אקשן!

מאת יהונתן ונדר, מקור ראשון 03.12.07 | 14:12

עמנואל צור, ראשון הטייסים בישראל, היה מפקד יצירתי במיוחד. כשלא מצא דרך לשבור את אמברגו הנשק ולהבריח ארצה מטוסי קרב חיוניים, התחבר עם שחקנית ניו-זילנדית, שכר עשרות ניצבים והקים אתר הסרטה פיקטיבי על אדמת בריטניה. המטוסים שהשתתפו בסרט המריאו לארץ, השחקנים האנושיים נשארו על הקרקע. 60 שנה אחרי המבצע הדרמטי תובעות אלמנתו ובתו את עלבון השכחתו של גיבור התעופה. מילא שלא קראו רחוב על שמו, אבל איך לא עשו מזה סרט?


לונדון, 12 באפריל 1948. עמנואל צור, יהודי ממוצע קומה ומוצק, איש ה'הגנה', מגיע בטיסה מפלשתינה למשימה חשאית: רכישת מטוס. לצור יש סיפור כיסוי מצוין. כטייס מיומן, בכיר הטייסים בארץ ישראל באותה תקופה, הוא מספר לאנשי משטרת הגבולות שהוא מחפש עבודה.
"המצב הביטחוני באזור שיתק את החברה שעבדתי בה", הוא אומר.
השוטר מביט בצור במבט משועמם וחותם על המסמכים. הוא לא יודע שבחודשים הקרובים יהיה הטייס אחראי לאחת הפרשות הדרמטיות והמוזרות בתולדות מלחמות ישראל – פרשה שמיזגה בין דמיון למציאות, העניקה לחיל האוויר קלפים מנצחים באחת משעותיו הקשות, ועוררה שערורייה בממלכה הבריטית.
קרוב לוודאי שמעולם לא שמעתם על עמנואל צור. האיש השקט מגבעתיים לא מוזכר בספרי לימוד או בתוכניות של מורשת קרב. אין רחוב על שמו, גם לא אולם הנצחה. הביוגרפיה המפוארת שלו אינה מוכרת: הוא היה הטייס ומדריך הטיסה המקצועי הראשון בארץ; הכשיר את הדור הראשון של טייסי חיל האוויר ו'אל-על'; נמנה עם מייסדי נמל התעופה בן-גוריון ושימש מנהלו הראשון; חיבר את חוקת הטיס בארץ; הקים את חברת התעופה הישראלית הראשונה שעסקה בטיסות שכר; ומילא שורה של תפקידים בכירים.
השנה, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, החליטו אלמנתו של צור ובתו שצריך לעשות משהו. הן פנו להיסטוריון הצבאי אריה חשביה, וביקשו ממנו לתעד את קורות חייו של האב. ספרו של חשביה, "לגעת בשמיים – סיפורו של הטייס העברי הראשון", ראה אור, אך לא עורר הדים כלשהם.
"כל פקיד שעבד באותם ימים זכה שיקראו על שמו מינימום שדה תעופה", אומרת הבת, פרופסור דפנה אטלס. "רק על שם אבא שלי לא קראו שום דבר. הוא לא היה פוליטיקאי ולא מהסוג שנדחף, ואולי זאת אחת הסיבות להשכחתו. "איש צנוע ושקט, נחבא אל הכלים".
ד"ר מרים צור, אלמנתו של עמנואל, מסבירה בחיוך נעים שאולי הכול קשור לפוליטיקה. "הוא לא היה שייך לשום מפלגה, ובאותם ימים המפלגה היתה הכול", היא אומרת בבית הצנוע שרכשה עם בעלה לפני שישים שנה. דני שלום, עיתונאי והיסטוריון של תעופה אווירית, מציע הסבר אחר: "אנחנו במדינה הזו קשים ורעים בכל מה שקשור לפרגון. אני עומד בראש עמותה שתקים את מוזיאון החלל והתעופה בראשון-לציון. ב'היכל תהילה' שנבנה שם, עמנואל צור יקבל מקום של כבוד".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makor1.co.il/makor/articleImages/03120719_1.jpg;jsessionid=3edb07f230d51d5ead72306e40c98bf0f150dc654c89.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0]
צילום: כפיר סיוון, ישראל סאן

