ציטוט:

רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא, אמר רבי יוסי לרבי חייא, אמאי את שתיק, הא אורחא לא אתתקן אלא במלי דאורייתא, אתנגיד רבי חייא ובכה, פתח ואמר (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד, ווי על דא, ווי על ההוא זמנא דאולידת הגר לישמעאל. אמר ליה רבי יוסי, אמאי, והא אולידת לבתר, והוה לה ברא גזעא קדישא, אמר ליה את חמי ואנא חמינא והכי שמענא מפומוי דרבי שמעון מלה ובכינא, (ס"א אמר ליה מה היא אמר ליה ווי וכו'), ווי על ההוא זמנא, דבגין דשרה אתעכבת, כתיב (שם טז ב) ותאמר שרי אל אברם וגו' בא נא אל שפחתי וגו', ועל דא קיימא שעתא להגר למירת לשרה גבירתה, והוה לה ברא מאברהם, ואברהם אמר, לו ישמעאל יחיה לפניך, ואף על גב דקודשא בריך הוא הוה מבשר ליה על יצחק, אתדבק אברהם בישמעאל, עד דקודשא בריך הוא אתיב ליה ולישמעאל שמעתיך וגו', לבתר אתגזר ועאל בקיימא קדישא, עד לא יפוק יצחק לעלמא. ותא חזי, ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל, ובעא קמי קודשא בריך הוא, אמר ליה מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך, אמר ליה אין, אמר ליה והא ישמעאל דאתגזר (ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר שנין) אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק, אמר ליה דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי ודא לאו הכי, ולא עוד אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין, ואלין רחיקין מני עד כמה ימים, אמר ליה ועם כל דא כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה. ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר, מה עבד קודשא בריך הוא, ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא, ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא, בגין ההוא גזירו דבהון, וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי, כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו, ואינון יעכבון להון לבני ישראל לאתבא לדוכתייהו, עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל. וזמינין בני ישמעאל לאתערא קרבין תקיפין בעלמא, ולאתכנשא בני אדום עלייהו, ויתערון קרבא בהו, חד על ימא וחד על יבשתא וחד סמוך לירושלם, וישלטון אלין באלין, וארעא קדישא לא יתמסר לבני אדום. בההוא זמנא יתער עמא חד מסייפי עלמא על רומי חייבא, ויגח בה קרבא תלת ירחין, ויתכנשון תמן עממיא ויפלון בידייהו, עד דיתכנשון כל בני אדום עלה מכל סייפי עלמא, וכדין יתער קודשא בריך הוא עלייהו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לד ו) כי זבח לה' בבצרה וגו'. ולבתר דא מה כתיב, לאחוז בכנפות הארץ וגו' וישיצי לבני ישמעאל מינה, ויתבר כל חילין דלעילא, ולא ישתאר חילא לעילא על עמא דעלמא, אלא חילא דישראל בלחודוי, הדא הוא דכתיב (תהלים קכא ח) ה' צלך על יד ימינך, בגין דשמא קדישא בימינא, ואורייתא בימינא, ועל דא בימינא תליא כלא, ותנינן דבעי לזקפא ימינא על שמאלא, כמה דאוקמוה דכתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, ובזמנא דאתי (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וענני, ובההוא זמנא כתיב, (צפניה ג ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, וכתיב (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

הזוהר נכתב בארמית, הנה הטקסט של הזוהר בארמית עם תרגום בעברית וקצת הסבר.

רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא, אמר רבי יוסי לרבי חייא, אמאי את שתיק, הא אורחא לא אתתקן אלא במלי דאורייתא

רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך. אמר רבי יוסי לרבי חייא: מדוע אתה שותק (ולא אומר דבר תורה)? הרי הדרך אינה נתקנת אלא אם כן נדבר בדברי תורה. (מדוע אתה שותק?)

אתנגיד רבי חייא ובכה, פתח ואמר (בראשית יא ל): "ותהי שרי עקרה אין לה ולד", ווי על דא! ווי על ההוא זמנא דאולידת הגר לישמעאל!!

נאנח רבי חייא והתחיל לבכות, פתח (רבי חיא) ואמר: "ותהי שרי עקרה" - שרי אשת אברהם אבינו היתה עקרה - "אין לה ולד" - לא היה לה בן. הזוהר הקדוש צועק: אוי על זה! אוי על ההוא זמנא (הזמן ההוא) שהולידה הגר את ישמעאל. איזה צרה גדולה, שילדה הגר את ישמעאל. כך אומר רבי שמעון בר יוחאי. בזוהר הקדוש. מי צועק את זה כאן? רבי חייא היה שותק, וכשהוא הזכיר לו "תאמר דבר", אז הוא "אתנגיד" - הוא נאנח ובכה וצעק. הוא אומר: אוי על מה שקרה!

אמר ליה רבי יוסי: אמאי? והא אולידת לבתר, והוה לה ברא גזעא קדישא.

שואל אותו רבי יוסי: מדוע? (מדוע אתה בוכה?) הרי בסוף היא ילדה את יצחק אבינו והיה לה בן גזע קדוש. אז מדוע אתה מצטער על הזמן שעוד לא ילדה?

אמר ליה: את חמי, ואנא חמינא, והכי שמענא מפומוי דרבי שמעון מילה ובכינא! אמר ליה: מאי היא? אמר ליה: ווי על ההוא זמנא! דבגין דשרה אתעכבת, כתיב (שם טז ב): "ותאמר שרי אל אברם וגו’: בוא נא אל שפחתי" וגו’, ועל דא קיימא שעתא להגר למירת לשרה גבירתה, והוה לה ברא מאברהם.

אומר לו: אתה רואה, ואני רואה. אני כך שמעתי מפיו של רבי שמעון בר יוחאי! דברים ("מילה") - שמעתי ממנו איזה דבר, ולכן אני בוכה! (אמר לו מה שמעת? מה ה"מילה" הזאת ששמעת? (אמר לו אוי על אותו זמן! בגלל ששרה התעכבה מללדת כתוב בתורה: "ותאמר שרי אל אברם בוא נא אל שפחתי ואבנה גם אנוכי ממנה", על זה עמדה לה השעה להגר אם ישמעאל לירש את שרה גבירתה, ונולד לה בן מאברהם אבינו.

ואברהם אמר: "לו ישמעאל יחיה לפניך", ואף על גב דקודשא בריך הוא הוה מבשר ליה על יצחק, אתדבק אברהם בישמעאל, עד דקודשא בריך הוא אתיב ליה: "ולישמעאל שמעתיך" וגו’.

אברהם אמר לקדוש ברוך הוא: "לו ישמעאל יחיה לפניך" - ביקש על ישמעאל ש"יחיה לפניך" (לפני הקב"). הקב"ה היה אומר לאברהם אבינו, יהיה לך בן משרה ויקרא שמו יצחק, היה מבשר אותו על הבן הקדוש. בכל זאת אברהם אבינו ביקש גם על ישמעאל. (עד שהקב"ה השיב לו: "ולישמעאל שמעתיך" וגו').

ולבתר אתגזר, ועאל בקיימא קדישא, עד לא ייפוק יצחק לעלמא.

ובהיות ישמעאל בגיל 13 הוא נימול, לפני שנולד יצחק בעולם.

ותא חזי: ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל, ובעא קמי קודשא בריך הוא.

בוא ותראה מה כתוב על העניין הזה: ארבע מאות שנה עומד הממונה, השר, של ישמעאל, וביקש לפני הקב"ה.

- אמר ליה: מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך?

- שאל את הקב"ה: מי שנימול, יש לו חלק בשמך?- אמר ליה: אִין.- כן, יש לו חלק.- אמר ליה: והא ישמעאל דאתגזר, ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר שנין, אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק?

- השר ביקש עבור ישמעאל, אומר: הרי הוא נימול. לא רק זה, אלא הוא נימול בגיל 13 שנים. למה לישמעאל אין חלק בקב"ה כמו יצחק אבינו?

- אמר ליה: דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי, ודא לאו הכי, ולא עוד, אלא דאילין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין, ואילין רחיקין מני עד כמה ימים.

