18-04-2008, 14:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
כל הסרטים שהבאת מציגים את התרחיש בו החוליה (או הכוח) נתקלים ומחליטים לנתק מגע.
בסרט הראשון ניתן לראות יפה כיצד עובדים הצמדים ביניהם: אחד נותן אש לחיפוי, השני משפר לאחור, מתמקם ואז מחפה לראשון.
בכלל כדאי לשים לב לעבודת החוליות בצבאות מערביים:
לא מקדשים את ההסתערות כמו בצה"ל, שבו, בעיקר לאחר מלחמת לבנון השניה, אם אתה לא מסתער את מודח מיידית, אלא מפעילים הרבה שיקול דעת: האם החוליה במצב בו היא יכולה לנצח? האם כוח האויב עדיף? מה יקרה הלאה? ולאחר מכן ניתנת האפשרות להחליט.
טכניקה נוספת, שאינה מיושמת בצה"ל הינה כל נושא הכוח המחפה. בצבא ארה"ב, בעיקר, הדגש במקרה של כוח שניתקל הינו השמטת כוח לצורך חיפוי וריתוק, ובמקביל הכוח האחר יותר באיגוף ותוקף את האויב אנפילדית. דבר זה מתורגל החל מרמת החוליה - 2 חיילים ישמשו ככוח חיפוי/רתק ושני חיילים יבצעו איגוף ויסתערו מטווח קצר
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
