 |
09-03-2008, 12:37
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
|
לא עניין של אופנה - בנות בתפקידים "גבריים"
מגמת הנשים שמשרתות בתפקידים שנחשבו בעבר כגבריים הולכת וגוברת • 90 אחוז מהתפקידים בצה"ל פתוחים היום בפני הנשים שמצטרפות יותר ויותר למערך הלוחם בצבא • פארמדיקית, כלבנית, לוחמת מג"ב ולוחמת פלוגת חילוץ והצלה, מספרות על הקשיים, הסיפוק והתגובות מהחברה • פרויקט מיוחד לכבוד יום האישה הבינלאומי
אלעד שלו ואמיר כידון
היה חם, מאוד. מאותם ימי קיץ מיותרים שהחיפוש אחר חדר שני מטר מרובע ובתוכו מספר בלתי-מבוטל של מזגנים הופך לשגרה. לגופה הצנום נשק מסוג M-16 , אפוד ובו מחסניות ומימיות, ומ"ק ששוקל חמישית ממשקלה. ידיה אוחזות במפה, ועיניה לא מסוגלות לראות מעבר לחולות. זו הייתה הפעם הראשונה בה נכבשה לתחושת חוסר אונים כלשהי. היא נשברה. "אני ממש זוכרת שהתקשרתי לאבא שלי בבכי ואמרתי: 'אבא, די אני לא יכולה יותר'. אין לך מושג כמה התשובה שלו עצבנה אותי. הוא אמר לי: 'אז תיקחי את הרגלים שלך ותלכי'. בסופו של דבר היה לזה אפקט הפוך. אמרתי לעצמי: 'איזה הולכת, אני אסיים את הניווטים, אני לא מוותרת, ובטח לא שבועיים לפני סיום הקורס. כמו גדולה אני מסיימת. עוד שבועיים אני מ"כית...".
הייתה זו הפעם היחידה בה נשברה סמ"ש ליטל אלטר, לוחמת מג"ב מ"מצפה עדי". לצה"ל התגייסה בשלהי אוגוסט 2006, ובחשבון פשוט, לולא חתמה להאריך את שירותה לשלוש שנים, הייתה צפויה לפשוט את מדיה ארבעה חודשים מהיום. "אז מה, בשנה השלישית הייתי הולכת להיות מלצרית", היא אומרת. "העדפתי לתרום עוד שנה, לפחות אני אעשה משהו שטוב לי".
שירותן של בנות המין היפה בתפקידים שמצריכים עומס פיסי, פיקודיות ומנהיגות, הפך לעניין שבשגרה בתפקידים רבים בצה"ל בעשור האחרון. הנשים מהוות היום 24 אחוזים ממערך הקצונה בצה"ל, בין השאר בדרגות סא"ל, אל"ם ותא"ל. בשנים האחרונות חלה צניחה דרסטית בהיקף החיילות שמצטרפות ל"מוסד הפקידה" הצה"לי, והיום יכול צה"ל לומר בגאווה כי 90 אחוז מהתפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, וכי 2.5 אחוזים מכלל הנשים בצה"ל משרתות בתפקידי לחימה. צה"ל הוא גם הצבא היחיד שמגייס נשים מתוקף חוק שירות ביטחון ולכן שיעור הנשים בו הוא הגבוה ביותר לעומת שאר הצבאות הזרים בעולם, כ-34 אחוז נשים מכלל משרתי החובה ."תמיד יש מי שיעקם את האף כשהוא רואה בנות בשטח", מציינת רב"ט שלי עבוד, כלבנית ביחידת "עוקץ". "אבל אנחנו מוכיחות את עצמנו בכל פעם מחדש ועובדה שיחידות מבקשות שנגיע לסייע להם".
מאיפה מגיע הרצון הזה, להיות קרבית?
"זה בא מהמקום של להימנע מלשבת ולא לעשות כלום", טוענת סמ"ש ליטל אלטר. "יש לי חברות שהן פקידות, והאמת היא שהן די סובלות. יש להן מפקדים שאומרים להן מה לעשות ומה לא לעשות, אין כמעט מקום להגדלת ראש והביטחון של לעשות דברים בעצמך פשוט הולך לאיבוד. אני לא רציתי את זה; רציתי לפקד בעצמי, בגלל זה גם רציתי להיות מ"כית ואכן פיקדתי על לוחמים בשטח".
"אצלי זה בגנים", מעידה רב"ט עבוד. "אחותי הייתה לוחמת אב"כ ואני ידעתי שאני צריכה להוכיח את עצמי ולהראות שאין דבר שאיני יכולה לבצע". סגן ירדן שוקרון, שהייתה אמורה להתגייס בתחילה לתפקיד מדריכת קרב מגע, אך התעקשה להצטרף לתפקיד קרבי והייתה לאישה הראשונה שהתגייסה כלוחמת חילוץ והצלה בטירונות משותפת עם בנים, מודה כי האתגר היה גדול מדי מכדי לסרב לו. "עד היום אני רצה מדי לילה ומתאמנת כדי לעמוד בדרישות. עוד מגיל צעיר הייתי סוג של 'טום-בוי' והצבא נתן לי מהרגע הראשון הזדמנות להתפתח מעבר ללוחמת הג'ודו אל עבר לחימה אמיתית ומאתגרת". גם סמ"ר אחינועם גולדמן ששירתה במשך כשנתיים כאישה היחידה כפארמדיקית באזור בקעת הירדן ידעה ,לפי דבריה, "טוב מאוד לאן אני נכנסת". "לפני הצבא התנדבתי במגן דוד אדום ותמיד ידעתי שאני במיטבי דווקא במצבי לחץ. בזמן אירוע אני כמו קצינה לכל דבר ומתייחסים אלי כסמכות הרפואית העליונה כשבכוחי לקבל החלטות המכריעות בין חיים למוות".
"בבית, אני הקרבית"
את הסטיגמות המקובלות על נשים בתפקידי לחימה – חוסר יכולת להשתלב, מגבלות פיסיולוגיות שאינן מאפשרות לבצע את התפקיד כהלכה והפרעה לתפקוד הכוחות הלוחמים, מפריכות הבנות זו אחר זו. "אני הפרכתי את הסטיגמות בדרך הפשוטה ביותר", אומרת סגן שוקרון. "להיות טובה יותר מכולם בכל תפקיד שאעשה". ואכן, החל מפלוגת הטירונים, דרך קורס המ"כים ועד להיותה האישה הראשונה שמפקדת על קורס פלוגת חילוץ והצלה – בכל שורת התפקידים סיימה ירדן בהצטיינות. אפילו בהגיעה להיות אחת מהבנות היחידות בקורס הקצינים הקרביים, "להב", עמדה סגן שוקרון באתגרים ובניווטים המתישים לצד הצוערים, וסיימה גם שם כמצטיינת ה"מופת" בקורס.
"ידעתי שאם לא אעשה את המיטב ומעבר אליו אני לא אעמוד בדרישות, לא בקורסים ולא בסיורים המבצעיים", היא מציינת. "כשאני בשטח ויש הקפצה הבנים כבר יודעים שיש על מי לסמוך ומכבדים אותי בשל כך".
עבור הכלבנית, שלי, המקצועיות והאחריות מתבטאת מדי יום בעבודתה כבודקת מטענים במחסומים עם כלבתה, "ביסטי", שמאולפת להרחת וזיהוי חומרי נפץ. "בכל פעם שאני מתלווה לכוח שאינו מכיר אותי הם מסתכלים עליי בהתחלה בעין עקומה. אבל אני מוכיחה את עצמי בכל פעם מחדש ועושה עבודה לא פחות טובה מכל לוחם במחסום". על יחס מזלזל מצד עמיתיה הלוחמים אין לסמ"ש אלטר מה לומר. "לא הסתכלו עלי בקטע של את פקידה, אלא כאחת מאיתנו, עשינו את אותה הטירונות ואת אותו קורס המ"כים. אני מוסמכת כרגע רובאי 08. אח שלי התגייס לא מזמן והוא עשה טירונות 02. זה הגיע למצב שבבית אני הקרבית ואח שלי הוא הג'ובניק".
אישה לוחמת שווה לגבר לוחם?
"יש לי את הרצון והמוטיבציה להשתוות ללוחמים", אומרת סמ"ש אלטר במבט רציני. "אני לא אומרת להיות בן, אני כן מטפחת את עצמי, וכן חשוב לי המראה וחשוב לי להיות אישה כמו כול הבנות. אבל אפשר לשלב זה בזה: גם להיות אישה וגם להיות לוחמת. אני מאוד אוהבת את הסטיגמה הזאת של כול הלוחמות "ג'אבריות": תראה אותי, אני שוקלת 55, ואני נמוכה וחמודה כזאת... אבל אני מאמינה בשיווין. אם בן יכול לעשות טירונות קשה במשך ארבעה חודשים, כך גם הבנות יכולות, וזה גם מה שאני אומרת לחיילות שלי: 'אתן יכולת לפקד עליהם בשטח ולפקד עליהם בטירונות ולהגיד להם מה לעשות'. אין מצב שאני ארד לשטח, ויגידו לי תישארי ברכב כי את בחורה".
"הצבא והתפקיד שינו אותי", מוסיפה בגילוי לב סמ"ר אחינועם. "ראיתי ועשיתי דברים שעיצבו אותי כבן אדם. אם אני מסתכלת על השירות במבט לאחור אני יודעת שאפילו שלוש שנים וארבעה חודשים לא הספיקו לי ושתחום הרפואה הוא המסלול שלי בהמשך הדרך". רב"ט שלי סבורה כי בנות בצה"ל מסוגלות להגיע לכל תפקיד עם טיפת אמונה והרבה השקעה. "גם אם אני לא אחתום קבע, את שלי השגתי. אני עושה משהו שאני אוהבת ומרגישה שהוא תורם ואם יש משהו שהצבא העניק לי זה את הידיעה שגם בעתיד ארצה לעבוד בתפקיד מאתגר, שאינו עולה בהכרח בקנה מידה אחד עם התפקידים המוגדרים בחברה כנשיים".
לא רמבו ולא משחק דמים
ארבע הבנות מעידות כי שירותן הקרבי בתפקידים האלו הוא לא לונה פארק, ופעמים רבות הן נתקלות בקשיים שונים, שרבים מהם לא נוגעים לעובדה שהן נשים. "הפלוגה שלי מתפקדת במרבית הזמן כפלוגת חי"ר רגילה לכל דבר ועניין", מספרת סגן שוקרון. "במהלך אחד מהסיורים שלנו בגדר המערכת בקלקיליה התחילו לירות עלינו אש אוטומטית ממספר כיוונים. אני, שהייתי הבת היחידה בסיור, פיקדתי על האירוע, הוריתי לאן להגיב באש ובסופו של דבר נחלצנו משם בשלום וללא נפגעים". רגעים קשים היו לסמ"ר אחינועם כששלושה ממטופליה נפטרו תוך כדי טיפול. "זה לא פשוט כשאנשים מתים לך בידיים. אחרי כל מקרה כזה חשבתי אם עשיתי כל שביכולתי ובסוף הבנתי שצריך להיות ריאליים ולא תמיד יש מה לעשות".
להבדלים הפיסיים בין נשים לגברים, ליטל לא יכולה להתכחש. "אני לא אגיד שאין קשיים. נכון שלבנים יש כוח פיסי יותר מלבנות, אתה רואה את ההבדלים. מה שבנים יכולים לסחוב למשך זמן ממושך אני אתקשה בזה. בניווטים הבנתי את זה, ואלו שהיו איתי, היו מקסימים, וראו את זה, ואמרו לי עד כאן, זה הגבול. נכון שאני בת, ונכון שאני לוחמת, אבל אני לא רמבו".
אחרי שסיכמנו שרמבו את לא, את עדיין מאמינה שבנות יכולות להשתלב גם בחטיבות כמו גולני וצנחנים?
"אני חושבת שצה"ל כן צריך לוחמות, הן יכולות לתת המון, גם דברים שבנים לא יכולים לתת", אומרת אלטר. "אנחנו יכולות גם לפקד, זה הרי חלק מהטבע שלנו. אני שמחה שהכניסו אותנו למג"ב, לקרקל, לחילוץ והצלה ולטיס, אני מאמינה שעם השנים נגיע גם לחטיבות החי"ר. יש בנות שמתאים להן ויש כאלו שלא מתאים להן. יש בנות שמתאים להן להיות פקידות ויש שמתאים להן להיות לוחמות. אם מישהי תגיד אני רוצה, ויראו שהיא מתאימה, היא תצליח והיא תגיע גם לגולני. הכול תלוי ברצון".
להורדת סרטון לחצו כאן
קישור לעמוד
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
