בס"ד

פרשת קדושים

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

פרשתינו משופעת במצוות. אחת מהמצוות היא מצוות ערלה: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל" (ויקרא י"ט, כ"ג) "ואטמתם אטימתו יהא, אטום ונסתם מליהנות ממנו" (רש"י שם)

התורה מצווה אותנו להמתין 3 שנים לאחר נטיעת עץ פרי לפני שאוכלים את פירותיו ובשנה הרביעית לפדות את הפירות. מסביר הרב נבנצל שליט"א: יש כאן מסר חשוב שהתורה רוצה ללמד אותנו דרך מצוות ערלה: האדם חייב להתגבר על היצרים ועל התאוות, הרי בכל מקרה כששותלים עץ צריכים לחכות שהעץ ייקלט באדמה, תהליך שיכול להימשך 14 יום ויותר, לאחר מכן יש התפתחות מתחת לאדמה, שאותה איננו רואים, שבמהלכה העץ מתחיל להתייצב וענפיו מתחזקים עד שלבסוף הוא מניב פירות. האדם שליווה את התהליך הזה במשך תקופה ארוכה רואה בשלב מסוים את הפירות שצמחו בזיעת אפו בשמירה קפדנית על השקיה נכונה, ריסוס למניעת חרקים ומזיקים, ולבסוף הפרי בשל ועסיסי ומוכן לאכילה. אך התורה אוסרת על האדם את אכילתו, הוא חייב לחכות עד סוף השנה השלישית ובשנה הרביעית אם ירצה לאכול מן הפירות הוא חייב להעלותם לירושלים או לפדותם בכסף ואת הכסף להעלות לירושלים.

התורה מחנכת אותנו דרך מצוות ערלה לסבלנות, אמנם בדרך הטבע אנחנו גם צריכים לחכות עד שהתהליך יושלם אבל כשהגענו לשלב הסיום והפרי מוכן לאכילה, התורה אומרת לנו: חכה, תתגבר על הרצון והתאווה שלך ותאכל רק בשנה החמישית. ואם כך נעשה, התורה מבטיחה לנו שכר: "וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיו לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתו אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (שם כ") "המצוה הזאת שתשמרו תהיה להוסיף לכם תבואתו שבשכרה אני מברך לכם פירות הנטיעות" (רש"י שם)

לפעמים תקופת "ההמתנה" לאכילת הפירות נמשכת אף זמן ארוך יותר.

הגמרא (תענית כג.) מספרת על חוני המעגל שראה אדם נוטע עץ חרוב, שאל אותו: כמה שנים ייקח עד שהעץ יניב פירות? אמר לו: כ-70 שנה. שאל אותו: ומניין לך שתחייה 70 שנה? אמר לו: כשאני באתי לעולם מצאתי בו עצים שנטעו אבותיי, גם אני נוטע בשביל בני ובן בני. בהמשך מסופר שחוני המעגל נרדם וישן במשך 70 שנה וכשהתעורר ראה אדם שקוטף חרובים מהעץ ושאל אותו: האם אתה הוא אותו אדם שאיתו דברתי? והלה ענה לו שהוא נכדו. זה מלמד אותנו שלא תמיד רואים תוצאות מיד.

הוא הדין באדם: כשתינוק נולד ההורים שמחים מאוד ויש להם הרבה ציפיות ממנו. ההורים רוצים שיהיה תלמיד חכם בישראל. אבל למטרה זו אפשר להגיע רק לאחר תהליך ארוך: בהתחלה מלמדים אותו אלף - בית, ניקוד, סידור, חומש. ברור שלא רואים תוצאות מיד. הוא הדין כשבחור נכנס לישיבה, אי אפשר לצפות שבן רגע יהפוך להיות תלמיד חכם, זהו תהליך שנמשך שנים רבות.

הרב דסלר זצ"ל אומר שכל אחד היה רוצה לדעת את כל הש"ס אבל בתנאי שיוכל ללמוד את כולו בלילה אחד וגם יספיק לישון כמה שעות באותו לילה (?!?).

