שלום...אני לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון אבל אני פשוט חייבת לעצור את זה



נההיתי פשוט יותר מדי רגישה כול דבר מעצבן אותי התחלתי לבכות הרבה

ומכול דבר אני נפגעת...בבקשה מה אני יכולה לעשותתת????

אם כן אז במקום לבכות תנסי להיות אובייקטיבית ולראות מה אפשר לשפר
אם לא אז חבל על האנרגיה-לראות אותך בוכה וכועסת רק נותן להם יותר תמריץ להמשיך

ריקי,אפשר יותר פרטים בבקשה,מאיפה הגיעו לך התחושות האלה? בת כמה את? האם רבת לאחרונה מול חברות או חברים או בעל או ילדים?

ברור שמשהו מעיק עלייך,אבל עזרי לנו לעזור לך.

להרגיש ולבכות אין בזה בושה כלל,להיפך בכי משחרר הרבה מעבר למה שחושבים,ורגישות היא חלק מן האופי שלנו היה ונרצה היה ולא נרצה,הכל בתת-מודע שלנו.

שלום אני בת 18 וחצי ובדרך כלל זה קורה בגלל חבר שלי שאנחנו ביחד שנה וחצי גם בגלל

שהוא התקבל לעבודה חדשה ואנחנו נפגשים פחות וגם בגלל שאני לפני גיוס

ואני מרגישה שאני רוצה לראות אותו ולדבר איתו יותר משהוא אותי דיברתי איתו על

זה והוא אמר שזה ממש לא נכון וכאלה ושהוא אוהב אותי ושלא ירד לו ולא כלום

אבל אני לא יודעת מה גורם לי להיות ככה וזה ממש מעצבן אותי

שכול דבר אני מתבאסת

ריקי,את רואה אמרת הכל ואפילו עלית על הבעייה לבד,אין פלא שאת רגישה ובוכה,זה חלק ממך,את כבר עכשיו פתחילה לפנות לרגשות שלך על געגועים ועל החבר,והגיוס,והמרחק,ברור שזה מלחיץ וגורם לדברים,ומה עוד שאת בדרך להפוך לבחורה,ואחר כך לאישה,וזה מחמאה.

אני מציע לך דבר פשוט שכבי במיטה שימי מוזיקה ותנתחי את המצב שבגללו את מרגישה לחוצה מאוד,ואת תגלי בעצם שאת רק מכניסה את עצמך לסרטים סתם,החבר שלך נשאר חבר שלך ותאמיני לי שהגעגועים שלו אלייך לא פחותים משלך אליו,יש פה אהבה,אין לך צורך להיות לחוצה,לגבי הגיוס המתקרב אין אחת או אחד שזה לא הלחיץ אותו נורא ומי שיגיד לך אחרת סתם זורק מילים באוויר,אישית אני חושב שאינך צריכה לקחת דברים קשה כל כך,אלא להיפך להפוך את עצמך לחזקה יותר למענך כדבר ראשון ואחר כך לסובבים אותך.

אתם מפחדת לחינם ובגלל זה מכניסה את עצמך למצב כזה,חבר שלך לפי מה שאמר לך ברור שאוהב אותך,אז לא תדברו היום או מחר או מחרתיים לא קרה כלום,ואל תשכחי הוא יוצא לעבודה להתפרנס מזה,ואת צריכה לראות בכך גם מעלה שלבחור שלך איכפת מעבודה ומהחיים וגם ממך.

זה כל אשר יש לי להגיד לך,מקווה שתפנימי ותראי שהשד לא נורא כל כך.

אז איך אני אמורה להפוך להיות חזקה? אני חייבת לעשו תאת זה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי riki1212 שלום אני בת 18 וחצי ובדרך כלל זה קורה בגלל חבר שלי שאנחנו ביחד שנה וחצי גם בגלל שהוא התקבל לעבודה חדשה ואנחנו נפגשים פחות וגם בגלל שאני לפני גיוס ואני מרגישה שאני רוצה לראות אותו ולדבר איתו יותר משהוא אותי דיברתי איתו על זה והוא אמר שזה ממש לא נכון וכאלה ושהוא אוהב אותי ושלא ירד לו ולא כלום אבל אני לא יודעת מה גורם לי להיות ככה וזה ממש מעצבן אותי שכול דבר אני מתבאסת

