אין לי שום כוונה להרגיז או ליצור פרובוקציה בגרוש. אבל, רציתי לשמוע, ואולי להבין, מדוע צריך את "הצוות האוירובטי של ביה"ס לטיסה".

אוירובטיקה, מבחינתי, משולה לאקרובטיקה. מי שרוצה אקרובטיקה - שיילך לקרקס. וצבא אינו קרקס. לפני ההתנפלות עלי - אני רוצה לומר שאני מכיר בחשיבות המסורת החיילית והיחידתית, בכך שיש בביצועים המרהיבים הללו תוספת למוראל הלאומי והצבאי, שיש כאן אולי תמריץ תחרותי חיובי בתוך חה"א, שזה חלק מסורתי מכל סיום קורס טייס, אבל...

מה קורה לצופה - כשהוא מסתכל? ומה הוא שומע מהקריין? שהם טסים במרחק מזערי זה מזה, שנדרש דיוק כמעט על-אנושי כדי להטיס ככה, ועל כורחו, הצופה מרגיש מתח מסויים. בכ"ז, בערך מטר או שניים זה מזה, מטוסים די ענתיקות (מתוחזקים א' א' , יודע), מספר 2 רואה הרבה עשן, שאולי קצת מטשטש את ראייתו.. בקיצור - מתח. כמו... בקרקס. רק שבקרקס יש רשת בטחון - ופה - אין. אז זה מעורר כבוד והערכה רבה, נוטע אולי תחושת בטחון ביכולותיהם של הטייסים, אבל בעיקר, שוב - מעורר מתח. אבל המתח הזה הוא - לא יעזור - בגלל הסכנה. בגלל הסכנה שיתנגשו.

סליחה שאני יורד לרמת האפצ'י, אבל כל נהג, נדמה לי, מכיר את הקטע שבו בנסיעה, פתאום "בא לו אפצ'י". אלרגיה, סיבה לא ברורה אחרת. אז מתעטשים, העיניים נעצמות, הידיים אינן יציבות...(רפלקס, אין מה לעשות. אין אדם שיכול להשאיר עיניים פקוחות באפצ'י, וגם הידיים זזות..) תקנו אותי - אבל נדמה לי שאפצ'י תמים יכול לתת סטייה של יותר מכמה סנטימטרים במבנה המהונדס למופת הזה.... וטייסים - עם כל יכולותיהם, אינם סופרמנים, אינם חסיני התעטשויות, שלא לדבר על פורענויות מכניות או ביולוגיות אחרות, שיכולות לקרות גם ב"מפגני עצמה" אחרים - אבל טווח תיקון הטעות שם הוא רחב יותר.

אני יודע שגם בצבאות אחרים קיימים צוותים כאלה, אני גם יודע שאצלנו לא "משתוללים" בדאווינים של לטוס בנתיב התנגשות ואז לחמוק זה מזה בשנייה האחרונה - בהצלחה (או שלא, כפי שראינו בצוות האיטלקי, נדמה לי, לפני כמה שנים).

אני גם בטוח שיש מי שדואגים ל"בטיחות" וזהירות, ושהחבר'ה האלה מתאמנים על חשבון זמנם חודשים ארוכים, וגורמים להרבה גאווה, אבל, בעצם - בשביל מה? הרי באזזז אחד של מטוס קרב במפגן המופתי שהיה היום, והצילומים למטה יעידו - אינו פחות מרשים, אולי אפילו יותר, אבל הוא אינו מסוכן במידה כזו. הוא יכול לנטוש, אתם יודעים.

אולי שווה לחשוב על דרכים אחרות למלא את הפונקצייה הזאת של הצוות האוירובטי - הן במפגנים, והן בסיום קורס טייס, שלא יהיו כל כך מסוכנות?

אשמח לשמוע את דעתכם, אשמח להשתכנע שטעות בידי, ושהעסק אינו מסוכן כמו שנראה למי שאינו טייס.

וכמובן - הרבה הערכה לכל טייס מהצוותים האלה, ותמשיכו להכשיר את הטייסים שלנו הכי טוב שאתם יכולים, אבל באמת - לא נראה לי שאנחנו צריכים אקרובטיקות מסוכנות כדי לדעת, להעריך, ולומר תודה.

א. לגבי העלויות- ייתכן שמטס הצוות האירובאטי, עם כל האימונים, עולה פחות משעת טיסה של רעם.. זכור שהמטוסים והטייסים באים מבית הספר לטיסה.

ב. אם זה כ"כ מסוכן- למה לא זכורה לי תאונה של הצוות האירובאטי הישראלי?

1.לא הזכרתי מילה על עלויות
2 לא חושב שצריך את התאונה הראשונה כדי להפיק לקחים. שווה לפתוח את זה לדיון לפני כן.

פעמיים נהרג טייס באימון לקראת מופע סולו (המרמש ב-1969, אליאל ב-1986). עוד טרם קם הצוות התנגשו שני מטוסים במופע האוירבטי הראשון בארץ, ברמת דוד (אריאב וזלינגר נהרגו, 1954).
תאונות של הצוות לא היו, לשמחתנו הגדולה, עד היום.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

צלם של הטלוויזיה הישראלית נהרג בע שצילם את המראת הצוות.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

הדיון הזה נערך הרבה פעמים בהרבה מקומות אם אני לא טועה, כל פעם יבוא מישהו שיתנגד
לביצוע מפגנים, יש גם מרוצי מכוניות בעולם, מרוצי אופנועים שהרוכבים נפגעים בהם.
אנשים אוהבים לראות מטוסים עושים פעלולים יפים עם הרבה רעש, זה טוב לעיניים וטוב לבריאות הנפש.
ועלות כל המפגן הזה היא עלות של אלפית מתוך כלל עלות הטיסות של חיל האוויר הנערכות לכל אורך
השנה. החסרון האמיתי אם כבר שיש לצוות האירובטי של חיל האוויר לעומת שאר מדינות, הוא שבחול
הצוותים יותר מושקעים כי הם יכולים להרשות לעצמם, ולנו אפשר רק לקנא. תשתדל להיות פחות קטנוני
ולזרום עם החיים, במקרה הזה, אני לא רואה שום סיבה לקטר.
(עריכה: תקלה ברשת)

צר לי שכל מה שכתבתי הוא בעיניך "לקתר". אם אקרא שוב פעם שמישהוא מייחס לי טענות על בזבוז, (ואתה כבר החמישי) אני אתחיל לחשוב שאנשים לא קוראים לפני הם מגיבים. לא צייצתי מילה אחת בעניין עלויות.

באשר לבריאות הנפש, וריגושי מרוצי מכוניות - את הפונקציות האלה לא אמור צה"ל לנפק לציבור, אלא גורמים אחרים.

באשר לצבאות אחרים - הן אתה והן "גאון הדור" (זה כינויו, ר' למטה) - מה זה בכלל משנה? גם לנו מגיע? האם העדר צוות אווירובטיקה יפגע ביכולת ההרתעה של חה"א? זה העניין?

לא ברור מה אתה רוצה.
בכל מדינה בעלת ח"א נורמלי יש צוות אווירובטי, כולל סינגפור ורוסיה שם הגיוס חובה. דווקא הצוות של צה"ל מאוד מצומצם וצנוע לעומת אחרים, סה"כ הוא נועד כדי לעשות יחסי ציבור לצה"ל.

א. העלויות הן פחות מעלות אחזקה של כמות אסירים למשך כמה חודשים.
ב. הם טייסים לכל דבר, החבר'ה האלו הינם מדריכים בביס"ט של ח"א, כך שזאת בעצם "עבודה" צדדית.
ג. כל מה שכתבת זה קשקוש אחד גדול.

לא קראת את "הקשקוש". לא התייחסתי כלל לעלויות, ולא ברור מה טעם אתה חוזר על דברי שמדובר במדריכי ביה"ס לטיסה. מציע שתקרא, לפני שאתה פוסק שמדובר ב"קשקוש". וגם אז - יהיה נחמד אם תנמק.

אני אנחש בזהירות שאולי ניתן ברמה המקצועית לראות בהקמות השנתיות האלה של צוות אוירובטי לקראת כל יום עצמאות עוד תרגול והשחזת יכולות לכל המעורבים. מדובר במדריכי טיסה שממילא עוסקים בצד לא בטוח של טיסה- הם יושבים עם "נהג חדש" באוטו שאין בו אפשרות לעצור ולהוציא משולש אחרי שפגעת במשהו בדרך...

בכל טיסה אפשר למות לפחות שלוש פעמים לפני שמכניסים תכני אימון, כך אמר לי פעם נווט שאני מכיר. אותי זה הרגיע ולכן אינני מאלה שצועקים "די לבזבוז" בכל פעם שרביעיית צוקיות עושה מפגן צנוע ומשמחת הרבה אזרחים שמכספם ועמלם משולם כל העניין.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תודה, אבל אני לא מבין למה אתה השלישי שמייחס לי טענות על עלויות. לא הזכרתי אף מילה על עלויות!
האם אני שומע מדבריך שלצוות זה יש משמעות מבצעית - "השחזת יכולות"? זה חדש בשבילי. זה משנה הרבה, למדתי משהוא חדש. באמת!

אני לא מייחס לך התבטאות בנושא עלויות, בכוונה כתבתי על דעתי האישית, בלי רמזים ובלי ציניות.

חשוב לי להדגיש, כשכתבתי שאני מנחש בזהירות זה בדיוק מפני שאינני איש ח"א, הנסיון האישי שלי בקורס היה בטיסה מוצלחת החוצה ממנו בלבד.

אני יכול להמשיך ולנחש, אולי מתוך כוונה לגרות חבר'ה כמו אמיל וKNIGHT1 להגיב, שלהקים צוות לצורך מופע זה אומר לתכנן, לתאם ובסוף גם לבצע מרכיבים שבסוף מופיעים גם בעבודה המבצעית של טייס בצבא, החל משלבי התכנון ובטח בשלב הביצוע הטכני של הטסה מדויקת ומרוכזת.

אני מנחש קצת מתוך ידע שאין צורך מבצעי בביצוע טיסת מבנה הדוקה כזו במתאר קרבי, אך אולי זה משפר את המיומנות בכיוון של לטוס (לא בקו ישר) במהירות 700+ קמ"ש בגובה 30 מטר עם מטען מלא, תוך שאתה מתמצא בשטח, משגיח על מערכות המטוס, מנסה לאתר שיגורים ומטרות ולך תדע מה עוד הם עושים שם (אולי מתאפק\ת חזק חזק לא להשתין, כי מלחמה באוגוסט ולפני הגיחה שתה\תה הרבה מים?).

אני מפרגן, בקיצור.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

כיף לקרוא תגובה עניינית. ומי שמסוגל לקרוא את מה שכתבתי בלי להתנפל, רואה שגם אני מפרגן, מאוד. אבל זה לא אומר שלא צריך לשאול, לחשוב, כן, גם על "פרות קדושות".

לדעתי אתה טועה בשאלה. אם כבר שאלת למה צוות אווירובטי, עולה השאלה בשביל מה צריך את כל המפגנים, התערוכות וכן הלאה ביום העצמאות? לשלוח כלים מבצעיים של חיל הים לשוט סתם כך, ללא סיבה, בקרבת החוף, להצניח אנשים בקרבה מסוכנת לקהל (ולצערנו הרב זה נגמר היום בתאונה), להוציא טנקים מבצעיים לחניונים ברחבי הארץ, וכן הלאה.. וכבר ראיתי מקרה בו אזרח השבית טנק כשהפעיל את מטף כבוי האש בתא המנוע.
לדעתי יש ערך לתצוגות כאלה בחינת תדמית, מוראל, היכרות קצת יותר טובה של האזרחים עם הצבא וכן הלאה.
לגבי הצוות האווירובטי, רמת הסיכון שהוא לוקח לא נחשבת גדולה, במיוחד אם אתה משווה תרגול של קרב אוויר, בו טייס אחד לא יודע מה השני יעשה עוד רגע (כל אחד רוצה לנצח!), ולמיטב ידיעתי רוב ההתנגשויות של מטוסי קרב באוויר היו במצבים כאלה. טיסה מתוכננת, שבה כל תמרון תורגל מראש, ושולי בטיחות נשמרים (אמנם פחות גדולים מהרגיל, אבל עדיין לא עושים שטויות!) היא טיסה בטוחה.

I think, therefore I am. I think

עוד סיבה לצוות אוירובטי היא הגדלת יכולת ההרתעה.

יכולה להיות עוד סיבה - העלאת אחוזי הרצון להתגייס אצל מלש"בים.

מפגן אמור להרשים, ואווירובטיקה - היא הדרך לעשות זאת.