- יצחק אבינו נימול ונפרע. כתוב "שמל ולא פרע - כאילו לא מל". כאשר מלים, מורידים את העורלה, ואח"כ פורעים את העור שחופף על העורלה, ומגלים את העטרה. אבל מי שמל ולא פרע, כאילו לא מל. יצחק נימול כמו שצריך, ובזמן שצריך, אבל זה (ישמעאל) - לא! ולא רק זה שהוא לא מל כמו שצריך, אלא שעם ישראל מתדבקים בקב"ה כמו שצריך, בתוך שמונה ימים, ביום השמיני, ובני ישמעאל הם רחוקים ממני עד שלוש עשרה שנה, עד שהם מלים את עצמם.

- אמר ליה: ועם כל דא, כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה?

- השר של ישמעאל מבקש מהקב"ה, ואומר: בכל זאת, סוף סוף הוא נימול, אז מה, לא מגיע לו שכר עבור המילה?

ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר!

כך אומר הזוהר הקדוש: אוי על אותו זמן, בגלל המצוה הזאת שעשה ישמעאל בעולם ומל את עצמו!

מה עבד קודשא בריך הוא? ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא, ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא, בגין ההוא גזירו דבהון.

מה עשה הקב"ה? הקב"ה הרחיק אותם מהעולם הבא, אינם דבקים בה’, הם צריכים גם לחזור בתשובה, גם הם צריכים ללכת בדרך השם, אבל הם התרחקו מ"דבקותא דלעילא" ונתן להם חלק למטה, בארץ הקודש, בארץ ישראל, בגלל המילה שמלו את עצמם.

וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי, כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו.

ואומר רבי שמעון בר יוחאי: עתידים בני ישמעאל, לשלוט בארץ הקדושה, כשהארץ תהיה ריקה מעם ישראל, אז בני ישמעאל יהיו בארץ הזאת. אבל מתי? כאשר היא ריקה מעם ישראל - אז זמן שלטון ישמעאל בארץ הזו, כמו שהברית (מילה) שלהם היא ברית ריקה, בלא שלמות, זה לא נקרא ברית, זה רק כריתת עורלה, זה לא בשלמות, ככה מגיעה להם מתנה, חלק בארץ כאשר הארץ היתה שוממה, כאשר אנחנו היינו בגלות, כאשר אנחנו גלינו לבין האומות - היה להם שלטון בארץ.

ואינון יעכבון להון לבני ישראל לאתבא לדוכתייהו, עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל.

והם, כך אומר רבי שמעון בר יוחאי, הם ירצו לעכב, הם יעכבו את עם ישראל מלשוב לארצם, עד שיתשלם, ייגמר, הזכות שלהם, של בני ישמעאל.
אז כמו שאמר כאן הזוהר במפורש, שכל זכותם זה רק כשעם ישראל אינם נמצאים בארץ הקדושה. אבל בזמן שכבר עם ישראל כאן, אין להם שום זכות.

וזמינין בני ישמעאל לאתערא קרבין תקיפין בעלמא, ולאתכנשא בני אדום עלייהו, ויתערון קרבא בהו, חד על ימא, וחד על יבשתא, וחד סמוך לירושלים.

הם, ככה אומר הזוהר, בזמן הגלות, הם עושים קרבות קשים בעולם. אבל, יתאספו בני אדום עליהם, בני עשו יתאספו עליהם, והם יעשו קרב עם בני ישמעאל.
מלחמה אחת תהיה על הים מלחמה אחת תהיה ביבשה ומלחמה אחת תהיה סמוך לירושלים.

וישלטון אלין באלין, וארעא קדישא לא יתמסר לבני אדום.

אחד יילחם על השני, ואחד יילחם בשני, ואחד ישלוט על השני. אבל ארץ הקודש לא תימסר לבני אדום.

בההוא זמנא יתער עמא חד מסייפי עלמא על רומי חייבא, ויגח בה קרבא תלת ירחין, ויתכנשון תמן עממיא ויפלון בידייהו, עד דיתכנשון כל בני אדום עלה מכל סייפי עלמא, וכדין יתער קודשא בריך הוא עלייהו. הדא הוא דכתיב (ישעיה לד ו): "כי זבח לה’ בבצרה" וגו’, ולבתר דא מה כתיב? "לאחוז בכנפות הארץ" וגו’.

