17-05-2008, 08:42
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
ה"שלום" הוא אחת המיילים המאוסות ביותר בשפה העיברית
עושה רושם שיש לה עשר פירושים שונים: חלקם בפירוש סותרים זה את זה. שלום חותמים בין מדינות ובין מנגנונים יציבים שיכולים לקבוע כרעיון וכמציאות את המעבר למתכונת של שלום, כהיפך למצב של מלחמה קרה.
הגלישה לאסון המוסרי של "שיחות שלום" מול האין עם שגר ממש בתוכינו, אינו יכול להוביל לשום שלום, משום שעצם המאמץ הישראלי הוא הוא הבסיס העיקרי להמצאתו, עיצובו ודרישותיו של אותו "עם" ו"מדינה" שאנחנו למעשה ממציאים.
אי אפשר לרפא סרטן אם באותו זמן שאתה מתחיל טיפול אתה גם מגביר את קצב העישון והחשיפה לחומרים מסוכנים.
כיום, כפי שמצוטט בחתימה שלי (מפיו של איש דגול שמעטים זוכרים), הישראלים למעשה משפילים עצמם בכך שבפועל משדרים שהם אינם רוצים שלום, אלא, כמעשה יודנראט טיפוסי, רק רוצים שהשתוללות הרצח תהיה מוגבלת והצד השני ירגע לפרקים וייתן תקופות של שקט מדומה בין לבין. לשם כך אף מוכנים להתבזות בעצם הדיון התת מוסרי על תהדיות שמהדיות (ועצם השימוש במושגים הציניים של המרצחים האיסלאמיים, מעיד על התדרדרות מוסרית! לפחות בגטאות בינם ובין עצמם היהודים, כהתרסה, נתנו מושגים באידיש למעשי הגרמנים).
הדימיון בין הווי הגטו והיונדנראט ובין זה שבמהרה מתפתח כאן בזמן האחרון (כשחייל יורה כדור גומי באיש כנופיית שמאל קיצונית: זו כותרת. פיצוץ יום הסטודנט בגלל תועמלי הנקבה: על זה לא תשמעו!) מעלה תחושת קבס.
_____________________________________
.
|