האדם חסר סבלנות, במיוחד בדור שלנו. לאדם אין סבלנות לחכות הוא רוצה הכל מוכן, "אינסטנט", קיימים אינסוף מוצרי מזון להכנה בן רגע: מרקים, בשרים, דגים וכו', יש מיקרוגל שמבשל בתוך דקות ספורות. הכל חייב להיות עכשיו!

הוא הדין בלימוד: אדם החליט לבוא לשיעור, הוא רוצה כבר להבין את כל הסוגיה מיד. התורה נקנית בעמל וביגיעה. רבי עקיבא למד 24 שנים כדי להיות תלמיד חכם. הלל הזקן למד 40 שנה כדי להגיע למדרגה שהגיע. כך גם רבי יוחנן בן זכאי, אי אפשר ביום אחד להגיע להישגים גבוהים. זהו תהליך. רב חיים מוולוזין בא פעם אל הגאון מווילנה בטענה שלמד את סדר מועד 14 פעם והוא עדיין אינו יודע אותו על בוריו. שאל אותו הגר"א בתמיהה: לאחר 14 פעם אתה כבר רוצה לדעת? שאל הרב חיים: אם כן, כמה פעמים צריך לחזור? והגר"א ענה לו כדברי הגמרא: "כל ימיו בעמוד והחזר קאי" דהיינו: כל החיים צריך לחזור וללמוד, אולי כך אפשר להשיג ידיעה. זו השקעה לאורך כל החיים.

צריך לדעת שכל מילה של תורה שנלמדת יוצרת חיים חדשים, בין אם לומדים דף חדש ובין אם חוזרים על דף שכבר נלמד. עד כדי כך, שחז"ל אמרו: "כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו"(סנהדרין צט.) ולא משנה כמה מלמדו: אם מלמדו מעט- כאילו עשה תינוק קטן, ואם מלמדו הרבה- כאילו עשה בחור גדול יותר וכן הלאה.

חז"ל לימדו אותנו: אינו דומה מי ששונה פירקו מאה פעמים למי ששונה מאה ואחת. לכאורה, מה ההבדל? אם יש לי שני מקלות, אחד באורך 100 ס"מ והשני באורך 101 ס"מ נכון שאחד יותר ארוך מהשני, אבל אם נסתכל מרחוק לא נצליח להבחין בהבדל שביניהם. בלימוד תורה הדבר אינו כך: חז"ל אמרו "אינו דומה" כלל וכלל. שני אנשים אלו, אחד שחזר על לימודו 100 פעמים והשני 101 פעמים הם שתי מציאויות שונות לגמרי. ככל שהמדרגות גדולות יותר המרחק ביניהם גדול יותר. זוהי כוחה של תורה, ככל שהאדם מעמיק ועוסק בה הוא עולה עוד ועוד ויש ביכולתו להשפיע על כל העולם כולו.

הגמרא אומרת על מי שאומר: "מה הועילו לנו החכמים, הם לומדים רק לעצמם" הוא אפיקורוס, משום שכתוב בפירוש: "וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם" (בראשית י"ח, כ"ו), מספיקים 10 צדיקים שיושבים ועוסקים בתורה בכדי להציל את שתי עיירות הרשע סדום ועמורה מכליה. על מי שלומד תורה נאמר: "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ" (ישעיהו נ"א, ט"ז) אדם הלומד תורה נעשה שותפו של הקב"ה בבריאת שמיים וארץ. ובנוסף לזה הוא מקרב את הגאולה שנאמר: "וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה" (שם) כולנו מצפים לגאולה, וכולנו רוצים לדעת איך ומה לעשות כדי לקרבה. התשובה, אומר הרב, פשוטה מאוד: "ובא לציון גואל"-איך? "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך" זוהי הדרך להביא את הגאולה.

אנו אומרים כל יום בתפילה: "תלמוד תורה כנגד כולם" נכון שישנם דברים חשובים ביותר כמו כיבוד אב ואם, שהתורה הבטיחה למי שמקפיד בזה אריכות ימים, הכנסת אורחים, וכו' ובכל זאת תלמוד תורה כנגד כולם. אנחנו צריכים לדאוג שידיעה זו תהיה ברורה בליבנו הלכה למעשה, ובזכות זה נזכה לברכת ה'. שבת שלום יצחק חלבה

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה.