צא וראה הוא סרטו של הבמאי הסובייטיאלם קלימוב משנת 1985, העוסק במוראות הכיבוש הנאצי בבלארוס בשנת 1943, בימי מלחמת העולם השנייה.
"צא וראה" נחשב לאחד הסרטים המלחמתיים הטובים ביותר שנעשו בברית המועצות, ואחד הטובים שנעשו מעולם.
הסרט הינו אחת האמירות האנטי-מלחמתיות והאנטי-נאציות החזקות ביותר שהוצגו אי פעם על המסך. ב־142 דקותיו של הסרט נדחסות כל זוועות המלחמה אשר חווה קלימוב, יליד סטאלינגרד, על בשרו, ומוטחות בפניו של הצופה תוך שימוש יוצא דופן ורב עוצמה בשפה קולנועית של צבע, עריכה ופס קול.
הפקת הסרט החלה בשנת 1976 ונמשכה תשע שנים. במהלך ההפקה חווה קלימוב אובדן אישי קשה כאשר אשתו, הבמאית לריסה שפיטקוב, נהרגה בתאונת דרכים. עם זאת, נחשב הסרט ליצירתו הגדולה ביותר של הבמאי, וזכה לשבחים הן במולדתו, ברית המועצות, והן במערב, וכן במדינת ישראל, שבה הוקרן בשנת 1989. הסרט זכה בפרס פסטיבל הסרטים של מוסקבה לשנת 1985.
עלילת הסרט מספרת את סיפורו של פלוריה, נער בן 14, הגדל בבלארוס הכבושה בידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. אל מול עיני הצופה מתבגר פלוריה, הנראה בתחילת הסרט כצעיר מגילו, ובמהלך כמה ימים ספורים, שבהם נרצחת משפחתו- למרות שטרם הבין זאת, הוא נחשף לזוועות שלא תתוארנה, הופך פלוריה לאדם זקן, בעל הבעה עייפה ומותשת, ועיניים המראות על נסיון חיים קשה ואכזרי.
אין זה תעלול מצלמה או איפור, כי אם הישג ראוי לציון של השחקן אלכסיי קרבצ'נקו, אשר תחת הדרכתו של קלימוב מפגין כאן רמה גבוהה ביותר של משחק קולנועי. קרבצ'נקו סיפר בראיונות לעיתונות כי הרובים שבהם השתמש קלימוב בצילומי הסרט היו טעונים בכדורים חיים, וכי אלו נורו לעתים כעשרה סנטימטרים מעל ראשו, כך שהפחד אותו הפגין בסרט היה אמיתי ככל האפשר.
פלוריה מצטרף לפרטיזנים לאחר שמצא רובה בקבר רדוד של חייל רוסי מת. בתחילה נראה כי המדובר בסרט חניכה הוליוודי כמעט, על החיים ביערות, החברות הפרטיזנית הצומחת מתוך הקרב, והאהבה הראשונה. אך מהר מאוד הופך הסרט לסיוט. הכפר אליו הוא נמלט הופך למטרה לנאצים, המרכזים את תושביו (וביניהם פלוריה, הנמלט בשנייה האחרונה) באסם, ושורפים אותו על יושביו והוא נחשף לאמת שמאחורי התדמית ההירואית שסיפרו לו על המלחמה.
פס הקול של הסרט הינו אחד מן האמצעים החשובים שבהם מעביר קלימוב את המסר הקולנועי בסרט. לאורך כל הסרט רואים הצופים ושומעים את המתרחש מבעד לעיניו ואוזניו של פלוריה, ומשזה נפגע מפצצה המתפוצצת בסמוך לו, ומאבד את שמיעתו, הופך פס הקול לסיוט בפני עצמו, המשלים את המראות הקשים שמוצגים על המסך.
זמזום הנמשך דקות ארוכות, דקות ארוכות של שקט, המופר בהתפרצויות אלימות של צעקות ויריות, ממחישים את האירועים באופן שהתמונות לכשעצמן אינן יכולות להמחיש. בסרטו של סטיבן ספילברג "להציל את טוראי ראיין" נעשה שימוש דומה מאוד בפס הקול, והשפעת סרטו של קלימוב על ספילברג ניכרת במובנים רבים אף מעבר לכך... יש המשך בויקיפדיה
נערך לאחרונה ע"י פילטר בתאריך 13-02-2008 בשעה 11:30.
ראשי
צ'אט
13-02-2008, 11:06
מצב כלאיים
