בס"ד

פרשת מטות

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

פרשתינו פותחת: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה"(במדבר ל', ב'-ג') שני דברים מוזכרים בפס': נדר ושבועה.

מה ההגדרה של נדר ומה ההגדרה של שבועה? הגמרא אומרת "נדר-דמיתסר חפצא עליה, שבועה-דקאסר נפשיה מן חפצא"(נדרים ב דהיינו: ע"י נדר נתפסת קדושה בדבר הנדור; למשל: אם אדם אומר: "קונם כיכר זה עלי" הכיכר נעשה הקדש עבורו כקרבן. לעומת זאת על ידי שבועה האדם אוסר את עצמו על הדבר הנדור, למשל: אם אדם אומר "שבועה שלא אוכל מכיכר זה" לא נתפסת על הכיכר קדושה, רק על האדם הנודר חל שינוי: חל עליו איסור לאכול מכיכר זה. שואל הרב נבנצל שליט"א: אם על ידי שבועה לא חלה קדושה על החפץ מה פשר הביטוי "לא יחל דברו"? מה מתחלל כשאדם עובר על שבועתו?

אומר הרב: יש מחלוקת ראשונים אם שבועה "בעיא שם או לא" (מובא בר"ן נדרים ב דהיינו: האם השבועה שהתורה מדברת עליה חלה רק כשמזכיר את שם ה', ורק מי שיעבור על שבועה כזאת יעבור על לאו "לא יחל דברו" ויתחייב בקורבן. כגון האומר "אני נשבע בשם ה' (או באלוקי ישראל וכד') שלא אוכל מבשר זה". לעומת זאת יש ראשונים שסוברים ששבועה לא צריכה שם, דהיינו: גם מי שאמר: "שבועה שלא אוכל מבשר זה" שבועתו חלה להתחייב בלאו ובקורבן למרות שלא הזכיר את שם ה'.

לפי השיטה ששבועה בעיא שם ברור לנו מה הדבר שמתחלל כשאדם עובר על שבועתו. אדם שמאמת את דבריו בשם ה' ולא מקיים הוא מראה בכך ששם ה' לא חשוב בעיניו, שכן אינו מקיים את הדברים שנשבע בשמו ית' ונמצא שם שמים מתחלל. אולם לפי דעת הסוברים ששבועה לא בעיא שם, מה הדבר שמתחלל על ידי שאדם עובר על שבועתו?

התשובה היא שגם לסוברים ששבועה חלה בלא הזכרת שם ברור ששבועה היא שבועה בשם דווקא, שהרי אסור ליהודי להישבע במשהו אחר, ואם כן כשהודי נשבע ברור ללא ספק שנשבע בשם ה'. לכן גם כשאדם אומר "אני נשבע" פירושו "אני נשבע בשם".

מה שמצינו בגמרא בכמה מקומות שחכמים נשבעים ב"עבודה" או ב"מקדש" אין הכוונה בעבודה או במקדש עצמם אלא במי שהמקדש נעשה לשמו או במי שהעבודה נעשית לשמו. יוצא, אם כן, שגם שבועה סתם היא שבועה בשם והעובר עליה מתחייב בלאו "לא יחל דברו" משום ששם שמים מתחלל. והנה המשנה (נדרים כ אומרת: "ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין" ומפורש שם שמותרים מאליהן בלא היתר חכם. למשל אדם שמוכר חפץ לחבירו ואומר: "קונם שאיני מוריד לך מ-20 ₪" והלה אומר "קונם שאיני משלם לך יותר מ-10 ₪" שניהם רוצים ב-15 ₪. זו דוגמא של נדרי זירוזין. נדרי הבאי, דהיינו לשון גוזמא, כגון: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים" למרות שודאי לא ראה כמות כל כך גדולה של אנשים אלא רק ראה קהל גדול, היות ודרך

