צבא הגנה זר לישראל


האינטרסים הביטחוניים של ישראל נפגעו כשהיא הפקידה את שיקולי המדיניות והביטחון בידי מעצמת חסות. כך גם איבדה את ביטחונה העצמי, ונגרם נזק לכושר ההרתעה, ליחסי החוץ ולכושר המיקוח המדיני שלה פורסם: 06.01.08, 07:52



החמאס על כל פלגיו כבר הודיע שזה לא בא בחשבון מבחינתו. אבל שרת החוץ ציפי ליבני חשבה שהרעיון שווה בדיקה. בעצה אחת עם ראש הממשלה ושר הביטחון היא בחנה עם ראשי נאט"ו ומנהיגים אירופים את האפשרות שכוח של נאט"ו, או לחילופין כוח אירופי-ערבי, יוצב ברצועת עזה.



הכוח אמור להיכנס לרצועה כדי למנוע הפעלת נשק תלול-מסלול והתעצמות מחדש של חמאס, אם מתוך הסכם עם הפלסטינים או אחרי מבצע נרחב, כשצה"ל ייצא מעזה. תגובת ראשי נאט"ו והמנהיגים האירופים לא הייתה לגמרי שלילית, אבל לבני הבינה מבני שיחה שהם אינם נלהבים, בלשון המעטה. לכן גנזה בינתיים את הרעיון.





אבל עצם הנכונות העקרונית של הממשלה וצה"ל להפקיד את ביטחון הנגב ומרכז ישראל בידי כוח צבאי זר, מעידה על כרסום זוחל שחל בשנים האחרונות במרכיב חשוב של תפישת הביטחון שלנו: העיקרון שממשלת ישראל לבדה מגדירה את האינטרסים הביטחוניים החיוניים של המדינה ואזרחיה, וכי צה"ל וזרועות הביטחון האחרות, הם היחידים הנושאים בנטל ההגנה הפיזית על המדינה ואזרחיה.



העיקרון הזה, שהוא אבן פינה באסטרטגיה הבן-גוריונית ואשר הוכיח את יעילותו בארבעת העשורים הראשונים של המדינה, נזנח. כיום הממשלה בירושלים כבר אינה הגורם היחיד הקובע את מדיניות הביטחון שלנו. באנאפוליס, למשל, הסכמנו שגנרל אמריקני יכין תוכנית ביטחון ארוכת טווח שתחייב אותנו ואת הפלסטינים כשנחתום על הסדר קבע. לכן, בביקורו הקרוב של נשיא ארה"ב יתחננו לפניו אולמרט וברק שיתמוך בדרישותינו הביטחוניות מהפלסטינים. ירצה בוש, יתמוך – לא ירצה, נצטרך להתיישר לפי "מתווה ג'ונס", כפי שהתיישרנו בעיצומה של האינתיפדה השנייה לפי "מתווה (גנראל) זיני", בניגוד למה שהכתיבו לנו צרכי הביטחון שלנו.



עד כמה גרוטסקי המצב שבו הפקדנו את שיקולי המדיניות והביטחון שלנו בידי מעצמת החסות שלנו, תדגים התנהגות הממשלה בפרשת המאחזים הלא מורשים. מאחזים אלה הוקמו בניגוד לחוק, תוך כפיית דעתו של מיעוט על הרוב במדינת ישראל. אבל ראש הממשלה, בבואו להסביר לשותפיו בקואליציה מדוע צריך לפנותם, מנמק זאת בהבטחה שנתן לבוש. לא האינטרסים של מדינת חוק דמוקרטית מחייבים, אלא החשש מזעמו של נשיא ארה"ב. עצוב, ובעיקר מעליב.

לכתבה במילואה...
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3490471,00.html

------------------------------------------------------------------
הערה שלי:

עצוב לראות שגם כשרוצים לכתוב משהו נכון, זה לא הולך בלי לתת אתנן לשמאל הקיצוני. את הקטע האחרון

ציטוט:

מאחזים אלה הוקמו בניגוד לחוק, תוך כפיית דעתו של מיעוט על הרוב במדינת ישראל. אבל ראש הממשלה, בבואו להסביר לשותפיו בקואליציה מדוע צריך לפנותם, מנמק זאת בהבטחה שנתן לבוש. לא האינטרסים של מדינת חוק דמוקרטית מחייבים, אלא החשש מזעמו של נשיא ארה"ב.

הוא היה יכול לנסח את זה אחרת: המאחזים היו אמורים להיות חוקיים, בגלל שהם חיוניים לאחיזתנו בארץ ישראל, שהרי אם אנו סומכים על צה"ל, לא על כוחות זרים, חייבים שטח שבו צה"ל יוכל לנוע חופשית, וההתנחלויות והמאחזים הם שנותנים אחיזה לצה"ל בשטח.

אבל, אז החנפנים של השמאל הקיצוני כבר לא היו מרשים להעביר כתבה כזאת בYNET.

אנחנו חייבים להבין שכל המדינה מתחנפת לקומץ של שמאלנים קיצוניים שמקבלים כספים מאיחוד האירופי ועוד מקורות עלומים, וכולם מפחדים מהחנפנים האלו, ובוחרים שגם הם יתחנפו. אבל חנפנות גוררת לחנפנות, וזה עושה רושם כאילו כולם בדעה עם השמאל הקיצוני, וזה מגביר עוד יותר את הפחד מהם. אם היו מפרקים את כל החנפנים היו מגלים שכל השמאל הקיצוני והלא קיצוני הקקיוני והענק זה בסך הכול כמה בודדים. כל השאר זה פחדנים וחנפנים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)