באותו זמן תהיה התעוררות של איזה עם מסוף העולם על רומי, עיר הרשעית, עיר החייבת, עיר הרישעה, ויילחם בה, והמלחמה הזאת תימשך שלושה חודשים. ויתאספו שם עמים רבים "וייפלון בידייהו". עד שיתאספו בני אדום על רומי מכל סופי העולם, מכל קצוות העולם. ואז יתעורר, יעורר הקב"ה עליהם, יתעורר הקב"ה להעניש את כל אלה שהזיקו והרגו מעם ישראל, כל מי שנגע ביהודי, כל מי שהרג יהודי, הקב"ה יתנקם בהם. הקב"ה יעשה זבח ב"בוצרה", באלה שבצרו בעם ישראל. "בוצרה" זה שם עיר, אבל זה גם מורה על כל אלה שהזיקו לעם ישראל, שהרגו מהיהודים, שהרגו ביהודים. בכל מקום שפגשו יהודים והרגו בהם, הקב"ה ינקום מהם. הקב"ה יזבח אותם. כל מי שייגע ביהודי בכל מקום שהוא, הקב"ה ירדוף אותו. הקב"ה יהרוג אותו. הקב"ה יאבד אותו.
אחרי זה מה כתוב? "לאחוז בכנפות הארץ" - הקב"ה יאחוז בכנפות הארץ, זה כתוב הפסוק הזה בישעיה ל"ד, על כל מי שמזיק או הורג יהודים, אומר ישעיה: "קרבו גויים לשמוע ולאומים הקשיבו" - אומר לגויים, תתקרבו לשמוע, ולאומים הקשיבו. "תשמע הארץ ומלואה, תבל וכל צאצאיה" -הוא משמיע לכל הארץ, לכל בני תבל. "כי קצף לה’ על כל הגוים וחימה על כל צבאם, החרימם נתן לטבח" - הקב"ה אומר שהוא כועס על כל הגויים שגורמים להרג מעם ישראל. "וחלליהם יושלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם" - כל אלה שעשו הרג בעם ישראל, אומר עליהם ש"חלליהם יושלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם, ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם ינבול כנבול עלי מגפן וכנובלת מתאנה, כי ריוותה בשמיים חרבי, הנה על אדום תרד, ועל עם חרמי למשפט". "כי ריוותה" - בתחילה תהיה חרבי רווה בשמיים, למה? כי הם הרגו "עם חרמי למשפט". "חרב לה’ מלאה דם הודשנה מחלב, מדם כרים ועתודים, מחלב כליות אילים, כי זבח לה’ בבוצרה, וטבח גדול בארץ אדום" - זה מה שהוא מביא כאן, בפסוק הזה, אומר: "כי זבח לה’ בבוצרה" - הקב"ה הוא ינקום את נקמת כל אלה שנשפך דמם כמו רחלים ואילים. "וירדו ראמים עימם, ופרים עם אבירים, וריותה ארצם מדם, ועפרם מחלב ידושן, כי יום נקם לה’ - שנת שלומים לריב ציון" - כי השם אומר, אני אתנקם בהם, כל מי שיזיק - הקב"ה הוא יתנקם בו. וזה מה שאומר כאן ב(פסוק מתוך) איוב: "לאחוז בכנפות הארץ", אח"כ מה הוא אומר? אחרי שהקב"ה יעניש את כל מי שהרים יד על עם ישראל, אחרי זה מה כתוב? "לאחוז בכנפות הארץ ויינערו רשעים ממנה" - הקב"ה יאחוז בכנפות של ארץ ישראל, כאילו כל הארץ, הוא תופס את הקצוות של הארץ, "ויינערו רשעים ממנה" - הוא ינער את כל אויב וכל מתנכל וכל שונא ורודף את עם ישראל, אלו הרשעים שמאיימים ומפחידים אותנו, ולא נותנים לנו מנוחה, לא נותנים לנו אפשרות לעסוק בתורה בנחת. הקב"ה יאחוז בכנפות הארץ וינער אותם מהארץ.