לטוס עם מפה ומצפן
הדרמה שתכניס את צור להיכל התהילה האווירי החלה לפני 60 שנה. בדצמבר 1947, זמן קצר לאחר הצבעת האו"ם על חלוקת הארץ, החליטו המעצמות הגדולות ובראשן ארצות הברית להטיל אמברגו על ייצוא כלי נשק למזרח התיכון. מצבו של היישוב העברי לא היה טוב: אחרי שמעגלי הרוקדים התפזרו, הבינו הקברניטים כי המדינה-שבדרך זקוקה בדחיפות לתחמושת נוספת. בתחום התעופה המצב היה חמור במיוחד: ברשות היישוב העברי של אותה תקופה היו 12 מטוסים קלים בלבד, לעומת עשרות שהיו לחילות האוויר הערביים.
"חיל האוויר הישראלי נזקק באופן נואש למטוסים, לכל מה שטס", מסביר שלום. "המצב היה קריטי. חברת התעופה החוקית היחידה לפני קום המדינה היתה חברת 'אווירון', שעמנואל צור היה הטייס הראשי שלה. החברה שימשה כמסווה לפעילויות ביטחוניות, וצור היה דמות המפתח בתחום הזה".
באותו בוקר אביבי באפריל 1948, חמישה שבועות לפני הכרזת העצמאות, הגיע צור ללונדון כדי לרכוש מטוס אזרחי מסוג 'רפיד'. המטוס היה נחוץ מאוד בארץ כדי לסייע ליישובים הנצורים, אבל צור ידע שאין שום סיכוי שמישהו ייתן לו להוציא אותו מתחומי הממלכה הבריטית, כאשר מוטל אמברגו על כל הסוגים של כלי התעופה.
צור לא בזבז זמן, ומיד עם נחיתתו החל לחפש את דרכו בתוך המים העכורים של העולם התחתון בלונדון וגורמים מפוקפקים למיניהם. ראשית יצר קשר עם צעיר יהודי שהציג עצמו כמר בנטלי. הלה חיבר אותו לביל טאואל, הבעלים והמנהל של חברה לייצוא חומרים תעשייתיים. "היה לי ברור שבנטלי נוכל וטאואל לא מפגר אחריו בהרבה", יאמר צור לימים, "אבל לא היתה לי ברירה. האמברגו היה קפדני". לאחר משא ומתן קשוח שנמשך שבועיים הוא הצליח להשיג את מבוקשו.
בבוקר 28 באפריל התייצב צור, חבוש מגבעת לבד ולבוש מעיל שחור, כנוסע בטיסת ה'רפיד' לפאריס. מי שנרשם כטייס של אותה טיסה היה בחור בשם ג'ון הלפורד, עוזרו של טאואל, שאמנם היה טייס בהכשרתו אך לא היה לו שום מושג איך מפעילים מטוס מסוג זה. השניים נכנסו למטוס והתחלפו במהירות. צור חבש את מצחיית הקברניט והלפורד הסתפק במגבעת ובמעיל. מלבדם ישב במטוס גם טאואל עצמו.
טיסות מאירופה לישראל לא היו עניין של מה בכך באותם ימים. המטוסים של אז נכלו לשאת מעט מאוד דלק, וכך היתה צריכה החבורה העולצת לנחות שוב ושוב. "הם טסו בתנאים שהיום קשה לדמיין", מסביר שלום. "לא היו להם מכשירים, רק מפה ומצפן. הם ניווטו לפי הכוכבים".
תחילה נחת ה'רפיד' בפאריס. משם המשיך לניס, ואז לרומא. תקלה במטוס אילצה את הצוות לעשות את הלילה בבארי. עד מהרה התברר לצור שהצמד שמתלווה אליו לא מכיר את המושג 'פרופיל נמוך'. כששוטר דפק על דלת חדרו במלון באמצע הלילה, לא היה לצור ספק שההרפתקה נגמרה, ושדינו להיכלא. אבל עד מהרה התברר ששני שותפיו למסע בסך הכול השתכרו באיזה פאב. צור נאלץ לשלם 6,000 לירטות והחבורה המשיכה לאתונה.
התחנה הבאה היתה קפריסין. צור ידע שלפניו מוקש רציני: במושבה הבריטית הקטנה כולם הכירו אותו. אילו נתפס, הבריטים היו מבינים מיד לאן מועדות פני המטוס. חום כבד קיבל את פניהם בניקוסיה. שני הבריטים יצאו לביקורת הדרכונים, ואילו צור שלח איתם את דרכונו ונשאר לשבת ליד המטוס.
"הפקיד היווני, שהכיר אותי היטב, לקח את הדרכון שלי לבדיקה שגרתית", שחזר צור לימים. "הוא הופתע כשלא בירכתי אותו לשלום. כשפתח את הדרכון, הוא מצא שם שטר של חמש לירות שטרלינג. הפקיד הבין שאני לא רוצה שיזהו אותי, ותחב את השטר לכיסו. חיכינו שם עוד חצי שעה שנראתה לי כמו נצח". החבורה נחתה בתל-אביב ושני הבריטים המריאו חזרה לאנגליה. חיל האוויר זכה במטוס יקר ערך.

