מסכים עם הכל,
1. זה לא משנה עד כמה הסיכה גדולה או יפה, או הכומתה זוהרת ואם היא צהובה עם נקודות חומות ופסים, כשכל לוחם יעבור 4 או 6 או 8 חודשים של קריעת תחת, ועמידה במכשולים שלפעמים קשה לדמיין שאדם ממוצע יכול לסבול, אז לא משנה גם אם הסיכה זה זין מברזל, הלוחם יהיה גאה בה יותר מהכל, כי הוא יודע שהוא השיג אותה ביושר, ובמאמץ זיעה ודם רבים. אז הויכוחים של איזו סיכה יותר יפה ויותר גדולה, או הפייבוריטים שלי : "אני לא הולך לשייטת, אני אלך לשלדג, כי הסיכה שלהם יותר יפה, ויותר גדולה, והם גם הרבה יותר פטישים!" , די מיותרים, ילדותיים, וטפשיים.
2. בקשר לשיחה של לוחם תורם יותר או ג'ובניק תורם פחות... לדעתי האישית, ככל שבנאדם מקריב יותר (ולא הכוונה לחיים), אלא זמן, ולילות, ואפילו בריאות, ומאמץ, וזמן עם חברים, משפחה,חברה וכו', הוא תורם יותר.
אני אתן דוגמא שממחישה, יש אדם שזקוק להשתלת כלייה בדחיפות:
ויש פרופסור שממציא תרופה או מכשיר מיוחד שעוזר להמון אנשים להבריא במקרים האלה, ואנשים שזקוקים לכלייה חדשה, ישתמשו במכשיר שהוא המציא ויבריאו, ומצד שני, יש אדם רגיל, שתרם כליה, סתם כי הוא בן אדם טוב לבחור שהיה צריך כליה.
אז מי יקבל את ההכרה וההערכה, הפרופסור שעבד שנים על גבי שנים על התרופה, או הבחור שנתן מעצמו והקריב את הבריאות שלו למען הבחור החולה. כמובן שהבחור שתרם את הכלייה, גם אם הוא לא השקיע כלום, אבל הוא הקריב למען מטרה מקודשת, וזה כבר הרבה יותר נעלה וחשוב. כי הפרופסור - זה בכל זאת העבודה שלו, מצפים ממנו לעשות זאת, ומהתורם לא מצפים לתרום.
לכן לדעתי האישית, גם אדם במקרה הצבאי, הציל חיי אדם תוך כדי סיכון החיים שלו , תורם יותר, מאדם אחר שנמצא בתפקיד שלא דורש הקרבה כמעט בכלל, והצליח להמציא נשק חדשני לדוגמא, שכביכול בעקיפין הציל הרבה אנשים.
אבל זאת רק הדעה שלי.
נערך לאחרונה ע"י apasniy_arab בתאריך 12-03-2005 בשעה 18:09.
|
ראשי
צ'אט
12-03-2005, 13:10
). כך שדיבורי סרק על כבוד צריכים להשאר ולהמשיך להתפס כדיבורי סרק.
מצב כלאיים
