07-02-2008, 09:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
גם אני מצטרפת לכל קודמי
אני יכולה להגיד לך שכשאבא שלי היה בבית חולים - אמנם רק ליום אחד, אבל זה בשבילי טראומטי מאוד, כל מה שרציתי זה שיתענינו מה שלומו. וזה הכל. עזרה לא היינו צריכים, אבל אהבתי ששאלו.
אז כמו שאמרו קודם: את לא חייבת לדבר הרבה או משהו, רק לשאול באופן תדיר מה שלומה של אמא שלו, להיות עם האצבע על הדופק - אולי הוא לא ירצה להכנס לפרטים, אז תני לו את ההרגשה שאת נותנת לו את הפרטיות של אמא שלו ושלו בנושא. תמיד תשאלי אם הוא זקוק לעזרה או משהו, אפילו אם הוא לא זקוק.
וכמו שים אמרה - אם זה משהו מתמשך ואמא שלו צריכה להיות בבית החולים הרבה זמן, חשוב מאוד להסיח את דעתו כשאת נמצאת איתו ע"י כל מיני דברים. כי כשמישהו מהמשפחה נמצא בבית חולים, אז המשפחה יותר נשברת ויותר קשה לה לפעמים מהחולה עצמו, כי הם מרגישים חסרי אונים, כל הזמן מתמקדים במצב החמור ודואגים וכל מיני תסריטים נוראים עוברים להם בראש. סתם תדברי על החיים כפי שהם בחוץ - אם את בבית הספר, אז על בית הספר, על דברים מצחיקים שקרו שם, על סקופים וגם על רכילות, ואם את בעבודה או בצבא אז בהתאם. אם יש אפשרות תזמיני אותו לקפה בבית החולים. אם את מכירה את אמא שלו וגם אם לא, כדאי שתגידי לה שלום, תבקרי אותה ותדברי איתה אישית. זה לא בשביל ידיד שלך אלא זה במיוחד בשביל אמא שלו. לאנשים יש נטייה "להתאושש פתאומית" ולהרגיש פתאום "הרבה יותר טוב" ליד זרים ופחות ליד בני משפחה וקרובים. זה מין הסחת דעת והחלפת אנרגיות לא צפויה. זה מעין התחלה חדשה, דף חדש מבחינה פסיכולוגית, נפשית. כשידיד שלי עבר ניתוח, אז הגעתי לבית החולים וביקרתי אותו. ופתאום אמא שלו אמרה שרק הגעתי - הוא פתאום חייך ו"התאושש" ודיבר והכל כאילו לא קרה כלום. לא עזר שההורים שלו היו לידו וחברה שלו. אני נחשבתי מבחינתו קשר הרבה יותר רחוק, אז זה מין שינוי כזה בשבילו, כאילו לשכוח הכל על ידי.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
ראשי
צ'אט
מנהל פורום 
מצב כלאיים