אז למה בכלל להרשים?
- כדי לעודד מעט את אזרחי המדינה בתקופה בטחונית לא קלה (ולכן גם דאגו לארגן מטס מיוחד של הצוות בשדרות היום).
- כדי להוות מקור גאווה לאומי. זה מתאים יותר למדינות אחרות שנוהגות לשלוח את צוותיהן גם להופעות מחוץ לגבולות המדינה. האם אתם זוכרים את מקבץ הצוותים האווירובטיים שהגיעו ארצה למפגן היובל, לפני עשור? האיטלקים צבעו את שמי תל אביב באדום לבן ירוק, הצרפתים בכחול לבן אדום, הספרדים באדום צהוב ואדום וכן הלאה...
- כדי לעודד גיוס לחיל האוויר. אגב, בהקשר זה התאונה הטראגית שהתרחשה ב-1954 (אמיר הזכיר אותה בתגובתו) זו התגלגלות של יוזמה פרטית של מספר טייסים ברמת דוד שהחליטו להרשים תלמידי תיכון שסיירו בבסיס עם מספר תרגילי אווירובטיקה במטוסי מוסטאנג. זאת ע"מ לעודד אותם להתגייס לחיל האוויר. מעניין, אגב, כמה מאותם הנערים התגייסו באמת לחיל האוויר לאחר שראו את זוג המטוסים שהתנגשו באוויר וצללו מטה על טייסיהם...
-טיסה במבנה ממחישה סדר, משמעת ודיוק - ערכים שמייצגים את החיל. עם כל הכבוד להופעת ה-brute force של הרעם - הערכים האלו לא הועברו.

זו הסיבה שברוב חילות האוויר בעולם ישנם צוותים אווירובטיים. ואם כבר נגעתי בצוותים זרים תראו איך ה-blue angels מצדיקים את קיומם בדף השער של האתר הרשמי שלהם: "
The Blue Angels’ mission is to enhance Navy and Marine Corps recruiting efforts and to represent the naval service to the United States, its elected leadership and foreign nations. The Blue Angels serve as positive role models and goodwill ambassadors for the U. S. Navy and Marine Corps.

A Blue Angels flight demonstration exhibits choreographed refinements of skills possessed by all naval aviators. It includes the graceful aerobatic maneuvers of the four-plane Diamond Formation, in concert with the fast-paced, high-performance maneuvers of its two Solo Pilots. Finally, the team illustrates the pinnacle of precision flying, performing maneuvers locked as a unit in the renowned, six-jet Delta Formation."

והערה קטנה לגבי תאונה מצערת שאירעה לצוות האווירובטי של חה"א (עוד בתקופת הפוגות). למיטב זכרוני, במהלך המראת מבנה של מספר מטוסי פוגה באחד ממסדרי הכנפיים בסוף שנות ה-60, נהרג צלם טלוויזיה שצילם את ההמראה מפגיעת פוד מיכל הדלק (בקצה הכנף) של אחד מהמטוסים. הצלם התמקם בשולי המסלול ולא העריך נכונה את מיקומו של המטוס הקיצוני בצד בו עמד.

מאז ועד היום הבטיחות שופרה פלאים ונלקחו מקדמי בטיחות, בעיקר על סמך אסונות, לא עלינו, שאירעו בצוותים אווירובטיים זרים. כך, כשהמטוסים מופקדים בידיים הנכונות, מדובר למעשה בדבר בטוח.

לכן צריך, וכדאי שיהיה את הצוות האווירובטי...

תאונת הצלם אירעה בשנות ה-80', לא ה-60'.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אמיר, כפי שכתבתי בהיתייחסותי לתאונה - "למיטב זכרוני" - אין לי סימוכין לכך מול העיניים.

לפני כשנתיים, בעת מסדר כנפיים, כמעט שפגע מטוס הבוקס (האחורי ברביעייה) באחד המטוסים בעת ההמראה.

מאז - ה"בוקס" ממריא ממסלול מקביל, ומצטרף לשלישייה לאחר ההמראה.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ההרוג היה צלם הטלוויזיה דני גרנות.
מקור: האלבום "ביטחון 50".

אני זוכר במעורפל כתבה באחד העיתונים, שאחד הטייסים במבנה (אני לא זוכר אם זה שפגע בצלם או היה במטוס אחר) היה אליעזר יערי, לימים כתב בערוץ הראשון.

לעולם אשא דגלך בגאווה

הכתבה הופיעה ב"סופשבוע" ב2.1998

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

הדברים העיקריים שמניחים את דעתי הן האינפורמציות הנוגעות לכך שאין בטיסה במבנה כזה צפוף משום סיכון משמעותי, למרות מה שנדמה לי, ואולי משתמע מדברי הקריינים המלהיבים את הצופים בדיבורים על מרחק של מטר בין כנף לכנף, על מספר 2 שמתקשה לראות כי כל עשן הפליטה של המוביל בעיניו, וכו. לצופה זה נראה כמו מתעמלת אולימפית שמבצעת פליק-פלאק לאחור על קורה, מצליחה ב99 מ-100 נסיונות, כי היא מעולה, עד שפעם אחת היא לא מצליחה. ותראו לי אחד שצופה במתעמלת כזאת ולא יודע שהיא יכולה ליפול מהקורה. אבל היא רק תבכה, ובמקרה של מטוס, הבכי הוא אחר לגמרי.

