http://www.nativ.cc/june_05/neeman.htm

במאמר כמה גילויים מעניינים, מנקודת המבט המקורית מאד של נאמן ז"ל. וכמובן - יש בו הנטיה המפורסמת של נאמן לציין ולהבליט הישגים אישיים שלו. אבל זה לא פוגם בחשיבות המאמר.

מומלץ.

המאמר שלו מרחיב עוד יותר את כשלון המודיעין, הכשלון היה חריף והקיף את כל האסטרטגיה הצבאית החל מרמת המוכנות למלחמה ועד פירוש מוטעה לתרגילים צבאיים שערך האוייב.
טילי הנ.ט היו ידועים גם קודם למלחמת יום הכיפורים, אך אין הסבר מדוע הצבא היה מוופתע מהנזק של טילי הנ.ט.
המעניין שגם במלחמה האחרונה (מ.לבנון 2 )טילי הנ.ט הפתיעו שוב את צהל והסבו אבידות לשריון.

עוד תגובה חסרת שחר? טילי הנ"ט הפתיעו רק את התקשורת...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

למה את קורא כישלון מודיעיני?
לאיסוף?
להערכה?
לגבי סוגיית טילי הנ"ט שהעלת, חוברת הסבר על טילי ה"סאגר" הופצה בצה"ל סמוך לסיום מלחמת ההתשה.
הם לא היו חדשים כלל, לא לאמ"ן ולא לכלל צה"ל.
מערך האיסוף של אמ"ן ושל זרועות אחרות קלט אינסוף סיגנאלים ואותות אזהרה ומה שכונה אז "סימנים מעידים" לפרוץ מלחמה בינהם: יציאת משפחות היועצים הסובייטיים באופן בהול ממצרים, ההוראה לגלח
זקנים למרות צום הרמאדן, ועוד ועוד.
החומר היה.
תודעתית אלו שהפיקו את מסמכי ההערכה היו מקובעים בתפיסה שמצרים מעוניינת לשחרר את כל סיני במהלך צבאי והוא לא יצא לפועל מאחר ולא נתקימו התנאים לכך: קבלת מטוסי קרב מתקדמים שיעניקו
מטריה אוירית וכך גם עם אספקת טילי סקאד נוספים לאלו שהיו בידם.
לא היתה קיימת בתודעה האפשרות שמצרים (סאדאת) יצאו למהלך צבאי מוגבל יחסית (השתלטות על רצועה צרה לאורך התעלה)
על מנת לשבור את הקפאון המדיני שהשתרר לאחר מלחמת ההתשה.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

(ציטוט, פרופ' יובל נאמן)

המחדל המודיעני


המודיעין הצבאי של ישראל שגה בהערכתו את המצב של טרם המלחמה. היה ידוע, וגם מתועד היטב, שההנהגה המצרית הפיקה לקח החלטי אחד מהתבוסה המצרית ב- 1967, והוא: חשיבותה של העליונות באוויר ופגיעותן של כל הזרועות להתקפות אוויר. היה ידוע אפוא שנאצר, בשנים 1968-1970, ואחריו סאדאת, ייחסו עדיפות עליונה להתעצמות חיל-האוויר המצרי בזמן ביקוריהם בקרמלין ובפגישות נוספות עם ההנהגה הסובייטית. בין שאר הפרויקטים המשותפים, היה ידוע שבריה"מ אכן הבטיחה לספק למצרים מטוסי-קרב רבים וכן מטוסי קרב-הפצצה מדגם מיג-23, והתעצמותו של חיל-האוויר המצרי הייתה אמורה להשיג את יעדה המינימלי ב- 1975. כתוצאה מכך היה המודיעין הישראלי בטוח שיש להתייחס לכל איום והכרזה של מצרים שבאו לפני תאריך זה, כאל דברים ריקים מתוכן.

אולם מה שאנשי המחקר של המודיעין לא הבינו הוא שהמשוואות חייבות לכלול גם את הטילים. כפי שראינו לעיל, חגורת טילי הנ"מ החזקה בגזרת התעלה הייתה אכן תחליף ראוי למטוסי-הקרב וסיפקה מטרייה אווירית מצוינת, עד כדי כך שכוחות היבשה אימצו לעצמם את טקטיקות "רגל אחת על הקרקע" שהפעילו בין 6 באוקטובר ל- 14 בו. טקטיקות אלה התאימו היטב לשגרת הצבא המצרי שהוא בעל משמעת טובה, אומץ רב ויוזמה מועטת ברמת הפיקוד הזוטר (אף כי ניכר שם שיפור משמעותי ב- 1973 לעומת המצב שהיה ב- 1948, ב- 1956 וב- 1967).

עקב כך פיסות מידע רבות שיכלו להתפרשׁ כסימני התרעה – פורשו כתרגילים מצריים לקראת מלחמה עתידית. ריכוזי הכוחות הסוריים פורשו כתגובה הגנתית אוטומטית אחרי קרב אווירי שהתפתח מפעולת תגמול ישראלית על מעשי טרור בגליל (הסורים איבדו בקרב זה 13 מטוסים). ספקות ראשונים בקשר להערכות המודיעין החלו להתעורר כאשר נודע, ב- 4 באוקטובר, שהסובייטים מפַנים את משפחות היועצים שלהם שנלוו לכוחות המצריים והסוריים. בתצלום אוויר (אלכסוני) של אזור התעלה שנערך באותו יום, נראו ריכוזים גדולים של ציוד גישור. ובכל זאת, זה עדיין יכול היה להיות רק תרגיל. לבסוף התהפכה הערכה זו על פיה ב- 6 באוקטובר בשעה 4 בבוקר, כתוצאה ממידע מסוים נוסף על פרוץ המלחמה באותו יום – יום הכיפורים.

לדעתי מדובר בפעם הראשונה שגורם ישראלי מאשר את קיומם של טילי "יריחו" ואף מפרט על השימוש בהם.