תודה על הסריקה.

אולי באמת כדאי לפצל את חיל הרפואה ל-"חיל רפואה קרבי" (שיטפל בפצועים) ולמערך רפואי עורפי סדיר- שיטפל בחולים, חיילים עורפיים ומאופשזים, ויתבסס על קבלנים (קופות חולים)?

לפי מודל ההנדסה ה-"אזרחית": חה"ן עושה עבודות עפר בלחימה, ומרכז בינוי מפעיל קבלנים לעשות עבודות באופי דומה בעורף.

הצעה מעין זו הועלתה מספר פעמים, לפחות לפני כ-15 שנה, בחר"פ, כאשר העיקרון הוא שהרפואה הצבאית ורפואת השטח נשארים בידי הצבא, ואילו הרפואה הראשונית עוברת לידי קופות החולים, או קופה שתזכה במכרז. הנושא שוב ושוב ירד מן הפרק בעיקר על רקע חילוקי דיעות באשר לבקרה על השירות, הנגישות, מתן אישורים ופטורים שונים ומניעת שימוש לרעה ע"י מתחזים ומשתמטים.
כיום ישנה חזרה למודל שבו אנשי הקבע יקבלו טיפול בקופ"ח. מאידך, הצבא התחיל בקנה מידה רציני לבצע התמחויות לא רק במקצועות הכירורגיים, אלא ברפואת המשפחה. עד צעד זה, הרופה הצבאי הזוטר היה רופא שזה עתה קבל את רשיונו, ללא ניסיון ממשי, ובהתאם לכך כמעת ללא סמכויות. לעומתו, רופא משפחה מומחה, מסוגל לבצע הרבה יותר רפואה איכותית ובמעטפת מיומנויות וסמכות שתחסוך לחייל הרבה התרוצצות בין מרפאות ייעוץ שונות.
יצויין שגם בתחום הרפואה הצבאית הטהטרה יש כל הזמן התקדמות מקצועית וטכנולוגית.
בעיית הבעיות כיום - חוסר כוח אדם מספיק.

כרגע, המגמה לשנים הקרובות בחר"פ הוא "להפריט" כמה שיותר את המרפאות, לעבור לרפואה האזרחית כלומר - כמה שפחות חר"פ פעיל ומעבר לאזרחות (מבחינת הרפואה).

(אחד שבאמת יודע).

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

לרשות אנשי הקבע עומדים בד"כ רופאים ותיקים יותר ובבסיסים הגדולים הם זוכים לבדיקה משופעת זמן ע"י רופאי משפחה או פנימאים ולנגישות למרפאות חוץ הגדולה יותר מזו של האזרח.

הבעיה הינה בטיפול במסות הגדולות של החילים הסדירים ואלו בודאי שלא יזכו לטיפולו של רופא משפחה מומחה או פנימאי. מעצם מסלולו של העתודאי שהייתו בגדודים ובמרפאות ומגעיו עם החיל הרגיל הינם בתחילת דרכו הצבאית והרפואית.

רופאי המילואים לכל היותר מסוגלים לנסות ולכבות שרפות ובחלק מן המקרים הם חסרי נגישות לעברו של החולה.

הפתרון היחיד האפשרי הוא העסקת רופאים אזרחים והקצאת משאבי זמן מספיקים. רק ראיה אזרחית השוללת את נקודת המוצא 'הצעירה' שלפיה החפ"ש הוא תחמן - תאפשר הענקת שרותי רפואה אמיתיים

תמורת תגמול הוגן - ניתן ליישם פתרון זה גם בשדה ואני מניח כי לא מעט רופאים מומחים יהיו מוכנים לקבל שוה ערך לשכר שעה של רופא בן גילם המשרת בחר"פ ולסוע למספר ימים בשבוע מסורוקה לבסיסי הנגב או מירושלים לבסיסי הבקעה ויהודה וכו'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה לרשות אנשי הקבע עומדים בד"כ רופאים ותיקים יותר ובבסיסים הגדולים הם זוכים לבדיקה משופעת זמן ע"י רופאי משפחה או פנימאים ולנגישות למרפאות חוץ הגדולה יותר מזו של האזרח. הבעיה הינה בטיפול במסות הגדולות של החילים הסדירים ואלו בודאי שלא יזכו לטיפולו של רופא משפחה מומחה או פנימאי. מעצם מסלולו של העתודאי שהייתו בגדודים ובמרפאות ומגעיו עם החיל הרגיל הינם בתחילת דרכו הצבאית והרפואית. רופאי המילואים לכל היותר מסוגלים לנסות ולכבות שרפות ובחלק מן המקרים הם חסרי נגישות לעברו של החולה. הפתרון היחיד האפשרי הוא העסקת רופאים אזרחים והקצאת משאבי זמן מספיקים. רק ראיה אזרחית השוללת את נקודת המוצא 'הצעירה' שלפיה החפ"ש הוא תחמן - תאפשר הענקת שרותי רפואה אמיתיים תמורת תגמול הוגן - ניתן ליישם פתרון זה גם בשדה ואני מניח כי לא מעט רופאים מומחים יהיו מוכנים לקבל שוה ערך לשכר שעה של רופא בן גילם המשרת בחר"פ ולסוע למספר ימים בשבוע מסורוקה לבסיסי הנגב או מירושלים לבסיסי הבקעה ויהודה וכו'.

הבעיה שהנחת העבודה הצבאית היא באמת נכונה - המון המון, אם לא הרוב, מהניגשים לביקורופא (שהחליף את קצין העיר) הם פשוט אנשים שרוצים גימלים. אני מכיר לפחות מרפאה אחת שלהם, שהיית משלם 150 שקל, ויש לך שלושה גימלים.
לכן, אין פלא שזאת הגישה של המרפאה, למרות שלכאורה היא אזרחית.

אסף.

א. יישום של הפרטה אמיתית כפי שהצעת מותנה בקיומם של מספיק רופאים. במציאות (הכלל ארצית) חסרים רופאים רבים במערכת הבריאות על כל חלקיה, ולפי התחזית של ההסתדרות הרפואית המחסור רק ילך ויגבר בשנים הקרובות.

ב. גם בתחום הרפואה הראשונית האזרחית, לקח לנו זמן ניכר, לעבור מרפואה מבוססת על רופאים כלליים (חסרי הכשרה) לרוב של רופאי משפחה מומחים.

ג. אני מאמין שלטווח הארוך, אם צה"ל יפתח את תחום רפואת המשפחה כמסלול שירות ארוך, עם הזמן ישתפר גם מצבם של הסדירים. יחד עם זאת ההפרטה של שירותי הרפואה היא צורך מתבקש.

ד. נשארת הבעיה של הארטיסטים. כל מי שישב במרפאת קצין העיר או במרפאה איזורית גדולה, יעיד שחלק ניכר מהפניות הן מסוג זה. עד כמה שידוע לי, לא היה עד כה נסיון לנתח את המצב הזה ולצאת עם פתרון הגיוני ומוסכם. מצב זה, יחד עם חוסר רופאים וחוסר מיומנות, אכן גורמים לפיספוסים קטלניים.

ה. יחד עם זאת עלי להצביע גם על תופעה הפוכה - הדיסימולנטים. ישנם חיילים חדורי מוטיבציה המסתירים ליקויים, מחלות ופגיעות, מתוך רצון להמשיך במסלול, להישאר עם החברים שלהם, לא להוריד פרופיל, כאשר התוצאה היא אי טיפול בזמן ונזק שלפעמים הוא בלתי הפיך.

לגבי ג'- אני תוהה אם בכלל צה"ל יכול וצריך לשאוף לתת מענה צבאי טוב בתחום רפואת המשפחה.
הרי:
א. אוכלוסיית הצבא בריאה יחסית (ממויינת לפי הגיוס ומשתחררת בפרישה מוקדמת)--> רופא צבאי ייתקל במעט מקרים "מעניינים" מהם הוא יכול ללמוד.
ב. לצבא יש דגש חזק ומוצדק על טיפול בטראומה ולא בבעיות כרוניות.

ולגבי ד'- בשירותי בקריה היה מעניין לראות את החיילים שהיו מגיעים למרפאת קצין העיר בלילות סוף השבוע בבגדי יציאה, ומקבלים גימלים- כך שיוכלו ללכת לבלות עד הבוקר בראש שקט

פיתרון אפשרי- כמו באזרחות,תשלום סימלי (בכסף או במשך שירות) על פניה לרופא מעל מספר מסוים; נאמר, פניה למרפאה מעל 6 פעמים בשנה- עוד 1/2 יום שירות חובה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור לגבי ג'- אני תוהה אם בכלל צה"ל יכול וצריך לשאוף לתת מענה צבאי טוב בתחום רפואת המשפחה. הרי: א. אוכלוסיית הצבא בריאה יחסית (ממויינת לפי הגיוס ומשתחררת בפרישה מוקדמת)--> רופא צבאי ייתקל במעט מקרים "מעניינים" מהם הוא יכול ללמוד. על כך אני חולק עליך: רופא מנוסה ובעל ידע וסמכות = מומחה לרפואת המשפחה יוכל להבחין ולאבחן מגוון גדול יותר של בעיות רפואיות, נפשיות, סוציאליות ולטפל ו/או למנוע הרבה בעיות, מעבר לקיים היום. אינני אומר את זה מתוך הערכה תיאורטית. בדוק. ב. לצבא יש דגש חזק ומוצדק על טיפול בטראומה ולא בבעיות כרוניות. כן ולא: הדגש החזק ברפואה הצבאית לעולם יהיה על הטראומטולוגיה, והאספקטים המיוחדים לצבא (אב"כ), אך הן ברגיעה והן במלחמה, יש מקום לתחזוקה שוטפת של בריאות המשרתים, וזה אמור לגבי טיפול בבעיות מזדמנות, רפואה מונעת, וחינוך לבריאות. ולגבי ד'- בשירותי בקריה היה מעניין לראות את החיילים שהיו מגיעים למרפאת קצין העיר בלילות סוף השבוע בבגדי יציאה, ומקבלים גימלים- כך שיוכלו ללכת לבלות עד הבוקר בראש שקט פיתרון אפשרי- כמו באזרחות,תשלום סימלי (בכסף או במשך שירות) על פניה לרופא מעל מספר מסוים; נאמר, פניה למרפאה מעל 6 פעמים בשנה- עוד 1/2 יום שירות חובה.

