כשאשכור ממשרדו של אדלר את סופר הצללים שיכתוב את זכרונותי, לבטח יהיה שם מקום של כבוד ל'רחוב השפלה' בתחנה המרכזית הישנה של ת"א. שם, במשכנה של של החברה להגנת הטבע, כך האמנתי - מתקבצים חובבי החי והצומח בימות החול. בימי שבת כידוע, מצטופפים אוהבי הארץ מסביב למקלט הרדיו וממתינים לקולו העמוק של עזריה אלון שיפתח את פינתו ב'למאזינים שלום'. גם ל'רשות שמורות הטבע' ולדמותו של אברהם יפה יוקדש פרק ברב המכר.

אני מניח כי עד אז ישכנו משרדי החברה ב'מגדלי נמ"ר' ש'לצד' בשמורת אירוס הארגמן לשעבר והרשות תשב ב'קרית המטמונים' ב'צמוד' לאפולוניה ואיש לא יבין על מה אני מדבר. ועל זאת רציתי לדבר כאן [כאשר עדיין מצויים עימנו כאלה הזוכרים למה נועדו גופים אלה]

רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים - הגוף הממלכתי המופקד על שמירת הטבע בארצנו הפך לעניות דעתי לאריה זקן ומנומנם. מעין מנהלה של פארקים העוסקת בנטילת דמי כניסה [מוצדקים בעיני] לאתרים מטויילים ומזניחה קמ"רים רבים של טבע שאינו מאפשר כמובן גביית דמי חסות-מנגל אך בהחלט הולך וניזוק אל מול עיני הפקח הצעיר המופקד על שטח עצום. קולה של הרשות אינו נשמע ברמה בדיון הציבורי כאשר כבר מתקיים כזה.

יאמרו חכמינו כי בדיוק מסיבה זו הוקמה כבר מזמן 'החברה' - אך גם זו הפכה לקבלן טיולים לאו דווקא איכותי. איך קרה שדווקא בימים מוצהרים של תקשורת ואיכות הסביבה נאלמים דום שני הארגונים הללו?

לגוף עייף שמשרת בעיקר סקטורים שאנשים דווקא לא ממש שואפים להעצר בהם. "היו ימים..." וזה נשמע כאילו אני מדבר על ימי בן גוריון, שבהם חוברת הטיולים הרבעונית של החברה הייתה קטלוג עב כרס שהכיל "מוצרים" מנקרי עיניים. מוצרים מובילים, כמו חוג אלעד, עברו לעבוד תחת מתחרים מסחריים, בתי ספר שדה התנוונו או נמכרו וכיום לוח הטיולים הוא חוברת עלובה ודקה, שהולכת ומצתמצמת מפעם לפעם. החנות המפוארת של החברה, לא יכלה ככל הנראה "למטייל" והטרקרים לעתיד פשוט דילגו עליה. יום אחד היא הצתמצמה, ואחרי זה התחסלה. מחלקת הספרים העשירה והמפוארת (שתמיד איכשהו גנבה מזמנך איזו שעה לא מתוכננת) נעלמה גם היא. היום ישנה חנות בגודל של רבע ריקושט.

פעם אחת ישראכארד שלחו לי עלון שבו היה רשום שאני יכול "לשייך" את כרטיסי לחברה להגנת הטבע ולהנות מככה וככה הטבות, ואפילו לא לשלם כלום. חשבתי "למה לשלם 12 ש"ח לחודש בשביל כרטיס המנוי שממילא אני תמיד שוכח להביא כשאני עובר להחליף/לקנות איזו מפת סימון שבילים?". התקשרתי למוקד החברה והסברתי שאני רוצה, בתאריך הקרוב, להפסיק את המנוי, פשוט כי מטעמי נוחות קל לי יותר שכרטיס אשראי שיש לי ממילא, יהיה המנוי. העבירו אותי למנהלת המוקד. היא הסבירה לי, בכנות יפה וכמעט בתחינה, שכל העניין עם ישראכרד הוא מין "קומבינה" שממנה לחברה לא יוצא כלום (!), בטח לא דמי חבר. למעשה ישראכרד (לטענתה) מנפיקה כרטיסים שנותנים למחזיק הטבות כלשהן וגם תחושה שיש לו חלק בשמירת הטבע, אבל למעשה רק נוגסת בהכנסות החברה מדמי המנוי (שלהערכתי ממילא משולמים בעיקר ע"י "אנשים טובים" שלא רוצים להפסיק אותו אבל לא צריכים אותו). ככה בדיוק, ע"י ניהול של אנשים "טובים", שככל הנראה לא מבינים כלום בחיבור בין עולם הטיולים/שמירת טבע/ידיעת הארץ לכסף, הגיעה החברה להגנת הטבע למעמד של גוף שהוא שריד לימים ההם. סביר להניח שהסוף לא יהיה שמח במיוחד: או שתהפוך מסחרית לגמרי (יהיה "פינוי בינוי" במתחם ואז בטוח שמישהו יתעניין בחברה...), או שתעלם.

.

מחמת מקצועי, אני נמצא לעיתים קרובות בקונפליקט עם החברה להגנת הטבע. אני מפתח, הם מתנגדים. זה בסדר, וכולנו משפיעים זה על זה. אבל בשונה ממה שכתבתם כאן, אני דווקא מתרשם שהם מיליטנטים, לוחמנים, ואפילו יעילים למדי במלחמותיהם.
אתחיל מהנושא המופשט יותר - האג'נדה. פעם, כשמוסדות התכנון היו צריכים לקבל החלטה, הנושא העיקרי היה "פיתוח". פיתוח זה טוב, שממה זה רע. בטון זה טוב, קוצים זה רע. היום, במידה רבה תודות לחברה להגנת הטבע, היוצרות התהפכו. כל פגיעה אפשרית בקוץ, או בנוף, או בבע"ח ולו הקטן ביותר - נשקלת בזהירות מרבית, נבחנת שוב ושוב, לאט לאט ומתוך הבנה טובה של "האג'נדה הירוקה". הם באמת הצליחו להפוך את האג'נדה על פניה, והם לגמרי שולטים באג'נדה הנוכחית. כל הדיונים, כל האנרגיות, כל הויכוחים וכל הבג"צים הם רק סביב הנושא הזה - שמירת הטבע.

אמשיך בהתארגנות. החברה להגנת הטבע, וגופים ירוקים נוספים (אך בהחלט הבכורה היא של חל"ט) מייצרים יותר ויותר אנשי מקצוע, מומחים בכל תחומי החיים, הם משתתפים בכל דיון, בכל ויכוח, קולם נשמע ברמה. עמדותיהם מקצועיות, מגובשות, מלומדות. איש לא בז להם. התפישה הישנה של "החבר'ה עם הסנדלים" התחלפה בהערכה מקצועית ובויכוח של שווים עם שווים.

מכאן למלחמות האחים. מבין הגופים הירוקים הרבים, החברה להגנת הטבע נמצאת בהחלט בצד המיליטנטי של המחנה. עם אדם טבע ודין, ומפלגת הירוקים. הרבה יותר מיליטנטים מרשות הטבע והגנים, מהקק"ל ומהמשרד להגה"ס. מאידך, וגם זה לשבחם, הם עדיין בעלי אחריות ושכל. שלא כמו הגופים המיליטנטים האחרים שהזכרתי, שאין להם לא את זה ולא את זה. שיודעים רק לזרוק בוץ ורפש, ולהתעלם מצרכים פשוטים כמו תשתיות, ומגורים, והאדם הממוצע. מבחינתם - שכל אלה יילכו לעזאזל, ובלבד שהנוף לא ייפגע. החל"ט, בניגוד להם, מחפשים פתרונות שקולים, מבקשים למזער נזקים, ומחפשים חלופות פוגעניות פחות.

ואסיים בבכיינות שלכם: החברה להגנת הטבע לא יכולה להתקיים ללא כסף. מוכר לי סיפור מבאס על נציג החל"ט באחד ממוסדות התכנון, שלא התנגד לבניית תחנת כוח מכוערת במיוחד כי חח"י תורמים למבצע הצלת הנשרים. כדי שזה לא יקרה - חל"ט חייבת להיות עשירה ועצמאית. ולשם כך היא חייבת לעשות ככל שהיא יכולה כדי להרויח משהו - טיולים, חסויות, דמי כניסה וכו'. נורא קל לשבת על התחת ולקטר על כך שהם עושים את כל זה, ולהתעלם מכך שזו הדרך לממן את הישגיהם המאד בולטים.

(אם הייתי צריך לחתום בשמי המלא, לא מעטים מהחל"ט היו נופלים מכסאותיהם למקרא מה שכתבתי כאן. הם מכירים אותי כמתנגד חריף לדרכם).

שנית, הקיטור אינו על עלויות הטיולים או הכניסה לאתרים כי אם אודות תכני הפעילות של הגוף
שלישית, ציינת בעצמך כי 'החברה' ויתרה בנושא עקרוני תמורת 'תרומה' [דמי לא יחרץ?] - ועל זאת בדיוק אנו מקטרים....
ולבסוף - מה זאת אומרת 'אם היו יודעים כיצד קוראים לך'? שמך 'ארדיכל', לא?