טוב אז לפני חודשיים רבתי עם אמא שלי.. נכון זה נשמע קצת ילדותי אך זה היה על נושא כאוב במיוחד והיא פגעה בי במקום מאוד כואב (חשוב להזכיר שההורים שלי גרושים). אני בתגובה לא יצאתי חייב ומתוך ההיסטריה שהייתי צעקתי לה משפטים כמו "הלוואי שתמותי", ביקשתי כבר סליחה ואמרתי לה שלא התכוונתי למה שאמרתי כמה פעמים..
היום אנחנו ביחסים מעולים אבל לפעמים אני נזכר באותו ריב והמצפון שלי לא שקט, לעתים אני לא נרדם ובזמן שיעורים או עבודה אני לא מצליח להתרכז.. מה עושים??

אתה יכול לעשות מעשים שיכפרו על המצפון הזה, תשמח אותה, ותזכיר לה הרבה פעמים שלא באמת התכוונת למה שאמרת. ותעבור הלאה, יוצא שאומרים דברים לא במקום ואח"כ מתחרטים, זה לא סוף העולם,
אנחנו מרגילים את עצמנו למילים לא טובות שבין אם נרצה או לא נרצה, הן שגורות בפינו.
תלמד להבא לא להוציא דברים כאלו מהפה, לא רק לאמא, לכל אחד אחד אחר...
כשתלמד את זה, בוודאי שהן לא ייאמרו לאנשים האהובים לך.

סביר להניח שתחושת החרטה לא תעזוב אותך לעולם... מאידך, אתה יכול לנסות לכפר על המעשה כמה שיותר. דבר
עם אמא שלך,תסביר לה שאתה עוד חושב על אותו ריב וזה עדיין אוכל אותך, תבהיר לה (שוב) שאתה באמת באמת
מצטער ואם אתה רוצה, תנסה לפצות על ידי עשיית דברים טובים כלפי אמא. תעזור בבית, תגיד לה כל מיני דברים
נחמדים, תארגן לה ארוחות בוקר וכל מיני מחוות קטנות בסגנון, אתה אפילו יכול להגיד לה שזה פיצוי על מה שקרה.
אין יותר מדי מה לעשות בקשר לדברים כאלה. עם הזמן זה יהפוך לפחות כואב.

העובדה שאתה כל-כך מתחרט היא דבר טוב בפני עצמו... אני מכיר אנשים שאומרים דברים כאלה ואחרי זה רצים
לספר לחברים שלהם בגאווה.