בס"ד

יד. "ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט, יז) סוף

לאו זה אוסר להכלים אדם ולבישו. הדברים אמורים אפילו במי שמוכיח את חברו, בינו לבין עצמו, על רעתו, משום שתוכחה חייבת להאמר בעדינות ובזהירות מבלי לגרום בושה. אם כך הדין בשעת תוכחה ושלא ברבים , כל שכן המספר לשון הרע על זולתו בפני רבים ולא לשם תוכחה שעובר על לאו.
המבייש אדם ברבים עונו כה חמור , עד שאמסור חכמינו ז"ל. "המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.

טו. "כל-אלמנה ויתום לא תענון"( שמות כב, כא).

המספר לשון הרע על אלמנות או יתומים בנוכחותם עובר על לאו זה, שבו הזהירה בתורה לא לגרום להם צער - לאו זה אמור בכל מקרה, ואין כל הבדל בדבר אם מעמדם החברתי והכלכלי הוא טוב אם לאו.


לעלוי נשמת סבתי שמחה בת חנה ז"ל. שהיום יום פטירתה.
תזכו למצוות לכל הקוראים!