בני אדם לדבר בלשון גוזמא הוא לא עובר על נדרו. נדרים כגון אלו לא חלים כלל וממילא אדם לא עובר עליהם על "לא יחל דברו". ולמרות זאת הרמב"ם פוסק "ומניין שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרין, שאסור לו לאדם להיות נודר בהן על מנת לבטלן? תלמוד לומר "לא יחל דברו", לא יעשה דבריו חולין" (הלכות נדרים פ"ד ה"ד על פי התוספתא פ"ד ה"ד). רואים אם כן שגם נדרים כגון אלו הם דבר חמור, וכל כך למה? משום שאי שמירה על דיוק הדברים היוצאים מהפה בלשון נדר נחשבת חילול כח הדיבור .כוח הדיבור הוא דבר יקר מאד שניתן לאדם; באמצעותו אפשר לברוא עולמות כפי שנא' "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ"(ישעיהו נ"א, ט"ז) ואפשר אף לקרב את הגאולה שנא': "וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה"(שם). מה הראיה לכך? כי האדם נברא בצלם אלוקים ואם כן כשם שהקב"ה ברא את העולם בדיבור, שנא' "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר"(ברא' א', ג' ) או "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי רָקִיעַ"(שם ו') כך האדם שהוא צלם אלוקים מסוגל לברוא עולמות בדיבורו; אם הוא מדבר דברי תורה- בורא עולמות של קדושה; אם הוא מדבר דברי שטות –בורא עולמות של תוהו.

אין מושג של "דיבור סתם". היום אנו יכולים להבין זאת היטיב שהרי ניתן להקליט כל דיבור ולהנציחו בכך. ניתן לדבר כאן, בארץ, ושישמעו אותנו בקצה השני של העולם על ידי הטלפון. הדיבור הוא קיים ואינו הולך לבטלה.

חז"ל הרי אמרו: "אי בעו צדיקי ברו עלמא" (סנהדרין סה דהיינו: אילו רצו הצדיקים היו יכולים לברוא עולם שלם בדיבורם שנא': "כִּי אִם עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקיכֶם"(ישעיהו נט',ב') והיות והצדיקים נקיים מכל חטא הם יכולים לברוא עולם כמו שהקב"ה ברא. רואים מכאן שכח הדיבור הוא עצום, גם אם לפעמים אנו לא מודעים לכך. כמובן שהעבירות מקלקלות הרבה אבל כשהאדם לומד תורה יש בכוחו לנטוע שמים וליסוד ארץ.

חז"ל אמרו שכח הדיבור יכול לפעמים להיות הרסני; אם האדם מדבר לשון הרע הרי שבכך הורג שלשה: הורג את האומרה, את המקבלה ואת זה שנאמרה עליו (עיין ערכין ט"ז. דואג האדומי הלשין לשאול על אחימלך ובכך גרם להריגת נוב עיר הכוהנים.

אומר הרב: מי שמדבר לשון הרע הוא איננו שונה בהרבה (להבדיל) ממחבל מתאבד המפוצץ את עצמו וגורם בכך למותם של אנשים הנמצאים סביבו ההבדל בינהם הוא שמחבל זה סבור שבזכות מעשה זה יזכה להיות "שהיד" ובזה ישר לעולם הבא (אמנם אנו יודעים שדרכו ישר לגיהינום) אבל אין מי שיעלה בדעתו להיכנס לגן עדן ע"י דיבור לשון הרע. על כל פנים רואים מכאן שכח הדיבור הוא עצום הן לטוב והן למוטב, הרבה מעבר למה שנתפס בשכלנו.

המסקנה העולה מדברים אלו היא שצריך להיזהר מאד שלא לחלל את כח הדיבור, להשתמש בו רק לדברים של קדושה, דברי תורה, דברי עידוד לזולת, דברי אהבה לבריות, ובכך נזכה במידה כנגד מידה שגם הקב"ה יענה לנו בדברים טובים. וכפי שהיה רגיל לומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב סנגורן של ישראל: רבש"ע! אנחנו אומרים לפניך כ"כ הרבה סליחות אבל ממך אנחנו מצפים שתאמר רק מילה אחת: סלחתי! יהי רצון שבזכות שמירה על כח הדיבור נזכה לבניין בית המקדש בב"א

שבת שלום יצחק חלבה

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת ר' ישראל בן ר' אלחנן הכהן ארנטרוי ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת ראובן סואה בן ויקטוריה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת טובה חיה בת אסתר ת.נ.צ.ב.ה.



המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל: jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm