור כי התסכול יגבר

ברור שההפרדה מלאכותית, אבל קל יותר לערוך השוואה בין תכנים מאשר בין ערכים.

ביסודי למדתי בכיתה של 30 תלמידים ובחטיבה ובתיכון זה היה קרוב יותר ל-40, ובכל זאת אני חושב שהרמה היתה טובה. בשנים הלא מעטות שחלפו מאז עברו על המערכת מיני רפורמות שונות ומשונות, ואני מנסה ללמוד האם הן מתבטאות בצמצום התכנים, או בהרחבתם, או שסתם מדובר ביישום תאוריות פדגוגיות מודרניות יותר. בזמני גם לא היו מבחנים ארציים, ואני תוהה לו הם היו נערכים אז, האם היינו רואים תוצאות שונות מהותית.

האם אלו מבחנים המתבססים על ידע כללי שאמור להיות לנבחן או שזה מבחן כמו כל מבחן שנדרש זמן להתכונן אליו ולשנן את החומר.
אם זה השני, צריך לקחת בחשבון גם את הגירויים.
כשאני הייתי תלמיד לא היו 900 ערוצים בטלוויזיה ואינטרנט שיסיחו את דעתי.
היה לי לו"ז קבוע שבצהרים אני מכין שיעורים ובערב יוצא לבלות עם החברים
כי כאמור, לא היה יותר מידי מה לעשות בבית
והיום? כשהנוער כל היום בICQ וכו', למי יש זמן להכין שיעורים?

רק לשם השוואה אני זוכר בכיתה ח' הלכנו למעבדת "חשמלטרוניקה" בחטיבה סמוכה,
ואילו ילדי למדנו את אותו החומר בכיתה ה'...

אבל מצד שני ברשימת הספרים של כיתה ב', של ילדי היה גם "מחשבון כיס",
והמורה "הסבירה" לי ש"התקדמנו" והיום לומדים "תהליכי חשיבה" ולא משננים...
ותוצאות "השיטה" משתקפות היטב בסקר האחרון...
מיותר לציין שלמרות "השיטה"- ילדי למדו את לוח הכפל באבו-אבוהה...

ואני כבר לא מדבר על "שיטת" הקריאה- "שפה כמכלול", שהחלה כרוח סערה ומהר מאוד
הוכחה ככושלת מיסודה, למרות שבמערכת החינוכית ידעו כי השיטה הזו נוסתה כבר בארה"ב,
והוצאה שם אל מחוץ לחוק...

אני לא איש חינוך, אבל נראה לי במבט של הדיוט, שחיפוש מתמיד אחר "שיטות חדשות",
ועריכת נסיונות בהן על ילדינו, במקום לשכלל ולעדכן את הישנות והטובות- הן בעוכרי המערכת.

ועוד לא אמרתי מילה אחת על רמת חלק (אני מדגיש "חלק" לא כולם) מהמורים...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

1.תחילה עלי לציין למען הגילוי הנאות שאני מתעב את מערכת החינוך הישראלית מילדותי ,תוצאה של יחס גרוע שקיבלתי בכל המגעים שלי עמה מכתה א' ועד י"ב. גדלתי והצלחתי למרות המערכת הזאת ולא בגללה.
2.קראתי עכשיו מאמר של אבי רט בYNET ראוי לקראו, יש בו לא מעט אמת.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3476948,00.html
3.מערכת החינוך כמו כל המערכות האחרות במדינה היא סוג של מראה של החברה הישראלית. (משטרה, כנסת, ממשלה, צבא וכו'. כך שאי אפשר לבוא בטענות אל מערכת החינוך כשלעצמה אלא להבין את מעמדה של המערכת הזאת בהקשר הנכון. זאת מערכת בינונית ומטה שמספקת לכל היותר את צרכי השכבות החזקות באוכלוסיה (כמו כל שאר הגופים -תחשבו על כך ותראו שאני צודק) .
4.כאשר בוחנים את המערכת הזאת עפ"י חלקיה רואים ש:
א.המורים :
-תנאי קבלה -אין כמעט בכלל.
-התנהלות -בינונית מאד.
-אכפתיות -בהתאם לשכר המשולם ואף פחות.
ב.מתקנים -ירודים מאד.
ג.כמות שעות לימוד -קיצצו במערכת המון בעשור האחרון.
5.הורים ותלמידים -שם בעצם מתחיל הכל - על הפנים. יחס גרוע ,פטרונות ,התחסדות, צביעות, אלימות .
6.אז איך רוצים שהעסק יצליח בדיוק??

נ.ב היום אני ואשתי חוגגים 37 שנות נישואין. אחותי ומשפחתה יחד עם ילדינו ונכדנו יגיעו הערב לשמוח עמנו . הצלחתי כאמור למרות מערכת החינוך. (וכל האמור לעיל הוא למרות שיש לי שם נציגה בכירה - בתי סגנית מנהל בי"ס +נכד בכתה א ונכדה בגן חובה )

אין לך אדם שאין לו שעה.

37 שנות נישואין זה בדיוק (!!!) כפול משנות נישואי (18.5)...

ולעצם העיניין- נתת קישור למאמר מרתק.
אני ממליץ לכל מי שדילג על הלחיצה על הקישור שיעשה זאת עכשיו...
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3476948,00.html

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אני מתבייש לכתוב כמה שנים הייתי נשוי לכמה נשים..

looopy

אין מה להתבייש אא"כ אתה אשם.
ובקשר לאשתי ,אני מניח שלא כל אשה היתה מסוגלת לחיות איתי כ"כ הרבה שנים .כמו שאמרתי באשכול אחר -היא העוגן שלי בחיים. אני אוהב אותה אהבת נפש ,היא היחידה שיודעת איך להרגיע אותי כשאני עצבני, ואיך לשמח אותי ברגעי כאב ,היא המאזנת אותי ויש לה את מירב המניות בהצלחת המשפחה. (אני הייתי רוב ימי מחוץ לבית -צה"ל +מע' הבטחון- וכמעט שלא חוויתי מקרוב את גידול הילדים ).
באותה ההזדמנות צריך להודות לא פחות לחמי ז"ל וחמותי לימים ארוכים שקיבלו אותי מעל ומעבר ונתנו לאשתי ולי את האפשרות לחיות ולהתקדם כשהם מגבים אותי גם בעזרה בחינוך הילדים וגם כלכלית (לעתים קרובות בתחילת הדרך).
אני מרגיש ממש בר מזל בנושא.תמיד אני צוחק שאם חוקי ההטרדות המיניות הקיימים היום, היו קיימים גם אז בצה"ל יש סיכוי יותר מטוב שהיתי נכנס לבית הסוהר מאשר מתחתן עם אשתי הנפלאה.

ותודה לכם על הברכות.
איזה מזל שחוקקו את החוקים הללו אחרי

אין לך אדם שאין לו שעה.

את יראת הכבוד איבדו המערכת ומורים רבים - לא בכדי.
ישנם לא מעט מורים בבית הספר של ילדי שאין לי ספק מה היו עושים אילו ניתנה להם ההזדמנות 'לתת על האצבעות מכות קטנות של אהבה בסרגל'.

הנשמה, האמונה, הרוח הגדולה והחזון יכולים לשוב אל מורים לא דרך 20% תוספת לוקשן או דרך 15% תוספת ארז. הם ישובו אליהם ואל הורים ואזרחים רבים רק דרך דוגמא אישית של מנהיגים שניחנו בתכונות הללו ואשר יצליחו לחצות את מבחן התקשורת הנוגת לבוז ולרמוס את התכונות האמורות.

רק אחרי שיצוצו להם 'שר צנוע' [שרנסקי ואלון כדגם] שישרוד יותר מקדנציה או רוה"מ ערכי שלא עושה למען כבודו או למען לביתו ובית חבריו - יגיע שר חינוך נטול פרובוקציות ועתיר מעשים וימנה מנכ"ל ששימש איש חינוך שנים רבות [זוכרים את נחמן רז יו"ר ועדת החינוך לשעבר?] שימנה למנהלי אגפים ומחלקות אנשים מוכשרים ולא מקושרים ומיוחצ"נים. רק אז - כאשר מנהל ביה"ס יהיה מורה ותיק מוצלח ומנוסה ולא מוצנח המכיר את נבכי המקומומונים - יהיה אופק חדש למורים הטובים ולתלמידים. אז אם מישהו רואה בסביבה חמור לבן - שיודיע.

אני הייתי משנה את השם מ"מערכת החיוך" ל"מערכת הבייבי סיטר" או כדי לשהאקדמיה תהיה מרוצה "מערכת השמרטף"

הפוליטיקה נכנסה מאד חזק למערכת. מנהל במקום להיות מתוגמל על השגים, מתוגמל על ליקוקים.
אני מכיר מקרה בו ההורים התאגדו בבית ספר מסויים על מנת להעיף את המנהל, והתוצאה הייתה שהמנהל קיבל איזה פרס חינוך באותה שנה. וכמובן שהוא נשאר על מקומו.

מידי פעם כשמשעמם בתקשורת עושים כתבות מי הולך להיות מורה, וכל פעם מגלים מחדש שאלה האנשים הכי לא מתאימים, עם מנת משכל של ילד בכיתה ד'.
אני מדבר אמנם בהכללה מאד רחבה, אבל זה נכון באחוזים מאד גבוהים בקרב המורים.
שמעתי לא מזמן תלונה של מרכזת שכבה בבית ספר יסודי שחסרות להם מורות לכיתה ד' ויש להם עודף מורות לכיתה ג'. אבל המורות האלה לא מסוגלות להתמודד עם החומר של כתה ד'.

המדינה צריכה לשים את החינוך בראש מעייניה.
שר החינוך חייב להתחיל לעבוד ע"פ תוכנית רב שנתית, ולא להסתכל רק על הקדנציה של השנתיים (במקרה הטוב) שלו.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

צריך להשקיע באלה שיש להם יכולת (אינטלקטואלית + כלכלית). אנחנו זקוקי לחוטבי עצים ולשואבי בארות, ואין שום סיבה שאלה לא יבואו מקרבנו ושנצטרך ליבא אותם ממקומות אחרים. הגיע הזמן לצאת מהאובססיה הזאת של האינטגרציה, ובמקום לעכב את המצטיינים ובעלי היכולת - לתת להם את כל הכלים כדי שיוכלו להצטיין, ולתגמל אותם בכל האמצעים כדי שלא יברחו אחר כך לחו"ל, בין אם לעשות דוקטורט או סתם להשתקע שם ולהרוויח הרבה יותר.
ישראל, כמו כל מדינה אחרת, זקוקה לאליטה שלה. במקום לטפח את בני האליטה שלנו, המדינה מזניחה אותם בבית הספר, ואחר כך מבריחים אותם במהלך הלימודים באוניברסיטה. רוצים להחליף אליטה? לשם מה?
אחוז ניכר מהתלמידים שניגשים לבגרות צריכים ללכת לבתי ספר מקצועיים ולא לעיוניים. במקום מתמטיקה וביולוגיה, שילמדו מקצועות וכן כלים מעשיים יותר לחיים. בכל מקרה, צריך לשפר אצל כולם את לימודי האזרחות וההיסטוריה.
(מובן לי שערבבתי כאן שני עניינים, אבל הם חופפים למדי)

אם אתה לא רוצה לחזור למודל של החברה הפאודלית, אתה צריך לאפשר מידה של ניידות חברתית וכלכלית וזאת מושגת בעיקר על ידי חינוך. צריך בהחלט חוטבי עצים ושואבי מים, השאלה היא כמה כאלה צריך, והאם תגדיר מי הם מראש ותחרוץ את דינה ודין ילדיהם לבורות ונבערות. אם שליש או מחצית מהאוכלוסיה אינה מסוגלת לקרוא ולכתוב כראוי המצב קשה. לגבי בתי ספר מקצועיים אני מסכים איתך לחלוטין שיש צורך בהם, אבל בית ספר מקצועי יכול להיות גם בית ספר לתכנות, או עריכה גראפית, ואז שוב אתה נדרש לסטנדרטים גבוהים שדורשים השקעה.

לגבי בריחת המוחות - היא אינה קשורה לחינוך כהוא זה. המוחות בורחים ברובם אחרי שהתחנכו כבר. בריחת המוחות נובעת מטעמים כלכליים בעיקר וגם ממיעוט הזדמנויות (שגם הוא קשור למבנה כלכלי ובירוקרטיה, אבל גם לגודל השוק).

אני מסכים עם דבריך באשר לניידות חברתית, אבל כפי שכתבת - היא חייבת להיעשות במידה. צריך להיזהר מאוד שלא לזעזע את המערכת ולכפות צעדים דרסטיים (אני הייתי מכנה זאת צעדים מלאכותיים). אני לא צריך שכולם יידעו קרוא וכתוב ברמה גבוהה. הלוואי שהיו לי המשאבים לכך. אך בהיעדר משאבים כאלה, אני חושב שאסור לחלק את המעט שיש בין כולם שווה בשווה. יש להשקיע בחזקים ובאלה שיש להם סיכוי.

לגבי בתי ספר מקצועיים - יש לי בעיה עם הכשרת פועלי היי טק. ענף ההיי טק מהווה חלק חשוב במעמד הבינוני-גבוה. המעמד הזה, שעליו נשענת החברה, חייב להיות משכיל. הוא חייב להבין מהי דמוקרטיה, להכיר את תרבותו היהודית, את הרוח הדמוקרטית והציונית וכל קלישאה אחרת שבמכון לדמוקרטיה היו מוסיפים לרשימה.
ולגבי בריחת המוחות, אני לא מסכים איתך. כשאתה מקבל מלגות ומענקי מחקר שמנים, קשה לך לעמוד בפיתוי ולהסתפק בכוך טחוב וחשוך עם תקציב של עוזר מחקר בקולג' דרג ד' במיסיסיפי. לסטודנטים לתארים מתקדמים קשה מאוד למצוא היום מקום בישראל. לא בלתי אפשרי, אבל קשה מאוד.

אבל אי אפשר לקיים ניידות חברתית בלי השקעה רצינית בחינוך. הסיכוי שילד שהוריו, אחיו, שכניו וחבריו יודעים קרוא וכתוב ברמה בסיסית בלבד יצליח לפרוץ את מחסום הנחשלות הוא קטן מאד. בטווח הארוך העדר ניידות הוא מתכון לקריסה חברתית וכלכלית.

הדגם של ארה"ב דומה מאד למה שאתה מציע - המדינה משקיעה את המינימום ההכרחי בחינוך, פה ושם יש כיסים של חינוך ציבורי טוב באזורים מבוססים, ובדרך כלל בעלי האמצעים שולחים את ילדיהם לחינוך פרטי יקר מאד. התוצאה של זה היא שארה"ב מיבאת מוחות מחו"ל כדי לתמוך בתעשיה ובעסקים. במקום להשקיע באמריקאים, הדוד סם מממן לימודים לסינים, הודים וגם כמה ישראלים שחלקם נשארים ומזינים את חברות ההייטק, וול סטריט, והאוניברסיטאות. החינוך למדעים בארה"ב במשבר עמוק מאד, ומכיוון שהכלכלה העולמית משתנה, וחוקי ההגירה לא משתנים מהר מספיק ארה"ב תאבד את הבכורה הטכנולוגית והכלכלית אם היא לא תתעשת.

מספרים משחקים תפקיד חשוב בכל העסק הזה. אם מירב המאמץ מרוכז בילדים "המבטיחים", בסופו של דבר אין די בכך כדי לשמור על הפרופורציות המתאימות לשגשוג כלכלי. פרט לכך, מעמדות חברתיים ללא מראית עין של ניידות הם מתכון לאי יציבות חברתית ופוליטית. אפשר להשקיע במצויינות בלי להוריד את הרמה של האחרים לאשפתות.

אתה מתמקד בבריחת מוחות מהאקדמיה ומתאר תמונה נכונה, אבל התמונה הכללית יותר היא שהמעמד הבינוני בישראל חי הרבה יותר גרוע מהמעמד הבינוני בארה"ב ובאירופה. זה נכון שתקציבי המחקר בארץ נמוכים, ושהתשתית באוניברסיטאות עלובה בהרבה מקרים, אבל לו משכורת של מרצה בישראל היתה רוכשת לו איכות חיים דומה לזו של מרצה בארה"ב הוא היה חי עם הפלורסצנט המגמגם שתלוי לו מעל לראש. זה נכון שהאפשרויות העומדות בפני דוקטורנט בישראל מצומצמות יותר כי המדינה קטנה יותר ומפותחת פחות, אבל מה שאתה מציע רק יצמצם עוד את מרחב ההזדמנויות.

ושוב, אני לא חושד בך ולו לרגע שאתה מתכוון לדרוויניזם החברתי שאתה מטיף לו כאן. אם אתה
מתכוון לו, ודאי שמיותר להכניס מלים גסות כמו "דמוקרטיה" לעניין...
כל האוכלוסיה צריכה לדעת קרוא וכתוב, וככל שתינתן הזדמנות שווה יותר לאנשים מלמטה, ככה המדינה תהיה יציבה יותר. התפשרות בעניין הזה, תביא לחורבן מוחלט פה, משום שאם יש דבר
שמשותף לכווווווווווולם, זה חוסר הרצון הליות פראיירים, ומדיניות מכוונת של רמיסת הלא מיוחסים,
תביא :
א. שחיתות ללא הגבלה. בשיטה שלך א-ף עני מוכשר לא יגיע לשום מקום, כי תמיד יהיה עשיר מקורב
שיועדף על פניו (וזה יביא להתדרדרות שאתה רוצה למנוע...).
ב. מרד. לא ייקח הרבה זמן עד שהאנשים שהמדינה דופקת אותם, יגידו "סטופ". לא צריך יותר מדי
בכדי שזה יקרה, מכיוון שהמדיניות שאתה מציע, לבדה תביא המונים לסף - ואז מספיק דמגוג מוכשר
אחד, והופ, יש לך מדינה שהרוב בתוכה רוצה שתיחרב (כי, שוב, ת-מ-י-ד יהיה רוב לאלה שמציע
לרמוס...)

מובן מאליו שכתבת את הטקסט כדי לעורר ויכוח (לא דבר רע, כשלעצמו), אבל בתכלס, המערכת
היום יוצרת חוטבי עצים ושואבי מים, ועושה זאת בדבקות מעוררת התפעלות.
המערכת אכן צריכה לקדם מצויינות, אבל לא עפ"י קריטריונים כלכליים. ילד מאזור מבוסס שיש לו
פוטנציאל, סמוך על סביבתו שתאג שהוא לא יתבזבז. ילדי שכונות המצוקה, עיירות הפיתוח ומושבי
העולים, הם לא פחות מוכשרים מילדי שכונות הפאר ויישובי העילית. מושקע בהם הרבה פחות, ולכן
תפוקתם נמוכה יותר. ה"חזון" שכתבת כאן כפרובוקציה, הוא בדיוק מה שקורה בפועל, והתוצאות
אכן מחפירות, כי תמיד יהיו יותר עניים מעשירים...

אם רוצים לשפר את המצב, צריך ללכת על שיטה הפוכה בדיוק. לתמרץ את המוכשרים שבמוקדי
המצוקה, להזרים תקציבים, לתת משכורות גבוהות במיוחד למורים שהולכים לשם (ולמיין מורים
אלה), והתוצאות יבואו.

השיטה הקפיטליסטית בחינוך יוצרת מדינת עולם שלישי - על כל חולייה: מי שמודיע לאדם שמדינתו
סימנה אותו מראש כחוטב עצים ושואב מים, שלא יתפלא שאדם זה יתמרד נגד המדינה שבגדה
בו. הפריפריה כיום מחזיקה את המדינה הזו בחיים במובן הבסיסי ביותר (שירות בצבא), וליצור
אצלה תחושה טוטאלית של הזנחה, זו סכנה קיומית. יש לקוות שה"אינטלקטואלים" (אכן, תמיר
ועימחי הן מודל מצויין לכאלה שטופחו ללא הפסק - ואיזה יופי של תוצאות הן מפיקות...) יתחילו
לקלוט שהשיטה הנוכחית קרסה, וזה לא מהיום. אני סיימתי ללמוד ב1996, ואני לא יכול להזכר
המורה אחת שנראתה לי כבעלת יכולת הוראה מרשימה. השיטה מביאה לתחום אנשים מוכשרים
פחות, כיוון שאין תמריצים נורמליים עבור אנשים מוכשרים, ללכת להוראה...

1. אם אתה מוכשר, יש לתת לך העדפה ואין זה משנה אם אתה עשיר או עני. אין שום סיבה לחלק את המשאבים שווה בשווה בינך, המוכשר, לבין יתר הילדים בכיתה.
2. אם אתה עשיר (או יותר נכון, מעמד בינוני), אין סיבה לחלק את המשאבים שווה בשווה יחד עם העניים. אתה שייך למעמד הביניים-גבוה, והחברה חייבת את המעמד הגדול הזה וחייבת שהוא יהיה יציב. החברה גם זקוקה למעמד הנמוך שיעשה את העבודות השחורות. מי יהיה במעמד הנמוך? מי שהוריו היו (אלא אם כן הוא מוכשר) ומי שלחלוטין אינו מוכשר.
זה, בצורה מאוד סיסמתית, מי שהתכוונתי לומר.

ואת הפערים התקציביים לכסות על ידי ביטול תשלומי העברה כמו קצבאות האבטלה, נקודות זיכוי במס לחד הוריות, סל התרופות וכו'. זו הדרך שבה אתה רוצה להצעיד את כלכלת ישראל לעבר עתיד ורוד של מעמד ביניים המנצל את חלאי ונדכאי העם?

אתה אולי שמאלני מבחינה מדינית, אבל מבחינה כלכלית, אתה לא קפיטליסט, אתה דרוויניסט.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

שושלת האצולה היהודית נעלמה עם החורבן בשנת 70. המושג מעמד גבוה היום נדבק לאנשים עשירים ממוצא אשכנזי. לכל הכותבים כאן, הרשו לי לשאלכם: האם העבריין המיליונר שירזי הוא ממעמד גבוה או נמוך?
לדעתי, הבעייה עם מערכת החינוך בישראל היא שהיא מנסה לעשות את הבלתי אפשרי, יצור חברה אחידה. משקיעים בנסיון ליצור שוויון מלאכותי ונשארים בלי כסף. כל מי שמצוי במערכת החינוך יודע כמה משקיעים בכתות ותלמידים חלשים, רק כדי לקדמם למעמד של קצת פחות מהממוצע.
לדעתי, צודק מי שטוען שעל הממשלה לקדם מצויינות ולעזור כלכלית לתלמידים ממשפחות מצוקה. לא כל ילד צריך לסיים 12 שנות לימוד עם ידע של 8 כתות לכל היותר. לא היה קורה שום רע אם ילד שאינו מסוגל להמשיך ללמוד יגיע לשוק העבודה.
מי שמדבר על "חוסר שוויון במתן הזדמנויות" כנראה שלא מכיר את המצב בבתי הספר התיכוניים. שם, תלמידים טובים מופרדים בדרכים שונות בחלק מן המקצועות מהתלמידים הרעים, וזה לא נעשה בסוד. הרעים מבינים שהם תלמידים פחות טובים. גם מבחינה חברתית, תלמידים טובים ורעים כמעט ולא מתרועעים. השוויון היחיד המושג הוא סמל ביה"ס על החולצה והיציאה יחד לחופשות מביה"ס.
הבעייה האמיתית מתחילה לאחר גמר ביה"ס התיכון. אלו ש"בילו" בו ולא למדו אינם מוכנים לעבוד בעבודות כפיים משום שלטענתם הם "בוגרי תיכון". ללימודים גבוהים אינם יכולים להגיע ולאייש מקומות עבודה אינם רוצים.
אז יש הרבה בתי ספר, הרבה מורים שאינם צריכים להיות מורים, ומעט תוצאות אקדמיות.