אוקי אז בתור אדם שכבר קרוב לשנה בצבא אני זוכר יותר מדי טוב את התקופה לפני הגיוס - לא כיף.
אני בסה"כ מבין אותך והייתי במצב דומה, את עומדת להיכנס למסגרת לא פשוטה ומאוד דרשנית שגם לא תמהר לספק לך מידע על מהלך השירות שלך כמו איפה תהיי,מה תעשי ומה יהיו היציאות שלך.
אז כן אני זוכר שבתקופה הזו הייתי אדם נורא לחוץ ונוטה להיות עצבני בגלל שבאופן כללי, הייתי עצבני מכך שבפעם הראשונה בחיי אני לא יודע מה הולך להיות בשנה הבאה, ביסודי ידעתי שאני עולה כיתה או עולה לחטיבה, בחטיבה ידעתי שאני עולה כיתה או עולה לתיכון... כשהגעתי לצבא לא אמרו לי שום דבר ולא ידעתי לקראת מה אני צועד ומה הולך להיות וזו הרגשה קצת מפחידה וחדשה.
אז הגיוני שגם תרצי יותר זמן עם החבר שלך כדי לדבר ולשתף אותו במה שאת מרגישה והגיוני שתהיי לחוצה יותר מתמיד והינה 2 דברים שלדעתי את יכולה לעשות:
א. לבוא ולהסביר לחבר שלך את המצב ושאת צרקיכה אותו כרגע יותר מבד"כ ושיתמודד עם מצב אמת שבו הוא צריך לתמוך בבת זוג שלו ולהיות לצידה.
ב. את יכולה להירגע ואני אגיד לך בדיוק למה, הצבא הוא גוף קשה אבל לא קשה מדי.
אם אני מנחש נכון ויכול להיות שאת יכולה להשליך את ההתנהגות שלך על הלא נודע שנוצר בגלל התקרבות הגיוס, אז באמת שארת יכולה להירגע כי מנסיון, כשאדם לא סובל במקום שהוא נמצא בצבא, המערכת תוציא אותו משם, אדם לא יכול להישאר במקום שרע לו בו ואם ישימו אותך במקום שלא יהיה לך טוב בו המערכת תדע מה לעשות איתך ברוב המקרים וגם את כבר תדעי מה לעשות כדי לצאת משם, נתקלתי באנשים משבוזים מהשירות, אבל לא באנשים שבאמת סובלים בו ותקועים באותו מקום.
מעבר לזה תזכרי שבמיקרה הכי גרוע את יכולה לצאת מהצבא, זה לא סוף בהעולם וזה לא נורא בכלל, אם תרגישי עם זה לא טוב תוכלי אולי ללכת לעשות שירות לאומי.

סביר להניח שאת בערך בין הגילאים 13-17 , הורמונים מתחילים להופיע בצורה שמתבטאת ברגישות/ עצבנות יתר.

תראי איך מצב הרוח שלך ישתנה מהצקצה אל הקצה תוך שניות, זה נורמלי.. בנתיים נסי לקחת בקלות ולחשוב ממה נפגעת ואם זה באמת רציני, עד שזה יעבור מעצמו.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

הולי,היא כתבה שהיא בת 18,הלוא אם אני טועה?
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.kolobok.us/smiles/light_skin/give_rose.gif]


סליפקורן,לצערי לא אהבתי את התשובה שלך במשפט האחרון שקורא לה להשתמט,זאת לא הדרך לעודד.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.kolobok.us/smiles/user/Mauridia_44.gif]

נכון, לא ראיתי את זה, היא גם ענתה על ההודעה הראשונה שלה בהמשך אותה הודעה.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

הולי,בגלל זה נתתי הרצאה קטנה,שתבין שאין סיבה לכך ושהיא צריכה למצוא תעסוקה או משהו לעודד את עצמה או להסיח את דעתה,כי אין שום סיבה שהיא תענה את עצמה בגלל מחשבות שהן אולי מופרחות.

יש לי עיסוקים ואני עובדת ויוצאת עם חברות והכולל

אני גם לא כול כך בטוחה שזה קשור לצבא...למה כשאני יהיה בצבא
אני לא פוחדת שהוא יעזוב אותי או משהו כזה
זה משהו שהתחיל להיות לי בשבועיים האחרונים שנהייתי ככה רגישה
ואני חייבת לדעת איך להתגבר על זה

ריקי,את כבר עברת חצי דרך בלהתגבר על זה עובדה שיתפת אותנו בכך,החצי השני כבר תלוי בך,תני לעצמך קרדיט שאת בחורה חזקה מאוד (עובדה שהעלאת הנושא כאן מצריכה כוחות),לערכתי חלק ממה שקורה לך גם הוא חלק מתהליך ההתבגרות שלך ואולי את בשלב הזה מהמעבר של נערות לנשיות,וזה גם חלק מן הסיפור,איך ממש ממש תתגברי? במחשבות חיוביות,אהבה למשפחה,חברות,ויותר מכך אהבה לעצמך שזאת צריכה להיות הערכה העצמית הכי גבוהה שלך שאת יודעת הנה אני מתבגרת מיום ליום וככה חוסני הנפשי צומח איתו.

מעבר לכך אין לי הצעות מרובות רק לעודד אותך בכך שאת חזקה,אוהבת,איכפתית,וזה מה שצריך לתת לך את השורש ההתחלתי לאמונה בעצמך תמיד.