בס"ד

פרשת בהר

"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כ"ה, י"ד). הפסוק עוסק באיסור אונאה במכירת קרקעות: "כשתמכור או תקנה קרקע, דע כמה שנים יש עד היובל, ולפי השנים ימכור המוכר ויקנה הקונה, שהרי סופו להחזיר לו בשנת היובל" (רמב"ן) בנוסף חז"ל למדו מהפסוק שאסור לאונות בכל מקח וממכר.

האיסור לרמות חל הן על המוכר והן על הקונה - אסור לרמות את הזולת בכל פעולה של מכירה או קנייה.

והינה לאחר כמה פסוקים התורה חוזרת על אזהרה זו: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (שם י"ז). שואל הרב נבנצל שליט"א: לשם מה הכפילות הזאת בהפרש של שלושה פסוקים?

אומר הרב: פסוק זה בא להזהיר על אונאת דברים, שלא לצער את חברו בדיבור. הגמרא (ב"מ נח מביאה כמה דוגמאות: "כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשי אבותיך. אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבלות טרפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה"

ועוד כמה דוגמאות המלמדות אותנו שאסור להלבין פנים של הזולת בכל צורה שהיא. המבייש את חברו אפילו בצנעה עובר על איסור דאורייתא "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ",וברור שהלבנת פנים ברבים הרבה יותר חמורה.

בהמשך הגמרא אומרת שאיסור אונאת דברים הוא הרבה יותר חמור מאונאת ממון שהרי כתוב בו "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ" מה שאין כן בהונאת ממון.

מסופר שם שאביי שאל את רב דימי שבא מארץ ישראל לבבל "במערבה במהי זהירי?" באיזו מצווה זהירים במיוחד בארץ ישראל (שהרי חייבים לקיים את כל המצוות אבל ראוי שכל אדם יחפש לעצמו מצווה שבה יהיה זהיר במיוחד). ענה לו רב דימי: "באחוורי אפי (הלבנת פנים) דאמר רבי חנינא... כל היורדים לגיהינום עולים חוץ משלושה שיורדים ואין עולים, ואלו הם: הבא על אשת איש והמלבין פני חברו ברבים, והמכנה שם רע לחברו" (שם). שואל הרב: מדוע היו נזהרים בארץ ישראל דווקא מאיסור זה? הרי הלבנת פנים היא לא מהמצוות התלויות בארץ? אומר הרב: יכול להיות שבגלל שבארץ ישראל ראו את התוצאות הנוראות של הלבנת פנים במו עיניהם, שהרי חורבן בית המקדש והמלחמה שבאה בעקבותיו נגרמו כתוצאה מהלבנת פנים בסיפור הידוע של קמצא ובר קמצא. זה אולי הביא את תושבי ארץ הקודש להיזהר יותר בהלבנת פנים.

המשנה אומרת: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב', ל') (אבות פ"ד, מ"א) לכאורה קשה: הפסוק שמביא התנא כהוכחה על שצריך לכבד את הבריות בשביל להיות מוכבד, מדבר על המכבד את הקב"ה. הקב"ה אומר "כי מכבדי אכבד" איך אפשר ללמוד מכאן שהמכבד את הבריות מכובד?

התשובה היא: שהמכבד את המלך יכבד גם את מעשי המלך, ומי שמבזה את מעשי המלך הרי זה כאילו ביזה את המלך. הקב"ה ברא את האדם בצלם אלוקים "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב' ז') "מדיליה נפח" ממנו נפח, ולכן מי שרוצה לכבד את ה' צריך לכבד את הבריות, וכל שכן שחייב לכבד את ישראל - בני המלך "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" (שם מ"א).

הרב הגרש"ז אויערבעך זצ"ל היה רגיל לומר שהאדם לעצמו לא צריך לרדוף אחר הכבוד אבל לזולת הוא צריך לחפש כמה שיותר כבוד.

כבוד הבריות הינו דבר חמור ביותר עד כדי כך שכמה מצוות נדחות (בשב ואל תעשה) מפני כבוד הבריות. הגמרא אומרת שאדם ההולך להקריב את קורבן פסח, שמי שלא מקריב אותו במועדו חייב כרת, ובדרך נתקל במת מצווה (מת שאין לו קוברים) הוא חייב להיטמא ולקבור את המת למרות שעקב כך לא יוכל להקריב את פסחו. ואם בדרכו לעשות פסח שני בי"ד אייר שוב הזדמן לפניו מת מצווה, יבטל גם את הפסח שני כדי לקברו. רואים מכאן כמה חמור כבוד הבריות.

בימים האלה, ימי ספירת העומר, נוהגים מקצת דיני אבלות על מותם של 24000 תלמידי רבי עקיבא שמתו באסכרה (הקשה שבמיתות- ברכות ח.) מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.

קשה לתאר לעצמנו מה זה בדיוק שלא נהגו כבוד זה בזה, שהרי מדובר בתנאים גדולים. הגמרא (מנחות סח מספרת על אחד התלמידים של רבי עקיבא, יהודה בן נחמיה, שהתווכח פעם עם רבי טרפון בהלכה וניצחו. כתוב שם "צהבו פניו של יהודה בן נחמיה" התלמיד הצעיר שמח מאוד על שניצח את רבו הזקן עד כדי כך שהבחינו בשמחתו על פניו , אמר לו רבי עקיבא: "יהודה, צהבו פניך שהשבת את הזקן? תמהני אם תאריך ימים" אמר רבי יהודה בר' אילעאי: "אותו הפרק פרוס הפסח היה (דהיינו שבועיים לפני פסח). כשעליתי לעצרת (חג השבועות) שאלתי אחריו, יהודה בן נחמיה היכן הוא? ואמרו לי נפטר והלך לו".

ייתכן שרבי טרפון כלל לא הבחין בפניו של יהודה בן נחמיה, אולי גם יהודה בן נחמיה לא שמח על שנצחו לרבי טרפון אלא על זה שהוא למדן גדול שיודע לתרץ קושיה שאפילו רבי טרפון לא ידע, ובכל זאת דקדקו עליו משמיים כחוט השערה.

אנחנו מתקרבים לחג השבועות. תנאי הכרחי למתן תורה הוא להיות מאוחדים שלא תהיה תרעומת בקרב העם. "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות י"ט, ב') לא כתוב ויחנו אלא ויחן "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שם). שלא תהייה שמחה בליבו של מישהו שניצח את חברו בויכוח, וכל שכן שלא לבייש את הזולת לא ברבים ולא בצנעה משום שכל אחד מישראל הוא חלק מגופנו; כולנו גוף אחד.

התורה לא ניתנה לשש מאות אלף יחידים אלא לכלל ישראל כגוף אחד. רק באחדות נזכה לקניין תורה ובזכות זה לגואל צדק בב"א.



שבת שלום יצחק חלבה

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה.

המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל: jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים