אני כותב אותו בבלוג שלי
בינתיים יש פרולוג ופרק ראשון:

פרולוג

- "אדוני, אני לא אעשה זאת שוב. באמת. זאת אומרת, רק ראיתי פרק אחד, וגם לא מההתחלה. אני מתכוון, מה רע ב -"
- ""השיר שלנו"? אתה בושה לאנוש - זאת אומרת, מלאכות. גזר הדין שלך יהיה... הממממ..."
- "בבקשה, אדוני, יהווה! זו הייתה רק מעידה קטנה, אני נשבע שלא - אה, זאת אומרת, לא נשבע... יותר כמו הבטחה ממש ממש אמממ.. חזקה, כן."
- "מוסיף חטא על פשע, הא? עכשיו בנוסף לעבירה העיקרית שלך רשמתי גם נשיאת שמי לשווא וזה שלא קראתי לי בשם שביקשתי".
- "אריק? לא חשבתי שאתה רציני בעניין. זאת אומרת, אתה! הוד רוממותך הכל-יכול. ספקטרום שמות מלא לא יכול להכיל את הוויתך בשלמותה, שם אנושי לא מסוגל לגרד את קרסולו של החוטם של האפשרות לחשוב על לתאר אותך, ובכל זאת בחרת ב-"
- "אריק, כן. יש לך בעיה עם זה?"
- "לא אדוני. יהווה. אממ... אריק, כן. זאת אומרת, לא. לא משנה. תן לי את העונש שלי מהר או שאני אביא על עצמי חורבן עצמי חסר כל עוררין. השמדה חסרת רחמים הגובלת בטרור מכוון. רקבון מסריח שיכלה את נשמתי באלפי דר-"
- "סתום כבר. כרגע סיימתי שעתיים של הקשבה ליצירה החדשה של מקהלת המלאכים. הם שוב חושבים שהם עלו על מאסטר פיס שמיימי, אבל אחרי נצח של ניסיונות, הכל כבר נשמע לי אותו דבר. גזר הדין שלך, אם נחזור לעניינו, הוא צפייה בכל הפרקים של "ימי חיינו"".
- "לא! בבקשה לא, אדוני! אני מתחנן, אעשה הכל! כל דבר שתבקש!"
- "לא סיימתי איתך. אחרי שתסיים לראות את כל הפרקים של "ימי חיינו" תיאלץ... לראות שוב את כל הפרקים של "ימי חיינו". תחזור כשתסיים. קחו אותו מכאן, בחורים..."

- "בוקר טוב, אדוני!"
- "כמה פעמים צריך להגיד?! אריק, אריק!! קוראים לי אריק!"
- "כן, זה אריק הפעם, הא? אוקיי, אריק... רצית לראות אותי?"
- "כן, פרומו. דרך אגב תרשה לי שוב להתנצל על השם הטיפשי שלך. בדיוק רבתי עם אשתי כשבחרתי אותו וניסיתי לראות חברים אבל כל הזמן היו פרסומות בערוץ 2, ובינינו, אני לא מהמשפשפים..."
- "אמממ, אריק? לנקודה?"
- " כן, כן. פרומו, תמיד שירת אותי כהלכה, ואני ראיתי אותך מסתכל על הבחורה ההיא משירות לקוחות... אל תסמיק, זו לא סיבה להתבייש. לעזאזל, אני לא יכול לחכות שאשתי תצא לקניות כדי שאני אוכל להיכנס לדיבור שוטף עם המזכירה שלי, אם אתה מבין למה אני מתכוון... זאת אומרת, ראית את המזכירה שלי? מה שהייתי עושה לה. סיפרתי לך את הפעם שהיינו במעלית ותקעתי אותה?"
- "תקעת אותה??"
- "את המעלית, את המעלית! שיחקנו שם שבץ-נא במשך שעתיים עד שהצילו אותנו... בוא נגיד שהיא משתמשת ממש טוב ב צדי"קים שלה, אה, מבין מה אני אומר?"
- "לא ממש. אולי תגיע לנקודה כבר?"
- "כן, כמובן. פרומו, שירת אותי כהלכה במשך בלה בלה בלה בלה אבל נגמרה החגיגה. נמאסת עליי והחלטתי לפעול בהתאם!"
- "לא שוב "ימי חיינו", אדוני! אני כבר מצליח לקשר שמות לפרצופים, אתה לא יכול לעשות לי את זה שוב, באמת!"
- " אל תדאג, אני לא אעשה לך את זה, סבלת מספיק אופרות סבון. אני הולך לעשות לך משהו הרבה הרבה הרבה יותר גרוע! משהו כל כך גרוע שיביא עליך חורבן עצמי חסר כל עוררין. השמדה חסרת רחמים הגובלת בטרור מכוון. רקבון מסריח שיכלה את נשמתך באלפי דרכים ו..."
- "ו.. מה?"
- "לא יודע, כאן השתקתי את הבחור הקודם. אני לא משהו באילתורים."
- "אוה, אז אולי תסלח לי וזהו? לא שאני יודע מה עשיתי רע אבל בכל זאת?"
- "לא עשית שום דבר רע. אישתי עוד כועסת עלי מהקטע עם המזכירה אז אני מנסה להישאר כאן בעבודה כמה שיותר כדי להמנע ממנה, ולא היו הרבה מלאכים סוררים לאחרונה ומשעמם אותי לעקם את סיכות השולחן שלי לצורות של חיות קטנות. גזר הדין הממש ממש ממש... רע, שלך הוא 5 שנים, לא, בעצם, 10 שנים על כדוה"א! מוהאהאהאהא!!"
- "זה לא נשמע כל כך נורא..."
- "חכה ותראה, בחור, חכה ותראה!"


