שודד ים נועז שעוטר במגן דוד (זאת ניתן עד היום לראות בתורכיה)
מלך שיצא למסע דתי ממנו לא חזר (אם היה מציל בסביבה אולי היה שורד)
ומבצע מפורסם ושאפתני שנכשל (למרות שסיבות הכשלון היו מוכרות מהעבר)

הקיסר הגרמני, פרידריך ברברוסה טבע בנהר במהלך מסך הצלב השלישי שערך יחד עם לואי מלך צרפת.
מבצע ברברוסה היה המבצע הכושל של הגרמנים לכיבוש ברה"מ. הגרמניחם לא למדו את הלקח מתבוסתו של נפוליאון לגנרל חורף..
לגבי שודד הים - אין לי מושג...

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ומצאתי חומר מרתק בנושא.
קבלו את האידשע פיראטן מחופי צ'ילה..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

בנושא ברברוסה, על קברו היה מונח כיסוי רקום גדול (שניתן עדיין היום לראות במוזיאון הימיה באיסטנבול) ועליו מופיע מגן דוד. (המוזיאון עצמו די נחמד ויש בו כמה חפצים מענינים כמו שרידי צוללת גרמנית ממע"ח 1 אשר טובעה ב-1916 ונשלתה בתחילת שנות ה-90, וגם חלק משלשלת הברזל המפורסמת שיוצרה על ידי הביזנטים וחסמה את הנתיב הימי אל קונסטנטינופול (כל חוליה בשלשלת ממש גדולה ומעניין לראות את הצורה שלהם שעוצבה ביד), בסוף הצי המוסלמי פשוט עקף את המכשול הימי בצורה שאני לא זוכר בהיסטוריה הצבאית של ציים (אולי מישהו אחר כן?) הם הרימו את האוניות (לא מדובר בסירות אלא באוניות) ביידים אל היבשה גררו אותם מרחק מסוים ופשוט עקפו את החלק החסום במיצר על ידי השלשלת. בבוקר הביזנטים התעוררו ולהפתעתם גילו את הצי המוסלמי מולם.

צירפתי מפה מחורבנת שיצרתי כדי להקל על ההסבר: השרשרת שיצרו הביזנטים מנעה מעבר
ספינות מהבוספורוס לתוך "קרן הזהב", שם שכנו הנמל והצי הביזנטיים.
כדי לטפל בבעייה, גייס מחמט השני את חייליו, והם בנו רמפה ענקית במעלה הגבעה שצפונית לקרן
הזהב, וצפונית לחומת המושבה הוונציאנית גלטה (על הארמון שלה קרוייה קבוצת הכדורגל
גלטסריי...). על הרמפה הענקית נזחדפו הספינות העת'מאניות במעלה הגבעה, ומראש הגבעה
החליקו על גבי מגלשה שנוצרה עבורן, ישירות לתוך קרן הזהב. הדבר נעשה מבלי שהביזנטים יכלו
לעשות משהו בנידון, והופעת הציד העת'מאני בעורפם, היה תחילת הסוף של הסוף...
מצ"ב קובץ דיאגרמה שמסביר על מה דיברתי:



למעוניינים במקור ראשוני מרתק על כיבוש העיר, ישנו מסמך שכתב יווני בשם קריטובולוס, שהיה
יווני אורתודוכסי, אך עבד עבור מחמט, והוא נותן תיאור חי מאוד של המאורעות, במנקודת מבט מאוד
מיוחדת (ביזנטי שעבד עבור השליט העת'מאני...).

שכשאתה רואה את השלשלת במוזיאון היא אמנם מסיבית אבל לא משהו שלא נראה שניתן לשבור באמצעות שימוש בכוח, מחמט השני בחר לפעול בצורה מרשימה ומקורית (ואולי בלעדית?), אבל האם הדבר נעשה לאחר שכשלו נסיונותיו לפרוץ את השלשלת לאחר מצור ממושך או שהוא מראש הלך למהלך שכפי שציינת הצריך מאמץ אדיר ולא שיגרתי, האם היה קושי לפעול לפריצת השלשלת כי ספינות עות'מאניות היו מאוימות על ידי אש תותחים ביזנטיים? ולסיום, כמה זמן לקחה העברת הספינות, האם זה היה אכן בן לילה או שמא זה נמשך זמן רב?

מה שכן היה לנו, זה חשש של מחמט מהגעת תגבורות מאירופה. הקיסר הביזנטי המיר דתו לקתוליות,
ובכך רכש את תמיכת האפיפיור (שאף שלח שלוש ספינות מסכנות...), ומחמט חשש שהאפיפיור
יכריז על מסע צלב נגדו, והוא יצטרך להתמודד עם כוחות ממזרח (העיר עצמה הותקפה מכיוון מערב,
בדרך היבשה), וממערב (כוחות אירופיים שישטפו דרך הבלקן).
דבר זה גרם לו לזרז את המצור.
מניע חשוב נוסף בצורך לכבוש את העיר, היה ויכוח פנימי בתוך המחנה העת'מאני, בין מחמט (שהיה
אז צעיר בן 18) לבין הוזיר שלו, צ'נדרלי ח'ליל פאשא (בן למשפחה מאוד מיוחסת). מחמט ייצג את
התפיסה שטענה שהעת'מאנים צריכים לשלוט בעצמם בשטח הכבוש. תומכיו של מחמד היו ברובם מה
שנקרא בשם "קאפי קולו" (עבדי השער), והם גוייסו כילדים מתוך אוכלוסייה נוצרית, וחונכו לנאמנות
עיוורת לסלטאן - אלה מהם ששירתו בצבא, נקראו "יניצ'רים" (כוח חדש), והם היו חיל הרגלים הטוב
בעולם באותה עת). צ'נדרלי ותומכיו (שהיו ברובם סיפאהים ממוצא תורכי), טענו שקבלת מס משליטים
מקומיים היא שיטה יציבה וחסכונית בהרבה. קונסטנטינופול הייתה מעלת מס הרבה לפני שנכבשה,
וההחלטה לכבוש אותה הייתה מבחן כוח למחמט - אם ייכשל, מעמדו ייפגע. מסיבה זו הוא לא חסך
מאמצים להגיע להכרעה מהירה.
מבצע העברת הספינות נמשך ימים ספורים בלבד, והעיר כותרה מן הים ומן היבשה. היא הותקפה
מכל כיוון אפשרי, ולמרות לחימה מאוד עיקשת של הביזנטים (שהייתה להם סחבה טובה להלחם
בכל כוחם...), העיר נכבשה, והיה שם טבח איום ונורא. האיטלקים של גלאטה ראו מה קרה, ומיהרו
להיכנע ללא קרב - ומחמט דאג שלא יאונה להם כל רע (כמסר עתידי לאוייביו - "שווה להיכנע"...).

קרבן נוסף לטבח, היה צ'נדרלי, שאחרי נצחון מחמט, הוא הרגיש מספיק חזק, וערף ראשו של
הוזיר שלו (שבעברו הדיח את מחמט, כשעלה לשלטון לראשונה בעודו ילד, כאשר אביו, מורד השני
החליט להיות נזיר ומשורר ופרש מפוליטיקה - צ'נדרלי החזיר את האב ושלח את הילד חזרה
לשחק בחוץ...).


באשר לשאלה האם הייתה יכולת לנתץ את השרשרת: הספינות היו עשויות עץ, ולא היו יריב אמיתי
לפלדה שממנה הייתה עשוייה השרשרת. הריסת השרשרת יכלה להתבצע רק מכיוון היבשה, שם
חלשו הביזנטים על שני קצותיה.

בהחלט למדתי כמה דברים מרתקים ואשמח לשמוע עוד. מה לגבי הצי העות'מאני? מהיכן היכולת והידע הימי שעימו הגיע הצי העות'מאני (והאם כוח הפלישה המוסלמי היה ימי כולו או שמדובר בחיל רגלים גדול שלווה בצי קטן)? ומה לגבי ההיסטוריה הימית של המוסלמים ככלל- למיטב ידיעתי היא מצומצמת למדי למעט העות'מאנים שאכן היו בהמשך בעלי צי רציני מאוד, אך מלבד זאת עד לעת החדשה (הצי של מחמד עלי במצרים) כמעט ולא היו ציים משמעותיים כמו לארצות המערב (אלא בעיקר למטרות מסחר או דייג כאשר התבצע השייט סמוך לחופים) - מדוע? ולסיום, איך ניתן להגיע למסמך של קריטובולוס שהזכרת?

בנו של מחמט, באיזיד השני שלט במשך למעלה מ30 שנה, אך מאחר שבמ15 השנים הראשונות הוא היה עסוק בלהלחם באחיו ג'ם, היה עיכוב בהתפתחות האימפריה.
רק ב1495 החל הזינוק המאסיבי בתחום ההתעצמות העת'מאנית (דבר שמתקשר ישירות להחלטתו
הגאונית של באיזיד לקלוט כמה שיותר ממגורשי ספרד בתוך האימפריה). באיזיד זכה לכניסת הון זר
גדול, שאפשר שדרוג מאסיבי של יכולות הצי העת'מאני. ההצלחה בפרוייקט באה לידי ביטוי בנצחון
מדהים על הצי הוונציאני (שליטי החוף המזרחי של הים התיכון) ב1503.
העת'מאנים חשו בטחון רב ביכולתם כבוני ספינות, ואף ניסו לסייע לממלוכים לשקם ציים אחרי שאלו
הובסו בידי הפורטוגזים בסמוך להודו, ב1509. כעבור 7 שנים התקלקלו היחסים, והעת'מאנים כבשו
את מצרים, ומוטטו את המדינה הממלוכית. ב1520 עלה סלימאן המפואר לשלטון וימיו היו שיא השיאים
של הצי העת'מאני. כבר ב1522 הוא כבש את רודוס, ומשנות ה30 ואילך הוא יצר קשר עם שודד ים
אלג'יראי מוביל (חזר ח'יר אל-דין, שכונה "ברברוסה" בגלל זקנו הג'ינג'י), ומינה אותו למפקד הצי
(קפודאן פאשא). ח'יר אל-דין היה מצביא ימי מזהיר. הוא הביס את הצי המשולב של הקיסרות הרומית
הקדושה, הצרפתים, הגנואזים והונציאנים, במספר קרבות מכריעים בשנות ה30 וה40, והבטיח שליטה
עת'מאנית באגן המזרחי של הים התיכון (מסיציליה מזרחה). שליטתו המוחלטת בים התיכון, מנעה
מספרד, בשיא עוצמתה, מלהוות איום על העת'מאנים, שהביסו כוחותיה בצפון אפריקה.

בנו של סלימאן, סלים השני, היה מוכשר פחות מאביו, וכך גם היו יורשיו של ח'יר אל-דין בפיקוד
על הצי. ב1571 נוהל קרב לפאנטו ליד דרום איטליה, והצי העת'מאני נמחץ, איבד שליטתו הבלעדית
בים התידון.
במאה ה17 התחזקה ונציה מחדש, והצי שלה לא היסס להכנס לעיתומים עם העת'מאנים (כך אירע
שפנים הפרתנון באתונה נחרב, אחרי שפגז ונציאני פגע בו, והתחמושת שצברו בתוכו העת'מאנים
התפוצצה).
במאה ה18 החלה העליונות הבריטית בים לבוא לידי ביטוי, ואליה חברה גם נוכחותה של השייטת
הרוסית בים התיכון, כדי לצמצם עוד יותר את עוצמתו הפוחתת של הצי העת'מאני.

בתחילת המאה ה19 ניסה מחמד עלי לבנות צי מערבי. בתוך פחות משעה של קרב ב1827 ליד
נבארינו, שם לחמו העת'מאנים ומחמד עלי כנגד הרוסים, הבריטים, הצרפתים והאוסטרים, נמחקה
הסברה שהצי של מחמד עלי הוא יריב לציי המעצמות...

לגבי המסמך של קריטובולוס? אני אחפש לך אותו

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

העמידו כח ימי בעל משמעות במשך המאות ה-17 וה-18, שלרוב לא היה מאוחד בגלל פוליטיקה פנימית. צפון אפריקה היתה מרוצפת בשורה של ערי-מדינה וממלכות קטנות (יותר ופחות) שלא תמיד חיו בשלום האחת עם השנייה. הכח הימי המוסלמי שם, וזה מעניין, אורגן במסגרת של גילדה עצמאית, טאיפאת ראיסי (ראיס = קברניט), והגילדה פעלה באופן אוטונומי למדי. לקראת סוף המאה ה-17 איחד הראיס היהודי יוסף פלאג'י את רבי החובלים של סולטנות מרוקו לכדי צי רב עוצמה שאיים בעיקר על ספרד, אבל הגיע גם עד איסלנד!

היה ממש מעניין לגלות שקבוצות ה"נוקמים" הוא לא רק מונח שמתייחס לנסיונות הנקמה היהודית בנאצים אחרי מע"ח 2 אלא שגם לאחר גירוש ספרד היו כמה שודדי ים יהודים שפעלו נגד הצי הספרדי מתוך תחושת נקמה.

יהודים בלטו פחות בתחום הפרייבטיריות (השוד הימי), אבל הן בהולנד והן באימפריה העת'מאנית
(שם ישבו מגורשי ספרד, ואנוסים שנמלטו בהמשך וחזרו ליהדות), התבלטו יהודים בתחום של מימון
משלחות צבאיות שלחמו בספרד. הם עשו זאת גם כהשקעה טובה (רוב מממני השוד הימי עשו יופי
של ביזנס אם בחרו בשודד מוכשר - למשל, אליזבת' הראשונה ופרנסיס דרייק...), וגם על רקע של
שנאה אישית. חברת הודו המערבית ההולנדית, החזיקה צי קרבי גדול, ובין בעלי מניותיה בלטו
יהודים (מה שאפשר את התיישבות היהודים בניו יורק ב1653,חרף התנגדות המושל ההולנדי...).
באימפריה העת'מאנית גדול מממני הלחימה בספרד היה ללא ספק דון יוסף נשיא, שהוא ודודתו
וחותנתו, דונה גרציה, היו צאצאי אנוסים, וההון העצום של משפחת מנדס, אפשר להם לסייע לאוצר
הסלטאן (הן סלימאן המפואר, והן בנו המוכשר-פחות-אך-אוהד-יותר, סלים השני) במימון מלחמות נגד
המעצמות הקתוליות - ספרד במאה ה16 אוחדה עם הקיסרות הרומית הקדושה, והיוותה אוייב גדול
מאי-פעם לשאר העולם, תודות לזהב שזרם מדרום אמריקה.

ככל הנראה היו רבים משניתן לשער, כולל פיראטים, למעשה פרייבטירים ("שודדים ברשיון"), הלכה למעשה. היהדות הרבנית נהגה לטאטא מדפי ההיסטוריה היהודית כל מיני גורמים שסתרו את הדמות היהודית-גלותית-ספרותית של תלמיד חכם, למשל עיסוק חילוני לגמרי כמו יורד-ים. מחקרים עדכניים שמלקטים רסיסי מידע פה ושם (בעיקר לא יהודיים) מעידים גם על מעורבות פעילה של יהודים בלחימה אישית באירופה של ימי-הביניים כולל השתתפות בתחרויות והגעה למעמד של מאסטר-לחימה, כמו מורה ההיאבקות האישי של הקיסר מקסימיליאן, אוט היהודי (OTT JUDE).
הקהילה היהודית של העיר רסיפה בברזיל, המאה ה-17, החזיקה צי פיראטי משלה, שהיה מחוייב בתרומה לבית הכנסת...
צי המלחמה של ארה"ב הצעירה במאה ה-18 היה מבוסס כולו על פרייבטירים, בחלקם יהודים מתנדבים מאירופה. יש עדויות חלקיות שגורסות כי ז'אן לאפיט, הגיבור המקומי של ניו-אורלינס ופיראט ידוע לשמצה בעיני הבריטים, הפיראט הגדול האחרון של האוקיאנוס האטלנטי, היה למעשה מצאצאי האנוסים ופעל נגד ספרד מתוך נקמה אישית.

שהתופעה הזו היתה קיימת בכלל (מעולם לא שמעתי קודם לכן על תגובה שכזו על גירוש ספרד) וכפי שציינת ממדיה אינם ידועים ויתכן שהיו לא מעטים בלבד (יתכן גם שהיו כאלו שהסתירו את יהדותם מסיבות שונות), בכל מקרה נראה שמדובר בפרק בהיסטוריה היהודית שסותר את מה שמוכר בדרך כלל ומציג דמות יהודי אלטרנטיבית שונה מהמקובל. נראה כמו נושא מרתק שממתין למחקר היסטורי מקיף...