ואז באה השחקנית
צור חזר על התרגילים האלה גם בשבועות הבאים. את תרגיל העוקץ המרשים שלו הוא שמר לאמצע יוני, כשהסקוטלנד יארד כבר נשף בעורפו. בוקר אחד, בעת ששהה בפאריס, התקשר אליו טאואל והציע הצעה שאי אפשר לעמוד בפניה: לרכוש שישה מטוסי 'בריסטול בופייטר'.
מטוסים מהסוג הזה שימשו רבות את חיל האוויר של הוד מלכותו במלחמת העולם השנייה. הבופייטרים, מפציצים בינוניים, נשאו בעול העיקרי של הגנת שמי בריטניה מפני מטוסיו של היטלר. אלא שאחרי המלחמה עבר חיל האוויר הבריטי שינוי דרמטי. "הם מכרו כשבעים-שמונים אחוז מהציוד שלהם", מספר שלום. "זה היה חלק ממדיניות של חיל קטן וחכם. המטוסים האלה עמדו שורות-שורות בבסיסי חיל האוויר בכל בריטניה, במטרה שאנשים ירכשו אותם לפירוק. אסור היה להטיס אותם".
צור כבר היה אז אורח בלתי רצוי על אדמת אנגליה. הוא הניח שאם ינחת כאזרח מן השורה בשדה תעופה בריטי, ייעצר מיד. לכן התגורר דרך קבע בצרפת, וכשרצה להיכנס לאנגליה, היה משתמש במטוס פרטי שרכש קודם לכן. הטיסות שלו לאנגליה דווחו במגדל הפיקוח הצרפתי כטיסות מקומיות.
לצור, בן למשפחה גליציאנית, היתה סיבה טובה לחוש בנוח בצרפת. בשנות השלושים הוא נשלח לפאריס על ידי זאב ז'בוטינסקי כנציג פלשתינה ללימודי אווירונאוטיקה. הקשרים החמים שיצר עם גורמים שונים במערך התעופה הצרפתי שירתו אותו במבצעי ההברחה. "ההצלחה הגדולה שלו היתה שהצרפתים והאנגלים לא שמו לב שהוא כבר לא הצרפתי הזה שהיה מסתובב בשדות התעופה לפני יותר מעשור", מסבירה פרופ' אטלס. "ענף התעופה היה קטן, והאנשים לא התחלפו במשך כל אותן שנים מאז שעזב את צרפת".
באותו הבוקר, כשטאואל העלה את ההצעה המפתה, הבין צור שהפעם זה הולך להיות קשה במיוחד. הבופייטרים לא רשאים לטוס, בטח שלא לארץ ישראל. כמה ימים מאוחר יותר, בעת שישב עם חברים בבית קפה פאריסאי, היתה לו לפתע הארה. בחורה ניו-זילנדית, שנכנסה למקום והצטרפה לשולחנם, סיפרה למסובים על החלום שלה: להיות שחקנית מפורסמת. כמה וכמה מפיקים, התרברבה הצעירה כדרכם של שחקנים שאפתנים, כבר פנו אליה, ובין היתר הציעו לה לעשות סרט שינציח את מעללי הגבורה של טייסי ניו-זילנד במלחמת העולם השנייה.
צור לא היה צריך יותר מזה כדי להבריק. "בואו נפיק סרט על טייסי ניו-זילנד. באחת הסצנות נשאיר את השחקנים על האדמה - ונמריא ארצה עם המטוסים", הציע לעמיתיו. עוד באותו היום החל לגבש את התוכנית. היו רק כמה בעיות: לצור ולאנשיו לא היה שום מושג איך מפיקים סרט, ואיש מהם לא יכול היה לעמוד מאחורי סרט כזה בלי להסתכן.
כדי שתוכנית העוקץ תוכל בכל זאת לצאת לפועל, רתם צור לפרויקט איש קש דרום-אפריקני בשם טרי פרנפילד, שהיה נשוי ליהודייה ושירת כטייס במלחמת העולם השנייה. פרנפילד, שנראה כמו טייס בריטי מושלם - גבוה, מסודר, עם שפם מהוקצע - החל להציג את עצמו כאיש קולנוע ורשם בבריטניה חברת סרטים פיקטיבית, 'אייר פיילוט פילם קומפני'. באותה תקופה הופקו לא מעט סרטים על מלחמת העולם השנייה, ואיש לא חשד במתחזה.

משישה נותרו ארבעה
הסרט הפיקטיבי הלך והתגבש. נשכרו ארבעים ניצבים ושחקנים. לתפקיד הראשי – לכאורה, כמובן – הובאה במיוחד מפאריס לאנגליה השחקנית שהגתה בלא ידיעתה את תרגיל העוקץ. גם צוותי צילום, תאורה וציוד נשכרו. אתר הצילומים שנבחר היה שדה התעופה רינגווי ליד מנצ'סטר. פרנפילד הגדיל לעשות, ובמודעה באחד העיתונים הזמין את הציבור לבקר באתר ההסרטה, אם מזג האוויר יהיה נוח.
"הבטחנו הפקה זוהרת", סיפר אחד המעורבים בסרט. "לא נכתב תסריט פורמלי, אבל הרעיון הכללי היה להראות פעילות מבצעית בשדה התעופה. הפרטים גובשו תוך כדי תנועה".
אלא שכמו בכל סרט טוב, גם העוקץ הזה נתקל בקשיים בלתי צפויים בדיוק ברגע הקובע. תחילה התברר שאחד המטוסים אינו כשיר, ויידרש עוד שבוע להכין אותו. אחר כך גילו הבריטים שמטוס מסוג 'הליפקס' הוברח מאנגליה לישראל. הבולשת זימנה את פרנפילד לחקירה, וצור חשד ששותפו פטפט יותר מדי באוזני חוקריו. יומיים לפני הצילומים התרחש משבר נוסף, כשאחד המטוסים יצא לטיסת ניסוי והתרסק. משישה נשארו ארבעה. צור הרגיש שטבעת החנק מתהדקת על הסרט שלו. הזמן פעל לרעתו.
יום ההסרטה, 30 ביולי 1948, הגיע. על פי התסריט, הסצנה של הבופייטרים נועדה להיראות כך: הם יתכוננו לצאת לקרב נגד המטוסים הגרמניים, אהובת הטייס תיפרד ממנו בדמעות כשברקע רצים המכונאים להכנות אחרונות, ומשם ימריאו המטוסים לסקוטלנד להמשך הצילומים. לרשויות בבריטניה הסבירו המפיקים שהנופים בסקוטלנד דומים יותר לנופי ניו-זילנד.
עשרות רבות של צופים התגודדו באתר ההסרטה. הניצבים והשחקנים הראשיים הגיעו. איש לא שם לב לשני פרטים שוליים: אחרי שהבמאי צעק "אקשן", המטוסים לא הוזנקו במבנה, אלא בזה אחר זה; וכיוון טיסתם היה הפוך - במקום צפונה, לעבר סקוטלנד, הם פנו דרומה.
השחקנים ואנשי הצוות, שלא הובאו בסוד תרגיל העוקץ, נותרו על הקרקע, יחד עם החלומות על תהילה קולנועית. הדיווח על המראתם של המטוסים התקבל באיחור של שלוש שעות - איחור מתוכנן כמובן. עד שהבריטים הבינו מה קורה, ארבעת הבופייטרים היו כבר הרבה מעבר לאופק, משייטים לעבר האי קורסיקה ומשם לישראל.
ב-4 באוגוסט נחתו המטוסים בישראל. אחד מהם פורק מיד ושימש לחלפים. השלושה האחרים השתתפו במלחמת העצמאות ושימשו כטייסת הפצצה בשורות חיל האוויר המתגבש. אחד מהם התרסק כשהפציץ את משטרת עירק-סווידאן. "הם בהחלט השפיעו על היכולת של חיל האוויר לפעול נגד הכוחות המצריים בדרום", אומר שלום. ב-1949 יצאו המטוסים משירות, בעיקר בגלל מחסור בחלפים.

הנסיך הקטן
בבריטניה הפרשה הכתה גלים. חודש לאחר ההברחה התפוצץ הסיפור בעיתונים הבריטיים, והממלכה כולה רעשה. "בופייטרים נעלמים", הכריזה כותרת הכתבה של העיתונאי ארתור קוק בעיתון 'דיילי אקספרס'. העיתון לעג בקריקטורות לשלומיאליות של הרשויות בבריטניה.
גם שאר העיתונים עסקו בהרחבה בהיעלמם של המטוסים, ובעיקר בהיעלמו של מפיק הסרטים פרנפילד. הם לא ידעו שפרנפילד נמצא כבר מזה כחודש בישראל. טאואל התראיין לעיתונים ודיווח שאף הוא מחפש את הברנש שחייב לו 850 לירות שטרלינג.
עד היום לא ברור כיצד חשף ה'אקספרס' את הפרשה. באותה העת שהה צור עם אשתו מרים בפאריס. "זו היתה תקופה קשה. עמנואל היה בנסיעות כל הזמן", שחזרה מרים השבוע. "היינו מאוד מתוחים. ברנדוט בדיוק נרצח וחשנו לא בטוחים במלון באמצע פאריס".
במלון הזה נפגש צור עם טאואל ועם קוק כמה ימים לפני הדלפת הפרשה. כשהבין שהכול התגלה, ניסה נואשות לקבל הנחיות מראשי המודיעין, אך ללא הצלחה. הוא החליט לנסות לבלבל את העיתונאי ולנקות מחשד את טאואל, שעלול היה להיעצר על אדמת בריטניה. "השתמשתי בפרנפילד להוצאת הבופייטרים מאנגליה", סיפר לקוק. "בכל מה שנוגע לטאואל ולאווירונים שלו - עשיתי עסקים חוקיים לגמרי".
בכתבה שהתפרסמה ב'דיילי אקספרס' תואר עמנואל צור כאיש ש"חזותו התמימה מסתירה את אישיותו האמיתית". הפרסום הרגיז את הרשויות בישראל, וגרם לחשד שצור הסגיר את הסודות לעיתונאי הבריטי. הוא נקרא לשוב מיד לארץ. באוקטובר 1948 פנה מפקד חיל האוויר, אהרן רמז, לפרקליט החיל וביקש ממנו לפתוח בחקירה נגד צור. החקירה הסתיימה בלא כלום.
אחרי שובו לארץ העדיף צור להתעסק בעניינים אזרחיים וגלויים יותר. הוא המשיך לטוס עוד שנים ארוכות, הקים חברת תעופה פרטית שהיתה הראשונה בארץ שעשתה טיסות שכר - בעיקר בתחומי ישראל, אבל גם לחו"ל - ועבד עוד שנים ארוכות בתעשייה האווירית.
כמה מחבריו דווקא זכו בתהילה, איש איש בדרכו. המוכר ביותר מבני מחזורו ללימודי התעופה בפאריס הוא מחבר 'הנסיך הקטן', אנטואן דה-סנט אקזופרי. בן כיתה אחר שלו הוא מרסל דסו, האיש שחתום על מטוסי המיראז' המפורסמים. בין ידידיו של צור אפשר היה למצוא גם את פרנק ויטל, ממציא מנוע הסילון. בתחילת שנות ה-50 אף הגיע ויטל לארץ לבקר את צור, שאז כבר שימש מנהל שדה התעופה בלוד.
במישור האישי היה צור מקורב לפוליטיקאים ידועים. הוא שימש כטייס הפרטי של משה שרת עוד בימי הבריגדה, ובמשפחה מספרים על יחסים קרובים. גם גולדה מאיר הכירה אותו אישית. בדור הצעיר יותר שמר לו אמונים עזר ויצמן. "כל פעם שוויצמן היה עובר על ידי, הוא היה מצדיע", נזכרת הבת, דפנה אטלס. "הוא היה אומר לי: 'אני עושה את זה מתוך הרגל'.
"היה לי אבא פשוט מדהים", ממשיכה אטלס. "בכל פעם שראה ילד, הוא היה הופך מיד לשלולית. מעבר לכך הוא היה איש אשכולות מהדור הטוב. לא ניתן היה להפיל אותו בשום שאלה בהיסטוריה. תמיד הלך עם ספר ביד, הכול תמיד היה מדויק אצלו לפרטי פרטים. מקצוען עד הסוף. כש'אל-על' הביאו לארץ דגם חדש של מטוס שלא הכיר, הוא למד ארבעה חודשים בבית ואחר כך טס במיוחד לאנגליה כדי להוציא רישיון טיס מתאים".
אטלס אומרת שלא רק חוסר פרגון הביא להשכחתו של אביה. "במדינה שלנו שוכחים מאוד בקלות. הפרשייה הזו היתה חסויה שנים רבות, ואבא מיעט לדבר עליה. הוא אישית לא כעס על זה ששכחו אותו. הוא היה מעל כל זה. אולי בלבו חשב שזה מגוחך, אבל אנחנו לא שמענו ממנו מעולם אפילו מילה אחת של תלונה. לו שאלנו אותו האם כדאי להוציא ספר, הוא היה אומר: 'לא צריך, זה סתם שטויות'".

תקציר הספר "לגעת בשמיים - סיפורו של הטייס העברי הראשון" מאתר שוונג:
הושק ספרו החדש של ההיסטוריון הצבאי אריה חשביה בבית חה"א.
הספר "לגעת בשמיים - סיפורו של הטייס העברי הראשון" סוקר את סיפור חייו של עמנואל צוקרברג (צור).
עמנואל צור נולד באוסטריה 1911, בן למשפחה מבוססת. בגיל 14, מצוייד במצלמה, ראה מטוס של חיל האוויר הפולני שנחת בקרבת מקום. עמנואל שם פעמיו לצלם את המטוס, תמונה ששינתה את מהלך חייו. לאחר התצלום, לקח אותו הטייס הפולני לטיסה במטוס, שבמהלכה נדבק בחיידק הטיס. עמנואל למד הנדסת אווירונאוטיקה בפריז ועלה ארצה בשנת 1934 כדי לייסד כאן את התעופה העברית. עמנואל היה המדריך הראשי של טייסי ההגנה והפלמ"ח. בתקופת מלחמת העצמאות הבריח 18 מטוסים, יקרי ערך, שנרכשו בבריטניה אך ללא היתר להטסתם ארצה. בין היתר רכש את מטוסי הבופייטר ורקם את רעיון הברחתם ארצה במסגרת צילומי סרט פיקטיבי על טייסים ניו-זילנדיים. עמנואל מונה למנהל נמל התעופה בלוד בשנת 1949, ולאחר מכן תכנן את כנף מטוס הווסטווינד בתעשיה האווירית. כמו כן ייסד את חברת התעופה אוויתור שנסגרה יום אחד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.
סיפור חיים מרתק מלווה בתמונות נדירות.
ספורו של המוסקיטו הראשון
באתר מרחב אווירי
ובמרחב אווירי 2006

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

למי שמכיר...
נחמד לדעת את כל פרטי הפרשה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון אחר כך גילו הבריטים שמטוס מסוג 'הליפקס' הוברח מאנגליה לישראל. הבולשת זימנה את פרנפילד לחקירה, וצור חשד ששותפו פטפט יותר מדי באוזני חוקריו.

סתם פרט קטן שתפס את תשומת ליבי. אני לא חושב שהליפקס כלשהו הגיע לארץ בזמן הקמת המדינה. זו בטח טעות.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

זה נכון. ההליפקס הגיע עם חלקי חילוף שנרכשו באנגליה, אך לא מצא את שדה עקיר בגלל ערפל כבד ואי הדלקת משואת ניווט שאמורה היתה לסייע לו. לאחר שאזל הדלק במיכליו הנחית אותו הטייס הבריטי נחיתת ריסוק על חוף ת"א ליד שדה דב. המטוס אבד אבל הצוות יצא בריא ושלם וניתן היה לחלץ ממנו את החלקים.

בכל מקרה, לא היה מדובר במפציץ אלא בגירסא מאוזרחת של דגם III בצבע כסף.

זה מה שקורה כשאין סבלנות להגיע הביתה ולפתוח ספר.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

ומופיע גם כאן:

http://www.iafe.net/ma/pdf/buf2.pdf

http://www.iafe.net
הגלריה שלי