פרק 1

הייתה זו שעת צהריים מאוחרת. למעשה אפשר לומר שזו גם הייתה שעת ערב מוקדמת. זו הייתה אחת מהשעות האלו שלא ניתן לתאר אותן באמצעות הגדרה אחת ושהיוו תירוץ לפקידות ומזכירות ברחבי החצי המערבי של כדוה"א שנידונו לעבודה שחרגה מהמוסכמות ונגמרה בכשמונה בערב או מאוחר יותר, לצאת להפסקת קפה. הפקידה המסוימת הזו, חגית פינקלשטיין - פקידת כח אדם, הייתה עסוקה בפילוס דרכה להפסקת הקפה המיוחלת שלה, רק שגבר מוזר שלבש חליפת כנפיים מטופשת עמד בדרכה. הוא היה נחוש בדעתו לקבל עבודה מיידית, ללא שום הכשרה או המלצות. נראה שהתפקיד שנפשו חשקה בו היה עוזר מנהל מחלקת שירות לקוחות באגף התמיכה הטכנית של חברת טלפונים, וחגית התקשתה להסביר לו שאין ביקוש לתפקיד.
- " - אדוני, מר... לא קלטתי את השם?", "פרומו" אמר האיש וקרץ.
- "פרומו? איזה מין שם זה פר - טוב, לא משנה. תבין, התפקיד פשוט לא פנוי. אף חברת טלפון לא הציעה את התפקיד, וגם אם היו מציעים, אין לך את ההכשרה הנדרשת. למעשה, נראה שאין לך הכשרה לשום דבר יותר מסובך מקשירת שרוכים. מה כל כך חשוב בתפקיד הזה?"
- "חשבתי שאם אני כבר על כדור הארץ, החזרת האיזון בין הטוב לרע לא יזיק, ומכיוון שמחלקות שירות לקוחות באגפי התמיכה הטכנית של חברות טלפונים הן מקור כל הרע, אוכל לאזן את הקרב לטובתנו אם אסתנן לשם ואחבל בפעולות הזדוניות של מני". חגית בהתה בחוסר אונים בפרומו, אם זה השם האמיתי שלו, בעודו מחייך חיוך רחב מספיק כדי לקרוא למאבטחים ולהתלונן על הטרדה מינית. למרות זאת, משהו בו לא נתן לה לעשות את זה. אחרתי כדקה בה היא לא הפסיקה לבהות ולמצמץ, ופרומו לא הפסיק לחייך את החיוך שבקרוב עלול לפצוע אצלו כמה שרירים, או לפחות להשאיר סימני מתיחה, חגית החליטה שהיא חייבת להגיד משהו.
- "ומה הקטע עם הכנפיים האלה בכלל? אתה עובד בקרקס או משהו? אה, נכון, באת לחפש עבודה... אז מה הקטע שלך בכלל?!"
- "זה לא ברור? אני מלאך!" אמר וחייך שוב את החיוך שלו.
חגית החליטה שהיא לא צריכה את זה כרגע, והיא כנראה צדקה. היא הייתה גרושה, עם 2 ילדים, וחברותיה לעבודה קראו לה 'ריטה' כל הזמן. אף אחד לא ידע בדיוק למה. למעשה הסיבה שקראו לה 'ריטה' היא כיוו שבדיוק בזמן שבו היא נולדה, בת דודתו של אביה החורג מדרגה שנייה צפתה בתוכנית טלוויזיה ישנה שבה יש גיבור שמנסה למצוא לעצמו עבודה, להציל את נישואיו ולבסוף לגאול את עצמו ברמה מטאפורית ולהצליח בחיים ושם אחותו היה ריטה. זוהי פיסת מידע מיותרת לחלוטין אך מסקרנת למדי הגורמת לחלק מהאנשים לתהות על טיב היקום. האנשים האלו הם מסוג האנשים שלא תרצו לפגוש בסמטה חשוכה או בכל מקום אחר, למען האמת.
- "חגית, את בסדר? לא זזת כבר שתי דקות וחמישים ושתים שניות."
- "אני בסדר, פשוט... טוב, לא משנה..."
- "מה?"
- "פרומו, אתה בחור נפלא. אני יכולה לראות שתוכל להשיג עבודה במהירות. עכשיו אם תסלח לי, יש כוס קפה במטבח שהשם שלי כתוב עליה באותיות גדולות ואני לא מתכוונת לאכזב אותה. להתראות!".
חגית הסתובבה והלכה, מקווה שבחיים לא תצטרך להתמודד יותר עם טיפוסים כמוהו. למעשה, היא תפגוש עוד אחד מוזר כמותו והיא תתחתן איתו. הם יחיו באושר ועושר עד שהוא יתחיל להשתכר בדרך חזרה הביתה מהעבודה ולבסוף יתחיל להכות אותה. היא תתבע אותה ותזכה בכל רכושו, תקים משרד לניהול כח אדם, תפשוט את הרגל ותהפך לעוזרת מנהל מחלקת שירות לקוחות באגף התמיכה הטכנית של חברת טלפונים אנונימית.

פרומו, שראה שהוא כבר לא רצוי במשרד כח האדם - בעיקר בגלל המאבטח שזרק אותו החוצה, החליט לחפש עבודה במקום אחר.



---------------------

זהו בינתיים, אשמח לתגובות.
ד"א הפרקים מחולקים פשוט לפי פוסטים, לא כפרקים בספר.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

קראתי.
היה מעניין.
יש לך סגנון כתיבה, שנון.
אשמח לקרוא עוד ... על המלאך הזה.

למדת איפשהו כתיבה ?

שבת שלום לך,
מאסאניה.

לא למדתי כתיבה בשום מקום.
אני מושפע מדגלאס אדאמס.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לאחר חישוב קל אך משמעותי, שכלל את מחיר האגרה בכביש המהיר בלוס אנג'לס, נעל של צרפתי וסוכריות המנטה שמחלקים ביציאה של מסעדה ממש טובה שהיה בה פעם, פרומו הגיע למסקנה שהעבודה המושלמת בשבילו היא שליח פיצה. פרומו נכנס לפיצריה הראשונה שמצא וכניסתו זכתה בהפניית ראשם של כל הנוכחים - מה שהיה הרבה יותר מרשים אלמלא הנוכחים היו מוכרת פיצה שעמדה בדלפק ואיש זקן ומוזר שיש בפינה ומלמל לעצמו. לאיש הזקן הזה אין שום השפעה על הסיפור שלנו, אך תוכלו להתנחם בעובדה שהוא יחיה חיים ארוכים ומאושרים, ושהמוכרת הייתה ממש כוסית.
- "אני בא לשלום!" אמר פרומו ופרש את יד ימינו למעלה בברכת כוהנים. לאחר מחקר מעמיק על התרבות האנושית, בפרט על ערוצי הטלוויזיה, פרומו הגיע למסקנה שזוהי הברכה הנאותה ביותר.
- "אתה רוצה להזמין משהו?" שאלה המוכרת ה... נאה בהחלט.
- "אני מחפש עבודה, אתם צריכים עובדים?"
- "כן בדיוק רצי -"
- "כי אני חושב שאתם צריכים עובדים!" התפרץ פרומו, "הרי יש לכם שלט שבו כתוב בבירור שאתם מחפשים עובדים ולמה שיהיה לכם שלט שכתוב בו בבירור שאתם מחפשים עובדים אם אתם לא מחפשים עובדים?"
- "שום סיבה, אז את - ", "זאת אומרת, אם אתם לא מחפשים עובדים אתם יכולים לא לתלות שלט שבו כתוב בבירור שאתם מחפשים עובדים או לחילופין לתלות שלט שבו כתוב בבירור שאתם לא מחפשים עובדים!"
- "נכון, אבל אנחנו כן מחפשים עובדים אז למ -"
- "כמובן שהאפשרות הראשונה שציינתי היא עדיפה כי לא לתלות שלט זול, יעיל ומהיר יותר מאשר לתלות שלט, שיוביל לאותן תוצאות שיתקבלו אם יהיה שלט. אפשר לומר שהשלט לא באמת חשוב. אתם יכולים לתלות או לא לתלות את השלט, ובכל זאת אנשים לא יבקשו אצלכם עבודה. בעצם, אם לא תתלו שלט, יכול להיות שאנשים יהיו בספק האם אתם מחפשים עובדים או לא ולכן ישאלו האם אתם מחפשים עובדים. כמובן שזה לא צריך להפריע לכם כי אתם מכניסים כך יותר אנשים לפיצריה שיכולים לקנות פיצה. כך שבעצם, הדרך להגברת הפופלריות של הפיצריה שלכם היא... לא לעשות כלום!"
- "נפלא!", אמרה המוכרת בציניות טהורה, "אני אתחיל לעבוד על זה בדיוק אחרי שנסיים את ראיון העבודה שלך. עבדת כבר כשליח בעבר?"
- "פעם הלכתי להביא לאריק את הבגדים שלו מניקוי יבש, זה נחשב?"
- "מי זה אריק?"
- "אלוהים.", אמר וחייך את החיוך שלו שוב.
- "אוווקיי, ומה הקטע עם הכנפיים?"
- "אני מלאך.", אמר, בלי להפסיק לחייך.
- "ואיך קוראים לך?"
- "פרומו".
- "אוה, מצוין. אתה עומד כמעט בכל הדרישות של שליח פיצה - ההגיון שלך מעוות ויש לך חיוך שיגרום לאנשים לתת לך טיפ, כדי שתלך כבר. השאלה האחרונה היא האם יש לך אמצעי תחבורה - אופנוע?"
- "יש לי את הכנפיים שלי, אני יכול להאיץ למהירות של 120 קמ"ש בשלוש שניות".
- "שמע, אין לי זמן להתעסק עם מוזרים. אתה חושב שתוכל למסור פיצה מכאן לקצה של העיר תוך פחות מחצי שעה?"
- "בטוח."
- "מצוין.", אמרה, קיבלה אריזת פיצה מאדם שהיה עד עכשיו בחדר אחורי של הפיצריה ומסרה אותה לפרומו, "אז כדאי שזה יגיע לרח' השושנים 3 עד אחת עשרה ורבע, בהצלחה".

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

פשוט גרם לי לחייך.

שיהיה לך בהצלחה !

אסאניה.

הטיסה ארכה 17 דקות ושלושים ואחד שניות. זה מה שקורה כשיש פקקים. פרומו נחת ליד בניין מגורים גבוה. זה היה בניין ישן, מהראשונים שנבנו בעיר והצבע התקלף מהקירות. הדירות היו שייכות בעיקר לזקנים, סטודנטים ואנשי עסקים, שסוף סוף מצאו מקום שבו האישה לא תפריע להם עם המאהבת. בכל מקרה, פרומו עלה לקומה השלישית ודפק על הדלת שעליה היה כתוב: "כאן גרים בכיף: אל תיקנסו!!". לא הייתה תשובה. פרומו דפק על הדלת בשנית, מתפתה לוותר ולאכול את הפיצה בעצמו. הוא לא היה צריך לאכול כדי לחיות, אבל אלוהים פיתח את המלאכים עם קיבה ורעב בכל אופן בגלל שאף עבודה לא נעשתה כשלא הייתה הפסקת קפה לייחל אליה. לאחר שדפק בשלישית, שמע מאחורי הדלת קול חבטה מעומעם. אחר כך נשמעו מלמולים ולבסוף נפתחה הדלת ואיתה ענן עשן סמיך ואיש צעיר, בשנות העשרים, שיערו ארוך ובלונדיני, שהריח כאילו לא הבין את הקונספט של 'מקלחת'.
- "תומר... " הוא אמר בקול מחוספס וישנוני, "תומר... יש פה מלאך..."
פרומו הסתכל עליו במבט של הערצה, "אתה מאמין באמת שאנשים לא האמינו שאני מלאך? הנה סוף סוף בנאדם נורמלי! איך קוראים לך?"
- "שרון... אתה עם הזה?"
- "הזה מה?"
- "ההוא... שהביא את... הדבר..."
פרומו חייך וענה, "בטח. במקרה הבאתי גם פיצה. אמכור לך אותה תמורת 52 שקלים חדשים, לא כולל טיפ!"
- "תומר...", התחיל שוב האיש, "תומר... איפה הכסף?..."
נשמע עוד קול חבטה עמום מתוך הבית ושניות לאחר מכן יצא מאחר החדרים איש מבוגר יותר, בשנות השלושים לחייו, שעיר במיוחד, לבוש בחצאית טוטו ורודה.
- "כמה פעמים אתה צריך לשאול? הכסף בכיס המחורבן שלך! וקוראים לי תמירה!"
- "טוב, תומר... אתה! ההוא, זה... נו! פיצה."
פרומו בהה בשניהם, שם לב לכך שהוא בוהה בהם וחזר לעשתונותיו, "כן, אני עם הפיצה, יש לך כסף?"
- "כיס... כסף..."
פרומו החליט לרחם על האיש המסכן והוציא שטר של מאה מהכיס שלו.
- "כמה אתה רוצה לתת טיפ?"
- "חבר טוב.. כסף... הרבה... קוראים לך?"
- "לי קוראים פרומו, נעים להכיר!", פרומו הושיט את ידו. האיש הביט בו במבט מזוגג, עזב את הידית של הדלת כדי ללחוץ עם איתו ידיים, ונפל עם הפנים על הרצפה.
תומר, או תמירה - אם תרצו, נהם בעצבנות וצרח, "נמאס לי כבר מהמסומם הזה! הוא רק לוקח ולוקח ולוקח ולא נותן לי כלום! גם לי יש צרכים! גם אני רוצה רומנטיקה! אני היחידה פה שעושה משהו בבית הזה ונמאס לי, אני עוזבת!".
תומר חזר לחדר, ויצא משם במהרה עם תיק צד אדמדם.
- "אה, ואתה יכול לשמור את העודף, חמוד", אמר, וברח בדילוגים.
פרומו נשאר בפתח הדלת, מחזיק בקרטון הפיצה, תוהה.
מצד אחד, חשב, הוא מן הסתם לא ישים לב שגם הפיצה וגם הכסף חסרים. מצד שני, זה לא יהיה ממש נחמד מצידי.
בחיי, הצד השני לא כ"כ משכנע. מצד שלישי והמאיים משני האחרים, אריק בטח מסתכל אז לא כדאי שאתנהג בגסות.
פרומו החליט שכיוון שהוא ושרון חברים טובים, כפי ששרון אמר לפני שנפל על הרצפה, אין סיבה שהוא לא יתחלק איתו בפיצה.
הוא פתח את הקרטון, לקח משולש וזרק את הקרטון על גבו של שרון.
- "להתראות!"

***

בינתיים, בפיצריה, איש נכנס לפיצריה. האיש לבש מעיל עור שחור, נעליים שחורות, גרביים שחורות, כובע שחור, חולצה שחורה, מכנסיים שחורים ו... הבנתם את הנקודה. הוא היה מצטייר כאדם חשוד ומסתורי אלמלא זה היה נדוש ולא מעניין. הוא ניגש בצעדיים דרמטיים לדלפק המכירה ושאל בקול צפצפני, "תגידו, יש לכם עוגת גזר?"
המוכרת הסתכלה עליו במבט שהיה אומר לגבר בדייט שיברח עם הזנב בין הרגליים ואמרה "לא. כאן זה פיצריה. מלשון פיצה. רוצה פיצה?"
- "לא", הוא אמר באותו קול צפצפני ושלח את ידו לכיס הפנימי של המעיל. זו הייתה תנועה שהייתה מזניקה את המוכרת לצלצל למשטרה אלמלא גם זה היה נדוש. הוא הוציא מכיסו תמונה מקופלת, פתח אותה והציג אותה למוכרת.
- "ראית אותו?", הוא אמר והצביע על דמות בתמונה.
- "כן, הוא שליח הפיצה החדש שלנו, פרומו. אתה רוצה להשאיר לו הודעה?"

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הסיפור שלך כבר ערוך ומוכן ? או שכל יום אתה כותב קצת ?
זה יפה ומעניין ...

אסאניה.

יפה הסיפור, תנסה לכתוב את הסיפור והעלילה כמה שיותר לא נדושה - זה תמיד מוסיף משהו מיוחד .

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

פרומו טס בחזרה לפיצריה ומצא את המקום שוקק לקוחות - כל השולחנות היו מלאים ואנשים אכלו על המדרגות. מה שהיה מטריד, כי לא היו בפיצריה מדרגות.
פרומו ניגש אל הדלפק ופתח את פיו בכדי לשאול את המוכרת האם היא יודעת מה משמעות החיים, אך היא הקדימה אותו ואמרה, "פרומו, היה כאן איזה אחד מוזר שהשאיר לך הודעה."
- "מה ההודעה, מוכרת פיצה?"
- "לא, אתה לא מבין.", היא אמרה, "ולפני שאני ממשיכה יש משהו חשוב יותר. אולי זה שכותב את הסיפור שכח לכתוב את זה, אבל קוראים לי ליאת."
- "אוקיי, ליאת-מוכרת פיצה. מה ההודעה?"
ליאת התכופפה אל מתחת לדלפק והוציאה חתיכת נייר. "שנייה, הוא מסר הוראות מדויקות בקשר לזה. חכה רגע."
היא ניקתה את גרונה ואמרה בקול צפצפני "זה מה שמגיע לך, פרומו! מוהאהאהאהא!".
פרומו הסתכל עליה בסקרנות, ולאחר כדקה בה שניהם לא אמרו כולם, שאל, "זה הכל?"
- "שיט, שכחתי. הייתי אמורה גם לקרוע את הדף, שנייה." היא קרעה את הדף לחצי, ואז את החצי לחצי ואז את החצי לחצי והגישה לפרומו פיסת נייר קטנה.
- "הוא ביקש שתקנח את האף עם זה ותניח אותו בשירותים הציבוריים של חנות הבגדים שלידנו. כך הוא ידע שקיבלת את ההודעה."
פרומו הזדעזע מהברוטליות של המסר, קפץ אל מאחורי הדלפק והשתטח על הרצפה. כשראה שליאת פשוט בוהה בו ומרימה גבה, תפס את קרסולה והפיל אותה לידו.
- "את לא מבינה מה קורה כאן?", שאל בתדהמה, "אנחנו מתעסקים כאן עם בנאדם מאוד מסוכן. אויב לאנושות, נזק לחברה! אנחנו חייבים לברוח!".
הוא נעמד עמידה שפופה והלך על קצות אצבעותיו אל מחוץ לפיצריה. בחצי הדרך, קלט שליאת קמה והמשיכה בעבודתה הרגילה.
- "ליאת!", הוא לחש בקולניות, "ליאת! בואי לכאן!"
- "אני לא יכולה.", אמרה, "המשמרת שלי נגמרת בעוד חצי שעה, אחר כך אני אבוא לשחק איתך.".
- "אה.", אמר פרומו והתרומם, "אם זה ככה, אז אני רוצה שני משולשים עם זיתים ואקסטרה צ'יז - יש לי חצי שעה לשרוף."

***

לאחר כחצי שעה בה פרומו הבין מה נחוץ על מנת להשיג שלום עולמי והחליט שהוא לא מבזבז 300 שקל על צינור ממש ארוך אז כדאי לוותר על הרעיון ולהזמין עוד כוס שוקו, ליאת סיימתה את המשמרת שלה וניגשה אל פרומו.
- "נו, מה עושים?"
פרומו קם, העיף את הצלחת שלו על ילד תמים בן 4 שכבר לא יזכה להיות בדיסנילנד, הפנה את ראשו אל השמים כבעל חזון ואמר, "חשבתי על זה, ואני יודע בדיוק מה עלינו לעשות!"
- "אתה רוצה להגיד לי שכל מה שעשית בחצי שעה האחרונה היה לחשוב מה לעשות עכשיו?"
- "לא", פרומו הניף את ידו בביטול ומר, "חשבתי על זה ברווח שהיה בין שסיימת את המשמרת ועד שקמתי. בחצי שעה האחרונה הייתי עסוק בעניינים פחות דחופים שדרשו את תשומת ליבי. ועכשיו, נלך, אנחנו לא רוצים לפספס אותו."
- "את מי?"
- "את האיש לבוש השחורים שסיפרת לי עליו! אנחנו חייבים לתפוס אותו ולסחוט ממנו ראיות!"
ליאת גלגלה עיניה ושאלה, "ראיות למה? אתה הולך לתבוע אותו?"
- "לא, אל תהי מטופשת. אני צריך ראיות שיש מישהו ששם לב אליי ביקום הקר והאכזר שאנחנו נמצאים בו! אני הולך לבקש ממני שיספר לי למה הוא שלח לי את ההודעה הזאת, ושיחתום בבקשה על הצהרה שבה הוא... טוב, מצהיר... שהוא, שהוא, שהוא... שם לב אליי!".
ליאת התקרבה אל פרומו ושמה את ידה על כתפו. "אל תדאג", היא אמרה, "הכל הולך להיות בסדר... אני מקווה".
- "מקווה? מה זאת אומרת מקווה?".

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

את החלק הזה הכי פחות הבנתי.
אבל אולי בגלל שזה ממשיך ... וצריך עוד מילים.

אתה כותב עוד חומרים ?

להתראות,
אסאניה.

הכתיבה שלך מאוד יפה, אם כי ישנם חלקים שעדיין לא ברורים לי (בייחוד סוף פרק 4), אך אני ממתינה בקוצר רוח לקרוא את שאר הפרקים בכדי לקבל את התמונה השלמה .

ישר כוח על הכתיבה ומקווה שתמשיך לשתפנו .
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

- "טוב, אז איך אנחנו תופסים אותו?", אמרה ליאת, משחקת עם שיערה השחור בעצבנות.
היא ופרומו ישבו על המדרגות שמחוץ לפיצריה כבר עשר דקות, ולא נראה שפרומו מגיע להחלטה כלשהי.
- "אני צריך לחשוב על זה!", אמר בהתרסה ונעץ את מבטו באינסוף התבניות והפרצופים שבמרצפות ברחוב, "אני יודע! מה הייתה שוב ההודעה שהוא מסר לי?"
- "אני חושבת שהיית אמור לקנח את האף בחתיכת נייר קטנה ולהניח אותה בשירותים הציבוריים של חנות הבגדים שליד הפיצריה."
- "ככה, הא? אז סופסוף עליתי על רעיון! תקחי דף נייר חדש ותקרעי אותו לחצי רק פעם אחת", הוא הסתכל אליה ברצינות וחזר, "רק פעם אחת, שמעת? אחר כך אני אקנח את האף בזה ואניח את זה שם. מה שהוא לא ידע הוא שזאת פיסת נייר גדולה, ולא קטנה. כך ורק כך נערים עליו!"
ליאת רצתה לומר שזוהי אחת התוכניות הטיפשיות והגרועות ביותר ששמעה. היא רצתה לומר לפרומו שהוא יכול לקחת את פיסת הנייר שלו ולדחוף אותה להוא-יודע-איפה. היא כמעט עמדה לומר לו שנמאס לה והיא לא תיקח את זה יותר, והיא הולכת הביתה לעשות אמבטיה ארוכה, לאכול גלידה, וללכת לישון. "אוקיי", היא אמרה.

***

פרומו ביצע את התוכנית הגאונית שלו, וכעת הם עמדו שפופים מאחורי השיחים שמול חנות הבגדים.
- "אתה חושב שזה יעבוד?", שאלה ליאת, שוב משחקת עם שיערה.
- "רוב התוכניות שלי עובדות. למעשה, רוב חייכם על כדוה"א השתפרו תודות לאחת התוכניות שביצעתי בגן עדן".
- "פרומו", אמרה, חושבת על ניסוח שלא יגרום למשוגע שעמד לפניה להתפרץ, "אתה באמת מלאך?"
פרומו הסיט את עיניו מחנות הבגדים והביט בליאת ברצינות תהומית. שעה קלה חלפה. "כן", אמר פתאום, בעליזות, "אני מלאך!"
ליאת שקלה את הרעיון במוחה. הרי ברור שהוא מדבר שטויות. הוא היה סתם בחור תמהוני עם תחפושת כנפיים. הוא אפילו לא שיחק כמו שצריך.
- "אה כן? אתה מלאך? אז... אז מה מלאכים עושים?", היא שאלה בנימה מתגרה.
- "טוב, הכל, בעצם. אנחנו עובדים במשמרות".
- "במשמרות? במה אתם עובדים?"
- "טוב... רובנו עובדים בתאגיד שנקרא "יקום" בע"מ. התאגיד הזה דואג לייצור ותפעול יקומים. עד כה בנינו רק אחד, אבל זה הרבה עבודה, את מבינה."
ליאת הנהנה בהסכמה.
- "אחרי שהמנכ"ל שלנו - יהווה - בונה את היקום, אנחנו - המלאכים, מתפעלים אותו. בן דוד שלי לשעבר עבד במחלקה שדאגה לשמירת הכוכבים במסלולם. יש כל מיני מחלקות אחרות - אלפי מחלקות! מחלקה לאבולוציה, מחלקה שמצמיחה שתי שערות אפורות היכן שתלשת אחת, מחלקה שמפעילה את כח הכבידה, מחלקה שמספקת רעיונות לעוד פרקים של משפחת סימפסון, אנחנו בעצם עושים הכל, את רואה?", הוא הביט מבט חפוז אל חנות הבגדים וחזר אל ליאת, "אנחנו עובדים במשמרות של בוקר\לילה, וכשאנחנו לא עובדים אנחנו בדרך כלל משחקים ברידג' או רואים סיינפלד."
ליאת מצאה את כל זה משעשע למדי, אם כי ברור שהבנאדם הוזה. למרות זאת, היה בו משהו שגרם לה... למיגרנה נוראית.
- "ובמה אתה עבדת, פרומו?".
- "אה!", הוא אמר, מנפח את חזו בגאווה, "אני עבדתי במחלקת הספירה!".
- "מה ספרתם?"
- "טוב, תת המחלקה שלי ספרה גרגירי סוכר בקבוצות של חמישים ושבע ותת המחלקה השנייה ספרה פולי קפה, בקבוצות של שמונים וארבע".
- "למה זה טוב?".
- "טוב,", הוא אמר, מתרווח, "מישהו חייב להגיש קפה לאריק. היקום לא מתפקד בעצמו, את יודעת!".
- "מי זה אריק?", תמהה. פרומו פתח את פיו לענות אך ליאת מיהרה לפניו, "הנה הוא! פספסנו אותו, הוא כבר חצי רחוב לפנינו!".
- "כן, אבל הוא הולך רגל!", אמר פרומו ופרש את כנפיו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני אישית ממש אהבתי, מצפה בקוצר רוח לפרק 6 !

"Beauty is in the eye of the beholder..."

חמוד !
מחכה לקרוא עוד.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ריבוי הדיאלוגים ומיעוט התיאורים מזכיר דווקא יותר כתיבה מחזאית מאשר סיפור קצר
אולי כדאי לשנות את רק הז'אנר שבו אתה כותב...
בכל מקרה כתיבה יפה