הפתרון האפשרי, לדעתי, הוא במתן סמכויות לרופא, שכיום אין לו, וזאת ביחד עם סמכות מקצועית הנובעת מהכשרתו כמומחה. במצב כזה יהיה פחות כסת"ח, ופחות מתן אישורים כדי לא להגיע לאימותים מיותרים. מעבר לכך - כפי שכבר הצעתי לעיל - יש לחקור את התופעה בצוות משולב של רפואה ומדעי ההתנהגות, כדי להגיע לתובנה טובה יותר כיצד לנהוג, מבלי, כמובן, לסכן את בריאות החיילים. עד כמה שידוע לי, לא נערך מחקר כזה עדיין.

אם אתם חושבים שהצבא יקצה עוד כספים ומשאבים לחר"פים אז אתם טועים ובגדול, המגמה היא קיצוץ כמה שיותר ובמיסגרת האפשר.

אני יכול לספר לך שכאשר הייתי בצבא וכשירתתי בחר"פ 543(באר-שבע) המפקד שלי עבד ותיכנן את כל תוכנית הקיצוצים במיסגרת חדשה והגיש אותה לאישורם של המפקדים הרלוונטים בצבא (דרך אגב - תוכניתו נענתה בחיוב והיא תיושם בהדרגה במהלך השנים).

אז מהקצאת משאבים נוספים לחר"פים ולמרפ"א תישכחו ובגדול, צר לי לבאס אותכם........

נ"ב
ישנה מגמה נוספת (שאני לפחות שמתי לב אליה) היא של ניסיון לנטילת סמכויות מהרופאים ע"י הרס"רים בגיבויים של מפקדי היחידות.

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

אם אתה מתכוון לצד הכספי של "משאבים" אז בהחלט יש טעם להפריט. כבר כיום משלם כל איש קבע מס בריאות. אם הצבא ישלם עבור כל חייל חובה מס בריאות שווה לזה המוטל על סטודנט (סימלי לגמרי), זה יכסה את עלות הטיפול הרפואי בקופות החולים. הסרת כל הרובד של רפואה ראשונית מצה"ל, יכולה לאפשר לו להתמסר כמעט לחלוטין לרפואה צבאית בלבד. לי לפחוץ אין ספק שמבחינת עלות/תועלת יש בזה יתרונות. העניין הוא שלצבא ישנם שיקולים נוספים, מעבר לשיקול הכספי. לא הייתי רוצה לפתוח את הנושא הזה כאן, ומציע להסתפק בפן המקצועי בלבד.

ישנם כמה בעיות:
מס בריאות נותן ביטוח רפואי מינמלי בלבד. מה עם חיילים שצריכים טיפולים מיוחדים שלא נכללים בסל הבסיסי? ישלמו מכספם? ואם זה בגלל הצבא?
הרעיון שהועלה פה לגבי התמחות ברפואת משפחה - רוב הרופאים בצבא הם עתודאים, ואם הם ירצו להתמחות במשהו אחר? זהו, הם נדפקו?

אסף.

[QUOTE=meijin]ישנם כמה בעיות:
מס בריאות נותן ביטוח רפואי מינמלי בלבד. מה עם חיילים שצריכים טיפולים מיוחדים שלא נכללים בסל הבסיסי? ישלמו מכספם? ואם זה בגלל הצבא?

בעניין זה אתה טועה: סל הבריאות שממנו נהנה כל אזרח מכסה אותו טוב מאד. נכון, ישנם טיפולים ותרופות שאינם בסל השירותים, אך כאן ניתן לרכוש ביטוח משלים (ולחיילים התעריף נמוך במיוחד). מעבר לכך - אם המחלה או הפגיעה חלה בעת השירות ועקב השירות - ניתן לתבוע את משרד הביטחון, ואז לא חלה כל מגבלה של סל שירותים.

הרעיון שהועלה פה לגבי התמחות ברפואת משפחה - רוב הרופאים בצבא הם עתודאים, ואם הם ירצו להתמחות במשהו אחר? זהו, הם נדפקו?

א. אף אחד לא מכריח עתודאי להתמחות במקצוע מסוים. ההבדל היה הפוך - מגוון המקצועות להתמחות שעמדו לרשות העתודאים הוגבל למקצועות החשובים לצבא. בשנים האחרונות, לא רק שפתחו את רפואת המשפחה, ואת ניהול מערכות הבריאות כאפשרויות התמחות, אלא שלראשונה, חר"פ מאפשר התמחות בתוך הצבא עצמו, ולא רק מחוץ לצבא.
ב. אם שמת לב למודעות בעיתונות (ובעיקר בעיתונות ואתרים מקצועיים), חר"פ מחפש מומחים ברפואת המשפחה (ורופאים אחרים) במסלולים מאד נוחים, הן כאנשי קבע והן כאזרחים עובדי צה"ל.