03-02-2008, 17:59
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 17.05.03
הודעות: 4,101
|
|
|
לא אמרתי ולא ניסיתי לרמוז כך.
ואני מצטער אם זה מה שהבנת ממה שכתבתי. זאת ממש לא הייתה הכוונה.
כמו שאמרתי - אני דווקא יותר אהבתי את הקרבי - כן, גם את ה8,9,10 שעות במחסום על פני יום העבודה מ8 עד 3,4,5. אבל, זה כבר טעם אישי. אני כתבתי רק על עצמי לחלוטין.
לשמירות יש טעם. וטעם מאוד גדול. כך גם לעבודות רס"ר (תלוי ברס"ר ובאיזה חלק משירות הצבאי) וכו'. יש טעם - אין מה לעשות.
אופי הלחימה קיום הוא לא אופי הלחימה של פעם. אופי הלחימה כיום כבר לא לחימה באויב סדיר (לפחות לא מאז מלחמת של"ג שאז נלחמנו בכמה יחידות סוריות - וגם אז, מדובר על בעיקר חיל האוויר) - אלא באויב בלתי סדיר או סדיר למחצה ומה לעשות לרוב הוא זה שבוחר את הזמן והמקום. מה שמאיר לנו שני דברים:
התגוננות - שזאת מילה מקסימה וגבוהה ל... שמירות.
והתקפיות - תקיפה ע"י חיל האוויר, תותחנים ומארבים ומשימות מיוחדות (כן, מעצר זאת משימה מיוחדת.).
והתקפיות, לרוב זה סיפור של מודיעין, יכולות, סיכון מול סיכוי, פוליטיקה...
מה שאני מנסה להגיד הוא שהמצב הזה... שאתה לא יורה כדור כל שבוע - זה טבעי במציאות הזאת לעומת מציאות של מלחמה.
אגב, עם זה
קוד:
אם הוא בשירות עורפי, אם כבר עורפי שיהיה בתפקיד מעניין.
אני מאוד מסכים.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י חרוב בתאריך 03-02-2008 בשעה 18:13.
|
ראשי
צ'אט
מנהל פורום 
מצב כלאיים