כן, בעיני הביצועים האלה הם בתחום המקצועיות, האמנות והכשרון שבטופ, והם מרהיבים, אבל מחיר התאונה הוא גדול מידי. ברור לי ששאלת מקדם הבטחון נידונה שוב ושוב, בהקשרים הרבה יותר רציניים מאשר בענייני הצוות האוירובטי, ושיש עבודה נמשכת בעניין, כי להרגשתי, מספר תאונות הטייס פחת, כך ש"נרגעתי"...

לא משתכנע מכל הטיעונים על המוראל הלאומי, ועל כושר ההרתעה: צה"ל אינו אחראי על המוראל הלאומי, אלא להפך - אנחנו האזרחים (שרבים מאיתנו חיילים חודש בשנה, כי אנחנו עושים מילואים)צריכים לתת לצה"ל את כל מה שאנחנו יכולים כדי לעזור למוראל בצבא, ולא ההפך. זה לא כביש דומסלולי. אם יש בצה"ל דברים שמחזקים את המוראח - מה טוב, אבל לא חושב שצריך ליזום פעילות שמטרתה היא כזאת.

גם לא משוכנע שמפגני חה"א דרושים לחיזוק מוטיבצייה להיות טייס קרב. לדעתי על כל מקום בקורס טייס יש מאות שרוצים, והם לא רוצים זאת בגלל מפגן זה או אחר, אלא מסיבות יותר עמוקות.

כל מי שייחס לי חשיבה של "לא לעשות שום מפגן" - לא הבין אותי.. אני בהחלט בעד מפגני כוח, תצוגות, תערוכות, מטסים, אבל לא כאלה שחלק מרכזי בהם הוא סיכון ממשי של המציגים. אומר שוב - סיכון ממשי. "הפגנת שרירים" היא חלק משמעותי בדו-שיח המרומז בין צבאות ומדינות. אבל לא כזו מסכנת, כפי שחששתי, את החיילים שלנו.

הרתעה? לא נראה לי שאחמדיניג'אד או נסראללה או אסד "סופרים" את יכולותיו של הצוות האוירובטי כ"מדד" כלשהוא לאיכות כוחו של חה"א שלנו, ו/או ליכולת עמידת העורף. את 2 הדברים האחרונים הם כן סופרים.
אסיים בנימה מבודחת - בעניין האפצ'י, ההתעטשות, לא המסוק. כמי שכל עיטוש מקרי ברכבו גורם לו לסטייה של כחצי מטר בנתיב הנסיעה, במהירות של 90 קמ"ש, אף אחד לא ענה לי מה קורה לטייס שטס ב700 קמ"ש ובמרחק של מטר מהמטוס לידו. איך הוא מצליח לשמור את הגאי המטוס יציבים. תשובות שלא ילגלגו על כישורי הנהיגה שלי - יתקבלו בברכה.

כמו בכל דבר הדורש ריכוז גבוה מאוד.
התחושות נעלמות, אין כאבים או כל דבר אחר.
יש רק את המשימה.
בדומה לנהג מרוצים שיתעטש בשלב קריטי.
לא ראיתי גם אצן ל 100 מטר או טווח קצר אחר שהתעטש תוך כדי המרוץ.

רק שהתעטשות היא רפלקס, כמו מצמוץ, כמו רגל שקופצת כשפטיש הרופא מכה בך בברך לבדיקה, וזה לא דבר שניתן לשלוט בו. מצד שני - כפי שאתה כותב, גם כאב אינו מורגש בלהט הקרב, וגם לא ראיתי מתעמלת אולימפית על הקורה שמתעטשת... אז אולי יש מידה מסויימת של שליטה גם ברפלקסים. והתשובה לשאלה זו קשורה כנראה לתחומים שאינם מענייני הפורום הזה. ואני מקווה שאף אחד מהצוות האוירובטי לא יתעטש, ואם כן - שהוא יודע מה לעשות במקרה שהוא מרגיש שהנה זה בא...

כתבה על תחילת דרכו של הצוות האוירובטי מתוך בטאון ח"א ישן