בס"ד

פרשת כי תשא

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם"(שמות ל', יב') כשתרצה לדעת כמה הם אל תמנה אותם לגולגולת אלא "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שם יג') לאחר שכל אחד יתן מחצית השקל תספור את השקלים ותדע מניינם.

שלוש פעמים כתוב בפרשה זו "תרומת ה'". רש"י מסביר שהדבר רומז על שלוש תרומות שנתנו בני ישראל: 1) תרומת מחצית השקל (חד פעמית) נתנו כשהתחילו בנדבת המשכן, מיד לאחר יום הכיפורים שאז התרצה הקב"ה לסלוח על חטא העגל וציווה על בניית המשכן. סכום תרומה זו עלה למאה כיכר ומהם נעשו האדנים.

2) תרומת המשכן המוזכרת בתחילת פרשת תרומה (זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, וכו') שלא הייתה יד כולם שווה אלא איש איש מה שנדבו ליבו.

3) תרומת מחצית השקל לאחר שהוקם המשכן והוא המניין השני המוזכר בתחילת ספר במדבר. הכסף הזה מיועד לקניית קורבנות ציבור לכל ימות השנה. תרומת מחצית השקל הזו אינה חובה חד פעמית אלא בכל שנה ושנה יש מצווה לדורות לתת מחצית השקל לצורך קניית קורבנות ציבור. ולמרות שכתוב לתת רק מחצית השקל "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" (שם טו') חז"ל לימדו אותנו (שקלים ב' ד') שהיו תקופות שהכסף לא הספיק (כנראה בתחילת בית שני כשהיו מעט יהודים בארץ והבהמות עלו ביוקר) ונאלצו לגבות יותר ממחצית השקל. חז"ל תיקנו באותה תקופה לתת מטבע בשם "דרכון" וכולם היו חייבים לתת בשווה. אבל פחות ממחצית השקל אי אפשר לתת, ובזמנים כתיקונם סכום הכסף היה יותר מהנדרש לקורבנות.

המשנה אומרת שהעודף היה הולך לתרומת הלשכה. שלוש פעמים בשנה תורמים את הלשכה, לפני פסח, לפני שבועות ולפני סוכות (שם ג' א') היו אז ממלאים את הקופות בשקלים האלה ומהשאר היו מתקנים את אמת המים שהייתה עוברת בעזרה ומתקנים את חומת העיר ומגדלותיה במידת הצורך וכן כל צורכי העיר באים משיירי הלשכה (שם ד' ב') דהיינו מהשקלים שנשתיירו בלשכה לאחר שנתרמו התרומות לתוך הקופות.

המשנה אומרת (שם ג' ג') שהשליח שהביא את השקלים מבית רבן גמליאל היה מכוון שהמטבע תיפול בתוך הקופה שממנה היו מביאים קרבנות ציבור ולא שתישאר לצרכים אחרים.

אמנם לכל היהודים היה חלק שווה בקרבנות ציבור וקורבנות אלו מכפרים על כולם במידה שווה ובכל זאת אנשי רבן גמליאל השתדלו להיות מאלו שכספם הולך לתרומת הלשכה ולא לשיירי הלשכה.

אומר מורנו ורבנו הרב נבנצל שליט"א: המשנה מלמדת אותנו יסוד גדול בעבודת ה'; יש צורך בהרבה דברים בעולם וכולם דברים מועילים אבל כל אחד צריך להשתדל שחלקו יהיה מהיותר מקודש, מהיותר קרוב לה'.

הגמרא אומרת "אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי. אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו למי שאומנותו בורסקי" (קידושין פב שתי אומנויות אלו נצרכות בעולם: בסם (מוכר בשמים) ובורסקי (מעבד עורות) ואם נתבונן נגלה שיש לנו צורך יותר גדול בבורסקי (בלעדיו אין תפילין, ואין ספר תורה והמבדיל אין גם נעליים) מאשר בבסם (בשמים צריכים רק פעם בשבוע להבדלה). מסביר הרב שהכוונה בגמרא היא לא רק לבסם ובורסקי כפשוטו אלא לדברים שיש להם יותר ריח של קדושה ופחות ריח של קדושה.

העולם לא מתקיים בלי אלה ובלי אלה ובכל זאת האדם צריך לשאוף לכך שחלקו יהיה עם היותר מקודשים ולא עם הפחות מקודשים.

הגמרא ממשיכה ואומרת: "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות. אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות" (שם) מסבירים חז"ל: הגמרא לא אמרה אוי לו למי שבנותיו נקבות, אלא למי שבניו נקבות, דהיינו, מי שבניו הזכרים לא לומדים תורה (בהתנהגות זאת דומים הם לאישה הפטורה מלימוד תורה) ולמה אמרו על בן אדם זה "אוי לו"? משום שצריך לשאוף להיות מהיותר קרובים לקדושה.

יש לעניין זה השלכות הלכתיות. יש מצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ולמרות זאת יש עדיפות לירושלים "הכל מעלין לירושלים" (כתובות יג' יא') צריכים להעדיף את ירושלים. והרי לא ייתכן שכל היהודים יגורו בירושלים!? אמת, נכון הדבר. ולמרות זאת כל אחד צריך להשתדל בעצמו לגור בירושלים. בעל יכול לכוף את אשתו לגור בירושלים, כך פסק הרב הגאון שלמה זלמן אויירבך זצ"ל הלכה למעשה.

אליהו הנביא בהר הכרמל אמר לנביאי הבעל "בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה"(מלכים א' יח' כה') הוא נתן להם את זכות הבחירה איזה פר יוקרב לבעל. והנה כתוב בהמשך "וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ"(שם כו') מה פירוש "אשר נתן להם"? מסבירים חז"ל שנביאי הבעל בחרו פר אחד והפר לא רצה ללכת. וכשאליהו התקרב אליו הפר טען: אני וחברי גדלנו יחד ואכלנו מאבוס אחד, למה שהוא יהיה קרבן לה' ואני לעבודה זרה? אליהו אמר לו: קידוש ה' יצא משניכם באותה מידה כי בלי הניסיון מצד עובדי הבעל להוריד אש, לא יהיה קידוש ה'. ולמרות טענת אליהו הנביא הפר סרב בכל תוקף להיות קרבן לעבודה זרה. חז"ל אומרים על פר זה "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ"(ישעיהו א' ג')

ובסוף היה צריך אליהו למשוך את הפר בכוח ולמסור אותו לנביאי הבעל. כך מסבירים חז"ל את הביטוי "אשר נתן להם".

לכאורה אותה טענה של הפר הייתה כל שנה לשעיר המשתלח לעזאזל: למה הוא ישַלַח לעזאזל ואילו חברו לה'? אומר הרב ישלח לעזאזל ואילו חברו לה' המשתלח לעזאזלי הבעל. שאולי בגלל זה התורה ציוותה שקביעת השעירים לה' ולעזאזל תהיה דווקא על ידי גורל. כך מסביר הרב טעמא דקרא.

הלקח מלימוד זה הוא ברור: חייבים להשתדל שהשאיפות שלנו תהיינה תמיד לצד המקודש ביותר ובכך נזכה שזרענו יהיה זרע קודש, עבדי ה', עושים רצונו באהבה.

שבת שלום

יצחק חלבה



לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה
לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..
לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm