מאת: |
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nfc.co.il/img/envelop.gif]
| Nfc.co.il/blog/Yifat

הראשונים שזכו להשתמש בתת-המקלע היו לוחמי הצנחנים ועד מלחמת ששת הימים היה העוזי הנשק הקל העיקרי של צה"ל

▪ ▪ ▪

היום לפני 53 שנה, ב-27 באפריל 1955, נחשף לראשונה תת המקלע שיהפוך מאוחר יותר לכלי הנשק המזוהה ביותר עם צה"ל - העוזי.

העוזי תוכנן על-ידי אדם צנוע ונחבא אל הכלים - עוזיאל גל (1923-2003) שהתבסס בתכנון הכלי על מכונת יריה צ'כית - M23/25. על פיתוח העוזי זכה גל בצל"ש מהרמטכ"ל דאז, משה דיין וב-1978, שנתיים אחרי שעבר להתגורר בארצות-הברית, זכה גל בפרס ביטחון ישראל על פיתוח העוזי.

בצה"ל חששו בתחילה להזמין אותו, אך לאחר בדיקות קפדניות וניסויים רבים יוצרה ב-1954 סדרה ראשונה של 700 כלים. מאז יוצרו יותר מ-1.5 מיליון תת מקלעים עוזי.

הראשונים שזכו להשתמש בתת-המקלע היו לוחמי הצנחנים ועד מלחמת ששת הימים היה העוזי לנשק הקל העיקרי של צה"ל. בעקבות נחיתותו בקרבות מלחמת יום כיפור למול המצרים והסורים שהיו חמושים ברובה קלצ'ניקוב, הוחלט להוציאו מהשירות ולהחליפו ברוס"ר (גליל).

עוזי גל נפטר לפני שנתיים, אחרי מחלה קשה, כשהוא בן 79. גם בימיו האחרונים עבד על פיתוח אקדח חדש, שאמור היה לחולל מהפיכה בשוק הנשק העולמי.

כיום העוזי במערך המבצעי, משמש בעיקר יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור, בשל מהירות הלוע הנמוכה, וקוטר הקליע הגדול שלו, שמאפשרים פגיעה בעלת אבחנה גבוהה ובעלת כושר עצירה גבוה.

אפיון

קוטר: לעוזי קנה בקוטר פנימי של תשעה מילימטר.
מהירות לוע: נמוכה יחסית לתתי מקלע נפוצים.
טווח יעיל: נמוך יחסית.
אורך עם קת סגורה\פתוחה: 63\43 ס"מ.
משקל: 3 ק"ג.


NFC

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

עוד קצת איפיונים:
כפתור דריכה הבנוי משני להבי סכין העושים שמות בכל כף יד המנסה לדרוך אותו יותר מפעם אחת ביום.
תפס שחרור מחסנית הנמצא אי שם בתחתית השאול ומקשה על כל מי שמעונין להחליף מחסנית ולא בתוך 15 דקות.
הדק קשה שצריך פטיש כדי ללחוץ עליו.
פתח פליטת תרמילים שצורתו גורמת לכלי להתעוות שמאלה עם כל הפלטת תרמיל ומחייבת את היורה לפצות על כך בלחיצה לכיוון ימין.
אום מצמודת הקנה - כבר אמרנו?
חוץ מזה כלי בסדר.
אה רגע התחמושת - טוב זה כבר נושא אחר. אבל המחסנית....

כפתור הדריכה אולי היה קטן, אך ממס' 2 סימן ב' - הוגדל, ולא היה כל קושי בדריכה.
העוזי היה יציב בירי אפילו ביד אחת, ולא "התעוות" לשום כיוון.
תפס המחסנית היה במקום הגיוני ואיפשר שליפה קלה ומהירה של המחסנית.
תפס אום מצמודת הקנה - מה אתה רוצה ממנו, ומה מפריע לך בתחמושת?

בקיצור, קוטר, תפסיק לבלבל את האינסטלציה וחזור ללגו שלך!!

יאללה
יאללה
כלי נהדר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw עוד קצת איפיונים: כפתור דריכה הבנוי משני להבי סכין העושים שמות בכל כף יד המנסה לדרוך אותו יותר מפעם אחת ביום. תפס שחרור מחסנית הנמצא אי שם בתחתית השאול ומקשה על כל מי שמעונין להחליף מחסנית ולא בתוך 15 דקות. הדק קשה שצריך פטיש כדי ללחוץ עליו. פתח פליטת תרמילים שצורתו גורמת לכלי להתעוות שמאלה עם כל הפלטת תרמיל ומחייבת את היורה לפצות על כך בלחיצה לכיוון ימין. אום מצמודת הקנה - כבר אמרנו? חוץ מזה כלי בסדר. אה רגע התחמושת - טוב זה כבר נושא אחר. אבל המחסנית....

יפה... לפי מה שאתה כותב אני מבין שירית בעוזי אלפי כדורים.
או בתרגום חופשי - ירית פעם בעוזי? (לא כולל יבשים)
הכלי הדפוק הזה היה מוצר הייצוא מס' 1 של ישראל הרבה מאד שנים, וצבר לו מוניטין כאחד מתת המקלעים הטובים ביותר בעולם, לזמנו. העובדה שהיום יש כלים טובים יותר, שפותחו עשרים שנה יותר אחרי העוזי (מישהו אמר MP5?) לא משנה את העובדה שבתקופות בהן תת מקלע בקוטר 9 מ"מ נתפס כנשק לחימה בצבאות רבים בעולם, ה"עוזי" היה אחד המובילים.
ניחוש השוואתי - בתקופה שאני שרתתי בצה"ל, ה"גליל" היה נשק החי"ר. M16 נחשב לנשק של ג'ובניקים, שהתביישת להראות אתו ברחוב (בקורס חובשים קיבלנו M16, והיו כאלה שפירקו את הנשק ושמו בצ'ימידאן כדי לא להיראות בפומבי עם הביזיון!). בתחילת שנות ה - 90 עבר כל מערך החי"ר ל - M16, ופתאום מי שהסתובב עם גליל היה לא קרבי. היתכן שזה המצב עם העוזי?

I think, therefore I am. I think

לא.
יריתי אלפי כדורים בו בקצב מהיר והפעלה שקרעה לי את כף היד.
בסדיר היה לי גליל ארוך.
במילואים M16.
מה השאלה?

השאלה היא האם יתכן שהיחס שלך לעוזי נובע מזה שיש כלים חדשים ויעילים יותר?
הנקודה שבאתי להדגיש היא פשוטה: באותה מידה אתה יכול להשמיץ את רובה ה"גראנד" האמריקני (מלאון של 8 כדורים בלבד, שצריך לטעון מלמעלה, כבד ולא נוח לתפעול וכן הלאה) - אבל לזמנו זה היה הרובה המיטען הראשון (בצבאות שלחמו במלחמת העולם השניה) שנופק במספרים גדולים, והווה יתרון ללוחם החי"ר האמריקני על מקבילו הגרמני, שהיה חמוש במאוזר K98 בריחי. (כמובן ששניהם נופקו במקביל לכלים נוספים, כולל תמקי"ם וכד', אבל אלה היו רובי השירות העיקריים).
כך שלעניין תפעול ה"עוזי", אם נסית פעם להחליף מחסנית בתמקים שקדמו לו, כמו "סטן" או "טומי גאן", תגלה שהעוזי מאפשר החלפה מהירה מאד ביחס אליהם. אני מוכן להדגים לך החלפת מחסנית צולבת בעוזי - כשאתה מתורגל היא לא פחות מהירה מהחלפת צולבת ב - M16.
הכתבה (שיש בה מספר שגיאות הסטוריות, אבל לא משנה) מתייחסת לכלי שתוכנן והוכנס לשירות בשנות החמישים, ונחשב עד היום לאחד מהתמקי"ם הטובים ביותר בדורו. המיני עוזי, שעקרונית זהה לעוזי רק קטן יותר (אני מתייחס לדגם המכנס הפתוח) עדיין משמש לא מעט כוחות מיוחדים בכל העולם, ועד לפני מספר שנים שימש גם יחידות "זניחות" כמו הימ"מ, היחידה לאבטחת אישים(יתכן שהם עדיין משתמשים בו - אני לא יודע), יחידות מיוחדות בצה"ל (כמו שרואים בתמונת אנשי השייטת אשר הולכים עם מיני עוזים, שפורסמה אחרי מעצר ספינת מחבלים כזו או אחרת) וכן הלאה.
בקיצור - קל מאד להשמיץ. לו הכתבה היתה מציגה את העוזי כנשק הטוב ביותר היום, היה מקום לקטול. אבל כתבה הסטורית....(אתה מוזמן לקטול את הטעויות העובדתיות בכתבה באוות נפשך).

I think, therefore I am. I think

אחרי קורס אחיד ו6 שנים איתו גם לך היה כואב. והאמן לי ספגתי הרבה ממי שצריך עד שלמדתי לא לפצוע את האצבעות שלי עם הכלי הזה.
לא משווה אותו לשום דבר אחר. בשבילי הוא היה סתם כלי קטן יחסית, כבד יחסית, קצר טווח, עם מעצורים רבים ומחסניות שמתקלקלות מהר.
אבל עזוב מה זה חשוב.