וישיצי לבני ישמעאל מינה, ויתבר כל חילין דלעילא, ולא ישתאר חילא לעילא על עמא דעלמא, אלא חילא דישראל בלחודוי, הדא הוא דכתיב (תהלים קכא ח): "ה’ צילך על יד ימינך", בגין דשמא קדישא בימינא, ואורייתא בימינא, ועל דא בימינא תליא כולא. ותנינן דבעי לזקפא ימינא על שמאלא, כמה דאוקמוה דכתיב (דברים לג ב): "מימינו אש דת למו". ובזמנא דאתי (תהלים ס ז): "הושיעה ימינך וענני". ובההוא זמנא כתיב (צפניה ג ט): "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה’, ולעבדו שכם אחד", וכתיב (זכריה יד ט): "ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד".

ברוך ה’ לעולם, אמן ואמן.

"וישיצי" - וישמיד את כל בני ישמעאל שמאיימים ורוצים להשמיד, להרוג את היהודים, יסלק אותם מארץ ישראל, ינער אותם מכאן, כי הארץ… ישבור את כל ה"חילין דלעילא": כל מי שנמצא כאן יש לו "כוח" למעלה, יש לו שר למעלה, אז הקב"ה ישמיד את השרים, ישבור את השרים מלמעלה, וינער אותם מלמטה. כי כל מי שמכוון להזיק לאיזה בריה שבעולם, הקב"ה ינער אותו ויסלק אותו, הוא לא יישאר במקום שהוא מתנכל לשני להורגו, או לעשות לו איזה צרות. ולא יישאר שום כוח למעלה "על עמא דעלמא", אלא הכוח של עם ישראל בלבד. זהו שכתוב: "ה’ צילך על יד ימינך" - השם הוא מצל עלינו. כמו שהצל מגן על האדם מהשמש, השם יגן עלינו מכל אויבינו וכל שונאינו וכל מבקשי רעתנו. כי שם הקב"ה בימין, והתורה בימין, והכל תלוי בימין: "ימין השם רוממה, ימין השם עושה חייל". ימין השם היא עושה את כל הכוח. וכך שנינו, שהאדם צריך לשעבד את השמאל, להרים את הימין על השמאל. כמו שכתוב "מימינו אש דת למו" - מימין השם בא(ה) לנו התורה "אש דת למו" - האש של התורה היא הדת לנו מצד ימין: אנחנו נחזיק בתורה יומם ולילה, והתורה היא שתגן עלינו, והימין. ובזמן העתיד להיות כתוב: "הושיעה ימינך וענני" - תושיע אותנו על ידי הימין, הימין שהיא ימין התורה, "ימין השם רוממה" - ותענה לנו - "הושיעה ימינך וענני". באותו זמן כתוב: "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה" - זאת אומרת כל העמים יבינו ויחזרו בתשובה, יבינו שצריכים רק להאמין להשם - "אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעובדו שכם אחד" - לקרוא בשם השם אלוקינו, כמו שאנחנו אומרים, מה שאנחנו מאמינים, "שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד" - יבינו כולם שהשם הוא אחד, ואין אלילים, כל האלילים כרות יכרתון, כל העבודה זרה תתבטל, כל שונאי השם יפסיק לשנוא, יבינו שכולם צריכים ללכת בדרך התורה, בדרך השם, בדרך מה שהשם רוצה, השם רוצה שכולם יחיו בעולם, השם רוצה שלכל אחד יהיה מקום בעולם, השם רוצה שכולם יעבדו אותו, כולנו עבדים שלו. בזמן שיהיה הדבר הזה, כולם יקבלו עליהם תשובה שלימה, ויתהפכו העמים - "אז אהפוך אל העמים שפה ברורה" - שכולם יבינו את השפה הזאת - "לקרוא בשם ה’ ולעובדו שכם אחד" - כולם נותנים שכם אחד לעבוד את השם. וכתוב בזכריה: "בים ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד" - הקב"ה יהיה אחד ושמו אחד, זאת אומרת: כולם יודו שהשם הוא מלך העולם, הוא יחיד ומיוחד.
ברוך ה’ לעולם אמן ואמן.

את התרגום וההסברים העתקתי מאתר הבא:
http://hashem1.net/index.php?p=40&s...D7%A8%D7%99.htm

אך הוצרכתי להוריד חלק מההסברים שלא היו קשורים ישירות לעניין.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)