אני עושה עבודה על ההתנתקות וההשפעה שלה על החברה, ובעיקר מדוע אנו מתנתקים.

כל מי שיכול לתרום מידע,קישורים,דעות ועוד אודה לו מאוד.

ראשית, אנחנו לא מתנתקים משום-מקום, אלא מתקפלים. התנתקות אמורה לבטא הפסקה של קשר
לאותו מקום, בעוד שאנחנו ממשיכים להכניס משם אלפי פועלים (ואף להגדיל מספרם אחרי
ה"התנתקות"); ממשיכים לספק חשמל, מים, דלק, מזון וכד' לאותו מקום; ממשיכים לקיים מעברי גבול
עם אותו מקום - וממשיכים לקיים נוכחות צבאית מוגברת במרכז העיר רפיח...

שנית, הסיבות להתקפלות: אנחנו מתקפלים כדי שאריק שרון לא יעמוד לדין בשל פרשיות השחיתות
ששמו ושמות בניו נקשרו בהם. שרון התנגד לכל מה שהוא מציע, במשך כל הקריירה הפוליטית שלו - עד
לימים שאחרי הרכבת ממשלתו, א-ח-ר-י בחירות 2003 (הוא סירב לקבל את מצנע כשותף קואליציוני
מכיוון שמצנע העלה בדעתו לסגת מהיישוב נצרים, אותו רואה כדומה לת"א ולנגבה...).

קישורים יש בשפע בגוגל...

אמנם מרצועת עזה "התנתקות" זה כינוי מכובס לגירוש חד צדדי של יהודים, אך בהתנתקות ככל שזה נוגע בכבוד רו"המ שרון, הרי שיש ויש התנתקות - הוא מתנתק ממה שהאמין (?), צידד והטיף לו במשך כל חייו ועד לפני כשנה, הוא מתנתק מכל אותם שדירבן, עודד, דחף ושלח להתיישב ולממש החזון הציוני הבסיסי . מבחינתו ולגביו זו בהחלט התנתקות עם הרבה סימני קריאה.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

אלא ניואנס חדש בדרך הישנה...

בקיצור נמרץ:
ההתנתקות היא פעולה חד צדדית שנועדה להוות שלב ראשון בדרך ארוכה אל הפסקת הכיבוש, סיום השליטה על עם אחר והבטחת קיומה של מדינת ישראל לדורות.

הבצוע החד צדדי נובע מהעובדה, שעד כה לא זכינו לשתוף פעולה מלא מהפלסטינאים, בתקוה שהצעד הזה יתחיל ליצור את האמון והתקוה ויביא אותנו ואת הפלסטינאים לישיבה משותפת סביב שולחן אחד והפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, עם תוצאות חיוביות לכל הצדדים.

במהלך ההתנתקות מחזירים את אזרחי מדינת ישראל וצבאה אל תוך גבולות המדינה ומוחקים שגיאה חמורה של כל ממשלות ישראל, שהעמיקו את הכיבוש והעצימו את ההתנחלויות מאז 1967 ועד עצם היום הזה. ה"גולם" כבר מזמן קם על יוצרו ואני מקווה שלאריאל שרון וממשלתו יהיה האומץ לבצע את מלוא החלטתם.

רק אתה יודע שזה "שלב ראשון בדרך ארוכה אל הפסקת הכיבוש". השרוניסטים דווקא טוענים אחרת
(אגב, אתה צודק והם משקרים).
"הבטחת קיומה של מדינת ישראל לדורות", זו עוד קלישאה שלך. אין קשר בין גירוש 8000 ישראלים
לבין הבטחת קיום ישראל, חוץ מאשר בקלישאות שלך...

"מלוא החלטתם" של שרון, זה פחות מאלפית ממה שאתה מתאר פה. הפחד הוא שהם ייגררו למה
שאתה ר-ו-צ-ה שתהיה "מלוא החלטתם", דהיינו, הפיכת מדינת ישראל למדינה דו לאומית בתוך הקו
הירוק, והקמת מדינה ערבית על גבולות 67', ומשם התחלת דיונים על זכות השיבה של מליונים לתוך הקו
הירוק.

לכן הבעתי את דעותי ולא את דעותיך או דעותיו של אף אחד אחר מלבדי

-----------------------------
S e g m a n y

ואתה מאשר - הדברים שאמרת על המניעים שרון הם ד-ע-ת-ך האישית

-----------------------------
S e g m a n y

בנאום ההוא היה ברור שההתנתקות זה עונש לפלשטינאים על מעשה הטרור שלהם.

אחר כך התברר שזה לא ככה. הם מקבלים בלי תנאים ובלי להפסיד אחר כך במשא ומתן. בנוסף לזה נותנים להם לא רק בעזה אלא גם בשומרון. ובעזה מעבירים עד הסנטימטר האחרון, שזה יהיה תקדים אחר כך גם בגדה המערבית כולל ירושלים.

שרון העביר בהתחלה את החלטת ההתנתקות להחלטת מתפקדי הליכוד הליכוד בתקווה שזה ייכשל. היו טענות של שמאל שאם משאל אז כל המדינה. וזה אכן נכשל במשאל הליכוד.

כל זה מביא אותי למחשבה שההתנתקות עכשיו זה לא מה ששרון רצה בהתחלה, אלא הוא נגרר לזה.

בהקשר לזה אני אביא סיפור, בתגובה הבאה...

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

היו היה צדיק גדול בשם ישראל בעל שם טוב.

פעם אחת בעת שהיה בחתונה הוא ניגש ליהודי אחד בקצה השולחן ושוחח אתו כמה דקות. תלמידי הבעל שם טוב היו בסקרנות גדולה מה דיבר הבעל שם טוב עם היהודי ההוא. הם החליטו שהיהודי הזה בטח צדיק נסתר, והתחילו לדרוש ממנו לספר מה הבעל שם טוב דיבר איתו. היהודי סירב וזעק: יהודי פשוט הנני. אבל התלמידים לא הרפו ממנו. אז היהודי זעק "לא רק שאני לא צדיק, אני גם פושע". למשמע הדברים האלו גדלה עוד יותר סקרנותם של התלמידים מה בדיוק היה יכול הבעל שם טוב לדבר עם היהודי הזה.

בסופו של דבר היהודי נעתר לבקשת התלמידים וסיפר להם את הסיפור:

המשך בתגובה הבאה...

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

היהודי האלמוני התחיל את סיפורו:

מולי גר שכן ידיד נפש שלי, שבמשך השבוע עובד קשה להרוויח את לחמו וביום ששי הוא מביא את מה שהרוויח הבייתה. פעם אחת כשהוא הגיע ביום ששי הבייתה ראיתי שהוא שם את צרור הכסף שהרוויח על השולחן, השאיר את הדלת פתוחה ויצא החוצה. אני כעסתי על הרשלנות שלו, ולקחתי את הכסף אלי. המחשבה שלי הייתה שכשהוא יגלה שחסר הכסף, אז אני אגיד לו שרציתי ללמד אותו לקח לא להשאיר את הדלת פתוחה מול צרור הכסף.

אבל הסיפור לא התפתח כצפוי:

השכן כשהבחין שחסר הכסף, התחיל בצרחות איומות, התעלף כמה פעמים. באותו רגע היה לי מאוד קשה להודות שזה אני שעשיתי לו את את מעשה הקונדוס. אחר כך היה יום שבת, לא היה לשכן לארוחת שבת, והיה נזקק לצדקה, חשבתי שאחרי שבת אני אגלה לו את הסיפור. אבל אחרי שבת, היה עוד יותר קשה...

המשך...

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

עכשיו, המשיך היהודי את סיפורו, הבעלש שם טוב הקדוש אמר לי: לך תחזיר את הכסף פשוטו כמשמעו. השכן יסלח לך וגם יאמין לך שךא התכוונת לרעה.

אותו דבר, שרון צריך להודות בטעותו, להגיד: רבותי, אני חשבתי שהדרים יתגלגלו אחרת. לא מתנתקים משום שטח של ארץ ישראל.

השלום יגיע כשהערבים יבינו איך כל ערב הסעודית שייכת באמת ובתמים לערבים. וגם ובמיוחד שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)