ראשית, אני מתנצל על הציניות בשאלה אם ירית אתו.
אתה מתכוון לתקופת העוזי או המיני? כי באופן אישי יריתי עם מיני לא מעט, וגם בכלי אימונים לא חוויתי מעצורים.

I think, therefore I am. I think

עוזי רגיל עם קת ברזל מתקפלת שנחשב ל'ארטילריה' שלנו זמן רב.

עבדתי ביחידה ממלכתית-למחצה עוד שלוש שנים עם עוזי רגיל, קת ברזל. כל העוזים היו מניפוק של המשטרה, כלומר אחרי קילומטרז' רב ובכ"ז, מעצורים אם היו - בעיקר מתחמושת. אחרי שלוש שנים שבהן היה ימי אימון תכופים ותו"ל שהתבסס על עבודה צבאית מסויימת, אני יכול להעיד שמדובר בכלי מעולה - זיהוי ופתרון תקלות מהיר ("זהב/שחור" למי שמכיר), מדוייק למדי ומהיר לכיוון - בעיקר עם חרירית מוגדלת.

אגב, אין יותר עוזים (תמ"ק רגיל) בצה"ל, בכלל. Sic transit gloria mundi

אגב, אין יותר עוזים (תמ"ק רגיל) בצה"ל, בכלל. Sic transit gloria mundi[/QUOTE]

REQUIESCAT IN PACEM
DULCEM ET DECORUM

עד מלחמת יום כיפור מי שהלך עם עוזי נחשב לפייטר
ממלחמת יום כיפור מי שהלך עם עוזי נחשב לג'ובניק

במלחמת יום כיפור הגעתי עם אנשי בנחתות חיל הים לעדאביה מעבר למפרץ סואץ
בשטח היו מאלאן קלצ'ניקובים וכמובן מייד התחמשנו בחלקם במקום העוזים שלנו
לפתע הגיעו כמה נגמ''שים עם צנחני מילואים אני חושב בדרכם דרומה להמשך לחימה
כשראו אותנו עם קלצ'ניקובים הם עצרו והתחננו שניתן להם קלצ'ניקובים כי העוזים שלהם בלי טווח ולא שווים כלום. נתננו להם את הקלאצ'ים שלנו ועוד כמה שמצאנו בשטח. הם הודו לנו בחום והמשיכו לדרכם.אנחנו אימצנו לנו כמובן קלאצ'ים חדשים עלינו איתם בהמשך צפונה ועד סוף השירות לא רצינו לשמוע על עוזים.

בסדיר ובשנים הראשונות במילואים, הנשק האישי שלי היה עוזי. לא יריתי הרבה (במטווחי ריענון) אבל הנשק היה צמוד אליי הרבה - בשמירות אינסופיות ובפעילויות מבצעיות בשטח. מנסיון, למרות המשקל הוא היה נוח לנשיאה ולא הפריע בעבודה.

בשלב מסויים במהלך המילואים הוחלף הנשק ב-M16 - ארוך לחפ"שים ומקוצר לקצינים ואז התחילו הצרות - הנשק ארוך, מסורבל ומפריע לפעילות (חוץ ממצבור השמן הבלתי נדלה שהמשיך לטפטף עד לטבילה הסופית בסולר ביום השיחרור).
בסוף מה שיצא, שבניגוד לעוזי שהיה צמוד אלי רוב הזמן, ה-M16 היה מפורק ל-2 ומנויילן בצ'ימידן או מאוכסן בקרון רוב זמן המילואים...

מסקנה - אם אין מקוצר - העוזי הוא הנשק העדיף ל-"ג'ובניקים"

העוזי היה הנשק האישי של כל טנקיסט גם אחרי 73 ,כך שגם קרביים נשאו אותו.כמטק השתמשתי בו רבות וכן,הוא קורע ידיים.אחכ קיבלו המטקים מ16 ארוך לי היה דורגל מאולתר כמו אטב כביסה.לקראת השחרור קיבלו המטקים גליל.אני מדבר על שנת 1977.בל נשכך את מעלתו הבולטת של העוזי ,האפשרות לפתוח בקבוקי טמפו עם עקב הקת...

היה פותחן בקבוקים מתוכנן - חלק הפלדה שאמור היה להחזיק את רגלי הדורגל סגורות במצב המקופל (בתנועה תמיד רגל אחת היתה נפתחת עקב החיכוך באפוד). חתיכת נייר מגולגל שנתחבה לכיוון ציר הדורגלים פתרה את הבעיה.

נכון.אגב,הרעיון לתת למטק נשק ארוך היה יעיל בייחוד כשה03 הדפוק נתקע,אבל זה יצר בלגן בסוגי התחמושת בצוות.מה שאני זוכר הכי מהעוזי הוא המיתוס של היותו מועד לפליטות.אני מעולם לא נתקלתי בכך.